– א –

בשיחה המפורסמת שהשמיע הרבי ב'פאראד' של ל"ג בעומר תשכ"ז, שבוע לפני פרוץ 'מלחמת ששת הימים' (ושהביאה עידוד רב לתושבי הארץ), פנה הרבי בקול נרגש מאוד ליהודים בחו"ל, בהם הילדים, ואמר שביכולתם לסייע מאוד לאחינו בני ישראל בארץ הקודש, על ידי קיום מצווה ועוד מצווה, ובזכותם "יזכו לניצחון גדול".

החזית הזאת, הרוחנית, שנועדה להבטיח את ה'ניצחון גדול', היא חזית חשובה ונחוצה מאין כמותה. זו החזית המעניקה 'סיוע ארטילרי' שמיימי, מלמעלה, ללוחמי צה"ל הנמצאים בחזית הפיזית ומוסרים נפשם בגבורה להגנת העם והארץ.

השבוע מתייצבים חיילי החזית הרוחנית, שלוחי הרבי מכל רחבי תבל, במפקדה הראשית, ב-770, לכינוס השנתי – שהשנה יתקיים במתכונת חרום – כדי לטכס עצה יחדיו, כיצד לפרוץ שלב נוסף קדימה, להגיע לעוד המוני יהודים בכל העולם, שייטלו חלק בסיוע הרוחני הקריטי ללוחמי צה"ל ולכל תושבי הארץ, עד שיקויים "תיפול עליהם אימתה ופחד… בגדול זרועך ידמו כאבן".  

– ב –

יש אלפי חסידים, שאינם נמצאים בקו החזית הרוחנית, ומתגוררים בריכוזים הגדולים, עסוקים בעניינם, מ'ראשיכם שבטיכם' עד 'חוטב עציך ושואב מימיך'. חלק מהם זכו שבניהם ובנותיהם משרתים בשליחות אי שם, לאחרים יש אחים ואחיות המשמשים שלוחים, אך גם הם עצמם, שלא זכו להיות שלוחים, אמורים לראות עצמם כחיילים בצבא המלך, בפיקוד העורף שלו.

כל חסיד, במיוחד בתקופה זו, הוא חייל הנקרא אל הדגל. בימים אלו, כאשר כולם מגויסים, מי לחזית הפיזית ומי לחזית הרוחנית, כולנו נקראים לדגל, להתגייסות מלאה למשימות שהטיל עלינו המפקד העליון, בראשן ומרכזן ה'מבצעים' הקדושים, שזורעים גרעינים של טוהר וקדושה, ומעניקים סיוע קריטי לניצחון במלחמה.

את חובת ההתגייסות ל'מבצעים' הטיל הרבי על הכול, לא רק על שלוחים; ראשי ישיבות ואברכי כוללים, עסקנים ופעילים, רבנים וסוחרים, מלמדים ובעלי מלאכה, אנשים, נשים וטף.

דווקא בשעה זו, בעיצומה של המערכה שנכפתה עלינו, חובה עלינו להפנים את העובדה, שכולנו, למעשה, מגויסים. הן בעזרה וסיוע לחיילים שבחזית הקרבות, הן בעזרה וסיוע לשלוחים שבחזית הרוחנית, וגם בהשתתפות אישית במבצעי הקודש, איש איש לפי עניינו ויכולותיו.

– ג –

זו גם השעה לפנות ליהודים מכל החוגים, להשתתף במבצעים הקדושים, המאירים את החושך והעלטה ומוסיפים אור וכוח רוחני לניצחון המערכה. כאשר מתבוננים בהיענות הגדולה וחסרת התקדים של המוני בית ישראל – כשניגשים ומציעים להם להניח תפילין, כמו גם לשאר מבצעי הקודש – נקל לשער מה היו התוצאות, לו היו מצטרפים עוד מאות אלפי יהודים דתיים לפעילות זו.

שעת חירום זו היא הזדמנות מתאימה, להסב את תשומת לב אחינו, שלומי אמוני ישראל בכל מקום שהם, לאתגר הגדול המונח לפתחנו. המצב המיוחד שבו אנו נמצאים, אמור לשמש מנוף רב עוצמה, כדי להניע רבים מהציבור הדתי והחרדי, להיות שותפים בפעילות הקדושה של זיכוי יהודים במצוות וקירובם לאבינו שבשמיים. אם נשכיל לסחוף חלקים נכבדים בקרב ציבור היראים והשלמים, להצטרף בהמוניהם למבצעי הקודש, יהיה זה הסיוע הארטילרי הרוחני הגדול ביותר למען החיילים הנלחמים בחזית הפיזית, ולמען שלומו ובטחונו של העם היושב בציון.

– ד –

באחד מכינוסי השלוחים העולמי, במעמד ה'באנקעט' המפורסם, נשא את המשא המרכזי הרב יהונתן זקס ז"ל, רבה הראשי של בריטניה.

בין יתר דבריו המאלפים, אמר גם את הדברים הבאים:

"רוב האנשים מביטים על האחרים, ורואים מה שהם רואים; אנשים גדולים מביטים על אחרים, ורואים מה הם; והגדול שבגדולים – וזהו הרבי – מביט על אחרים, ורואה מה הם מסוגלים ויכולים להיות. זהו כוחו המיוחד. אתם העדות לכך, שהרבי שינה לא רק את חייהם של אנשים – באמצעותכם הרבי שינה את פני העולם.

"איך אנחנו עושים את זה? אנחנו עושים את זה בדיוק במילים הלקוחות מ'היום יום': "שליח הרי הוא דבר אחד עם המשלח". אם אנחנו חיים ונושמים את השליחות של הרבי, הרבי חי בתוכנו! נשאר רק לשאול, מהי השליחות כאן ועכשיו, שכן, יש כל כך הרבה דברים שאתה יכול לומר אודות האתגרים בחודשים הבאים, אבל הרבי קבע את המטרה שלו – לקרב את הגאולה ולהביא את המשיח.

"חשבתי על כך בצורה מעמיקה. ייתכן שאני טועה, אבל אני חושב, שייחודו של הרבי הוא בעובדה, שהחל את תפקידו אחרי השואה. איך אתה יכול לגאול עולם שהיה עד להיטלר יימח שמו? הרבי עשה משהו יוצא מן הכלל, ואמר לעצמו: אם הנאצים חיפשו אחר כל יהודי בשנאה, אנחנו נחפש אחרי כל יהודי באהבה. זו הייתה התגובה הכי רדיקלית לשואה שניתנה אי פעם. ברוך השם יש ארגונים רבים שעושים דברים טובים, אבל אף אחד לא אומר את זה בעוצמה שבה הרבי עושה זאת, ובכל מעשיו: אם אתם רוצים ללחום בשנאת ישראל, תנהגו באהבת ישראל".

זו מלחמת האור אליה אנו מגויסים, שתמהר ותחיש את קיום ההבטחה: "ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד, והשבתי חיה רעה מן הארץ, וחרב לא תעבור בארצכם, ורדפתם את אויבכם ונפלו לפניכם…"

עד ל"ואולך אתכם קוממיות", במהרה ממש.