התקשורת האמריקאית סערה, אחרי הדלקת החנוכייה של בית חב"ד באוניברסיטת הרווארד: שליח הרבי, הרב הרשי זרחי, השמיע נאום חריף על האנטישמיות המזעזעת באוניברסיטה | מי שנכחה במשך כל נאומו, הייתה לא פחות מאשר הגב' קלודין גיי, נשיאת האוניברסיטה היוקרתית – שהדהימה את אמריקה ימים אחדים קודם לכן, בשימוע המביש בקונגרס, בו היא נמנעה מהבעת התנגדות לקריאה לרצח עם של יהודים | הרב זרחי, שהפך לנקודת האור היחידה באוניברסיטה, ונלחם למען ארץ ישראל בין כותלי המעוז האקדמי, משתף את 'כפר חב"ד' בשיחות עם הנשיאה שמסרבת לגנות אנטישמיות, מדבר על הקרנת 'סרט הזוועות' שארגן לצמרת האוניברסיטה, ומגולל סיפורי קירוב מרגשים שמתרחשים בבית חב"ד | "כעת זה לא רק מלחמה נגד העם היהודי בארץ הקודש, אלא מלחמה בכלל היהודים בעולם", מקפל הרב זרחי במשפט אחד את העידן החדש
מענדי קורטס
בשעת ערב מוקדמת של יום שני כ"א בכסלו, לפני כמעט שלושה שבועות, אירח בית חב"ד באוניברסיטת הרווארד במסצ'וסטס הקרנה של 'סרט הזוועות', שהכין דובר צה"ל. זהו סרט גרפי וקשה לצפייה באורך 47 דקות, ובו תיעודים מטבח חמאס ביהודי עוטף עזה בבוקר שמחת תורה. התיעודים נאספו ממצלמות אבטחה, ממצלמות של מחבלי ארגון הטרור האכזריים וממקורות נוספים. נוסף אליהם, שולבו בסרט גם קטעי אודיו שונים, מהם שיחות של מחבלים עם קרוביהם בעזה, בהן הם מתפארים במעשי הרצח. בנוסף, מצורפים גם שלל הסברים וניתוחים שונים.
מאז הוכן, במטרה לגייס תמיכה בינלאומית במלחמה בעזה, ובמטרה לסייע להסברה הישראלית, הוקרן הסרט בשורה של נקודות חשובות ומשפיעות בישראל, ובעיקר בעולם. לא כולם מורשים לצפות בו. ויכוח נוקב נשמע גם בארץ, סביב הכנתו ומרחב פרסומו. רבים מאלה שצפו בו, הזדעזעו עד עמקי נשמתם, לקו בהלם והתקשו להירגע. אפילו רק תיאור כתוב של המראות שבו – קשה וצורב מדי, כל שכן צפייה.
בטרם החלה ההקרנה בהרווארד, נשא דברים הרב צבי הירש זרחי, השליח הוותיק של הרבי במקום. מאחורי הקלעים, הרב זרחי ניצב מאז שמחת תורה במוקד משמעותי במיוחד במאבק ההסברה העולמי. הוא חווה הצקות אנטישמיות קשות – אליהן נגיע תיכף – אבל בעיקר, הוא מגייס את הקירבה הנדירה, אותה צבר במרוצת עשרות שנות שליחות, לבכירים במוסד האקדמי הנחשב לאחד מן החשובים בעולם, אם לא החשוב והבולט ביותר, בעבור ההסברה הישראלית, בעבור גיוס תמיכה בישראל במלחמתה בקן הצרעות של עזה, ובמטרה לשמור על יהודי הארץ.
"אמרתי לנוכחים, שעל פי ההלכה זה לא עניין פשוט, להביט במראות שרואים בסרט הזה", משחזר הרב זרחי בשיחה עם 'כפר חב"ד' השבוע. "ביהדות יש חשיבות רבה לכבוד המת, וכמובן לכבוד החי. מה שרואים בווידאו הוא ההיפך מכך. ואולם בכל זאת, הוספתי, הפעם מדובר בפיקוח נפש של ממש, בהצלת נפשות. אם הצפייה במראות הללו תעזור לישראל, ותעניק לצופים בו גיבוי וכוח, לתמוך בישראל ולאפשר לה לעשות את שהיא נדרשת, כדי לוודא שמראות קשים שנראים בו לא יחזו על עצמם – צריך לראות את הווידאו הזה".
אתה בעצמך צפית?
"אני לא מתבייש לומר, שבשעת הקרנת המראות הקשים הסטתי את ראשי הצידה ולא הבטתי. מי שהיה צריך לראות – ראה. היו גם סטודנטים שונים שרצו לראות, ואני סברתי שלצפייתם לא תהיה תועלת, ושכנעתי אותם לא לראות. זה שורט את הנפש. אני הייתי צריך להיות שם, בגלל תפקידי, כמי שארגן את ההקרנה החשובה הזו.
"יש קטעים בסרט שאינם תיעודים גרפיים מהטבח, אלא קולות אודיו של מחבלים. באחד הקטעים נשמע מחבל, שמתקשר להוריו בעזה ממכשיר טלפון של נרצחת, ומספר להם שרצח עשרה יהודים. הם, ההורים, בתגובה, רק מעודדים אותו. בקטעים הללו צפיתי. הקטעים הללו חשובים, בשביל להסביר לצופים על התמיכה של אותם מחבלים בבית, על המניע האנטישמי והברברי שלהם. היה חשוב לשמוע אותם מעידים בקולם על מה שעשו, כדי למנוע טענות של פרשנויות מעוותות".
כמה אנשים השתתפו בהקרנה?
"קרוב ל-300, בהם פרופסורים גדולים ואישים בעלי השפעה. לכאן, להרווארד, באים כל הזמן מנהיגים שונים – בוגרים של האוניברסיטה, שהגיעו לעמדות מפתח וכוח. קשה להפריז בחשיבות התפקידים, שאליהם מגיעים בוגרי האוניברסיטה, בהם יש גם כאלה, שעבודתם עמוק בקבוצות אסלאמיות. רבים מהם השתתפו בהקרנה.
"בנוסף הוזמנו גם סטודנטים משפיענים, שעומדים כיום בראש ארגונים שונים באוניברסיטה. הקול שלהם חשוב; חלקם עובדים במערכות תקשורת חשובות, וחלקם יגיעו בעתיד לעמדות מפתח חשובות. העיתון של הרווארד גם הוא נפוץ בכל העולם. בין הסטודנטים היו גם כאלה שחתמו, יומיים בלבד אחרי הטבח, על הצהרה משותפת ל-35 ארגוני סטודנטים באוניברסיטה, שבה האשימו את ישראל – לא פחות – במתקפה".
באותה הצהרה אנטישמית, חתמו הארגונים על כך, שישראל היא האלימה, והיא שבגללה התרחש הטבח. "אירועי היום לא התרחשו בחלל ריק", נכתב בין היתר בהצהרה. "בשני העשורים האחרונים, מיליוני פלסטינים בעזה נאלצו לחיות בכלא". לא נחזור פה על השורות האנטישמיות הפוחזות במלואן, אך זוהי הרוח שאופפת את ההצהרה כולה.
"בשיחות ההיערכות להקרנה", מספר הרב זרחי, "הייתה לי שיחה עם שגריר ישראל באו"ם, גלעד ארדן, ועם נציגי צה"ל, שהשתתפו עמנו בהקרנה ועמדו מאחוריה. הם אמרו, שבכל מקום אחר בו הקרינו את סרט הזוועות – בהוליווד, בוושינגטון – הצופים רצו אחרי ההקרנה רק לעזוב את המקום ולהיות עם עצמם, לא היה להם בראש ובלב מקום פנוי לשיחה, לדיבור על מה שרואים בסרט. בהרווארד, לעומת זאת, ביקשו רבים שנקיים אחרי ההקרנה 'שיחה' עם הנציגים הישראלים, שבה יוכלו לדבר על תכני הסרט ולנתח את ההתרחשויות. משום כך, הוחלט לארגן שיחה אחרי ההקרנה.
"בפועל אכן התקיימה שיחה שכזו, ורבים מהצופים השתתפו בה. היא ארכה כארבעים וחמש דקות, ונגדעה באיבה. הנוכחים רצו להמשיך ולדבר, לנתח עוד סוגיות חשובות, אבל היינו חייבים לצאת מהאולם, אותו מראש שריינו לעצמנו רק לשעתיים. לא חשבנו שנצטרך אותו ליותר מכך. הוחלט שהשיחה תמשך בסמסטר הבא.
"אגב, מקום ההקרנה והשיחה שלאחריה נשמר בסוד. מטעמי ביטחון, לא פרסמנו בפומבי את מקום ההקרנה, ורק המוזמנים קיבלו את הכתובת. בפומבי פורסם מקום אחר שבו ההקרנה תהיה כביכול, ואליו הלכו מפגינים. בפועל ההקרנה התקיימה באולם אחר, מרכזי וחשוב".
השיחה אחרי ההקרנה עסקה באנטישמיות בעיקר. "ישבו ביל אקמן [מיליארדר יהודי אמריקני, בוגר הרווארד. מ"ק], שהוא ידיד קרוב שלנו, ואמנון שפלר, גם הוא בוגר הרווארד ובוגר בית חב"ד שלנו, ושכיהן כראש ענף תקשורת בינלאומית בדובר צה"ל, והשיבו לשאלות.
"רוב הדוברים בשיחה רצו לדעת, איך יתכן שהגענו למצב כזה, שבעולם מכחישים את הטבח, ורצו להבין טוב יותר את האנטישמיות בעולם".
זיהית השפעה על המשתתפים?
"אין ספק שזו הייתה סדנת חינוך בעבורם".
נשיאת האוניברסיטה, הגב' קלודין גיי – שהתפרסמה בשל משפטים אנטישמיים שהשמיעה על ישראל, השתתפה בהקרנה?
"לא. למחרת, ביום שלישי בבוקר, היא הייתה אמורה להשתתף בדיון בקונגרס בוושינגטון, על גילויי שנאה ליהודים בקמפוסים. אני הזמנתי אותה להשתתף. ביל אקמן הזמין אותה בפומבי, וברשתות החברתיות שלו – בהן עוקבים אחריו מיליונים – ואף הציע לה את המטוס הפרטי שלו, כדי שתוכל להספיק להגיע לקונגרס בזמן. בפועל היא לא השתתפה".
נאום נוקב בהדלקת החנוכייה
ההקרנה עוררה הדים, אבל מה שאירע ימים ספורים אחריה, באירוע הדלקת נרות חנוכה של בית חב"ד בשטח האוניברסיטה, הוא שלכד את תשומת הלב הציבורית, וגרר כותרות בעיתונות האמריקנית והעולמית.
לצד החנוכייה במעמד ניצב הרב זרחי, ובגאון יעקב דיבר דברים נוקבים, ואפילו חריפים וקשים, על המתרחש באוניברסיטה. באותו אירוע נכחה גיי, נשיאת האוניברסיטה – זו שסירבה לומר, האם הקריאה לאלימות המונית ולרצח עם של העם היהודי נחשבת להטרדה או לבריונות, על פי קוד ההתנהגות של האוניברסיטה (!). מעמד ההדלקה נערך אך ימים אחדים אחרי השימוע המביש בקונגרס, בו השתתפה לצד שתי נשיאות אוניברסיטאות מובילות אחרות, ובו התחמקה מגינוי קריאות השנאה במוסד שבראשו היא עומדת.
בעקבות דבריה בשימוע, צפו קריאות להתפטרותה המיידית. נשיאת אוניברסיטת פנסילבניה, שהשתתפה גם היא בשימוע, התפטרה בשל דבריה. בית הנבחרים האמריקני העביר הצהרה רשמית, הקוראת גם לגיי להתפטר. נכון לשעת כתיבת השורות, היא טרם התפטרה. שעות קודם ההדלקה בהשתתפותה, שלחה מועצת המנהלים של הרווארד הודעה פומבית, שבה הודיעו, שהיא לא תתפטר למרות השימוע.
לפני ההדלקה, במשך כרבע שעה, ומול עשרות סטודנטים ואנשי סגל יהודים, פנה הרב זרחי היישר אליה, ותיאר את אווירת הפחד בקמפוס מאז טבח שמחת תורה. "בהודעה שמגבה אותך", אמר השליח בטון בלתי מתפשר, "כינו אותך 'הנשיאה שלנו'. אנחנו, בקהילה היהודית, תוהים מתי יבוא יום, שבו נוכל להתייחס לנשיאה ולהרווארד כשלנו".
עד נאומו של הרב זרחי, לא כולם היו בטוחים, שהנשיאה נחשפה לגודל ולרוחב פעולות האיבה והשנאה נגד יהודים במוסד החינוכי שבראשו עומדת. אחרי נאומו של הרב זרחי, הספיקות פגו. הכול הוטח בפניה.
השליח גילה בכאב, שהוא ומשפחתו קיבלו איומים, בעקבות אירוח השגריר הישראלי באו"ם, גלעד ארדן, להקרנת סרט הזוועות. הוא חשף, כי התבקש לשכור אבטחה פרטית, כדי להגן על שלום משפחתו. "במשך עשרים ושש שנים נתתי את חיי לקהילה הזו", אמר, וייצג יהודים רבים סביבו, "ומעולם לא הרגשתי לבד כמו עכשיו. עיני העולם כולו נשואות אלינו, כולם מסתכלים על הרווארד, ולצערי, ובכאב אני אומר, שנאת יהודים ואנטישמיות משגשגות כאן. באירוע הקודם של חב"ד, שבו השתתפת, הקפדת לומר שיש לנו גב מהנהלת האוניברסיטה. לצערי, אתמול בלילה לא הרגשנו את זה. אנחנו לא מרגישים את זה כעת".
הרב זרחי הצביע על החנוכייה מאחוריו. "בסיום ההדלקה אנחנו נארוז אותה. ביקשו מאיתנו להחביא אותה בלילה. אמרו לנו, שאנחנו לא יכולים להשאיר אותה ניצבת גם בלילה, כי יש חשש שהיא תושחת, ובעבור האוניברסיטה זה לא ייראה טוב. אנחנו מנסים לתקן את העולם, וללמד את מנהיגי העולם, ופה בדיוק להיפך: מקבלים הוראה להחביא את החנוכייה. השינוי יקרה, רק כשנוכל להציב אותה בגאון גם כאן".
גיי האזינה במבט חתום, ובסיום הנאום נקראה להדליק את השמש. זוהי מסורת של שנים, בה נשיאי האוניברסיטה משתתפים בהדלקה ומדליקים את השמש. הרב זרחי פנה אליה, וקרא לה לגנות את קריאות השנאה ביהודים. "אני יודע שאני מדבר בשם כולם: בבקשה, לא לעבור ליד ולא להגיד כלום; לדבר, לא לשתוק. זו התקווה שלי, ושל כולם כאן".
דבריו של הרב זרחי צברו תהודה. "אני מקבל אלפי תגובות, ואני לא מגזים – לא מאות אלא אלפי תגובות – מאנשים בכל העולם, שמודים לי על הדברים שאמרתי. התגובה שחזרה על עצמה הייתה: הנה קול יהודי, שמדבר בתקיפות מול ההנהגה, בגאון יעקב, בלי להתרפס. הדברים שלי נסכו בהם גאווה יהודית, רוממו את רוחם. הם ראו איך שקר ושנאה מנשבים בעולם, קריאות של אנטישמיות, וכולם שותקים – והנה רב יהודי אומר את האמת המוחלטת, האמת של התורה. אני עוד לא מדבר על סטודנטים יהודים באוניברסיטה, שהגיעו אליי בבכיות, והתחבקנו".
השיח בין הרב זרחי ובין נשיאת הקמפוס סביב המלחמה בעזה, לא החל באותו נאום פומבי בחנוכה. כבר בחודש תשרי, זמן קצר אחרי מתקפת החמאס, שוחח הרב זרחי עם הנשיאה גיי. זו, בשיחה אישית, הביעה בפניו תמיכה. "היא אמרה לי, שחושבים עלינו", מגלה הרב זרחי ל'כפר חב"ד'. "אמרתי לה שאני מודה לה, אבל לא אני הכתובת. היא צריכה לומר את הדברים בפומבי. היא אמרה לי שלא תעשה כך, אלא תאמר לדיקני האוניברסיטה, שהם יעבירו את המסר. אמרתי לה שזו טעות.
"האמת היא, שלפני כמה חודשים, בעת שנבחרה לתפקידה, היא דיברה עמי, ורצתה שאתן לה עצה לפני כניסתה לתפקיד. שאלתי אותה, את באמת רוצה לשמוע? היא השיבה שכן. אמרתי לה, שהנשיא שאותו היא מחליפה, היה יהודי, ובכל פעם שהייתה איזו קבוצת מיעוטים שהותקפה בקמפוס, הוא התייצב לצידה ומחה באופן הכי גדול, גם כאשר התקיפה הייתה קטנה וזניחה. הייתה רק קבוצה אחת, שמול התקפות עליה שתק ולא אמר מילה – היהודים. כאשר יהודים הותקפו, הוא לא השמיע מילה אחת. מדוע? הוא הסביר בפירוש ואמר, שהיות שהוא בעצמו יהודי, ויש לו בית כשר ומזוזות, זה יהיה ניגוד עניינים אם ידבר בעד היהודים, ויטענו על כך, שהוא מדבר רק כי הוא יהודי.
"אמרתי למחליפה שלו, גיי: יש יהודים שסובלים ממחלה, שכאשר הם מגיעים לעמדות כוח והשפעה, הם מנסים להראות לעולם שאין להם ניגוד עניינים, ולכן הולכים לקצה הנגדי, ולא עושים כלום למען היהודים. אמרתי לה, לנשיאה הנכנסת: את תשאירי מורשת אחרייך, שכולם יידעו שאת ניצבת לצד היהודים, כאשר פוגעים בהם. זו העצה שנתתי לה. היא אמרה לי שזה חדש לה, ושלא ידעה שיהודים מתמודדים כך.
"בחודש תשרי, באותה שיחה טעונה שלי עמה אחרי המתקפה, הזכרתי לה את העצה הזו, שנתתי לה בזמנו, בכניסתה לתפקיד. אמרתי לה: הנה, זה הזמן בו את צריכה לשדר מנהיגות, ולהתייצב לצד היהודים.
"למחרת בבוקר, אחד מדיקני האוניברסיטה, אותם אלה שהנשיאה הציעה שיגנו במקומה התקפות על יהודים, פרסם מכתב, שבו כתב מסר לכל הסטודנטים, על אודות האירועים בארץ. במכתבו הוא העביר מסר, שנהרגו יותר מאלף ומאה אנשים במזרח התיכון, כלשונו, בגלל המעשים של ישראל וחמאס. כך, במשפט אנטישמי אחד, הוא כרך את ישראל ואת חמאס יחד, כמקשה אחת. בלתי נתפס. שלחתי את ההודעה הזו לנשיאה, ואמרתי לה: הנה, רצית שהדיקנים ידברו – הם דיברו, ועשו השוואה נלוזה בין ישראל לחמאס. נתתי לה דוגמה: זה כמו שמישהו ישווה את המעשים של ארצות הברית ואת המעשים של דאע"ש. ומי משווה פה? אנשים שיש להם אחריות על חינוך צעירים. הנשיאה לא ענתה לי".
הנשיאה אומנם לא הגיבה, אבל שורת יהודים בעלי השפעה, בוגרי הרווארד, ששומרים עם השליח על קשר קרוב, ושגם אותם כיתב הרב זרחי בהודעותיו לנשיאה, החליטו כן להגיב. לארי סאמרס – כלכלן יהודי אמריקני, שבעבר כיהן כמזכיר האוצר של ארצות הברית, וביל אקמן, החלו להוביל, יחד עם השליח, מלחמת הסברה למען ישראל.
סקרים מטרידים
סיפורם של השלוחים באוניברסיטאות, הוא במובן מסוים סיפורם של הדורות היהודים הבאים. צעירים גדלים בהן, באוניברסיטאות. בין כותליהן הם מקבלים השקפות עולם וקושרים קשרים חברתיים. סקרים מטרידים שמפורסמים בשנים האחרונות, ובייחוד מאז פרוץ המלחמה, חושפים את דעת הצעירים בארצות הברית, השונה מדעת הוריהם וזקניהם, על ישראל ועל היהדות. השלוחים ניצבים גם בחזית החשובה הזו.
"אני לא זוכר את תקופת ימי מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים", אומר הרב זרחי, "אבל אני חושב, שכעת קרה משהו, שלא קרה מעולם: כעת זו לא רק מלחמה נגד העם היהודי בארץ הקודש, אלא זו מלחמה על כלל היהודים בעולם. זה כמובן בא לידי ביטוי באוניברסיטאות, במעשי אימה נגד סטודנטים יהודים, וגם בהפגנות ענק נגד ישראל ונגד יהודים בלונדון ובצרפת, ואפילו באמריקה וכדומה. לא ראינו דבר כזה, בהיקפים כאלו, במלחמות קודמות.
"העובדה הזו גורמת ליהודים – גם יהודים שביום יום אין, לצערנו, שום ביטוי פומבי ליהדותם – להרהר מחדש על משמעות היותם יהודים ובני אברהם, יצחק ויעקב. אותם סטודנטים יהודים צעירים, יודעים שסבא וסבתא שלהם יהודים, אבל אינם יודעים מה המשמעות של זה בפועל, וביום יום זה גם לא מעניין אותם. עד עתה, שום דבר לא הניע אותם להתחקות אחר השורשים שלהם. ואולם כעת הגיע מצב, דווקא בגלל המלחמה בכל היהודים בעולם, שאותם צעירים שואלים את עצמם: רגע, עם מי אני? האם אני אוהב ישראל או אני נגד ישראל? כעת אותם צעירים נדרשים לקחת צד, לנקוט עמדה, לבחור, להחליט.
"אותם צעירים יהודים, ואני יכול להעיד, אלה שלא היה לצערנו, עד החודשים האחרונים, שום דבר שחיבר אותם באופן פומבי ומעשי ליהדותם – מתעניינים בה כעת. הם בוחרים בה. הם מגיעים לבית חב"ד, ורוצים להבין, מהי המשמעות של להיות יהודי.
"זה דבר פלא. מצד דרך הטבע זה מפתיע לחלוטין. ההיגיון אומר, שברגע שיש קבוצה מנודה, ששונאים אותה – אנשים לא רוצים להיות חלק ממנה. אנשים רוצים להיות חלק מקבוצה מצליחה ופופולרית. ואולם כאן אנו נוכחים לראות, שאפילו במקומות, שבהם קרבה ליהודים עלולה להביא עמה השלכות חברתיות, כמו בקמפוסים – היהודים רוצים להתקרב עוד יותר ליהדות".
הרצון הזה, להיות חלק, מתבטא בשורת דרכים. "זה יכול להיות דוכן תפילין בקמפוס, שפתאום נוהרים אליו סטודנטים רבים יהודים, ורוצים לראשונה להניח תפילין", אומר הרב זרחי. "היה יום אחד לאחרונה, שבו הניחו תפילין עשרה סטודנטים, שמעולם קודם לכן לא הניחו. הם הגיעו מיוזמתם. במקרים אחרים אלו שיעורי תורה וסעודות שבת, שמגיעים אליהם עוד ועוד סטודנטים יהודים חדשים, ומבטאים בשפתם, שכעת הם רוצים להיות חלק מהסיפור, רוצים להשתתף".
אלה לא רק סטודנטים, שמודעים להיותם יהודים. לדברי הרב זרחי, מכת נישואי התערובת בעולם בדורות האחרונים, המהווה את האתגר היהודי המרכזי בשנים אלה, מובילה לכך, שישנם יהודים רבים שכלל אינם מודעים ליהדותם. "יש רבבות כאלה. אלה מעשים שבכל יום", אומר הרב זרחי, "שמגיע סטודנט, ומספר לי בדרך אגב, שאמא שלו יהודייה מצד אימא שלה. מתברר שהוא יהודי, והוא כלל לא ידע על כך".
לפני כשנה הגיעה לבית חב"ד בהרווארד סטודנטית יהודייה, ועמה שותפה שלה לדירה, אותה הציגה כנוצרייה. הרב זרחי החל לדבר עם השותפה, וגילה, כי יש לה אח באוניברסיטה. כעבור כמה דקות שיחה התברר, שאימא שלה היא יהודייה מצד אימא שלה. "היא יהודייה על פי הלכה", אומר הרב זרחי, "והתברר, שדרך אביה, היא מצאצאיו של תומאס ג'פרסון, מהאבות המייסדים של ארצות הברית. אימא שלה חגגה בת מצווה. התברר מבדיקה שלי שהיא יהודייה" – וזו רק דוגמה אחת.
אחד המקרים הזכורים במיוחד לרב זרחי, אירע בחנוכה האחרון. "באחד מימי החג הגיע לאוניברסיטה סנטור, במטרה לתמוך ביהודים מול גלי השנאה בצל המלחמה", מספר הרב זרחי. "הלה נפגש עם סטודנטים. אחד מהסטודנטים שעמו שוחח, בנו של איש תקשורת בכיר ומפורסם, אמר לו כך, כמעט במילים אלה: 'אני נוצרי, אבל האמת היא שאני לא נוצרי. בבית חב"ד למדתי שאני יהודי, וזה כי אימא שלי יהודייה על פי הלכה'. אותו סטודנט אמר, שכיום הוא מתגאה בהיותו יהודי, ושהוא מתחבר לכך. צריך להבין: זה היה ימים ספורים אחרי השימוע לנשיאת האוניברסיטה בקונגרס, שבו הובן מדבריה, שקריאות להשמדת העם היהודי אינן מנוגדות לחוק. אותו סטודנט סיפר, שהיה צריך לשמוע את הדברים הללו, כדי לא להתכחש למוצאו.
"אני בקשר עם אותו סטודנט כבר שנה. היו לי הרבה דיונים אתו. אני זוכר, שבפורים האחרון ישבתי אתו שעות רבות, והתווכחתי אתו על אותו האיש. כשהצעתי לו להניח תפילין, תמיד סירב, ואמר שהוא אינו עושה דברים כאלה, כי הוא אינו יהודי. ואולם אני התעקשתי, והסברתי לו שהוא יהודי, ושכך זה עובד ביהדות. באותה שיחה שלו עם הסנטור, לראשונה הוא התבטא על עצמו כיהודי, ולא התכחש למוצאו. ימים ספורים אחרי כן, הצעתי לו להניח תפילין, והוא נעתר. כל זה דווקא בעקבות המצב".
הסתה חמורה
בצד ההתעוררות היהודית האינדיבידואלית אצל יחידים, ומעל לפני השטח, השנאה בהרווארד כלפי יהודים מורגשת. אלה לא רק סירובי גינוי כלליים, הצהרתיים, לעולם, של מנהיגי האוניברסיטה המשפיעה. אלא מעשים בשטח, התבטאויות הסתה קשות ואופנתיות.
באחד המקרים, סטודנט יהודי בהרווארד הותקף באלימות. במקרה אחר, מפגינים פרו פלסטינים באוניברסיטה שיבשו הרצאות, וצעקו ברמקולים, שהמלחמה בעזה היא השמדת עם. ברשתות החברתיות הועלו מסרים אנטישמיים בסיטונות. חלק מהסטודנטים היהודים החוששים, נאלצו להסתיר את הכיפות שעל ראשם בכובעי בייסבול.
"קרה דבר מבהיל", מסביר השליח. "כבר בבוקר שמחת תורה, בעוד מחבלי חמאס טובחים ושוחטים יהודים, החלו קריאות ההסתה נגד יהודים בקמפוס – הרבה לפני שישראל יצאה למלחמה להשמדת הטרור בעזה; עוד לפני שיכלו לטעון טענות, גם הן מופרכות ולא נכונות כמובן, על הרג אזרחים ובלתי מעורבים בעזה; אפילו לפני גבורת הלוחמים, שנהרגו במיגור המחבלים שפשטו על יישובי הארץ.
"ההשוואה הכי טובה שיש לי למה שקרה, הוא התנפלות חסרת רסן של חיות טורפות, שמזהות טרף, ומזנקות עליו בכל כוחן. אותם שונאי ישראל בקמפוס ראו יהודים מתים ונטבחים, והחלו לתקוף – את מי? את ישראל. כבר באותו יום הם האשימו את הנרדף. זה בלתי נתפס".
בבוקר שמחת תורה, בשעה מוקדמת, הגיע הרב זרחי לאוניברסיטה לתפילת שחרית, כהרגלו. סטודנט ישראלי צעיר מקומי הופיע בבית חב"ד, ועדכן אותו ואת שאר המתפללים בחדשות באופן רציף. הלה סיפר, שהוא בדרכו לשדה התעופה, בשביל להצטרף לחבריו הלוחמים.
"אז עוד לא הבנו את גודל האסון", נזכר השליח, "אבל כבר כשאמרו לנו שיש חמישים יהודים הרוגים, זה היה קשה לשמיעה. כבר באותו ערב התארגנו עשרות ארגוני סטודנטים, ופרסמו הצהרה נגד ישראל.
"הבעיה בכל זה, בין היתר, היא שמתן אפשרות להצהרות כאלו נגד ישראל, בלי מחאה הולמת ועונש מתאים, מאפשרת החמרה של ההצהרות, ועד תרגומם למעשים בפועל ח"ו. כך היא דרך העולם. אנו הבנו, שהגיע הזמן, שאנו נתגייס למערכה לבלימת ההסתה הקשה".
השנאה נגד יהודים בהרווארד, כמו בקמפוסים נוספים בארצות הברית, ובעולם בכלל, אינה חדשה. ואולם בעבר העוצמות היו אחרות, הפומביות הייתה פחותה. הרב זרחי מפרט: "אני זוכר, מתי היה הרגע שבו הבנתי, שיש שינוי דרמטי ביחס לסטודנטים יהודים. זה היה לפני כשנתיים. התברר לי, שחלק מהסטודנטים הישראלים באוניברסיטה שמים לב, שכאשר מצטלמים 'סלפי' עם חברים בקמפוס, יש כמה חברים שנעלמים מהפריים. התברר להם, שאותם סטודנטים חוששים להופיע באותו פריים יחד עמם, כי זה יתייג אותם כחברים של יהודים.
"אותם סטודנטים ישראלים הגיעו אליי, ופרקו את הלב, אבל גם רצו לדעת ולהבין: איך נכון להם להגיב? האם הם צריכים להיות חברים של כאלה סטודנטים, שמתביישים בקשר עמם? מי רוצה חברים כאלה? אותם סטודנטים היו אובדי עצות. הם היו רחוקים מהבית ולא ידעו להתמודד. דיברתי עם רבים מהם במשך שעות".
לדברי הרב זרחי, תמיד בעבעה שנאה נגד יהודים בקמפוסים. זאת בעקבות קבוצות סטודנטים ממדינות ערב וכדומה, שהורגלו בשנאת ישראלים. ואולם ההשפעה הדרמטית החלה בשנים האחרונות. "הם מסווגים את העולם לטובים מול רעים, מדכאים מול נדכאים – זו הרוח בקמפוסים. את היהודים הציבו, למרבה האירוניה, כמדכאים. רוב הפרופסורים מסתכלים על היהודים כך. מה שהתחדש בשנים האחרונות הוא, שגם סטודנטים רגילים, מבתים טובים, החלו להתבייש בקשר עם ישראלים".
בתקופה האחרונה, הרב זרחי עצמו חווה מקרוב את השנאה היוקדת נגד ישראל. לפני שבועות אחדים ארגן, כפי שאורגן בעשרות נקודות בעולם, מיצג של סעודת שבת לחטופים. שולחן ארוך הוצב בשטח האוניברסיטה, סביבו כסאות ריקים, ועליהם תמונות החטופים. לפני שבת הגיעו כלי תקשורת וגורמים באוניברסיטה למקום.
"בהתחלה לא חשבתי לדבר שם", נזכר הרב זרחי, "אבל היו שם ישראלים שדיברו בבכיות, וסיפרו מה עובר על המשפחות שלהם בארץ. אותם סטודנטים ישראלים הזכירו את ה'פילוסופיה' – במילה הזו הם התבטאו – שעושים החברים שלהם בקמפוס, ובמסגרתה אינם תוקפים את חמאס, אלא מנסים להסביר את מעשיהם הברבריים בתירוצים.
"כששמעתי את זה, הרגשתי שאני לא יכול לשתוק. זה הספיק לי. היו שם אנשים חשובים, פרופסורים ודיקנים. בדבריי הזכרתי סטודנט מסוים, בעל תפקיד רב השפעה ורב אחריות באוניברסיטה, שפרסם קודם לכן פוסט ברשת החברתיות שלו, שבו קרא לפגוע ב'ציונים' ולעשות בהם שפטים. פניתי לאחת מהסטודנטיות היהודיות שנכחה במעמד, ושדיברה בדמעות על כך, שבקמפוס מסבירים את מעשי הטבח בפילוסופיות, ואמרתי לה: אם מדברים על פילוסופיות, אני אגיד לכם, מהי הפילוסופיה של היהדות על זה.
"שיתפתי את הנוכחים בעדות, ממעשי הטבח בבוקר שמחת תורה, שפורסמה באותו יום. לפי העדות, הייתה ילדה בת 9, שהמחבלים פצעו את ידה. כשהלוחמים הצליחו להגיע אליה, למקום המחבוא שלה, הם שמעו את הנשימות האחרונות בחייה, כי היא איבדה דם רב כל כך ולא הצליחה לשרוד. הסיפור הזה הסתובב בעולם ועורר הדים. אכזריות.
"אמרתי לסטודנטית, שאצל בני אדם, אצל יהודים, המוח שליט על הלב. אותם חיות, אותם מחבלים, אמרתי – הם מפלצות, זה יותר מחיות – אצלם אין עליונות של מוח הלב. הם מתנהגים בברבריות, ו'חוטפים' את המוח, כדי לבטא את הרשעות של הלב שלהם, כך אמרתי. דבריי היו מבוססים, על מה שכולנו מכירים בהרחבה מהתניא.
"אחד מהנוכחים במקום צילם את הדברים שלי, ופרסם אותם ברשת חברתית. הדבר הפך לוויראלי, והגיע למיליונים בעולם. בעיתון של האוניברסיטה פרסמו קטעים מהדברים, ותהו, האם התכוונתי שרק מחבלי החמאס הם מפלצות, או שגם אלה התומכים בהם. הם עיוותו את דבריי, וציירו אותם, שכביכול אמרתי, שכל מי שבעד הפלסטינים, וקורא להפסקת אש בלי השבת החטופים, הוא מפלצת וחיה. הם ניסו להוציא לעז נגדי, להתסיס נגדי בקמפוס.
"אגב, באותו מיצג של שולחן שבת למען החטופים, סיפרתי לנוכחים על התשובה של הרבי בשנות היו"ד, אחרי השואה, למיזם שעלה, להכין כיסא ריק בכל בית יהודי בליל הסדר, לזכר ששה מיליון הנרצחים. ידוע, שהרבי התנגד לרעיון, ואמר כי בבסיסו הוא טוב, אבל בכיסאות הללו צריך שיישבו יהודים, ולא להשאיר אותם ריקים.
"הצבעתי על הכיסאות שהוכנו לחטופים, ואמרתי: הכיסאות הללו, חס וחלילה שיישארו ריקים. הם מיועדים לחטופים, והם נמצאים בחיים, וצריכים לחזור לביתם ולשבת בכיסאות הללו. הוספתי ואמרתי, שהיום בערב, בליל שבת – האירוע היה ביום שישי – יצטרפו עוד הרבה כיסאות חדשים לבית הכנסת. ואכן כך היה".
הרב זרחי מוסיף: "יש לנו, כשלוחים, תפקיד בעת הזו. אנחנו יושבים עם סטודנטים ומדברים עמם, מסבירים להם בשיחות אישיות, שעם ישראל, מאז ומקדם, היה 'גוי אחד בארץ'. בני ישראל הם המעט מכל העמים, ועליהם לדעת זאת ולהתגאות בכך. יהודים, אני מסביר להם, אינם כפופים למערכות הטבע. זה לא עניין כמותי. ההיסטוריה מוכיחה, שעם ישראל שרד כנגד כל שונאיו, ומהשונאים לא נותר דבר. הסטודנטים צריכים לדעת את זה, והם מקשיבים ומפנימים".
איך אתה מסביר את התנהלות נשיאת האוניברסיטה, את הסירוב שלה לגנות את קריאות השנאה בקמפוסים?
"הנשיאה לא מפסידה הזדמנות להפסיד הזדמנות. היו לה כל כך הרבה הזדמנויות לנצל ולהתייצב בהן לצד ישראל. באותו אירוע של חנוכה, אחרי כל מה שאמרתי מולה, היא הייתה יכולה לומר, שהיא מתייצבת לצד היהודים, לקרוא לכך שישאירו את החנוכייה גם בלילה, ולומר שהיא תדאג שאנשי הביטחון ישמרו עליה. הייתה לה הזדמנות, אבל היא לא ניצלה אותה, וזה מה שהעולם שואל: למה?
"אני חושב, שהיא מפחדת מרוב הפרופסורים והסטודנטים, שהם נגד ישראל ומביעים אנטישמיות. היא חוששת, אבל זה לא בסדר".
המקורב, מארק צוקרברג
הרב זרחי, יליד קראון הייטס, בנו של המשפיע הרב שלמה זרחי – חבר הנהלת ישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית ב-770, הוא מהבולטים בשלוחים לקמפוסים. יותר מעשרים שנה שהוא פועל בהרווארד. הוא הגיע למקום בשנת תשנ"ז, והצליח להתברג במעמקי המוסד האקדמי הנחשב. הוא עשה זאת בסגנון ייחודי, בדיבור בגובה העיניים, ותוך הרמת מורל הסטודנטים היהודים.
אחד הסטודנטים היהודים המוכשרים, שעברו בבית חב"ד שלו במהלך השנים, הוא מארק צוקרברג, לימים מייסד פייסבוק. בוגר נוסף של בית חב"ד: ג'ארד קושנר, חתנו של נשיא ארה"ב לשעבר – טראמפ, ודמות מפתח בממשל האמריקני בתקופת כהונת טראמפ. אלה שניים בלבד מתוך אלפים. לפעילות שלו לאורך השנים, ניתן להקדיש עשרות עמודים.
במובן מסוים, הפעילות הכבירה של השלוחים בקמפוסים במתכונתה הנוכחית, במאה העשרים ואחת למניינם, נבטה אצל הרב זרחי. הוא היה מהחלוצים. הפעילות בקמפוסים בדורות עברו התנהלה באופן שונה, אחר ומותאם. עוד ניגע בזה.
ר' שמואל ראהר ע"ה, 'סמי' כפי שנקרא בחיבה, המיליארדר היהודי החסידי, אהב את הרבי בכל ליבו, והוזיל מכספו סכומי עתק בעבור השלוחים באוניברסיטאות. עד היום, בנו ר' יקותיאל יהודה (ג'ורג') נחשב לגדול מממני פעולות השלוחים בקמפוסים. הוא סיפר, בנאום הבלתי נשכח שנשא בבאנקעט כינוס השלוחים תשס"ז, על החשיפה שלו לפעילות השלוחים באוניברסיטאות.
"לפני כמה שנים", שיתף אז, "הרב הרשי זרחי מאוניברסיטת הרווארד בא לבית הכנסת שלנו בבל הארבור. הייתה לו הזדמנות לדבר כמה דקות. באותו ערב התקשרתי לבן שלי, ג'ורג, ושאלתי אותו: למה אתה מחכה? אנחנו צריכים עוד שלוחים, כמו הרב זרחי, בכל האוניברסיטאות ברחבי אמריקה! ובני לקח על עצמו את המשימה".
הרב זרחי מאפיין, ש"כיום, כל מי שמבין תהליכים יודע, שהעתיד של עם ישראל נמצא באוניברסיטאות. המציאות היום היא, שהשלוחים בכל הקמפוסים, מנהלי בתי חב"ד בקמפוסים, הם הכתובת לכל עניין יהודי לסטודנטים.
"אני יכול להעיד, ובטוחני ששלוחים רבים נוספים בקמפוסים יעידו כך בפה מלא, שבשנים האחרונות כמות היהודים, שנוטלים חלק בפעילות חב"ד בקמפוסים, היא חסרת תקדים, ולאין ערוך ממה שהיה בדורות עברו. בהיסטוריה לא היה דבר כזה".
תסביר.
"בעצם, זה דבר והיפוכו, אוקסימורון. מצד אחד, הסטודנטים היהודים הצעירים כיום, גדלו ברובם ללא כל סממן של יהדות בחיים שלהם. חלקם, כפי שציינתי, אפילו אינם יודעים שהם יהודים. יש רבבות רבות של כאלה. גם אלה שיודעים שהם יהודים – לעובדת היותם יהודים אין כל משמעות בחייהם. הם קיבלו אפס חינוך יהודי בביתם.
"מצד שני, דווקא העובדה הזו, דווקא הנתק הפומבי הזה – נגדיר זאת כך, כי אנחנו יודעים, כפי שלימד אותנו הרבי, שאין כזה דבר יהודי 'מנותק' – הוא שמאפשר להם להתקרב כעת לשלוחים, וללמוד נכון על היהדות שלהם.
"מדוע? כי בדורות עברו, כמו בדור של ההורים שלהם, שבו ההורים כן ניסו להטמיע ערכים יהודים בילדיהם – החינוך כשל. רבים מהילדים האמריקנים לא התחברו ליהדות, כפי שהיא הוצגה להם. הם ביטאו כמה סממנים יהודיים, רק כדי לצאת ידי חובה, ורק בשביל לרצות את הוריהם, וכשגדלו ופיתחו עצמאות – נטשו את הכול. לא היה חינוך אמיתי ונכון, ולכן, ילידי אותם דורות, ההורים של הסטודנטים הנוכחיים, לא היו פנויים נפשית, בחלק מהמקרים, להתקרב לשליח ולקבל מנות של יהדות אמיתית ואותנטית.
"כיום, דווקא העובדה שהסטודנטים קיבלו אפס יהדות בביתם ובמולדתם, מאפשרת ללב שלהם להיות חם ופתוח ליהדות. הם נטולי אג'נדה. היום הסטודנטים מגיעים לבתי חב"ד, ורוצים לטעום יהדות. הם כמהים וכוספים. יש מהפכה בקמפוסים, מהפכה של ממש – וכל זה עד שמחת תורה, עד מתקפת החמאס, ועד פרצי השנאה היוקדת שפרצו בכל מקום בעולם נגד יהודים.
"בחודשיים האחרונים, הלהט והכיסופים אצל היהודים גוברים ומזנקים בעוצמות אדירות. כיום, גם הסטודנטים הכי רחוקים, שלא היה לשלוחים עמם שום קשר, הצטרפו. מאז המלחמה, אף סטודנט אינו יכול לשבת על הגדר. כולם חייבים לענות לעצמם על שאלה אחת:
"מי אתה?"".
