מאות יוזמות קמות השכם וערב בשבועות האחרונים. המכנה המשותף לכל אותן היוזמות, הוא עובדת היווצרותם מלמטה למעלה, בהתגייסות יחידים, אנשים פרטים שנרתמו לתת מענה לצורך בשטח | ר' קותי מיודובניק, מנכ״ל עמותת 'והשיב לב' חב״ד, מספר כיצד נולד 'מיזם הציציות' "שנועד לתת ללוחמים מצווה שתקיף את גופם ותשמור עליהם" | ר' זאב ריטרמן, שמתמקד בעיקר בחלוקת חוברת עם ציטוטים מדברי הרבי, מביא עדויות מרגשות על ניסים של תשועה והצלה כתוצאה מהחוברות | ר' יוסי רוזנברג, השליח בשכונת רמות שבחיפה ובטכניון, מתאר את המיזם המיוחד של חלוקת סנדוויצ'ים ושתייה והנחת תפילין, בעבור החיילים שנמצאים בשטחי כינוס ובאזורים שקשה לבוא אליהם | מסייעים ללוחמים
מאות יוזמות קמות השכם וערב בשבועות האחרונים. המכנה המשותף לכל אותן היוזמות, הוא עובדת היווצרותם מלמטה למעלה, בהתגייסות יחידים, אנשים פרטים שנרתמו לתת מענה לצורך בשטח. ללא היערכות נרחבת ומבלי אמצעים וכיסים רחבים, קמו להם אנשים, והזדרזו ליזום ולהגיב, עוד בשעות שהתמונה הגדולה טרם החלה להתברר.
בימים אלו, מתגלה כוחו של הציבור בארץ ישראל כולו, ובעיקר מתגלה הכוח של התאגדות יחידים, כוח בעל עוצמה ותוקף שאינם ניתנים לשבירה, ומצליח לדלג בקלילות מעל כל מכשול ולכבוש כל מטרה. היחידים הללו מהווים עוגן ומשענת בעבור החיילים וכוחות הביטחון, שמחרפים את נפשם בחזית. אלו אנשים שהתעוררו להדי הטבח הנורא, ומיד התעשתו ושאלו, כיצד הם יכולים לעזור ולסייע.
קצרה היריעה מהכיל את פרטי כל אותן יוזמות נפלאות וחשובות. רבות הן ואי אפשר לפורטן, לכן בחרנו לסקר מספר יוזמות נבחרות, הן בגשם והן ברוח, המשמשות כדוגמית לנתינה האינסופית, שמעניקים היחידים לחיילים ולכוחות הביטחון. סקירת היוזמות הללו תהא בעיניכם כאילו היינו פורטים את פרטי היוזמות כולן.
"במוצאי שבת, כאשר שמענו על האסון הנורא, חשבתי לעצמי מה אפשר לעשות", משתף ר' קותי מיודובניק, מנכ״ל עמותת 'והשיב לב' חב״ד, "לצפות בתיעוד של כל אותן הזוועות, ולהתעדכן ללא הרף בנעשה, זה ודאי לא יביא לתועלת ולהתרוממות, וחשבתי, כי ודאי יש דבר שניתן לעשות לטובת עם ישראל. כחלק מהפעילות של העמותה לאורך השנה, אנו מסייעים למשפחות מעוטי יכולת לקראת החגים, ובין הדברים אנחנו מעניקים להם גם ציציות חדשות לכבוד החג – ציציות שמוענקות הודות לתרומה אדיבה. פתאום הבזיק במוחי הרעיון, שאולי כעת גם החיילים זקוקים לציציות. אולי אפשר לרתום את ההתעוררות שנוצרה, לטובת מצווה שתקיף את גופם ותשמור עליהם".
שכפ"ץ רוחני
"אמנם מצוות ציצית אינה אחת מעשרת המבצעים עליהם הכריז הרבי", מבהיר הרב קותי את הדברים, "אך בלא מעט שיחות ומכתבים אנחנו רואים, שהרבי מזכיר את עניין ההוספה של לבישת טלית קטן, ובמקומות מוספים הרבי מתבטא על זה גם בלשון מבצע.
"למשל, בהתוועדות של כ' מרחשוון תשד"מ הרבי מדבר על המצב בעולם, ואומר: "ישנו ענין נוסף בקשר למצב העולם בימים האחרונים… נהיה מצב של 'מלכויות מתגרות אלו באלו' באופן מבהיל, ולכן זקוקים להשתדלות מיוחדת לפעול את העניין ד"ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך"… וענין זה נפעל ע"י ההוספה בכל ענייני התורה ומצוותיה, ובמיוחד ע"י ה'מבצעים': אהבת ישראל עד לאופן דאחדות ישראל, חינוך עצמו וחינוך הזולת, תורה, תפילין (וכן טלית קטן)…"
"האמירות הללו רק חיזקו אצלי את התחושה, שזה הדבר הנכון לעשות. התקשרתי לידידי הרב פרבר, הבעלים של חברת 'מופת' שמייצרת ציציות, ואמרתי לו, שאני מעוניין לרכוש את כל הציציות שיש באמתחתו בעבור החיילים. תחילה הרב פרבר היסס, וניסה להסביר לי את העלות הגבוהה הכרוכה בכך. הוא הציע שארכוש רק חלק, ונתקדם לפי מידת ההיענות וההירתמות בשטח. אכן כך עשינו: התחלנו לחלק, גילינו שיש היענות רבה בקרב החיילים, והמשכנו להזמין עוד ועוד ציציות.
"חילקנו אלפי ציציות לחיילים בשטחי כינוס, ובתקופה האחרונה, לאור ההתעוררות הגדולה התחלנו לחלק גם בבתי ספר", מציין ר' קותי. "בשלב הראשון פעלנו רק עם המתנדבים של בית חב"ד שלנו, ועם עוד מתנדבים שגייסנו, אבל במשך הזמן החלטנו, שחשוב לגייס כמה שיותר חסידים, שיירתמו יחד איתנו, וייצאו גם הם לעשות מבצעים בבסיסים ולחלק את הציציות לחיילים".
במסגרת לא מעט קונספציות שקרסו, נראה כי גם חלחלה הבנה בקרב החיילים, שעם כל הכבוד ל'כוחי ועוצם ידי', נדרשת גם הגנה רוחנית לשמירה ולהצלה. אלפי הפניות שבאו מתוך השטח עצמו, מעידות על ההתעוררות שמתרחשת מלמטה; חיילים או אימהות שביקשו לשלוח לילדיהם ציציות בטרם יצאו לקרב, ומשלוחים שנשלחו בדרך לא דרך ליחידות – כמו גולני שספגה אבדות רבות, או שייטת 13 – על מנת להבטיח את שמירתם הרוחנית.
"לאחרונה יצא לי להתראיין על חלוקת הציציות לעיתון 'המודיע' באנגלית", מספר ר' קותי, "והכתב שם שאל אותי, כיצד אני מחלק לחיילים ציצית, שאינה מספיק מהודרת, ושאני בעצמי לא הייתי לובש אותה. הוא התכוון לכך, שאנחנו מחלקים ציצית שנעשתה שלא בעבודת יד.
"בהשגחה פרטית, רעייתי שלחה לי הודעה לקראת אותו ריאיון, על כך שכתבה לרבי על הפעילות שנעשית, ובמכתב, שנקרא בדרכה ב'אגרות קודש', הרבי כותב בזו הלשון: "ציצית ע"י מאשין (מכונה, י.ש.) וכן מצות. הורה למעשה כ"ק אדמו"ר נ"ע – בשעת הדחק בעת שרבו הפליטים ברוסיה לעשות ציצית ע"י מאשין, אלא שתחילת העשיה היתה ע"י אדם ואכ"מ…". המכתב הזה שימש בעבורי כתשובה ניצחת לכך, שבזמן מלחמה ניתן לחלק, גם אם הדבר פחות מהודר".
הציציות שמוענקות לחיילים מתחלקות לפי רמות וסוגים. הציצית שמותאמת למדים הצבאיים הפכה למוצר יקר ערך, והיא מחולקת בעיקר לחיילים הלוחמים בעומק השטח, ואילו ליתר החיילים מחולקות ציציות בצבעים אחרים.
"באופן כללי, אנחנו מקפידים מאוד על איכות החומרים", מציין ר' קותי, "בכובעי השני אני משמש כאיש צוות במכון הטכנולוגי בצפת. אחד מהתלמידים שלנו, יששכר נתן הי"ד, נפל בקרבות, והחלטנו להקדיש את המשך המיזם לזכרו. הוא היה בחור מסודר מאוד, שמקפיד על הכול ודואג שיהיה הכי טוב שיש, ולזכרו יצאנו בערכות יהדות ברמה הכי מקופדת. בערכות מקבל כל חייל ציצית, סידור, חת"ת במיקרופילם, טלית, ואף תפילין – במידה והחייל מתחייב להניח מדי יום. ברוך השם חילקנו כבר למעלה מ-300 ערכות.
"התקשר אלי חייל שמשרת באביבים – אזור שאזרחים לא מורשים להיכנס אליו, ואמר, כי הוא מנסה להשיג חת"ת במיקרופילם. הוא סיפר, כי ביחידה שלהם לא חסר ציוד גשמי, אבל ציוד רוחני בהחלט חסר. בין הדברים התחוור לי, כי אותו חייל מחזיק מעצמו חסיד חב"ד, ואף מקפיד להניח תפילין ר"ת. ביחידה שלו הוא החייל הדתי היחיד, אבל לאור ההתעוררות הכללית בעם, בין הקרבות והאימונים הם פתחו ביחידה מעין 'כולל', שבו הם לומדים יחד גמרא וחסידות בשעות הפנאי.
"כשהוא הגיע עם חבר לקחת את הציוד, התחלנו לדבר, ומפה לשם החבר קיבל על עצמו להניח ר"ת מדי יום, ודאגנו לו לתפילין ר"ת. בימים האלו יש התעוררות גדולה, וצריך לדעת לנתב אותה ולתרגם לפעולות מעשיות. כיום מיזם הציציות התרחב, וכל חייל שמבקש תפילין, ומתחייב להניח אותם כל יום, מקבל מאיתנו זוג תפילין מהודרות, עם נרתיק מיוחד בעבור המלחמה".
החוברת ששומרת
כאמור, לא מעט יוזמות עוסקות בהענקת הצורך הגשמי לחיילים – צורך שלא ניתן לבטלו, אבל בד בבד מתגלה, כי הצימאון למענה רוחני קיים באותה המידה.
ר' זאב ריטרמן עוסק כבר למעלה מ-26 שנים בחיזוק ההגנה הרוחנית בקרב החיילים, ומתמקד בעיקר בחלוקת חוברת עם ציטוטים מדברי הרבי, על אודות החשיבות הרבה של מצוות הנחת תפילין כהגנה מן האויב ועוד. לצד העיסוק הזה, ר' זאב אף הוציא לא מעט ספרים, שעוסקים בליקוט דברי הרבי בנושאים שונים, ועוד שלל חוברות.
בימים אלו הוא משוטט בעצמו בין הבסיסים ברחבי הארץ, ומחלק את החוברות המיוחדות לעידוד וחיזוק. החוברות הודפסו בתפוצה של מאות אלפים, בסיועו הנדיב של הרב משה קוטלרסקי, במטרה שהחיילים יקראו ויתעוררו, ויבואו לידי הנחת תפילין בפועל.
"בעצם, רעיון היוזמה החל עוד במלחמת העולם השנייה", אומר ר' זאב, "אז הרבי שלח לחיילים יהודיים בצבא ארה"ב חוברות עם שיחה של הרבי הריי"צ, שעוסקת בענייני אמונה ובטחון. בחוברת גם הובא מכתב בקשר למצוות תפילין, וכן קריאת שמע, יחד עם כמה פרקי תהילים – אותם בחר הרבי הריי"צ.
"לפני 26 שנים, תהיתי מדוע לא עושים את זה גם לחיילים בארץ, והתחלתי להדפיס חוברת לחיילים, ממכתבי אישים של הרבי לחיילי צה"ל על חשיבות מצוות הנחת תפילין, יחד עם אותם פרקי תהילים. את החוברת הדפסתי, ויצאתי לחלק אותה בבסיסים ולהניח תפילין לחיילים.
"במרוצת השנים האחרונות חולקו אלפי חוברות לחיילים, והודפסו גם חוברות לחיילות בקשר למבצע נש"ק, וכן חוברות בקשר למבצע אות בספר תורה. התגובות שאני מקבל מהשטח כל העת, מעידות עד כמה חוברת אחת יכולה לשנות חיים שלמים.
"שליח חב"ד במצפה רמון, הרב צבי חיים סלונים, הקדיש תרומה בעבור הוצאה של חוברות לחיילים. על החוברות הודפסה הקדשה של בית חב"ד, וזיכינו בהן עשרות חיילים. זמן קצר אחרי שהחוברות הודפסו, עלה אריק שרון להר הבית, ופרצה האינתיפאדה השנייה, שבה לקחו חלק גם שונאי ישראל שבעזה.
"הרב סלונים אמר לי אז, שכדאי שאשלח את החוברות לגוש קטיף, שבזמן ההוא הותקף קשות.
"שבע שנים לאחר מכן, נכנסה לבית חב"ד במצפה רמון אישה שחזרה בתשובה. הרב סלונים שוחח עימה, והיא שיתפה, מה גרם לה להתקרב ולהתחיל לשמור תורה ומצוות. היא סיפרה, כיצד במהלך שירותה הצבאי הם עמדו במוצב בנצרים, ובמשך יום וחצי ירו עליהם ללא הפסקה, כאשר שום עזרה או אספקה לא הגיעה מבחוץ.
"לפני שהגיעו אל המוצב, חב"דניק אחד העניק להם את החוברות על התפילין, עם קריאת שמע וכמה פרקי תהילים. באותן שעות של ירי בלתי פוסק, הם צעקו יחד 'שמע ישראל', והיא הבטיחה, שאם היא יוצאת משם חיה, היא חוזרת בתשובה.
"היא הוציאה מהתיק את החוברת, והראתה לנו. זו הייתה אותה חוברת שהוקדשה ע"י הרב סלונים.
"עדות אישית נוספת סיפר שי נגר, חסיד חב"ד מרחובות שהיה לוחם גולני", ממשיך ר' זאב לשתף. "במהלך שירותו הצבאי ברצועת עזה, באחד מלילות השבת הם שהו במתחם מבודד, באזור החממות של כפר דרום. בתום סעודת השבת הם פנו לחדרי השינה, כאשר לפני כן חילקו את משמרות התצפית, וכל חייל קיבל את השעה בה יהיה עליו לשמור. שי יצא לשמור מהשעה אחת עד שלוש לפנות בוקר.
"בחמש לפנות בוקר הוא התעורר למשמע צרור יריות, והתחיל לתכנן את צעדיו באיזה כיוון לרוץ. המתחם שלהם היה מוקף משלושת צדדיו במחנה פליטים ערבי, והוא החליט לרוץ לצד צפון. כמו באינסטינקט טבעי, שי הושיט את ידו אל מתחת לראש – מקום בו נשמר תמיד הנשק של כל חייל, אך הנשק לא היה שם… החייל שישן לידו משך אותו בטעות לכיוונו. מי שמכיר את נהלי צה"ל, יודע כי טעות כזאת אינה יכולה לקרות על פי דרכי הטבע. רק כעבור כמה שניות הבין שי, שחייו נצלו בנס: המחבל הארור לא עמד בחוץ, אלא בפנים, ליד הכניסה לחדר. אילו היה רץ החוצה כפי שתכנן, אין לדעת כיצד הדברים היו נגמרים.
"התכנון של אותו מחבל היה, לחסל את כל מי שבשטח, ולאחר מכן להטיל לתוך חדרי השינה את רמוני היד שהביא עמו. הוא נכנס בדיוק בזמן החלפת המשמרות, כששני החיילים ששמרו ירדו להעיר את התורנים לשמירה הבאה. אחד מהם, ברוך שניר הי"ד, עמד מחוץ לחדר, והשני, שרון הי"ד, ישב בתוך חדר סמוך וניסה להעיר את החייל התורן.
"המחבל יימח שמו ירה בברוך שניר, והוא נהרג במקום. הוא חשב כי כל השאר ישנים, וקיבל בהפתעה את צרור היריות שהגיע אליו מהחדר. היה זה שרון, שהשיב מיד באש. המחבל כיוון את נשקו מעל למשקוף החדר, והרג גם את שרון הי"ד.
"שאר החיילים התעוררו, ולא ממש הבינו מה קורה. חייל נוסף בשם דקל, שישן בדיוק במיטה שבפתח החדר בו ישן שי, היה ערני לחלוטין. הוא דרך את נשקו, וירה כדור אחד, שפגע ברגלו של המחבל והפיל אותו ארצה. הוא ניסה לירות עוד, אלא שהנשק נתקע… המחבל הושיט את ידו, על מנת להוציא את הרימון שהיה עליו. דקל ידע, כי כעת זו שאלה של שניות אחדות בלבד. באותו רגע קרה נס נוסף: דקל נתן מכה לרובה, והוא שב לירות לפתע. הוא ירה בראשו של המחבל, והרגו מיד. כשפינו את המחבל, מצאו את הרימון כשהנצרה שלופה למחצה.
"שי מספר, כי במהלך הבוקר הם התחילו לשחזר את מה שקרה; החל מזה ששרון השיב אש למחבל בהפתעה ומנע את התקדמותו, ממשיך בכך שלא רצו כולם החוצה, על אף שלא ידעו שהמחבל בכניסה לחדרים, וכלה בניסים שאירעו עם דקל. הם לא הבינו כיצד דקל היה ערני, לאחר ששמר עד שלוש לפנות בוקר.
"אלא שאז גילה דקל את הסוד. במהלך השמירה, דקל החזיק לצידו את החוברת הקטנה, על התפילין לחיילי צה"ל, עם מכתבי הרבי על החשיבות והשמירה שבדבר. דקל התרגש מאוד מהחוברת, וישב במיטתו וקרא אותה עד לשעה חמש בבוקר. כך הוא נשאר ער. הוא סיפר, שבשעת היריות הרגיש ממש איך שהרבי אתו, ועוזר לו בכל ירייה וירייה. הוא שמר היטב על חוברת זו, ביודעו, כי היה זה הרבי שהציל את הבסיס.
"שי הוסיף לספר, כי במשך השנים, כאשר מילא תפקיד כאחראי על גיוס חיילי גולני, הוא דאג שלכל חייל תהיה חוברת, וגם סיפר להם את הסיפור הזה, למען ידעו".
ויראו ממך
לאורך השנים בהן פועל ר' זאב בנושא במלוא המרץ, הוא מעיד, כי זכה לראות במו עיניו ממש את העניין של "וראו כל עמי הארץ". לפני הגירוש מגוש קטיף, הוא נהג להגיע מדי שבוע ליישובים בצפון הרצועה ולמוצבים הרבים באזור, יחד עם הרה"ח ר' יעקב צירקוס וחברים נוספים מנחלת הר חב"ד.
פעם הם הגיעו ל'פיל-בוקס' [עמדת שמירה, י.ש.], אל העמדה האחרונה שבין הישוב דוגית ובין הים, שלמעשה הייתה הגבול עם עזה. המקום מבוצר היטב וגבוה במיוחד. החייל פתח להם את דלת הברזל הכבדה, ואמר: "אנחנו עכשיו שני אנשים בשמירה למעלה בתצפית. החייל שאיתי אינו יהודי (רוסי), האם מותר לי להניח שם תפילין?" הם ענו בחיוב, כמובן, והתחילו לעלות במדרגות הברזל הרבות עד עמדת התצפית. "יש לי עוד שאלה", אמר חייל, "מה זה נותן שאני מניח תפילין?" הוסבר לו, שהתפילין מגינות ומצילות, ומטילות פחד על האויב, שנאמר "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך – אלו תפילין שבראש. "אבל הם לא רואים אותנו", שאל, ונענה, שכך למדונו חז"ל, הרבי חזר על זה פעמים רבות, וזה עובד גם כשהם לא רואים. הוא אמר שיניח תפילין, אבל ההסבר לא הניח את דעתו.
עמדת התצפית הייתה סגורה הרמטית בדלת פלדה. משנפתחה הדלת, נכנסנו כולם לעמדה. הרב צירקוס הניח תפילין לחייל, והחייל השני, שאינו יהודי – שלא שמע מה שדברנו עם חברו למטה, הביט במשקפת לעבר העמדה של המחבלים, שהייתה ממוקמת מולם במרחק כמה וכמה קילומטרים, ואמר, ספק לעצמו ספק לכולנו: "אני לא יודע מה קרה להם, כל היום הם מחוץ לעמדה, ופתאום הם נכנסו פנימה בפחד".
"מזכירו של הרבי הרה"ח ר' לייבל גרונר ע"ה, היה נוהג להגיע מדי שנה לחברון, ליום הזיכרון של הרבנית מנוחה רחל סבתו", מוסיף ר' זאב לספר. "באחת הפעמים קיבל הרב גרונר מהרב יעקב צירקוס, שתמיד נלווה לרב גרונר בביקוריו בחברון, את החוברת שאנחנו מחלקים לחיילים.
"בשנה האחרת סיפר הרב גרונר, שבדרכו מארץ הקודש עיין בחוברת התפילין לחיילי צה"ל, ושכנו לטיסה ביקש לראות את החוברת. הלה קרא את כולה בנשימה אחת, ואמר: "אני טייס קרבי בצה"ל, ומעולם לא הנחתי תפילין. כעת אני מבקש שתניח לי תפילין".
לסיום, ר' זאב מקנח בסיפור אחרון, על כוחה הגדול של חוברת אחת: "רועי מרילי היה לוחם בצנחנים. בהזדמנות מסוימת הוא סיפר, שפעם היה בשמירה בבסיס מרוחק. בעמדת השמירה הייתה חוברת על התפילין, וזמן לקרוא היה מספיק (על אף שאסור לקרוא בזמן השמירה). אחרי שקרא את החוברת, החליט רועי, שממחר הוא יתחיל להניח תפילין. מצווה גוררת מצווה, ומאותו יום הוא החל להתחזק בשמירת תורה ומצוות. כיום הרב רועי מרילי ומשפחתו מנהלים בית חב"ד מצליח בפאלולים – גואה שבהודו".
מים קרים על נפש לוחמת
יוזמה מבורכת נוספת, החלה גם היא אי שם בשכונת רמות שבחיפה. השליח בשכונה, ר' יוסי רוזנברג, שפועל גם בקרב הטכניון בעיר, חיפש כבר בימים הראשונים, כיצד ניתן לפעול ולעשות לטובת החיילים ואנשי כוחות הביטחון. כמו אברהם אבינו שדאג למחסורם הגשמי של עוברי אורח, ובכך השפיע עליהם בעקיפין להכיר את בוראם, ר' יוסי יצא במיזם מיוחד, של חלוקת סנדוויצ'ים ושתייה, בעבור החיילים שנמצאים בשטחי כינוס ובאזורים שקשה לבוא אליהם. זאת על מנת להשביע את הרעב הגשמי, ולספק 'על הדרך' מזון רוחני בדמות הנחת תפילין וחלוקת חת"ת לחיילים, ועוד רבות וטובות.
"בשיתוף פעולה מלא עם הרב דותן פסטר, שאחראי מטעם צעירי חב"ד על הפעילות בבסיסים בצפון, התחלנו לעבור בין האזורים השונים", משתף ר' יוסי, "והענקנו לחיילים את הסנדוויצ'ים המזינים לצד שתיה מתוקה. בכל מקום שהגענו, החיילים אמרו לנו כי באנו בדיוק בזמן, ובפרט החיילים החרדים ומאנ"ש, שהודו לנו על האפשרות ליהנות מאוכל כשר למהדרין.
"מה שאנחנו נותנים להם הוא דבר קטן יחסית, אבל בעבורם הוא כמו מים קרים על נפש לוחמת. לרוב אנחנו גם יושבים לשוחח ולחזק, מניחים תפילין ומתפללים להצלחתם. אחד החיילים שפגשנו אמר לנו, כי כבר בתחילת היום הוא ממש בכה, והתפלל לה' שיזמן לו מישהו שיניח לו תפילין, כיוון שהיום הם יוצאים אל עבר גבול הצפון – והנה ה' שמע את תפילתו ושלח אותנו.
"את הסנדוויצ'ים מכין מערך מתנדבים מיוחד, שהתגייס לטובת העניין. הכול מוכן בתוככי בית חב"ד, ולאחר מכן המתנדבים יוצאים לשנע את הסנדוויצ'ים אל היעדים שנבחרו. מעבר לתרומה הגדולה לחיילים, ההרמוניה והחיבור שנוצר בין המתנדבים הוא דבר מדהים; אנשים בעלי דעות שונות, שביומיום לא מתחברים יחד, עומדים כאן זה לצד זה ופועלים במלוא המרץ.
"יותר מזה", אומר ר' יוסי לסיכום, "משפחות שהתפנו ממקומם, מחמת הסמיכות לגבול הצפוני, והגיעו אל חיפה, חיש מהר התגייסו לעזור ולהצטרף למערך, על אף שמצבם האישי והמשפחתי לוט בערפל. באחד הבסיסים אמרתי לחיילים, כי המתנדבים שבאו איתי הם תושבים שפונו, והחיילים ממש חיבקו אותם וליבם יצא אליהם".
