אגרת-קודש למערכת עיתון 'כפר חב"ד' לרגל גיליון החמש-מאות

…"זכו והצליחו ברוך ה' להוציאו לאור קרוב לי"ב שנה בלי הפסק, עובדה המעידה על השפעת העיתון על קהל קוראיו" * "השם יתברך יצליחם ללכת מחיל אל חיל בעריכת ובהפצת העיתון ובהפצת תוכנו, שענינו הוא הפצת היהדות, תורה ומצוותיה, בכלל, והפצת מעינות תורת החסידות חוצה, בפרט" –  מתוך מכתבו של הרבי אל מערכת העיתון

ביאור: הרב מנחם מענדל גרינפלד

לפנינו אגרת-קודש שכתב רבינו למערכת עיתון 'כפר חב"ד'. האגרת נושאת את התאריך ט' כסלו ה'תשנ"ב, ועוסקת במעלת מספר 500 ע"פ תורה, כשלאחר מכן רבינו מברך את העורכים שיזכו ל'כפליים לתושיה' – הדפסת גליון ה-1,000, וכן, ברכה מתוך פרק התהלים של הרבי שנאמר באותה שנה (מזמור צ) – הלא היא ברכת משה רבינו לבני ישראל – 'ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו – יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם'.

האגרת נכתבה במבנה המוכר של 'מכתב כללי-פרטי', כאשר בתחתית האגרת הוסיף כ"ק אדמו"ר הערות, מקורות ותוספות תורניות על מכתב הברכה.

בגוף ההערות שולבו בין 'אותיות הרב', מקורות, פענוחים, ביאורים ומילות קישור בגופן שונה לענ"ד, זאת בכדי לנסות להבהיר כוונת רבינו שנכתבה בקיצור נמרץ (בעריכה זו ההערות ממוספרות לנוחות הקוראים).

¸

ב"ה, מוצש"ק פ' ויצא, ט' כסלו,

יום הולדת ויום הילולא דאדמו"ר האמצעי,

אור ליום א' פ' וישלח יו"ד כסלו,

יום הגאולה דאדמו"ר האמצעי, ה'תשנ"ב.

ברוקלין, נ.י.

לכבוד מערכת "כפר חב"ד",

בארצנו הקדושה ת"ו,

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בנועם קבלתי הידיעה, אשר אי"ה ביום י"ד כסלו הבעל"ט יוצא לאור גליון החמש מאות[1] של העיתון "כפר חב"ד" – לאחרי שזכו והצליחו ב"ה להוציאו לאור קרוב לי"ב שנה בלי הפסק, עובדה המעידה על השפעת העיתון על קהל קוראיו.

והנני שולח בזה את איחולַי הלבביים וברכותי לחברי המערכת, הכותבים והקוראים של עיתון חשוב זה, שליט"א, אשר השם יתברך יצליחם ללכת מחיל אל חיל בעריכת ובהפצת העיתון ובהפצת תוכנו, שענינו הוא הפצת היהדות, תורה ומצוותי', בכלל, והפצת מעינות תורת החסידות חוצה, בפרט.

וידוע המבואר במעלת מספר חמש מאות – במאמרי חז"ל בכלל[2], ובמאור שבתורה זוהי פנימיות התורה[3], תורת החסידות, בפרט[4].

וממספר חמש מאות יזכו – כפלים לתושי'[5] – למספר אלף וכו'[6].

והזמן גרמא, שגליון זה יוצא לאור בין ט' ויו"ד כסלו לקראת חג הגאולה י"ט-כ כסלו, ראש-השנה לחסידות[7], שאז התחיל עיקר הענין ד"יפוצו מעינותיך חוצה"[8].

וזכות יומין זכאין אלה תוסיף עוד יותר בהצלחתם.

והדגשה מיוחדת בכל הנ"ל בשנה שהיא שנת העיבור[9], שנקראת בתורה בשם "שנה תמימה"[10], וחדשי' שלימים, היינו ששני החדשים דמרחשון וכסלו שניהם מלאים[11].

ולימוד מזה ונתינת כח, שכל או"א יעשה ככל יכולתו בכל עניני יהדות, תורה ומצוותי'.

ומובן שכן הוא בענין הוצאתו לאור והפצתו של העיתון הנ"ל. שענינו הוא, כנ"ל, הפצת היהדות, תורה ומצוותי', בכלל, והפצת מעיינות תורת החסידות חוצה, בפרט.

ונתינת כח מיוחדת בכל הנ"ל בעמדנו בשנת ה'תשנ"ב, אשר כפי שנתפרסם ונתפשט בתפוצות ישראל[12], יש בה הרמז: הי' תהא[13] שנת נפלאות בכל מכל כל[14].

ותקויים בהם, בתוככי כלל ישראל, תפילת וברכת משה רבינו על כאו"א מבנ"י שליט"א בסיום וחותם מזמור צדי"ק שבתהלים: ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו – יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם[15],

ומעשה ידינו כוננהו

ויה"ר – ובמעשה בית המקדש השלישי[16], במהרה בימינו, בגאולה האמיתית והשלימה[17] על ידי משיח צדקנו.

בכבוד ובברכה להצלחה

מ. שניאורסאהן

[1]. ראה בעל הטורים על הפסוק (פרשתנו לה, יא) "אני א-ל שדי גו'", אשר אותיות המילוי (בלבד) של שם שד"י (שי"ן דל"ת יו"ד) בגימטריא ת"ק. – רומז לגליון ה-500. ואולי גם נרמז כאן להמשך הפסוק "פרה ורבה" (שעליו בעיקר נסוב פירוש בעל הטורים), וכברכת רבינו בהמשך האגרת שיזכו להדפיס את גליון ה-1,000.

[2]. ראה לדוגמא חגיגה יג, א: מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה. קהלת רבה פרשה ז, פיסקא ב: על הפסוק  "טוב שֵׁם משמן טוב" – מצינו שהלך הקב"ה מהלך ה' מאות שנה לקנות לו שם וכו'. ועוד.

[3]. ראה קרבן העדה לירושלמי חגיגה פ"א ה"ז: בגמ' שם – ויאמר ה' על עזבם את תורתי . . שאילו אותי עזבו ותורתי שמרו השאור שבה היה מקרבן. ובקרבן העדה – 'השאור' רמז לסודות החכמה . . ולי נראה דהכא גרסינן המאור שבה. יפה ענף לפתיחתא דאיכ"ר ב: בפתיחתא שם (בסופו) – כתיב (ירמיה טז, יא) 'ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו', הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה, המאור שבה היה מחזירן למוטב. וביפה ענף כתב: המאור שבה על שהיא מאירה עיני האדם להטותו מדרך רעה לטובה. אוה"ת תצוה ע' א'תרנח: פירוש מאור, הוא מקור האור, וזה שאמרו רז"ל על העוסק בתורה "המאור שבה מחזירו למוטב", המאור דוקא וכו', והרי כתיב ג"כ (משלי ו כג) כי נר מצוה ותורה אור, שנקראת התורה רק אור ולא מאור, וכמו אור היום שהוא הארה מהשמש ולא מהותה ממש? אך שניהם אמת, כי בחינת הנגלות . . נקראת אור, שהוא בחינת גילוי מעצם המאור שאינו בא לידי גילוי, רק לעתיד לבוא יתגלו טעמי תומ"צ, הוא בחינת המאור שבה. ע"ש באריכות הדברים. סה"מ תרמ"ז ע' פז-פח: בביאור מהות 'המאור'. ועוד.

[4]. ראה לדוגמא לקו"ת אמור לד, א: ת"ק שנה נמשך מבחינת ה' מדות שבפסוק לך ה' הגדולה וכו'. אוה"ת ואתחנן כרך ו ע' ב'קצד ואילך – בביאור דרגת השפעת החסד הנקראת חמש מאות. לקוטי לוי"צ אגרות-קודש ע' שמא (אגרת שכתב לכ"ק אדמו"ר זי"ע בט' כסלו 'יום הלולא רבא דכ"ק אאזמו"ר האמצעי'), בביאור רמזי שנת הסתלקות אדמו"ר האמצעי תקפ"ח, מחלק את השנה לב' חלקים – ת"ק, פ"ח. ומפרט מספר גימטריאות של ת"ק (500) המרמזות על שפע. ועוד. וראה גם לעיל הערה 1.

[5]. איוב יא, ו. וראה שמו"ר ריש פרשה מ"ו – נחמת הקב"ה למשה על שבירת הלוחות – "בלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות, מדרש ואגדות . . כפליים לתושיה".

[6]. ראה אוה"ח הקדוש עה"פ צו ו, ב ד"ה ובדרך רמז: בפירוש הפסוק "העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר" – כל הלילה שהוא זמן הגלות הנמשל ללילה . . דרשו ז"ל על הגלות עד הבוקר שהוא זמן שיריק עלינו כבודו ואתא בוקר, והזמן הוא אחר עבור ת"ק לאלף הששי . . כי יומו של הקב"ה אלף שנה . . ת"ק ראשונה מדת לילה ות"ק שניה מדת יום, והודיע ה' כי עד הבוקר שכשיגמר ת"ק שנה בגלות עד הבוקר שיהיה העליה, ובוקר זה אין אני יודע אם בוקר של אלף הה' או בוקרו של אלף הו'  . . ולזה אמר עד הבוקר הידוע שהוא ב' ולא בוקר הבא ראשון בגלות.

[7]. מכתב כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע – נעתק ב"היום יום" יט כסלו. אגרות-קודש שלו ח"א ע' רנט. וש"נ.

[8]. ספר השיחות תורת שלום סוף עמוד 112 ואילך.

[9]. ובמספר הימים הכי גדול שאפשר להיות בשנה – שפ"ה.

[10]. בהר כה, ל: ואם לא יגאל עד מלאות לו שנה תמימה. ערכין לא, א (במשנה): כשהוא אומר תמימה – להביא את חודש העיבור. וכן הוא ברמב"ם הל' שמיטה ויובל פי"ב ה"ה. וראה אוה"ת להצ"צ (יהל אור) לתהלים יט, ח. (ס"ד וס"ה – ע' סז-ח) ביאור ע"פ דא"ח עה"פ "תורת ה' תמימה".

[11]. רמב"ם הל' קידוש החודש פ"ח ה"ו: "ושנה שיהי' בה שני חדשים אלו [מרחשון וכסלו] מלאים היא שנקראו חדשי' שלימים".

[12]. להעיר מרמב"ם הל' ממרים (פ"א ה"א-ב. שם פ"ב ה"ב ואילך), שמנהגות ש(הנהיגו ב"ד הגדול ו)פשטו בכל ישראל יש עשה ול"ת בקיומם). וראה בארוכה קונטרס משיחות ש"פ נצבים תנש"א, יום ב' דר"ה וש"פ וילך שנה זו ס"י ואילך ('תורת מנחם' – התוועדויות תשנ"ב ח"א עמ' 20). וש"נ.

[13]. באופן ד"בהוייתה תהא" כלומר, שיהיה כן בפועל בלי שינוי – ראה ברכות יג, א. מגילה ט, א. שם יז, ריש ע"ב. בכורות ד, ב. ובכ"מ.

[14]. נוסח ברכה הרביעית דברכת המזון (ב'תורת מנחם' שם – שרומזת על הגאולה הרביעית): "כמו שברך את אבותינו אברהם יצחק ויעקב בכל מכל כל, כן יברך אותנו כולנו יחד". וראה ב"ב טז, סע"ב ואילך. ולהעיר אשר "בכל מכל כל" הוא בגימטריא "קבץ" (ראה חידושי חת"ס לב"ב שם ד"ה בת, וראה גם בחידושיו עה"ת פ' לך ד"ה ידו בכל), שרומז על הגאולה.

[15]. פרש"י עה"פ "ויברך אותם משה" (פקודי לט, מג), על השלמת בניית המשכן וכליו. וראה גם פרש"י שמיני ט, כג – ברכת משה ואהרון לבנ"י, ביום השמיני למילואים, יום הקמת המשכן. פרש"י עה"פ תהלים כאן (פרק התהלים של רבינו בשנת כתיבת האגרת): שני פעמים . . כוננהו, אחד על מלאכת המשכן שבירכן לישראל והתפלל שתשרה שכינה במעשה ידיהם במשכן, ואחת שתהא ברכה במעשה ידיהם.

[16]. מדרש תהלים עה"פ: אמר להם הקב"ה – לשעבר, על ידי שנבנה בית המקדש על ידי בשר ודם, לפיכך חרב ושמם, וסלקתי שכינתי מתוכו, אבל לעתיד לבוא אבננו ואשכין שכינתי בתוכו, ואינו חרב לעולם.

[17]. שאין אחרי' גלות (תוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב: כל השירות לשון נקבה חוץ משירה דלעתיד דלשון זכר . .  אף כל הנסים יש אחריהם צער חוץ מלעתיד שאין אחריה צער, ממכילתא עה"פ בשלח טו, א. יל"ש ישעי' רמז תצט: ולא כגאולה ראשונה, גאולה אחרונה, כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה).