בזכות שבועוננו, לראשונה קיבלו שיחותיו של הרבי תהודה כה רבה, כאשר המוני יהודים, בהם רבנים ומנהיגי ציבור, קראו מדי שבוע את הדברים הטריים של הרבי. וגם: על ההגהות של הרבי

בהתחלה, מכיוון שהמערכת הייתה צריכים לפתוח את העיתון ב"דבר מלכות", היו מדפיסים קטעים מהשיחה שמלפני שבוע-שבועיים. זה היה מתוך ה'הנחות' הבלתי מוגהות. את השיחה הטרייה לא היה אפשרי להספיק להדפיס, כי אז עדיין לא היה הפקס. בשלב מסוים נמצא פטנט: עורך השבועון הרב אהרן-דב הלפרין היה מתקשר טלפונית אל הרב אלימלך גורביץ שעבד אז ב"הנחות בלה"ק" והוא היה מקריא לו את השיחה במהירות רבה. הרב הלפרין הקליט את השיחה ואחר כך יושב כל הלילה ומפענח אותה. זה היה מאמץ עצום, אבל כדאי.

באחד השנים, נאות הרב הלפרין לדבר על עניין זה בראיון מקיף שקיים הרב יצחק יהודה הולצמן. להלן קטעים אחדים מאותו ראיון המתייחסים לעניין זה.

* אתה מדבר כאן על הדפסת 'הנחות' בלתי מוגהות ב"כפר חב"ד", אבל אין ספק שאחת הזכויות הרבות ש"כפר חב"ד" זכה וזיכה בהן היא הגהת שיחות הקודש של התוועדויות השבת, מדי שבוע בשבוע, ע"י הרבי, במיוחד ל"כפר חב"ד". איך בעצם זה התחיל?

זה התחיל בצורה פרטיזנית. בתקופה הראשונה, מאחר שהשיחות לא היו מוגהות, כשהיו בהן התייחסויות לנושאים אקטואליים, הייתי מכניס קטעים מהן – בתיאום עם "ועד הנחות בלה"ק" – להגהה לרבי. מדי פעם, כשהייתי נמצא בניו יורק, היה נותן לי עורך "שיחות בלה"ק", הרב דוד פלדמן, שיחה מסויימת מהתוועדות השבת. הייתי מכניס את השיחה לרבי ומציין שבדעתי לפרסמה ב"כפר חב"ד", והרבי, ברוב המקרים, היה מגיה ומוציא לי את השיחה.

בהתחלה הרבי היה מגיה רק קטעים מהשיחות, ובמשך הזמן החלו להיכנס להגהה חלקים גדולים יותר מהשיחה. פעם הכנסתי שיחה להגהה, והרבי ענה לי שאחכה עד אחרי השבת הבאה, כי בכוונתו להרחיב בעניין זה. וככה העניין הלך והתקדם עד שהגענו למצב שהרבי היה מגיה את כל ההתוועדות של השבת עבור "כפר חב"ד", ומאוחר יותר – גם עבור "אלגעמיינער זשורנאל". למעשה, ההגהה נועדה מלכתחילה על מנת לפרסם את השיחות ב"כפר חב"ד".

במשך הזמן, כשרכשנו – הראשונים בחב"ד – את 'מכונת-הפלא' הנקראת 'פקס', התחילו ההגהות להיות תכופות יותר, עד שזה הפך לדבר קבוע, מדי שבוע בשבוע. כדי כך היה חשוב הנושא אצל הרבי, עד שהיה 'מתאים את עצמו', כמעט מדי שבוע, לשעת סגירת העיתון. אם גמרו, למשל, להכין את השיחה בשעת לילה מאוחרת, כשאיש מהמזכירים כבר לא היה, היא היתה מוכנסת דרך החריץ שבדלת בשעה אחת או שתיים בלילה, ולאחר גמר ההגהה עוד באותו לילה, הרבי היה מוציא את השיחה בחזרה, דרך אותו חריץ, כדי שיספיק להגיע אלינו בזמן.

* שמעתי שהיו פעמים מיוחדות שהרבי הואיל להגיה ידיעות במדור החדשות של "כפר חב"ד". זה נכון?

"היו כמה וכמה פעמים, והבולט בהם אירע בעקבות התוועדות חג הגאולה י"ט כסלו תשמ"ח. הרבי אמר אז בסוף ההתוועדות שיחת קודש חריפה, שיחה שנאמרה בזעקה גדולה ובכאב רב. הרבי דיבר על המצב בארץ ישראל, הן בתחום החינוך והן בתחום הביטחון, והבהיר עד כמה הוא קשה וחמור, והשמיע גם דברים נוקבים מאוד כלפי העסקנים הדתיים שאינם עושים את המוטל עליהם.

אחרי ההתוועדות החלטתי שהפעם לא די לחכות לשבוע הבא שבו אולי יופיעו הדברים בין יתר הנושאים בשיחה ב"דבר מלכות". כדי לתת ביטוי לזעקה של הרבי, החלטתי שהדברים מוכרחים לבוא בכותרת ראשית בשער העיתון ויש לדווח עליהם, עוד השבוע, בעיתון שעמד לצאת למחרת, בצורה בולטת במיוחד במדור החדשות.

עוד באותו לילה התחלתי להכין את הידיעה וציטטתי את הדברים, כפי שנאמרו, באותה צורה חריפה. כשהשלמתי את המלאכה, החלטתי שיש מקום להכניס את הידיעה הזאת להגהה לרבי. הרבי היה באותו יום באוהל והמזכיר אמר לי שלא נראה לו שהרבי יגיה את זה, מה עוד שמדובר במדור חדשות ולא בשיחה ב"דבר מלכות". בכל זאת ביקשתי להכניס זאת לרבי ולציין שבדעתי להדפיס זאת בעיתון השבוע.

הרבי חזר מהאוהל, נכנס לתפילת מנחה ומעריב, וכעבור עשרים דקות חיפש אותי המזכיר בדחיפות. כשהגעתי אליו, מסר לי את הידיעה, מוגהת על-ידי הרבי, ובה הרבה תיקונים. בהתרגשות, מיהרתי לתקן את הידיעה לפי התיקונים של הרבי, שלחתי אותה מיד בפאקס לארץ, והיא הופיעה בצורה מתוקנת למחרת, בגיליון 313.

אחד הדברים הבולטים באותם תיקונים מלמד על יחס האחריות בקשר לדבר שבדפוס. כמה וכמה פעמים אמר לי הרבי כי לא כל דבר שנאמר בהתוועדות, גם אם הוא בהחלט נכון וגם אם הרבי אמר זאת קבל עם ועדה, צריך לבוא בדפוס ולהגיע ל"חוצה". אגב, פעם הרבי כתב לי את ההגדרה "מבהיל" על הרעיון להכניס ל"דבר מלכות" בעיתון קטע מסויים – מתוך שיחת-קודש שנאמרה באוזני אלפים – שכלל ביטויים חריפים במיוחד כלפי עסקן מסויים.

הרשימה המקורית שלי משיחת י"ט כסלו תשמ"ח הכילה כמה וכמה ביטויים שאמנם היו חריפים למדי, ולמרות שציטטתי מדברים שנאמרו ברבים ושודרו לכל העולם, הרבי חזר בהגהתו והזכיר לנו: כשמדברים בהתוועדות זה דבר אחד, ואילו כשמדפיסים והדברים מגיעים ל"חוצה" זה דבר אחר…  (פעם נוספת זה קרה לגבי קונטרס "בית רבינו שבבבל", כשהתקבלה הוראה מהרבי שלא נפרסם את זה ב"כפר חב"ד". מדובר בשיחה מוגהת של הרבי, שכל מילה ממנה היא אמת ויציב, אבל יש מקומות שזה לא מתאים לפירסום).

הרבי הקפיד מאוד להשמיט כל ביטוי שעשוי לפגוע במישהו או להתפרש כהטחת האשמה כוללת, אך לא ויתר על התוכן הברור, הנוקב והחד-משמעי של המחאה. במיוחד התרגשתי בשעתו מהעובדה שלאורך הידיעה הרבי השמיט את צמד המילים "עגל הזהב", ומחק אותו גם מאחת מכותרות-המשנה, וטרח לתת במקומו כותרת אחרת: "הכספים והתקציבים"…

אחד הדברים שייחדו את ההגהה הזאת – והגהות דומות לנושאים דומים בעיתון – היה העובדה שהיא נעשתה בעט, בניגוד להגהות לשיחות שאותן נהג הרבי לכתוב בעיפרון. מצד שני, בדומה להגהת השיחות, כתב-יד-קודשו המקורי של הרבי נמסר אז לידי ונשאר בידי (ונתפרסם בגיליון 700).

הגהות מיוחדות

* זה נכון שבזכות "כפר חב"ד" הרבי התחיל להגיה את המכתבים הכלליים שלו גם בלה"ק?

אכן. במשך כל השנים, מיד לאחר שיצא ה'מכתב-כללי' ביידיש, היה נשלח לארץ הקודש, מתורגם כאן ללשון-הקודש, ומיד מתפרסם בכל העיתונות, מבלי שהתרגום יוגה על ידי הרבי (רק לאחר זמן הרבי היה מגיה). "כפר חב"ד" זכה לשנות את הסדר. מיד כשיצא המכתב-כללי ביידיש, אפילו בטרם הודפס והופץ בניו יורק, היה נשלח ע"י הרבי ישירות ל"כפר חב"ד", מתורגם מיד במערכת ע"י הרב טוביה בלוי ונשלח מיד בחזרה לרבי. הרבי היה מגיה את התרגום ושולח מיד בחזרה ל"כפר חב"ד", ואז התרגום המוגה היה מתפרסם ב"כפר חב"ד" וביתר העיתונים (עד אז היה כתוב "תרגום חופשי מאידיש", ואילו בתרגום המוגה מחק הרבי את המילה "חופשי").

אגב, כשרכשנו את מכונת הפקס הראשונה, שהיתה גדולה ומגושמת מאוד, שמנו מכונה אחת במערכת בארץ ומכונה אחרת בביתו של הרב בנימין קליין. כעבור שבוע בערך יצא מכתב כללי. הרבי נתן אותו לרב בנימין קליין ואמר לו בחיוך (אינני זוכר את הלשון המדויקת): רוץ לבית שלך ותשלח את המכתב ל"כפר חב"ד" במכונה החדשה הזאת ששולחים בה דברים…