שליח קודש ברבנות, זיכרונות מהקודש והצימאון הגובר ליהדות | רבה של אילת וחבר בי"ד רבני חב"ד הגה"ח הרב יוסף הכט שליט"א בשיחת חג ל'כפר חב"ד'

"בקרב הציבור הרחב יש מגמה ברורה של התקרבות והתחזקות"

כשנכנס לראשונה ל'יחידות' לבדו, בגיל 15, פנה אליו הרבי בתואר 'ראביי הכט', וב'יחידות' של אשתו, חודש לאחר שנבחר לרבה של אילת, אמר לה הרבי: 'הוא הצליח מאוד בחודש תשרי'… | לרגל החג הבא עלינו לטובה, הנקרא בליובאוויטש 'חג המו"צים' מארח 'כפר חב"ד' את רב העיר אילת וחבר בית דין רבני חב"ד, השליח הגאון החסיד הרב יוסף הכט שליט"א, לשיחת חג מעשירה ומרתקת, שבה מספר גם על דרכו לרבנות בשליחות הרבי, על ההנחיות וההוראות שזכה לקבל במהלך השנים, על הנוסחה המנצחת של 'דרכי נועם וימין מקרבת', וגם על הצימאון הגדול ליהדות, ההולך וגובר, לעומת הקולות הנשמעים במרחב הציבורי נגד היהדות הנאמנה וציבור שומרי התורה | רבנות של שליחות

הרב משה מרינובסקי

'חג המו"צים'. כך נקרא בליובאוויטש חג השבועות, זמן מתן תורה, מאחר שזה החג שבו הרבנים, מורי הצדק, באים אל הרבי, בהעדר אפשרות לעזוב את קהילותיהם בחגי תשרי או בחג הפסח. כידוע, פעמים רבות התייחס הרבי לנושא בשיחות הקודש של חג השבועות והימים הסמוכים לו, כיבד את הרבנים האורחים ועודד את ההתכנסויות שלהם בבית חיינו בימים אלה לחיזוק ועידוד איש את רעהו ולדיונים הלכתיים בנושאים העומדים על הפרק.

לרגל החג הבא עלינו לטובה, 'כפר חב"ד' מארח את רב העיר אילת וחבר בית דין רבני חב"ד, השליח הגאון החסיד הרב יוסף הכט שליט"א, לשיחת חג.

נפתח בסיפור דרכו של כת"ר לעולם הרבנות.

נולדתי וגדלתי במשפחת רבנים ידועה. לסבי וסבתי, הרה"ח ר' יהושע ומרת שרה הכט ע"ה, היו שישה בנים. הם נולדו באמריקה של הימים ההם, עם כל הניסיונות, ובכל זאת גדלו יהודים של תורה וחסידות והיו רבנים חשובים ומפורסמים.

הגדול שבאחים, הרה"ח הרב שלמה זלמן, כיהן ברבנות בשיקגו שנים רבות. היה רב חשוב שפעל רבות והתפרסם, בין השאר, בזכות היותו נואם בחסד עליון. ר' שלמה זלמן קיבל הדרכות רבות מהרבי הריי"צ לגבי הנהגת הרבנות ויש מכתבים מהרבי הריי"צ לשלוחים ורבנים שבהם הוא מפנה אותם להתייעץ עם ר' שלמה זלמן שיש לו עמדה נכונה וחזקה ברבנות. אציין גם שהרבי השתתף בהלווייתו ובאופן נדיר מאוד נסע עד בית החיים.

השני, אבי מורי הרה"ח הרב משה יצחק, נשלח מאת הרבי הריי"צ לניו הייבן לכהן שם בתפקיד מנהל ישיבת אחי תמימים, ואכן ניהול מוסדות החינוך היה תפקידו המרכזי, אך במקביל כיהן ברבנות של קהילה גדולה, ויש מכתב מהרבי הריי"צ לקהילה שבו הוא מברך אותה על מינוי אבי לרבנות.

השלישי, הרה"ח הרב אברהם דוב, כיהן בתפקידים רבניים חשובים בניו יורק שנים רבות ונודע במיוחד בתפקידו כרב הקהילה הסורית בברוקלין 'שערי ציון', שאותה הנהיג ביד רמה שנים רבות, והיה אהוב ונערץ על בני הקהילה.

הרביעי, הרה"ח הרב יעקב יהודה, כיהן גם הוא בתפקידי רבנות חשובים בניו יורק, לצד עסקנותו ופעילותו הציבורית המסועפת.

החמישי, הרה"ח הרב פרץ, לא מילא תפקיד רבני בפועל, אבל היה מוכר כתלמיד חכם מופלג וחסיד נעלה.

"בשנת תשל"ט, כתב הרבי מכתב ארוך ומפורט לגבי עתידם ואופן הסתדרותם של השלוחים בקביעות, ובתחילת אותו מכתב הרבי אומר שהתמנות למשרת רבנות עומדת בעדיפות ראשונה"

השישי, הרה"ח הרב שלום, היה מוכר כאיש עסקים בתחום הספרים ותשמישי קדושה וגם הוא שימש תקופה ממושכת ברבנות קהילה חשובה בבורו פארק וגם קירב רבנים וגדולי תורה ידועים לרבי ולחסידות. אגב, שמעתי ממנו בשעתו שקיבל את המשרה הרבנית כשהיה צעיר לימים, בימי הרבי הריי"צ, וכיוון שהיה קרוב ביותר לרבי נשיא דורנו, היה נוהג לטלפן אל הרבי מזמן לזמן והרבי היה אומר לו נקודות לרעיונות לדרשות שיישא בקהילתו (ואפילו סיפר שפעם קרה ששכח את הדברים שאמר לו הרבי וטלפן שוב, והרבי חזר עבורו שנית על הנקודות האמורות).

הוא עשה זאת בפיקחות ובצנעה והיום אפשר לגלות שדודי ר' שלום היה גם האיש שבאמצעותו הגאון הנודע הרב שמחה עלברג, יו"ר אגודת הרבנים, נהיה קרוב לרבי והיה פעמים רבות ב'יחידות', והיה משתתף בהתוועדויות של הרבי שנערכו בימות החול ונואם בקביעות בכינוסי התורה שהתקיימו ב-770 באסרו חג של שלושת הרגלים. כמו כן היה פעיל בענייניו הק' של הרבי, כמו 'מיהו יהודי'.

דודי הרב שלום סיפר לי דבר מעניין בנושא הקשר של הרב עלברג עם הרבי, שכאמור התחיל דרכו:

הרב שלום היה נכנס לרבי בפורים, מדי שנה, עם 'משלוח מנות' של כמה ארגזי ספרים, והיה שוהה בחדרו הק' של הרבי זמן ממושך בעוד הרבי מעיין בכל אחד מהספרים. באחת השנים הביא לרבי כרך חדש מספרי הרב עלברג 'שלמי שמחה'. הרבי עיין קצת בספר ואמר לו שברצונו להעיר הערה על הספר. תוך כדי דיבור שלף הרבי מהמדף ספר, התיישב לכתוב את ההערה ונתנה ביד הרב שלום למוסרה לרב עלברג.

כעבור שנים, בהשגחה פרטית גם אני הייתי מעורב בקשר של הרב עלברג עם 770. הרב עלברג היה דורש פעמיים בשנה את הדרשות המרכזיות שלו (בבית הכנסת שלו, בשדרה ה-14 בבורו פארק), ביום ראשון של סוכות ובשביעי של פסח. בשלב מסוים נודע ב-770 שיש ביקורת על כך שהוא תמיד בא ל-770, אבל לעולם לא באים מ-770 אליו. בעקבות זאת פנה הרב חדקוב אל הרב דוד רסקין בבקשה לארגן נציגות מ-770 שתהיה בדרשות של הרב עלברג.

הרב רסקין הטיל עליי את המשימה ואמר לי לקחת כמה בחורים מ-770 וללכת לשמוע את הדרשה, והבהיר שמצופה ממני להקשיב לדרשה ולאחר מכן למסור מה דובר. שיערתי שמדובר בהוראה מלמעלה, ואכן הלכנו קבוצה של בחורים, והרב חדקוב היה שומע ממני, באותו לילה או למחרת, דברים מהדרשה של הרב עלברג, הן מהחלק התורני וההלכתי הן מחלק ההתייחסות לנושאים הציבוריים שעמדו אז על סדר היום, והיה מוסר את תוכן הדברים לרבי.

ופעם אחת היה דבר מיוחד: בשנת תשל"ב, 'שנת השבעים', הרבי התוועד בשני הימים הראשונים של חג הפסח וכן בשני הימים האחרונים של החג. גם בשביעי של פסח הרבי התוועד. ההתוועדות נמשכה עד שבשלב מסוים אמר הרבי שצריך לקצר את ההתוועדות מפני ה'תהלוכה' שהולכים לדבר דברי תורה ולשמח יהודים, והוסיף – או ללכת למקום ששם יתוסף בעניין הנאמר ברבים… מן הסתם לא רבים שמו לב למשמעות ההוספה הזו, אבל לי ברור שהכוונה הייתה לנוכחות שלנו, הבחורים מ-770, בנאום של הרב עלברג…

ומה לגבי המסלול האישי של כב' בדרך לרבנות?

מלבד מה שראיתי ושמעתי אצל אבי מורי ואצל דודיי הרבנים, כך שבהחלט היה לי רקע ואפילו קשר ושייכות לעולם הרבנות, האמת ניתנת להיאמר שמלכתחילה לא הייתה לי מחשבה שהעתיד שלי נמצא בתחום זה ולא עסקתי במיוחד בהכנה והכשרה למקצוע הזה דווקא.

למעט האירוע הבא: כילד, הייתי כמה פעמים ב'יחידות' עם אבי מורי, בפעמים שנכנס עם המשפחה. ה'יחידות' הראשונה שלי לבדי הייתה לרגל יום הולדתי החמישה-עשר. וכבר בכניסתי הרבי אמר: וואס איז [כמו – מה תבקש] ראביי הכט… כך שאולי אי שם בתת-מודע כן הייתה מחשבה על רבנות.

בכל אופן, הגעתי לרבנות בפועל, כי כך כיוון הרבי את קבוצת השלוחים ששלח בשעתו לארץ הקודש – להעדיף משרת רבנות. כזכור, בשנים תשל"ו–תשל"ז ותשל"ח היה דבר מיוחד במינו, נדיר וחד-פעמי בתולדות מפעל השליחות, כשהרבי שלח לארץ הקודש, בשלוש קבוצות, כמה עשרות משפחות ובחורים. כל העניין היה חידוש גדול ובא בהפתעה מוחלטת וזכיתי להימנות עם הקבוצה השנייה, של שנת תשל"ז.

על השליחות המיוחדת הזו כבר נאמר ונכתב וסופר הרבה במשך השנים ולא כאן המקום להאריך, רק אציין דבר אחד מעניין ומשמעותי שיש בו כדי ללמד על הכלל:

לקראת חג הפסח של שנת תשל"ו טלפן הרב חדקוב ליו"ר צא"ח בארץ הקודש, הרב ישראל ליבוב, ומסר לו הוראה מהרבי לעשות את הפעילות של 'סעודת משיח' בשטורעם מיוחד. והרב חדקוב הוסיף ואמר – והשלוחים, כיוון שהם היו כאן, יודעים מה הכוונה… כלומר, עניינה של השליחות הזו הוא שבחורים ואברכים שהתחנכו במחיצת הרבי והיו אצל הרבי בהתוועדויות וספגו את האווירה ב-770, יביאו את כל החום והלהט והקאך וההתלהבות של 770 לכללות אנ"ש והתמימים בארץ הקודש ויפעלו ויפעילו מתוך ההתלהבות הזו בכל הארץ.

"אפשר לומר שזה היה 'מופת' של הרבי. באותה שעה עוד לא מלאו לי שלושים שנה, הייתי 'עולה חדש' שלא מדבר עברית רהוטה ובכל זאת הקב"ה נתן בלב חברי הגוף הבוחר לבחור בי"

כשנתיים לאחר שהגענו לארץ, בשנת תשל"ט, כתב הרבי מכתב ארוך ומפורט לגבי עתידם ואופן הסתדרותם של השלוחים בקביעות, ובתחילת אותו מכתב הרבי אומר שהתמנות למשרת רבנות עומדת בעדיפות ראשונה, ומי ששייך ומתאים לכך ישתדל בכיוון זה.

כמצווה ועושה, התחלתי אכן להשתדל בכיוון זה. באותם ימים גרנו בצפת, לשם נשלחנו מלכתחילה ולמדתי בכולל, וכעת התחלתי להתעניין היכן יש משרת רבנות פנויה ולמדתי להכיר את סדרי הדברים בארץ – פרסום מכרז, הקמת גוף בוחר, בחירות וכן הלאה. נודע לי שמשרת הרב הראשי האשכנזי באילת פנויה, ובסיוע פעיל ונמרץ של רבני ועסקני חב"ד באותם ימים ניגשתי להתמודדות. כמובן, לא לפני שקיבלתי את ברכתו של הרבי לכך. ואכן הרבי היה מעורב ישירות בכל שלב ובכל פרט של התהליך וב"ה בשלהי שנת תשל"ט נבחרתי לתפקיד. אפשר לומר שזה היה 'מופת' של הרבי. באותה שעה עוד לא מלאו לי שלושים שנה, הייתי 'עולה חדש' שלא מדבר עברית רהוטה ובכל זאת הקב"ה נתן בלב חברי הגוף הבוחר לבחור בי, ואין ספק שזה היה בזכות היותי שליח של הרבי.

זכיתי וכבר בתחילת הרבנות באילת, מייד לאחר שנבחרתי, הרבי עודד והמריץ אותי לפעול. הבחירות היו בכ"ו באלול תשל"ט. יום קודם לכן נסעה זוגתי לרבי לחגי תשרי תש"מ, עם שני הילדים הקטנים שהיו לנו אז. עיתוי הנסיעה היה לרגל חתונת אחותה שהתקיימה אז בניו יורק. בד בבד עם הדיווח על תוצאות הבחירות, כתבתי לרבי שכעת אני חוזר לביתנו בצפת, ואחרי החגים, כאשר רעייתי והילדים יחזרו לארץ, נחפש דירה באילת ונתחיל את השליחות החדשה.

כשהדיווח הגיע לרבי, אמר הרבי למזכיר הרב גרונר למסור לי את פליאתו: רק עכשיו נבחר וכבר מתכנן שלא להיות בעירו בראש השנה?!

כמובן, נשארתי באילת בראש השנה ופעלתי ככל שיכולתי. בהמשך קיבלתי הוראות מפורשות מהרבי להיות בעיר גם ביום כיפור וגם בסוכות ובשמחת תורה ומובן שכך עשיתי.

והיו עוד דברים מיוחדים באותו חודש תשרי של שנת תש"מ, התשרי הראשון שלי ברבנות אילת.

אחד מהם הוא שהרבי נהג לשלוח לאנ"ש ברחבי תבל לקראת כל חג ומועד ברכה קצרה במברק. בעבר אכן נשלחו מברקים לריכוזי אנ"ש, ובארץ ישראל היה מגיע מברק לריכוזי אנ"ש הגדולים. לאחר מכן, כאשר השידורים החיים מההתוועדויות של הרבי בימי החול הפכו לנוהל קבוע, היו מקריאים את נוסח המברק בשידור (בין השיחות או בסיום ההתוועדות), וקורא הנוסח ב-770, בדרך כלל ר' חיים ברוך הלברשטם או ר' יונתן הקנר, היה מקריא למקבל השידור בירושלים ר' אליעזר ליכטשטיין את רשימת המקומות של ריכוזי אנ"ש הגדולים שאליהם יש להעביר את נוסח מברק הברכה.

את השיגור מההתוועדות של הרבי בליל ערב ראש השנה אותה שנה שמעתי בצפת, משם התכוננתי לטוס לאילת לראש השנה, כהוראת הרבי האמורה. והנה להפתעתי אני שומע שברשימת המקומות למסירת המברק – שכמובן הוכנה בהוראת הרבי – מופיע גם: להרב הכט באילת… זאת בעוד כל שאר המקומות הם ריכוזי אנ"ש הגדולים.

ועוד מאירועי אותו תשרי:

במוצאי שמחת תורה הזדרז אבי לצאת מניו הייבן ל-770, להיות בהתוועדות של הרבי שהייתה נמשכת הרבה אחרי שעת צאת החג ולקבל מידו הקדושה של הרבי 'כוס של ברכה'. על פי בקשתי ניגש אבי ובזרועותיו בני הגדול, מנחם מענדל שי', שהיה אז בן שנתיים. כשהגיע תורו הביט הרבי בילד הפעוט, ואבי אמר – הוא בנו של בני יוסף. הרבי הגיב מייד – הוא צריך לעזור לאביו ברבנות באילת… וכעת לקח הרבי בקבוק 'משקה', שם בידיו של הילד בן השנתיים (שבקושי הצליח להחזיק בבקבוק…) ואמר לאבי, סבו – שיגידו לו שזה לא בשבילו, אלא בשביל למסור לאביו כשיחזור לאילת… (אגב, ככל הידוע לי, זו הייתה הפעם היחידה שבה הרבי נתן בקבוק 'משקה' לילד בן שנתיים).

למחרת, זוגתי ושני הילדים הקטנים נכנסו ל'יחידות' (בחודש תשרי תש"מ עדיין הייתה 'יחידות פרטית' לאורחים), והרבי אמר לה, בהביטו על הילד בן השנתיים: את יודעת שנתתי לו בקבוק משקה?… ומייד חזר על דבריו אמש לאבי – זה לא בשבילו, אלא בשביל למסור לאביו כשיחזור לאילת… לאחר מכן הרבי הוסיף ואמר: אינני יודע אם בעלך מדווח לך כמו שהוא מדווח לי, הוא הצליח מאוד בחודש תשרי…

למעשה, ביו"ד כסלו תש"מ עברנו לגור באילת בקביעות.

באותם ימים היו באילת פחות מעשרים אלף תושבים, עם השנים העיר גדלה והתרחבה והיום מספר התושבים בה גדול פי שלושה בערך, וב"ה כל השנים ידיי מלאות עבודה.

"זאל גיין אלץ בעסער און בעסער"

ואיך משלבים בין השליחות והרבנות?

מבחינתי, הן בהגדרת הדברים הן בפעילות בפועל בשטח, אינני רואה כל סתירה בין שני הדברים. כאמור, פניתי לרבנות כי כך הורה הרבי לעשות במכתבו לשלוחים לארץ הקודש, כך שהרבנות היא בצורה הכי ברורה חלק בלתי נפרד מהשליחות, ואין כאן שני תפקידים ושתי הגדרות אלא הכול עניין אחד. בפועל זה אומר שצריך לעשות מה שכל שליח עושה – להיות פעיל בכל ה'מבצעים' ובכל ענייניו הק' של הרבי, ועם זה למלא את תפקיד רב העיר והנהגת הקהילה בצורה הטובה ביותר.

במילים אחרות, הרבנות לא מפחיתה ולא שוללת שום פרט מעבודת השליחות, אלא משמעות הדברים היא שמלבד כל חובות השליחות מוטלות עליך גם כל חובות הרבנות. זה באשר להגדרה, וכך גם לגבי העשייה בפועל. התפקיד ברבנות יוצר מפגשים עם אנשים רבים והשליחות היא לעשות הכול כדי לקרבם ליהדות. כשהם באים לרישום נישואין, למשל, מניחים איתם תפילין וכן על זה הדרך.

"כשהגיע תורו הביט הרבי בילד הפעוט, ואמר – הוא צריך לעזור לאביו ברבנות באילת… וכעת לקח הרבי בקבוק 'משקה', שם בידיו של הילד בן השנתיים ואמר לאבי, סבו – שיגידו לו שזה לא בשבילו, אלא בשביל למסור לאביו כשיחזור לאילת…"

וכמובן, כשאני מניח תפילין עם אנשים או עוסק בכל אחד משאר ה'מבצעים', אין הכוונה שכעת הנני מחליף את כובע הרב בכובע השליח, אלא הכול עניין אחד, אלא שהשליחות היא במסגרת של רבנות. ואציין גם כי כבר בתקופה הראשונה של הרבנות באילת הורה לי הרבי במענה ק' שבתור רב המקום עליי לעסוק בתחום החינוך. בסך הכול זה לא פשוט לביצוע, כי הרבנות מחייבת עיסוק בדברים רבים ובתחומים שונים ששליח שאינו רב המקום לא נדרש להתעסק בהם, אבל מי שההשגחה העליונה כיוונה אותו כך שהשליחות שלו היא גם הרבנות, בוודאי מקבל את הכוחות לכך מהרבי המשלח, ובסייעתא דשמיא, שכמובן נחוצה לכל רב, יצליח.

אצלי בפרט היו במשך השנים התייחסויות של הרבי לשני הדברים. למשל, מאז בואנו לארץ בחורף תשל"ז, לא הייתה לנו רשות לנסוע לרבי אפילו לביקור קצר. בהמשך הרשות ניתנה ונסעתי לראשונה לחג השבועות, 'חג המו"צים' תש"מ, אחרי כשלוש וחצי שנים שבהן לא הייתי אצל הרבי. כיוון שהייתי בקי במתרחש ב-770 וידעתי בערך את השעה שבה הרבי נוסע לביתו לזמן קצר לארוחת ערב, בו ביום שהגעתי עמדתי ליד דלת הכניסה לראות את הרבי חוזר מביתו.

למעשה הייתי היחיד שעמד באותה שעה במקום וכמדומני שאפילו החזקתי את הדלת עבור הרבי. הרבי הבחין בי ומייד שאל: ווי גייט די רבנות? [איך הולך עם הרבנות?]. עניתי: ברוך השם. והרבי בירך: זאל גיין אלץ בעסער און בעסער [שהכול ילך טוב יותר וטוב יותר]. בפעם הזו היה דגש על נושא הרבנות.

בביקור נוסף, בחודש כסלו תשמ"ג (בקשר עם נישואי אחי הרב יהושע שי' באותם ימים), היה הדבר הבא: ביום שישי יו"ד כסלו אמר לי המזכיר הרב גרונר שהרבי הורה שאכניס בקבוק משקה והרבי ייתן לי אותו בהתוועדות השבת. כמובן, מיהרתי והבאתי בקבוק משקה למזכירות. בהתוועדות השבת, כשהרבי נתן לי את בקבוק המשקה, אמר: שיהיה א שטרועם'דיקער י"ט כסלו און א שטורעם'דיקער חנוכה!

הפעם הרבי לא הזכיר במפורש את נושא הרבנות ובדבריו הייתה הדגשה על עבודת השליחות, כאשר פעילות י"ט כסלו ופעילות חנוכה בשטורעם הרי הן מהחובות העיקריות של שליח.

במילים אחרות, בכך שהרבי הורה לנו, השלוחים לארץ הקודש, שמי שיכול ימצא משרת רבנות, ברור שמדובר בעניין נוסף על המשימות של כל שליח. מי שמלבד היותו שליח הוא גם רב שכונה או רב עיר לא פטור, חלילה, מעיסוק במבצע תפילין או מבצע מזוזה או שאר המבצעים, אלא יש עליו משימות נוספות ועול נוסף.

ובכל אופן, המציאות היא שהשליחות מסייעת להצלחת הרבנות והרבנות מסייעת להצלחת השליחות:

מטבע הדברים, מי שנושא במשרת רב העיר, דלתות רבות יותר פתוחות לפניו, ועליו להשתמש בכך לפעול ביתר שאת בכל תחומי עבודת השליחות. בד בבד, השליחות היא סיוע גדול ברבנות. וכאן הכוונה לא רק לשליח עצמו אלא לעולם השליחות כמכלול. מעשים בכל יום שאנחנו, הממלאים תפקיד רבני ברבנות עיר, נדרשים לבירורי יהדות לצורך רישום נישואין, ובעניין זה, וגם בהרבה דברים אחרים, הקשר עם שלוחי הרבי ברחבי הארץ והעולם מסייע מאוד.

וכמו אצל כלל השלוחים, גם אצלנו שכיח שאנשים פונים לעזרה, גשמית או רוחנית, עבור בני משפחה הנמצאים אי שם בעולם, מתוך ידיעה ששלוחי הרבי פרוסים בכל קצווי תבל ממש.

במסגרת זו אסתפק בדוגמה אחת: באחת השנים, ימים אחדים לפני יום כיפור, פנה אליי יהודי מאילת בבקשה דחופה – אחיין שלו נמצא באחת מערי ניו יורק והוא לא מכיר באזור שום מקום יהודי, ואין לו היכן לאכול סעודה מפסקת לפני יום כיפור והיכן להתפלל ביום הקדוש. מייד קישרתי אותו עם השליח במקום וזה אירח אותו בסבר פנים יפות. אל האחיין הצטרפו עוד שלושה בני משפחה שטיילו במקומות שונים וכעת הגיעו גם הם לניו יורק. השליח אירח את כל החבורה בחום ובלבביות גם בימים הבאים, בחג הסוכות ו'סחב' אותם לאירועי סוכות ושמחת תורה בבית חב"ד, והחוויות שהם עברו שם באותו חודש תשרי אחד השפיעו עליהם עמוקות, וכל בני החבורה חזרו לארץ כיהודים שומרי תורה ומצוות!

בדרכי נועם ובימין מקרבת

השיחה נערכת לרגל 'חג המו"צים' בליובאוויטש וזו ההזדמנות לשאול: מה למעשה מאפיין רב חסידי?

יש בעם ישראל ובארץ ישראל הרבה רבנים שעושים את מלאכתם נאמנה ואין לי חס ושלום כוונה לפגוע באף אחד מהם. עם זאת, ל"חסיד'שער רב" יש ערך מוסף, כי מי שלומד חסידות ומתנהג כמו חסיד, יראת השמיים והרצינות שלו ניכרות ביתר שאת, וחזקה עליו שהדבר יבוא לידי ביטוי בעבודת הקודש.

יראת השמיים החסידית ואהבת ישראל החסידית גורמת לרב החסידי להשתדל בתוספת השתדלות ובתוספת מאמץ לקרב עוד יהודי ועוד יהודי לחיי תורה מלאים ולא להסתפק במעט קירוב. הרצינות ויראת השמיים החסידית מחזקות את תחושת האחריות להיזהר שכל דבר אכן יהיה מכוון להלכה הפסוקה, וכל מה שבתחום אחריותו של הרב, כמו עירובין או מקוואות, אכן יהיה על הצד הטוב ביותר, בלי פשרות וקולות, ותמיד הוא יחפש מה עוד ואיך עוד אפשר לשפר ולהדר יותר ויותר.

ואם הוא חסיד ושליח של הרבי, הוא מחפש כל הזדמנות לעסוק ב'מבצעים' ולזכות את הרבים. בחג הסוכות, למשל, הוא יוצא לרחובות העיר ובידו לולב ואתרוג ומזכה את הציבור במצוות החג. מבחינתי זה דבר מובן מאליו ואני רגיל לעשות זאת גם כשבאילת חם מאוד.

"הרבי אמר שהרבנים באים לליובאוויטש, לפחות פעם בשנה, כדי להגיע לביטול הנדרש, ובכוח זה פוסקים הלכה כראוי כל השנה"

פעם נכנסתי בחול המועד למשרדי עיתון מקומי באילת ומנהל המשרד אמר בהתפעלות: תראו לי עוד רב עיר שמסייר בעצמו במשרדים ברחבי העיר כדי שאנשים ייטלו לולב. לקח לי זמן להבין ממה הוא מתפעל וניסיתי להסביר לו שכל בחור ואברך חב"די שמקיים את הוראות הרבי עושה כך, בין שהוא רב בפועל ובין שלאו, וגם אני בתוכם, ואין ממה להתרגש…

ואיך משלבים בין התוקף הנדרש מרב וקירוב במאור פנים?

אין ספק שדווקא מתוך החינוך שהרבי חינך אותנו להכיר ביוקר ובחשיבות של כל יהודי, אפילו יהודי אחד, ולהכיר ביוקר ובחשיבות של כל מצווה, אפילו מצווה אחת, חייבים לעשות כל מאמץ לקרב עוד ועוד יהודים לתורה ומצוות, ותחושת החובה והאחריות הזו מחייבת למצוא את הדרך ואת המסילה ללב היהודי. וברור הדבר, גם משום שבאמת צריך לאהוב כל יהודי באהבת ישראל אמיתית, וגם משום שדרך הקירוב והנועם היא הדרך שמצליחה – שצריך לפנות לכל יהודי במאור פנים, בסבר פנים יפות, בדרכי נועם ובימין מקרבת.

עם זאת, ודאי שחובה לעמוד על עקרונות האמונה וההלכה הפסוקה ואסור לסור מהם, חלילה, אבל אין בכך שום סתירה להשפעה בדרך מקרבת. אולי את הרבנים צריך לעורר לעמוד על המשמר ולא להקל ולא להתיר במקום שאין מקום לקולות ולהיתרים, אבל לגבי המוני העם, ודאי שצריך וחייבים ואפשר לפעול בקירוב ובנועם, והלוואי ונזכה להאהיב שם שמיים.

כת"ר מכהן בתפקיד הרב הראשי לאילת ויו"ר מוסדות חב"ד בעיר, וגם חבר בבית דין רבני חב"ד. איך עומדים בכל המטלות הללו?

 אכן, הרבנות היא עיסוק שמחייב עבודה רבה סביב השעון. צריך להיות זמין לענות על שאלות הלכתיות, צריך למסור שיעורי תורה, צריך להשתתף באירועים ולנאום בהם, הרב צריך לטפל בענייני העיר הנתונים לאחריותו כמו מקוואות, עירובין ורישום נישואין, ונוסף לכך – ליזום פעולות לקירוב והשפעה על כל סוגי התושבים, ומלבד כל אלה – למצוא זמן לעסוק בתורה לעצמו ולהתעדכן בחידושי הפסיקה בשאלות המתחדשות כל הזמן.

כזכור, בחג השבועות תש"נ היו אצל הרבי רבנים רבים מהארץ ומהעולם, ובהתוועדות חג השבועות הקדיש הרבי דברים לכינוס של הרבנים שנועד להתקיים אחרי החג. בין הדברים עמד על הצורך להתעדכן ולהשתלם בשאלות הקשורות לדברים המתחדשים, וכשהרבנים עברו ב'חלוקת הדולרים' שהייתה ביום ראשון שאחרי החג, בירך הרבי כל אחד מהם – 'בהצלחה בכינוס'.

כל אלה הן משימות לא פשוטות ולפעמים נראה שהעול כבד מדי, אבל אנחנו פועלים מכוח היותנו שלוחים של הרבי, וכיוון שזו השליחות שלנו, הקב"ה נותן את הכוחות הנחוצים ואת הזמן הנחוץ כדי למלא את השליחות.

צמאון ליהדות

אנחנו בערב חג מתן תורה ובאווירה מרוממת, אבל אי אפשר להתעלם מכך שלאחרונה יש במרחב הציבורי קולות הולכים וגוברים נגד היהדות הנאמנה וציבור שומרי התורה.

כואב ומצער לשמוע יהודים מדברים ומסיתים נגד ענייני יהדות, אבל כמי שיושב בתוך עמו וחי יותר מארבעים שנה בעיר אילת, אני יכול להעיד שבקרב הציבור הרחב יש מגמה ברורה של התקרבות והתחזקות בכל ענייני יהדות. אנשים זורמים לבתי הכנסת ולשיעורי תורה וגם הצעירים מתקרבים וצמאים לדעת.

כמובן, לשלוחי הרבי, מנהלי בתי חב"ד ברחבי הארץ, יש חלק חשוב ונכבד בכך, ומי שנהנים מכך הם גם רבני השכונות והערים שחשים את צימאון העם להתקרב, להתחזק ולדעת וזוכים לאהדה רבה יותר ויכולים לפעול ביתר שאת.

"הייתי היחיד שעמד באותה שעה. הרבי הבחין בי ומייד שאל: ווי גייט די רבנות? עניתי: ברוך השם. והרבי בירך: זאל גיין אלץ בעסער און בעסער"

אינני מתעלם מהעובדה שבד בבד יש רבים שעדיין לא התקרבו ולצערנו אלפי ורבבות ילדים ובני נוער לא מקבלים חינוך יהודי אמיתי, אבל יש לשאוב עידוד ממגמת ההתקרבות וכל הזמן לחפש ולמצוא דרכים, דרכי נועם כמובן, להגיע גם למי שלעת עתה לא מתקרבים, לדלג מעל העניינים הפוליטיים המדגישים חילוקי דעות ולהתמקד בענייני יהדות בטהרתה, וכשעושים, רואים הצלחה בעזרת ה'.

לסיום, נבקש לשמוע משהו מים תורתו של הרבי לחג השבועות, 'ווארט' להיכנס עימו לחג הבא עלינו לטובה.

זכור לי שבחג השבועות תשל"ה הרבי התייחס לכך שבליובאוויטש חג השבועות נקרא 'חג המו"צים', ובין השאר אמר בערך כך:

חז"ל אומרים על הכתוב בדוד המלך 'הוי' עמו' – שהלכה כמותו. ולפי המשמעות הפנימית הכוונה היא שעל ידי הביטול זוכים לפסוק הלכה לאמיתתה של תורה. ולכן הרבנים באים לליובאוויטש, לפחות פעם בשנה, כדי להגיע לביטול הנדרש, ובכוח זה פוסקים הלכה כראוי כל השנה. והביטוי 'חג המו"צים' רומז לכך שהרי בניגוד לחמץ שמסמל גאווה וישות, המצה מסמלת ביטול. כמובן, דברי הרבי נצחיים, ויהי רצון שנזכה להיות קשורים לרבי ובטלים כראוי, ועל ידי זה נוכל להורות הלכה לאמיתתה של תורה.

*

שתהא פעולה נמשכת

הרב הכט שליט"א מספר על כמה הזדמנויות שבהן הרבי הורה לו להיות בקשר עם רבנים והנחה אותו בנושא

בעבר היה נוהג קבוע שכאשר רבני חב"ד בארץ הקודש חוזרים משהותם בחג השבועות אצל הרבי, הם נפגשים עם הרבנים הראשיים לישראל, "למסור דרישת שלום מהרבי".

באחת השנים, בעת חלוקת 'כוס של ברכה' במוצאי חג השבועות, נתן הרבי לדודי הרב אברהם דוב הכט ע"ה בקבוק משקה 'עבור הרב שלכם', והיה ברור שהכוונה לראשון לציון הגר"מ אליהו, שלדודי, בתור רב הקהילה הסורית בניו יורק, היה קשר קרוב איתו. דודי הרב אברהם סיפר לי על כך ואמר כי כיוון שהוא לא מתכנן ביקור בארץ ישראל בימים אלה, הוא מתלבט איך בדיוק למסור את הבקבוק לרב אליהו, ועלה הרעיון שימסור לי את מילוי השליחות הזו ואעשה זאת בפגישה המתוכננת עם הרבנים הראשיים. דודי שאל על כך את הרבי ואחרי שקיבל אישור מפורש מהרבי מסר לי את הבקבוק. ומובן שבעת הפגישה מסרתי את הבקבוק לרב אליהו והנוכחים אמרו 'לחיים' על 'משקה' זה. לאחר מכן מסרתי דו"ח לרבי על הפגישה, ובמענה ק' על הדו"ח כתב הרבי: נת' ות"ח ויה"ר שתהא פעולה נמשכת כולל שיפגשו עם הנ"ל לאו דוקא לאחר ביקור כאן.

הפגישה עם הגר"מ פיינשטיין

כשהייתי אצל הרבי בחג השבועות תש"מ, סידרו שהרבנים מארץ ישראל שהגיעו לרבי לחג השבועות יתקבלו אצל הגאון רבי משה פיינשטיין. לאחר מכן ב'יחידות' שאל אותי הרבי אם גם אני הייתי באותה קבלת פנים. עניתי בחיוב והרבי שאל אם דיברו גם בלימוד. עניתי שכן והרבי הוסיף – כדאי שיהיה לך ממנו גם משהו בכתב, זה יסייע לך.

כשהתחלתי את הרבנות באילת, הרב הראשי לישראל היה הרב שלמה גורן, ונוצרה בינינו ידידות קרובה.

באחת מפגישותיי איתו עלה הנושא של 'שית אלפי שנין הוי עלמא', והוא התבטא שהדבר לא בהיר לו די הצורך. כמו תמיד, גם הפעם דיווחתי לרבי על הפגישה ותוכנה.

והיה דבר מעניין: באותו שבוע התפרסם בלקוטי שיחות השבועי (פרשת משפטים, נדפס אחר כך בלקוטי שיחות חכ"א עמ' 453) מכתב ממוען ל'מוהר"י' (כידוע, המכתבים כלליים-פרטיים היו נכתבים כך) עם הסבר והבהרת העניין.

בזמנו ניסיתי לברר את פשר הדבר אצל ה'ועד להפצת שיחות' והבנתי מהם שהתקבלה הוראה מלמעלה להדפיס את המכתב הזה כהוספה לליקוט השבועי.

והיה עוד סיפור מעין זה: כאשר התחלנו בבניית המקווה באילת קיימנו חגיגת 'הנחת אבן פינה' מפוארת, והרבי אף שלח מכתב למשתתפים. באירוע השתתף הרב הראשי דאז הרב אליהו. זה היה בשבוע של פרשת וארא ובדבריו הזכיר את דברי המדרש בפרשה זו "מפני מה הביא הקב"ה עליהם מכת דם, לפי שלא היו מניחים בנות ישראל לטבול מטומאתן".

בדו"ח לרבי ציינתי גם את זה, והנה, הרבי העביר ל'ועד להפצת שיחות' את מכתבו לחגיגה האמורה על מנת להדפיסו בליקוט השבועי, בתוספת ציון הקשר לפרשת השבוע על פי המדרש שציטט הרב אליהו (נדפס אחר כך בלקוטי שיחות חכ"ו עמ' 399).

תגובה במימון הרבי

בירחון תורני נפוץ פורסם מאמר בנושא הדלקת נרות שבת קודש בידי בנות לא נשואות, והכותב הביא ראיה, לפי טענתו, מרבקה אימנו שהדליקה נרות רק אחרי הנישואין.

כשהמאמר הגיע לידי נזכרתי מייד בשיחה ששמעתי מהרבי בשנת תשל"ה, בתקופה הראשונה להכרזה על מבצע נש"ק, שאדרבה, מהמסופר בתורה על רבקה יש להוכיח שהדליקה נרות קודם הנישואין כי משמעות הדברים היא שרק לאחר שרבקה נכנסה באוהל שרה, ויצחק ראה שגם אצלה מתרחשים שלושת הניסים שהתרחשו אצל שרה – ברכה בעיסה, ענן קשור על האוהל והנר דולק משבת לשבת, רק אז היו נישואי יצחק ורבקה.

כתבתי על כך לרבי ושאלתי אם כדאי להגיב באותו ירחון. המענה היה שכדאי בהחלט. פניתי אליהם וביקשתי את רשות התגובה והם ענו שהדבר כרוך בהשתתפות בהוצאות ההדפסה. שאלתי את הרבי שוב אם להגיב אף שהם מבקשים תשלום והרבי ענה בחיוב והפנה אותי לקבל מהרה"ח אפרים וולף את המימון הנדרש. ואכן, התגובה נדפסה באופן מכובד.

'אשר ברך משה איש האלקים'

עוד בתחילת כהונתי כרב העיר אילת, נוצרה ידידות ביני – אבדלח"ט – לבין רבה של רחובות הרב שמחה הכהן קוק ז"ל.

באחת השנים, כשהגעתי לרבי לחג השבועות, שהה גם הרב קוק בניו יורק והזמנתי אותו לבוא ל-770 לראות את הרבי. זה היה בכ"ח באייר והרבי נסע באותו יום לאוהל. הרב קוק הגיע ל-770 בשעה המשוערת לחזרתו של הרבי מהאוהל, ולמעשה בפועל הגיע הרבי בשעה מאוחרת יותר. הרב קוק השתתף בתפילות מנחה וערבית עם הרבי ואחרי כן הצעתי לו להמתין עוד קצת כדי שיראה את הרבי ביציאתו לביתו. שוב התעכב הרבי יותר מהרגילות בדרך כלל. כשיצא, הבחין הרבי ברב קוק ושאל אותו:

"אתם הרב קוק?"

האורח ענה: כן.

"מרחובות?"

הוא ענה: כן.

והרבי המשיך: "אתה הרי כהן", וביקש שיברכו בברכת כהנים.

הרב קוק ענה: כשאהיה בירושלים ואברך ברכת כהנים, אכוון על הרבי.

הרבי שאל: "אתם מירושלים או מרחובות?"

הרב קוק ענה: מרחובות, אבל יש לנו מוסדות בירושלים.

אחר כך שאלתי את הרב קוק מדוע באמת לא בירך ברכת כהנים כפי שהרבי ביקש, והוא ענה לי:

אחד הטעמים לכך שבשמחת תורה הכהנים מברכים רק בשחרית ולא במוסף הוא שבשמחת תורה קוראים בתורה 'וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים', ואחרי הברכה של איש האלוקים, אין מקום לברכה נוספת. כיוצא בזה כאן, איך יכולתי לברך ברכת כהנים כשאני עומד מול איש האלוקים?…

'בטח יודיע באם יהיה המשך'

בשנת תשמ"ו פורסם פסק הלכה של הראשון לציון הגר"ע יוסף שילד המגיע למצוות נעשה בר חיוב בלילה, אור ליום מלאת לו י"ג שנה, וברכת התורה שבירך בבוקר לא עולה כיוון שבבוקר עדיין לא היה בר חיוב ובירך רק משום חינוך, וכיצד יקרא קריאת שמע של ערבית וילמד תורה עד הבוקר? אלא הפתרון הוא שיכוון בברכת אהבת עולם בתפילת ערבית הראשונה כבר חיובא, לצאת ידי חובתו גם בברכת התורה.

הערתי במכתב להגר"ע יוסף מדברי אדמו"ר הצמח צדק בחידושים על הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה פרק א': "יש לומר כיון דתלמוד תורה לא דמי לשאר מצות דבשאר מצות אין האב מחויב לחנך בנו מדאורייתא אלא מדברי סופרים, אבל בתלמוד תורה מחויב האב מדאורייתא ללמד את בנו כמו שכתב אאזמו"ר [אדמו"ר הזקן] ריש פרק א מהלכות תלמוד תורה, אם כן שמא גם על הקטן יש חיוב מדאורייתא…"

כתבתי על כך לרבי והרבי ענה:

נת' ות"ח בטח יודיע באם יהיה המשך.

ועל המילים 'בגמר י"ג שנה' כתב הרבי:

ואם כן לא ילמד תורה עד שיתפלל ויכוון בברכת אהבת עולם – ואין נוהגין בישיבות דכתות הנ"ל.