
ואז הרבי פותח את המגירה שלו, מוציא מתוכו את השבועון 'כפר חב"ד', מדפדף ופותח בעמוד שהכותרת הגדולה שלו היא "בדיחה עצובה", נותן את העיתון לאבא ע"ה, ואומר לו: "זה הכפר חב"ד של השבוע האחרון, כשיהיה לכם פנאי כדאי שתקראו את העמוד הזה"…
בדיחה עצובה
ואז הרבי פותח את המגירה שלו, מוציא מתוכו את השבועון 'כפר חב"ד', מדפדף ופותח בעמוד שהכותרת הגדולה שלו היא "בדיחה עצובה", נותן את העיתון לאבא ע"ה, ואומר לו: "זה הכפר חב"ד של השבוע האחרון, כשיהיה לכם פנאי כדאי שתקראו את העמוד הזה"…
עד להקמת שבועון 'כפר-חב"ד', עיתון 'המודיע' היה העיתון היחיד ביהדות החרדית. לא היה שום עיתון חרדי אחר. לא יומון ולא שבועון. אי-אפשר להגזים באשר לעוצמה האדירה שהיתה אז לעיתון בהיותו למעשה הצינור היחיד להעברת מידע והסברה ודעת-קהל בציבור החרדי.
שנית, וזה אולי הדבר העיקרי – בניגוד מוחלט להיום (ש'המודיע' הוא העיתון הכי חסידי, היחיד שנקי לחלוטין מחמץ 'השקפתי') – באותם ימים בתוך 'המודיע' התנהלו מעין 'מאבקי כח', אך מסיבות שונות (שנעמוד עליהן אולי בהזדמנות אחרת) השליטים הכמעט בלעדיים היו אנשיו ונציגיו של מנהיג החוג הידוע. כזכור, כמה חודשים קודם לכן התפרסמה בו המודעה הידועה נגד תהלוכות ל"ג בעומר שבגינה הוקם שבועון 'כפר חב"ד'…
(רק כעבור כמה שנים, בהשפעה מובהקת של 'כפר חב"ד', כאשר הציבור החסידי הרים ראש וסירב לאפשר ל'השקפה' לשלוט על כל הציבור – התהפכו היוצרות גם בתוך 'המודיע' עד שבעלי המחלוקת נאלצו להקים עיתון משלהם ואף מפלגה משלהם).
נקל להבין, אם-כן, את כעסם הנורא של אנשי אותו חוג כאשר הפעם, במאבק הפנימי, גברה ידם של החסידים ב'המודיע', (אגב: למשך זמן קצר בלבד) וניתן ביטוי מכובד ומובלט מעל גבי העיתון לעובדה שכל גדולי ישראל האמיתיים מתאחדים ומודיעים על הצטרפותם לקריאת הקודש של הרבי.
כעבור חודש ימים, בין כסה לעשור, נסעתי להסתופף בצל הרבי בחודש החגים, וזכיתי להיכנס אז ל'יחידות' היחידה בתפקידי כעורך 'כפר חב"ד' (בתשרי תשמ"ב כבר פסקו לחלוטין ה'יחידויות' הפרטיות).

המחצית השניה של ה'יחידות' הוקדשה ל'כפר חב"ד' (עד אז הספיקו לצאת 7 גיליונות) והמלים הראשונות של הרבי היו קשורות בכמה מהשורות שהובאו לעיל…
אגב, כל דבריו הקדושים של הרבי באותה 'יחידות', החרוטים היטב במוחי וליבי וגם בפנקסי, מלווים אותי כשלושים שנה, יום-יום. חלק מהדברים הבנתי אז, חלקם התבהרו לי כאספקלריה המאירה רק כעבור עשר-עשרים שנה ויותר, וחלקם יובנו כנראה בעתיד…
מאבק פנימי
כדי להמחיש את המאבק הפנימי שהתנהל באותם ימים ב'המודיע', ואת ההשתלטות הכמעט מוחלטת של אותו חוג (שנמשך כאמור עד שנות הממ"ים המאוחרות, אז ב"ה התהפכו היוצרות לחלוטין) אביא את הדוגמה הבאה:
בחודש מר-חשוון תשמ"ב, התפרסמה ב'המודיע', הידיעה הבאה:
"המבקר בצפת בימים אלה, רואה שיש פנים חדשות בעיר. מספרם של יהודים שומרי תורה ומצוות, הולך וגדל. לא מעט בזכותן של שלוש הקריות החרדיות שתקעו יתד בעיר המקובלים. חסידי ברסלב שהיו החלוצים הראשונים להסתער על בינוי מחדש של הרובע היהודי העתיק בצפת, הצליחו לאחר שורה ארוכה של מכשולים ואבני נגף לגשת לשלב האחרון והחלו במכירת דירות.
"קריית "מאור חיים" כבר שוקקת חיים ובימים האחרונים הצטרפו אליה קבוצות של אברכים חסידיים בצורה מאורגנת. היא דואגת גם למקורות פרנסה ומוסדות חינוך. "קריית אגודת ישראל" הסמוכה אף היא, נכנסת כבר לשלב של אכלוס מזורז. מספר הדירות שנמכרו במחירים מוזלים ובתנאים נוחים, היה בו כדי להפתיע ומדת ההתעניינות עוד גדולה.
"לא רק מחיר הדירה הוא הפיתוי היחיד שמושך היום זוגות צעירים ובעלי משפחות גדולות לצפת, גם האפשרויות נעשו גדולות יותר ככל שהישוב החרדי מתרחב. יש כבר בצפת כמה "חדרים" ומוסדות חינוך לבנות, יש "כוללים" לאברכים הרוצים ללמוד תורה באוירה הטהורה של העיר צפת. יש אוירה חדשה, וישנן אפשרויות לקבוצות מאורגנות להתאחז במקום מבלי שיצטרכו להשתעבד לאורך ימים".
עד כאן הידיעה שהתפרסמה ב'המודיע'.
באותו שבוע, תחת הכותרת 'בדיחה עצובה', לאחר שהבאתי את תצלום הידיעה מ'המודיע', כתבתי את הדברים הבאים:
"כן, קוראים נכבדים. אין ספק שניחשתם כבר היכן הופיע קטע עיתון "היסטורי" זה. אמנם כן, צדקתם בניחוש, הוא הופיע ב"המודיע" ביום ד' כ"א מר-חשון. לאחר שסיימתי לקרוא בהתרגשות על "שלושת הקריות החרדיות שתקעו יתד בעיר המקובלים", ועל החדרים, מוסדות לבנות וכוללים – היתה תגובתי הראשונה צחוק, צחוק פרוע.
מבדיקה יסודית, שקיימתי ליתר בטחון בשטח, עולה הנתונים הבאים:
קרית מאור חיים מאוכלסת בכ-40 משפחות.
קריית ברסלב מאוכלסת בכשבע משפחות.
קריית אגודת ישראל מאוכלסת ב"חמרי בנין".
כל מוסדות החינוך בשלשת קריות "מפוארות" אלו מסתכמים ב.. כחצי "חדר".
לעומת שלשת הקריות ה"מפוארות" הללו, שגרמו והביאו ל"אוירה הטהורה של העיר צפת", קיימת בצפת עוד איזושהי קריה "קטנטנה" אשר בשל ממדיה ה"עלובים" לא הרגיש, כנראה, "המודיע" צורך להזכירה ולו במילה אחת. המדובר הוא, כמובן, בקרית חב"ד בצפת.
הקריה החב"דית ה"עלובה", כוללת, בין השאר, (בדיוק מספרי מוחלט):
160 משפחות מאוכלסות.
210 תלמידים ב"חדר".
135 תלמידות בבית-הספר לבנות.
250 ילדים בגנים.
150 תלמידים בבית-הספר עם פנימיה.
60 תלמידים במתיבתא.
40 תלמידים בישיבה גדולה.
40 אברכים ב"כולל".
120 תלמידות ב"סמינר בית חנה" עם פנימיה.
25 תלמידות ב"מכון אלטע" לבעלות תשובה.
26 ילדים במעונות יום.
כל זאת, כמובן בנוסף לפעילות רוחנית ענפה חסרת תקדם בתולדותיה של "עיר המקובלים".
עד כאן הבדיחה. מדוע, בעצם, היא "עצובה"?
ובכן: זה זמן רב שמעלעל אני מפעם לפעם בדפיו של "המודיע", ומדי פעם רחב לבי משמחה כאשר קורא אני על קריות חרדיות ומוסדות חינוכיים המוקמים בזה אחר זה. גם המדור המיוחד הנקרא בשם "בחיים התורניים" הוא מדור של שמחה, שהרי מדי פעם קוראים אנו על עוד פעולות רוחניות כבירות.
אולם משסיימתי לצחוק את צחוקי הפרוע ביום ד' שעבר, למקרא הידיעה הנ"ל, התחלתי לפתע להרהר, שמא כל אותן הידיעות על קריות, מוסדות ושאר הדברים הקדושים שקורא אני בהמודיע, … שמא … נכונות ידיעות אלו כשם שנכונה הידיעה הזו…
… ואז לפתע נהיה לי עצוב… עצוב מאוד"…
עד כאן התגובה שכתבתי בגיליון 33.
ואז באה ההפתעה הגדולה…
ההפתעה הגדולה
כעבור כמה ימים פתחתי, כדרכי, את עיתון ה'מודיע', ולפתע נתקלתי בידיעה מאד מפתיעה בלשון המעטה.
כך נאמר באותה ידיעה, תחת הכותרת "קו אוטובוס ישיר בין בני-ברק לצפת":

חברת אגד החליטה לפתוח קו-ישיר בין בני ברק לצפת, בעקבות התרחבות הקהילה החרדית בצפת. מספרם של יהודים שומרי תורה ומצוות בעיר המקובלים הולך וגדל בעיקר הודות למאה-ושישים משפחות חב"דיות המאכלסות את קרית חב"ד בצפת. כתבנו מציין כי מלבד מאה ושישים המשפחות, חב"ד הקימה גם רשת חרדית מפוארת של מוסדות חינוך לכל הגילים והסוגים בהם מתחנכים למעלה מאלף (!) תלמידים ותלמידות. בעקבות ההצלחה הגדולה של חב"ד והתשתית החרדית הרחבה שהקימה בעיר, החלו עוד כמה חוגים חרדים להתעניין בבניית דירות למגורים.
עד כאן הידיעה המפתיעה.
אודה ואתוודה: קראתי ולא האמנתי למראה עיניי. אפילו שפשפתי את ידי כדי להיות בטוח כי אינני הוזה או חולם מתוך שינה.
לא היתה זו הפעם הראשונה ש'כפר חב"ד' מתח ביקורת חריפה על 'המודיע' שנשלט אותם ימים, כמעט לחלוטין, בידי אנשי החוג הידוע. אך 'המודיע', מיותר לומר, מעולם לא התנצל או תיקן את העובדות בעקבות הביקורת ב'כפר חב"ד'.
לא רק אני לא הבנתי מה קרה. שוחחתי עם כמה 'ידידים מבינים', גם מתוך המערכת, וכולם היו אחוזי הפתעה גדולה כמוני. איש מהם לא הבין, לא ידע ולא הצליח לגלות מה אירע. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות.
את הסוד המדהים על מה שהתרחש מאחורי הקלעים והביא לידיעה המפתיעה, המתקנת, גיליתי רק כעבור כשלוש שנים, ממש ב'מקרה'.
מפגש בטירונות
בסוף שנת תשד"מ, כשמלאו לי 30 שנה, עשיתי 'טירונות שלב ב' ב'בה"ד 4' שליד הישוב בית-א-ל. יחד עמי היה באותה טירונות הרה"ח ר' אלימלך שפירא (ר' מיילך, בפי כל ידידיו ומכריו) בנו של מי שכונה באותם ימים 'מנכ"ל המדינה', חבר-הכנסת הרב אברהם ('מוניע') שפירא ע"ה.
במהלך השירות המשותף בטירונות הכרנו והתיידדנו (ידידות קרובה שנמשכת לאוי"ט עד היום הזה). באחד ה'פטרולים' המשותפים שלנו, תוך כדי שיחה וסיפורים שלי על הרבי, מספר לי ר' מיילך:
"לפני כשלוש שנים זכיתי לחוויה מיוחדת. הייתי עם אבי שיחי' בניו-יורק, ונכנסנו יחד ל'יחידות' אצל הרבי. היחידות ארכה זמן רב והיו בה דברים מופלאים גם בקשר אלי וגם בקשר לאבא שעמו שוחח הרבי רוב הזמן.
"כשעמדנו לצאת, אומר הרבי לאבי: "ר' מוניע, איך האב צוגעגרעייט פאר אייך עפעס" [= הכנתי עבורכם משהו]. ואז הרבי פותח את המגירה שלו, מוציא מתוכו את השבועון 'כפר חב"ד', מדפדף ופותח בעמוד שהכותרת הגדולה שלו היא "בדיחה עצובה", נותן את העיתון לאבא ע"ה, ואומר לו: "זה הכפר חב"ד של השבוע האחרון, כשיהיה לכם פנאי כדאי שתקראו את העמוד הזה"…
כך נסתיימה ה'יחידות'.
"מיד כשיצאנו מחדרו הקדוש של הרבי, נרגשים מאד מכל ה'יחידות' הארוכה, קרא אבי את העמוד מה'כפר חב"ד' שהרבי נתן לו. הבדיחה העצובה. אבי התרגש מאד וגם התרגז, ואיך שהגענו לאכסניה שלנו הוא הרים מיד טלפונים לבכירי 'אגודת ישראל' ומנהלי 'המודיע' החסידיים, סיפר מה היה לפני רגע בחדרו הקדוש של הרבי, ואמר להם בתקיפות ובהתרגשות: "מחר חייבת להיות התנצלות. ידיעה מתקנת. לא איכפת לי מה יגיב פלוני או אלמוני. זו דרישה חד-משמעית שלי כנציג החסידות הגדולה באגודת-ישראל".
כששמעתי מידידי ר' מיילך את הסיפור המדהים, זלגו מעיניי דמעות של התרגשות…