"מפגישה לפגישה התחזקה אצלי התחושה שמדובר בתופעה מופלאה. אדם שכנראה נבחר על ידי ההשגחה העליונה להפיץ בעולם מסרים של טוב, צדק ויושר, מוסר וערכים" | הרב סימון יעקבסאן, מחבר הספר 'הדרך לחיים של משמעות', שהוזמן על ידי נשיא ארגנטינה, חאבייר מיליי להתלוות אליו בביקורו בארץ, מספר על הקשר הידידותי שנוצר ביניהם בביקורו הראשון באוהל, מתאר את הפגישה הארוכה בארמון הנשיאותי, ומעלה על הכתב, מיוחד ל'כפר חב"ד', יומן מסע מרגש של הביקור בארץ שבשיאו ההתרפקות על הכותל המערבי | לב מלכים ושרים
מאת הרב סימון יעקבסאן, מיוחד ל"כפר חב"ד"
אפתח בכמה מילים על הרקע שהוביל לקשר שלי עם נשיא ארגנטינה, חאבייר מיליי.
זה התחיל בשלהי שנת תשפ"ג, כמה ימים לפני ראש השנה, המועמד לנשיאות ארגנטינה מר חאבייר מיליי מגיע לביקור בארצות הברית. מאחר ששמע רבות על הרבי והוא מכיר את פעילות השלוחים בארגנטינה, הוא מחליט בפתח ביקורו בניו יורק לבוא לשאת תפילה ב'אוהל' הרבי להצלחתו בבחירות לנשיאות המדינה.
הרב מענדי קוטלרסקי, מנהל אגף 302 ב'מרכז לעניני חינוך', מזמין אותי להיות בין מלוויו של האורח במהלך ביקורו באוהל. יצויין, שאני מוזמן לעיתים קרובות להשתתף בליווי אישי ציבור שונים בביקורם ב'אוהל', ובמסגרת זו אני שותף בהעברת המסרים והרעיונות של הרבי עם דגש על אלה האוניברסליים. בהזדמנויות אלו אני מעניק להם גם את ספרי 'הדרך לחיים של משמעות' בתרגום לשפות שונות.
מיליי הגיע ל'אוהל' יחד עם אנשיו ואחותו שהיא ראש הצוות שלו, אנשי עסקים, ועוד מלווים אחדים. במהלך ההכנה לכניסה ל'אוהל' נפגשתי איתו והענקתי לו את הספר 'הדרך לחיים של משמעות' בתרגום לספרדית, ודיברתי על הרבי ומשנתו. הציגו אותי כחבר בצוות ה'חוזרים' ו'המניחים' של התוועדויות הרבי, שנמשכו שעות ארוכות ואחר כך שוחזרו דברי הרבי מהזיכרון של ה'חוזרים' והועלו על הכתב. היה ניכר שהוא מגלה בכך עניין רב. עיניו ברקו מהתפעלות.
כבר במפגש הראשון איתו, נפעמתי להיווכח שלמרות שלא מדובר ביהודי, הרי יש לו יחס בלתי רגיל ואפילו 'הרגש' עם אהדה רבה לדברים רוחניים ועניין גדול ביהדות. כיון שכך, הרחבתי בפניו על נושא לימוד התורה, מסירת התורה שבעל-פה, הקליטה והספיגה של תלמידים מפי רבם, ועוד. הוא הקשיב בהתעניינות רבה והודה מאוד על ההסברים.
סרטון מפתיע
באותה שעה הייתי משוכנע שזה היה מפגש חד-פעמי ותו לא. אלא שכעבור שבוע ר' מענדל גורביץ מארגנטינה שלח לי סרטון בו מיליי מדבר בהתפעלות בתכנית טלוויזיה על כך שבביקורו בארה"ב פגש את אחד ה'חוזרים' של הרבי. בהמשך קיבלתי ידיעות שבנאומיו השונים הוא משלב רעיונות של הרבי אותם ראה בספרי 'הדרך לחיים של משמעות'.
כל זה גרם לי להתעניין מיהו האיש, והתברר לי שמדובר בחבר הסנאט בארגנטינה, כלכלן בהתמחותו, המתמודד לנשיאות, אבל הפרשנים לא נותנים לו סיכויים גדולים להיבחר. לגבי יחסו ליהודים ויהדות נודע לי, שלצד ההיכרות שלו עם שלוחי הרבי בארגנטינה, ובראשם ידידי השליח הראשי הרב צבי גרינבלאט, הוא קשור עם הרב שמעון וואניש ולומד תורה מפיו.
כעבור חודשים ספורים, נבחר מיליי לנשיא ארגנטינה ברוב משמעותי בניגוד לרוב התחזיות. עדיין לא הייתה לנו היכרות קרובה כל-כך, אבל מצאתי לנכון להכין ולשלוח לו סרטון של כמה דקות בו בירכתי אותו במזל טוב לרגל ניצחונו בבחירות והעברתי את המסר של 'לב מלכים ושרים ביד ה" ועל כך שבחירתו למנהיג היא לא רק להנהגה גשמית, מדינית וכלכלית, אלא מצופה ממנו להיות מנהיג מוסרי ערכי. ידעתי שהוא כבר קרא את ספרי עם המסרים של הרבי והתמקדתי בדברי הרבי שמנהיג ראוי לשמו צריך לצעוד בעקבות משה רבנו, הרועה הנאמן, שלימד את העם תורה ואמונה.
באותה שעה עדיין לא היה לי אפילו מספר טלפון של מישהו מהצוות הקרוב שלו, אבל איכשהו מצאתי דרך לוודא שהסרטון יגיע אליו. עד מהרה קיבלתי שיחת טלפון מאחד מעוזריו שאמר לי: הנשיא הנבחר התרגש מאוד מהברכות שלך. הוא צפה בסרטון שוב ושוב ומרוב התרגשות בכה כמו ילד. הוא שאב מדבריך הרבה עידוד וחיזוק ורוצה להודות לך אישית, בימים הקרובים.
לאחר ימים ספורים, במוצאי שבת בעת מלוה-מלכה בחיק המשפחה, קיבלתי שיחת טלפון ממיליי עצמו. שפת האם שלו היא ספרדית אבל הוא גם דובר אנגלית, ובחמימות רבה אמר לי: אני כל כך מודה לך על האיחולים הטובים ועל המסרים המחזקים… אתה כזה אדם נפלא… (האמת היא שהייתי די נבוך וקצת מבוייש. חשבתי לעצמי, מה כבר אמרתי ומה כבר עשיתי שריגש אותו כל כך.) עניתי לו: תודה רבה על שיחת הטלפון ואיחלתי לו שוב שבעזרת השם יראה הצלחה בתפקידו החדש כמנהיג של מדינה גדולה וחשובה.
בהמשך קיבלתי פנייה ממנו ביוזמתו. מלשכתו אמרו לי שהוא מגיע לביקור בארה"ב ולפני הפגישות המתוכננות לו בוושינגטון הוא מעוניין לבקר שנית ב'אוהל' של הרבי. הוא מאמין שניצחונו בבחירות נזקף לתפילות שהוא התפלל ב'אוהל' לפני הבחירות. הוא רוצה לבוא להודות לרבי על כך, ושואלים האם גם בביקור הזה אסכים להתלוות אליו. מובן שהסכמתי.
נמסר לי שהוא נוחת בשעה שש בבוקר וה'אוהל' הוא התחנה הראשונה שלו למרות שכעת כבר נבחר לנשיא ארגנטינה, הוא הגיע עם מספר מצומצם של מלווים, בלי רעש וצלצולים מיותרים והתנהג בענווה ובצניעות. מיד שראה אותי, חיבק אותי בחום רב ובדמעות של התרגשות. כאילו היינו ידידי נפש ותיקים מאז ומקדם. וזאת למרות שנפגשנו רק פעם אחת קודם לכן.
תופעה בלתי מצויה
יתכן שזה היה הרגע שבו הבנתי עד כמה מדובר בתופעה בלתי מצויה. אדם שאינו יהודי, ראש מדינה גדולה, מנהיג בינלאומי, מאמין בכל ליבו בבורא העולם ומנהיגו, אוהב את תורת ישראל, את עם ישראל ואת ארץ ישראל ושואב השראה מהרבי.
הפעם הפגישה הייתה הרבה יותר ארוכה וממושכת ובמהלכה גיליתי אצלו עוד תכונה נדירה, במיוחד אצל אנשים בעלי מעמד, כוח והשפעה: היכולת להקשיב. הוא האזין ברוב קשב ומיעט לדבר.
מטבע הדברים שוחחנו על מה שהתרחש בארץ בשמחת תורה, ועל המלחמה בעקבות הטבח, והוא כמובן נתן ביטוי לאהדתו הרבה לעם ישראל. כמו כן דובר בהרחבה על המשמעות של תפקיד מנהיגותי כיכולת להשפיע בעולם צדק ויושר, ברוח העקרונות של שבע מצוות בני נוח, ובעיקר, על ידי דוגמה אישית. בהמשך נודע לי שגם תכנים אלו שולבו לאחר מכן בנאומיו.
לאחר מכן מיליי נכנס לתוך ה'אוהל' לא לפני שכתב 'פתק' ונהג כמנהגי המקום. במשך כעשרים דקות הוא קרא פרקי תהילים מתוך תהילים מתורגם לספרדית, קריאת ה'פתק' וקריעתו.
היו שם אנשי תקשורת וצוותי צילום, אבל הוא סירב לתת הצהרות לעיתונות והעדיף להתמקד בהיבטים הרוחניים של הביקור באוהל.
כאשר אחד העיתונאים שאל אותו למה הביקור ב'אוהל' כל כך חשוב שזוהי התחנה הראשונה שלו בביקורו בארה"ב, עוד לפני שנוסע לוושינגטון, ענה הנשיא מיליי: תשאלו את הרב ג'ייקובסון… כמובן שעניתי שאינני יודע מה היו השיקולים של כבוד הנשיא אבל אני משוכנע שהנשיא בא לכאן כי עם בחירתו להנהגה הוא רוצה ללמוד מהמנהיג הגדול ביותר בדורנו, הרבי. מנהיג מהסוג של אברהם אבינו ומשה רבינו שמיליי תמיד אומר שהוא שואף ללכת בדרכיהם. זה באמת מדהים לשמוע אותו אומר – מה אברהם אבינו היה עושה במצב כזה? מה משה רבנו היה עושה במצב כזה?…
הביקור שהתחיל בשבע בבוקר, הסתיים בסביבות השעה אחת עשרה, שאז הגיעה השעה לצאת לוושינגטון לפגישות עם אנשי הממשל. כשנפרדנו מיליי אמר לי: אני מזמין אותך אישית לביקור בארמון הנשיאות שלי. עניתי שזה בהחלט יהיה כבוד ועונג וסוכם שנתאם עם אנשי לשכתו מועד מתאים לביקור.
תחילה חשבתי לנסוע אולי לטקס ההכתרה שלו לנשיא. אבל במחשבה שנייה אמרתי לעצמי שכל הרעש לאור הזרקורים שצפוי במעמד בהכתרה לא מתחבר לקשר בינינו שהוא קשר סביב ענינים רוחניים ומתאים שיתנהל בשקט.
לפני כחודש, הייתי בקשר עם לשכתו לתיאום מועד הביקור שלי בארגנטינה. אמרתי להם שבימים אלה, תתקיים בארגנטינה חתונה של קרובי משפחה שלי, ואם הביקור מסתדר בעיתוי הזה, אטוס לחתונה ונוכל להיפגש. מהלשכה מיהרו לאשר את ההצעה והגעתי לבואנוס איירס.
הפגישה בארמון
הפגישה בארמון הנשיאות המלכותי נמשכה כשעתיים. נכחו בה אחותו שכאמור היא ראש הסגל שלו ועוד אי אלו ממקורביו, ודיברנו ארוכות על החזון של עולם טוב יותר ומתוקן יותר, המתואר במקורות היהדות כמצב שישרור בעולם בימות המשיח. סיפרתי איך הרבי עורר הרבה על הדרכים להביא לידי כך שהעולם לא יהיה ג'ונגל אלא עולם מתוקן.
מפגישה לפגישה התחזקה אצלי התחושה שמדובר בתופעה מופלאה. אדם שכנראה נבחר על ידי ההשגחה העליונה להפיץ בעולם מסרים של טוב, צדק ויושר, מוסר וערכים. למשל, זמן קצר אחר כך הוא השתתף בועידה כלכלית עולמית שנערכה באבוס שבשוייץ ונאומו עורר הדים נרחבים גם בהיבטים הכלכליים וגם במסרים הערכיים שביטא. כפי שפורסם, גם אנשים סקפטיים שהטילו ספיקות ביכולות של המנהיג החדש, התרשמו מאוד מדבריו.
זמן קצר לאחר שחזרתי מהביקור בארגנטינה, הייתה לי הפתעה נוספת מלשכתו של נשיא ארגנטינה. 'הנשיא נוסע לארץ ישראל והוא ישמח שתתלווה אליו בביקורו בארץ'. התגובה הראשונה שלי הייתה הפתעה מוחלטת, אבל הבעתי את הסכמתי. שוב ראיתי בזה השגחה פרטית לחזק את האמונה בהשם ולהפיץ את ערכי התורה והחסידות.
נמסר לי כי המלווה הרשמי של הנשיא במהלך הביקור הוא הרב וואניש הנ"ל, שמיודד עם השליח הרב גרינבלאט ועם המשפיע הרב אשר פרקש. בתוך כך הנשיא מיילי הודיע גם על מינויו לשגריר ארגנטינה בישראל, מינוי שעתיד לצאת לפועל בקרוב. לאחר שתיאמתי איתו את הדברים וקיבלתי את ברכתו, יצאתי לדרך והגעתי לארץ הקודש.
מתרפק על אבני הכותל
יום שלישי שהוכפל בו כי טוב, כ"ז שבט.
אני בירושלים עיר הקודש לרגל ביקורו של נשיא ארגנטינה בארץ. למרות שנקבעו לו פגישות עם הנשיא ועם ראש הממשלה, למעשה ביקורו בארץ לא מוגדר כביקור רישמי אלא כביקור פרטי. ליתר דיוק, ביקור רוחני. במענה לשאלה מה מטרת ביקורו בישראל, מיליי ענה: לחבק את אבני הכותל.
מיליי ומלויו נחתו בנתב"ג בשעת צהרים והוא התקבל על ידי שר החוץ ישראל כץ. על מלוויו נמנים הרב וואניש, אחותו של הנשיא , כמה מעוזריו הקרובים, צוות צילום ואנשי ביטחון. בסך הכל כעשרה אנשים. מנתב"ג הוא נסע מיד לכותל. הוא אכן התרפק על אבני הכותל וחיבק את האבנים ברגש רב. לא נכחתי שם אבל שמעתי שהמעמד היה מאוד מכובד ורוויי רגש. בערב הייתה לו קבלת פנים במשכנו של הנשיא הרצוג ומשם הוא ומלוויו פנו לחדריהם במלון המלך דוד.
יום רביעי, כ"ח שבט.
נשיא ארגנטינה פתח את יומו בפגישה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. היתה שם הצהרה חגיגית על העברת שגרירות ארגנטינה, הנמצאת כעת בהרצליה, לירושלים וראש הממשלה הודה למיליי על כך.
לאחר מכן השניים קיימו שיחה בארבע עיניים ובסיומה הנשיא מיליי חזר והשמיע את אהדתו ותמיכתו הגדולה והחד משמעית בישראל.
משם המשיכו מיליי ומלוויו ל'יד ושם' וכאן גם אני הצטרפתי על פי הזמנתו. שוב, מיד שהבחין בי מגיע קיבל אותי בחיבוק חם.
יו"ר יד ושם, דני דיין, שהוא יליד ארגנטינה ודובר ספרדית ערך לאורח סיור מקיף במקום, מלווה בהסברים. שוב נכחתי ביכולת הנדירה שלו להקשיב. לאורך כל הסיור הוא האזין בקשב רב ולא אמר מילה. אף מילה. רק הקשיב והביט כשלא פעם עיניו זולגות דמעות.
אחרי הסיור הממושך היה טקס קצר באולם יזכור במהלכו האורח הדליק נר כנהוג, ולאחר מכן הוא התבקש לשאת דברים. להפתעת הנוכחים, הוא בחר להתמקד בסיפור הגמרא בסוף מסכת מכות על רבי עקיבא שבראותו שועל יוצא מבית קדשי הקדשים לאחר חורבן הבית צחק. ולתמיהת חבריו הסביר כי התגשמות נבואת החורבן מחזקת את האמונה והתקוה בהתגשמות נבואת הגאולה. וגם כיום, מתוך האסונות, האובדן והחורבן יבוא הבנין והשיקום.
יצויין זו לא הפעם הראשונה שהוא משתמש ברעיון הזה המבוסס על דברי רבי עקיבא בתלמוד. זה היה המסר שלו בביקורו במוזיאון השואה בארגנטינה ואפילו במעמד ההכתרה שלו כנשיא.
בכמה הזדמנויות דיברתי על כך כשאני מקשר את הדברים למנהג ישראל לשבור כוס בחופת חתן וכלה. הסברתי שאצל יהודים, בעת שמחה זוכרים שעדיין לא הגענו לשמחה שלימה כל עוד לא זכינו לגאולה השלימה. ובמקביל בעת צרה, חלילה, לא נופלים בייאוש ומלאים תקוה כי בסופו של דברים המצב יתהפך לטוב.
מאז שמעתי אותו לא פעם חוזר על המסר שגם בדברים רעים טמון טוב ובעצם כל החורבן הוא תהליך של 'סותר על מנת לבנות'.
לאחר מכן מר דיין נאם גם הוא נאום קצר ובכך תם הסיור ביד שם.
ביציאה מהמקום הנשיא מיליי אמר לי: מחר נלך שוב לכותל והפעם אשמח שגם אתה תהיה.
בלילה היתה לאורח פגישה עם הרבנים הראשיים לישראל. היא נערכה במלון המלך דוד בהשתתפות שני הרבנים הראשיים הרב יצחק יוסף והרב דוד לאו.
יום חמישי כ"ט שבט.
היום נפתח בפגישה בבית המלון עם הג"ר אשר וייס שהוא הרב של הרב וואניש.
לאחר מכן האורח ומלוויו יצאו לעוטף עזה וערכו סיור באזור שבו הייתה התקפת המחבלים הנוראית בשמחת תורה. הנשיא יצחק הרצוג ליווה אותו בסיור במהלכו הוא ראה מקרוב את הזוועות ואת הבתים השרופים המעידים על מה שאירע באזור.
משם נסעה המשלחת לשגרירות ארגנטינה שנמצאת כעת בהרצליה. במוקד הביקור היה מפגש נוגע ללב עם משפחות אחד עשר מבין החטופים שהם אזרחי ארגנטינה. מיליי הקשיב למצוקתם והבטיח לעשות כל מה שרק אפשר כדי לסייע בשחרורם, כמו גם כל שאר החטופים הנתונים בשבי החמאס. מובן שאף אחד לא חלם באותה שעה, שבעוד מספר ימים שניים מבין האחד עשרה ישוחררו במבצע צבאי מוצלח בחסדי ה'.
מהרצליה הגיע נשיא ארגנטינה לביקורו השני בכותל. חיכיתי לו שם כשהוא הגיע עם שיירתו. עלינו לגג של ישיבת אש התורה, שם הוכן שולחן עם כיבוד וקיימנו שיחה שנמשכה כחצי שעה. בתחילה הוא תיאר את הרושם החזק שעשה עליו הביקור ביישובי עוטף עזה. כדי להקל על התנהלות וזרימת השיחה היא התקיימה בעזרת מתרגם מספרדית לאנגלית ולהיפך, אבל התכנים המחזקים היו מאוד ברורים ונחרצים.
בעקבות תיאוריו על הזוועות שראה והגינויים החריפים שלו למעשים האיומים של החמאס הנאצי חשבתי לעצמי מה רב ההבדל בין גורמים ידועים באמריקה שמתפתלים כשהם מתבקשים לכל הפחות לגנות רצח יהודים ואומרים אמירות אנטישמיות כמו 'תלוי באיזה בהקשר', לנשיא ארגנטינה שמדבר ברורות ואין לו שום צל של ספק מי כאן הטובים ומי הרעים. מי הרוצחים האכזריים ומי כאן קרבנות חפים מפשע.
בהמשך הוא שיתף קצת מההתמודדויות הפוליטיות שהוא עובר בימים אלה, עם תחילת כהונתו כנשיא ארגנטינה. הוא סיפר שהוא נתקל בלא מעט התנגדות בסנאט, לחבילה של תיקוני חוקים שהוא גיבש, וזה לא עובר בקלות. "הרי אנחנו בפרשת משפטים," הוא ציין בבקיאות מדהימה, "וזה הזמן לתקן חוקים. זה לא קל, אבל למרות האכזבות מההצבעה בסנאט, אני מאמין שבסופו של דבר נצליח, לטובת הכלכלה של ארגנטינה ולמען הכלל", הוא סיכם.
מאחר שכבר הספקתי להכיר את החיבה שלו לסיפור התלמוד על רבי עקיבא, הגבתי: אתה הרי מצטט את רבי עקיבא שמראה החורבן רק חיזק אצלו את האמונה. וכמה זה סמלי שאנחנו עומדים כאן במקום גבוה מול הר הבית שבו התרחש הסיפור.
מישהו העיר שתמיד היו מלחמות ומאבקים, עוד מימי יעקב ועשיו והרב וואניש הוסיף שהאותיות של 'יעקב' ו'עקיבא' דומות.
ושוב זה מפעים לראות איש ציבור במעמד שלו, לא יהודי, שמרגיש קשר כל כך מיוחד לתורת ישראל ורואה בה מורה דרך.
לקראת סיום השיחה ציינתי כי בשעה זו מתחיל ראש חודש אדר שבו מרבים בשמחה. מישהו פצח בניגון ועד מהרה כל הנוכחים יצאו בריקוד של שמחה.
מתוך כך פנינו אל הכותל עצמו. נשיא ארגנטינה התרפק שוב על אבני הכותל וחיבק אותן ברגש רב ולאחר מכן היו עוד דקות של שירים וריקודים כשמיליי עצמו רוקד וסוחף גם אותי למעגל.
מאוחר יותר באותו לילה נשיא ארגנטינה יצא את הארץ, לא לפני מפגש קצר ומרגש בנתב"ג עם הרב אוירכמן משלוחי חב"ד בארגנטינה.
יום שני, ג' אדר א.
עם שחר, כששמעתי את הבשורה הטובה על שחרור שני החטופים אזרחי ארגנטינה מיהרתי לשלוח הודעה קצרה ללשכת נשיא ארגנטינה עם ברכות על השחרור תוך ציון העובדה של התפילות בכותל המערבי רק לפני כמה ימים שבוודאי פעלו את פעולתן.
"תודה רבה לך, רב יקר". ענה לי מיד נשיא ארגנטינה.
בין המחשבות שחלפו במוחי בעקבות תופעת הפלא הנקראת חאבייר מיליי, נזכרתי בדברי הרבי הרש"ב ב'תורת שלום' שהמדינות הגדולות, ודאי יש להם 'שר' ו'מזל' למעלה שדרכו הקב"ה מנהל את אותה מדינה. ומי יודע, אולי דווקא נשיא ארגנטינה החדש מרגיש את השר שלו למעלה. וכמאמר חז"ל: אף על גב דאיהו לא חזי, מזלייהו חזי.
