בדרך-כלל היה משוחח עמי ו'משתף' אותי כשהייתי מגיע לחצרות-קדשנו, אך שתי פעמים מצא לנכון להתקשר אלי במיוחד לארץ, שבוע אחרי שבוע, ועל שתי הפעמים הללו  ברצוני לספר השבוע.

הערת הרבנית

בסוף חודש שבט תשמ"ה קיבלתי שיחת טלפון (מפתיעה, כאמור) מהרב בערל יוניק.

באותו שבוע, בתאריך כ"ב שבט, התפרסמה בעיתון קריאתו המיוחדת של הרבי לרגל כניסתנו בי' שבט לשנת הל"ו להסתלקות כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע. הרבי יצא בקריאה שכל אחד יקרב כל חודש לפחות יהודי אחד (שעדיין אינו שומר תורה ומצוות) לשמור תורה ומצוות (וכפי שהרבי התבטא גם בהקשר זה: להפוך יהודי שהוא בבחינת 'אחר' לבחינת 'בן' – כשמו של בעל ההילולא – יוסף ה' לי בן אחר) וכן שכל אחד יוסיף כל חודש בצדקה בסכום של ל"ו.

הקריאה התפרסמה אותו שבוע בעיתון הן בהרחבה, בתוך העיתון, והן בכותרת גדולה בעמוד השער.

את העיתון הזה הניח הרבי באותו יום שישי על שולחנה של הרבנית.

באותו ליל שבת אמרה הרבנית ע"ה לר' בערל בין היתר:

"אתה יכול לשער מה יקרה אם כל החסידים יקיימו באמת את מה שבעלי ביקש? ואתה יכול לשער מה יקרה אם כל היהודים הדתיים יעשו את זה?"

ר' בערל ע"ה, הידיד הנאמן, מצא לנכון להתקשר במיוחד כדי לספר לי על הדברים הללו שאמרה הרבנית בהתייחסה ל'כפר חב"ד' של השבוע.

דבר העורך

בעקבות הדברים – לא הייתי צריך לחשוב פעמיים מה לכתוב בעיתון הקרוב.

זה היה 'דבר העורך' תחת הכותרת: "המבצע החדש – אתגר ליהדות הדתית כולה":

"יש דברים שאינם נמדדים במספרים – לא משום שרבים הם מספור, אלא משום שאינם נתפסים כלל בקטגוריה כמותית. בין הדברים הללו – מבצעי הקודש של כ"ק אדמו"ר שליט"א. יכול אתה לשבת ולמנות: כך וכך מליוני יהודים החלו להניח תפילין; כך וכך הפכו ל"בעלי תשובה"; כך וכך החלו לשמור שבת, טהרת המשפחה, כשרות המאכלים וכו', וטרם מיצית אפס קצהו של המהפך הרוחני שחוללו מבצעי הקודש.

לא רק בשל הצד הכמותי שבהם, שאף הוא אינו ניתן למדידה "ולא יספר מרוב", אלא בעיקר בשל הנקודה האיכותית, השמימית, הטמונה במבצעי הקודש, שזרעו גרעינים של טוהר והפיצו אור של תורה וקדושה, בכל קצוי תבל.

אין זאת אומרת שהכמות אינה חשובה. אם כאשר יהודי אחד מתקרב ליהדות זה "עולם מלא" –  כשאלף יהודים מתקרבים, על אחת כמה וכמה. הרי כך למדונו רבותינו כי הכמות הופכת בסופו של  דבר לאיכות. כל ריבוי כמותי בענינים של תורה וקדושה הם בעצם ריבוי איכותי.

הדברים לא נאמרים לשם התפלספות או דרשה נאה – הם קשורים עם המבצע האחרון עליו הכריז כ"ק אדמו"ר שליט"א לפני כשבועיים לפיו על כל אחד לקרב מידי חדודש לפחות יהודי אחד ליהדות.

***

מאז החל כ"ק אדמו"ר שליט"א במבצעי הקודש לקירוב הגאולה האמיתית והשלימה ע"י הפצת אור התורה והקדושה בכל פזורות ישראל –  הורגלנו, כמעט ללא הרף, למבצעים חדשים, שבנוסף לפן השמימי והנסתר שבהם, הביאו כל אחד מהם וכולם יחד, לתוצאות רוחניות מופלאות בקרב העם היהודי בארץ ובתפוצות.

הכלל הידוע לפיו "אינו מבקש אלא לפי כוחם", הוריד מראש כל אותן שאלות שעשויות היו להתעורר, כמו לדוגמא: כיצד אפשר להספיק לעסוק בתורה ועבודה וגם בזיכוי המוני יהודים בתפילין; לפעול במלוא המרץ ב"מבצע מזוזה" ולעסוק ללא ליאות במבצע "נרות שבת קודש"; להכשיר מאות אלפי מטבחים בישראל ולרשום מליוני ילדים ומבוגרים מבספר התורה הכלליים; להקים אלפי שיעורי תורה חדשים ולהחדיר בכל בתי ישראל את ענין טהרת המשפחה, וכהנה רבות. הוראותיו של נשיא הדור וצדיק הדור, כך לימדונו רבותינו הקדושים, מהוות גם נתינת כח לביצוען.

יחד עם זאת, שונה המבצע החדש ממבצעי הקודש האחרים, בעצם הגדרת התחום והכמות: יהודי אחד לפחות מידי חודש. כל אחד מאתנו, ללא יוצא מהכלל, מצווה ע"י צדיק הדור שליט"א לקרב במשך השנה לתורה והיהדות – מה שקרוי בשפה העממית "להחזיר בתשובה" – לפחות 12 יהודים.

ההגדרה הכמותית הברורה שוללת מראש כל אפשרות של טעות. איש מאתנו לא יוכל לטעות ולחשוב כי הוא עושה די, שעה שלא כך המציאות, וכן להיפך. החשבון ברור ומוגדר לכל אחד ואחת, ללא שום יוצא מהכלל.

מבצע זה, דווקא בשבל מתכונתו המיוחדת, מהווה הזדמנות פז, לצרף אל העושים במלאכת הקודש, את כל שלומי אמוני ישראל. זה אתגר שיכול וצריך לסחוף אליו את הציבור הדתי כולו, אנשים נשים וטף.

אחד הדברים המיוחדים המאפיינים את "המבצעים החב"דיים" ואת הפעילות החב"דית בכלל, הוא העובדה שאין עוסקים בהם דווקא עסקנים מקצועיים או פעילים נבחרים מיוחדים. מגוייסים אליהם כולם: ראשי ישיבות ואברכי כוללים; עסקנים ופעילים; רבנים וסוחרים; מלמדים ובעלי מלאכה; אנשים נשים וטף. זה מהווה אולי גם את אחד מסודות ההצלחה המופלאים שהביאו עמם מבצעי הקודש. ניתן איפוא "להרגיע" את הציבור הדתי הרחב וללמדו מהניסיון החב"די בתחום זה של התגייסות "כל העם", מ"ראשיכם שבטיכם" עד ל"חוטב עציך ושואב מימיך".

נאמר ונכתב לא אחת כי כאשר מתבוננים במהפך הרוחני חסר התקדים שחוללה הפעילת החב"דית בכל פזורות ישראל – נקל לשער מה היו התוצאות לו היו מצטרפים עוד מאות אלפי יהודים דתיים לפעילות זו.

הפעם – אין צורך בהשערות אלו ואחרות. יש רק לקחת עט ונייר ולעשות חישוב מתמטי פשוט: 12 "חוזרים בתשובה" במשך שנה. קחו מאה אלף יהודים דתיים נוספים שיצטרפו למבצע, הכפילו אותם ב-12 והביטו בתוצאה…

***

בימים אלה של תהיה ומבוכה, כאשר המצב הולך ונהיה קשה בכל תחום מתחומי החיים כאן – בגשמיות וברוחניות כאחד: הקרבנות בלבנון; הקטסטרופה הכלכלית; הגזירות האנטי דתיות ובמיוחד ההסתה האנטי דתית המשותללת במלוא עוזה בכל כלי התקשורת – הרי זה האתגר הגדול המוטל על כל אחד ואחד משלומי אמוני ישראל, להבקיע את מעגלי החושך באור הגדול של תורה ויהדות.

תצא מכאן, איפוא, הקריאה לציבור הדתי כולו, על כל חוגיו ושכבותיו, להצטרף בהמוניו למבצע אדיר וקדוש זה, כדי שיחד, בכוחות משותפים, נצליח לקרב לב כל ישראל לאבינו שבשמים, ולהצעידם לקראת הגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו."

זה היה 'דבר העורך'. הכותרת הראשית בשער של אותו גיליון היתה שהיהדות הדתית כולה מצטרפת למבצע הגדול.

"רוח הקודש"

שבוע לאחר מכן, התקשר אלי ר' בערל ע"ה בפעם השנייה.

גם באותו יום שישי הונח העיתון על שולחנה של הרבנית.

וכשר' בערל נכנס בליל-שבת הרבנית חייכה, הצביעה על העיתון, ואמרה לו:

"נו, איר זעט אז איך האב געהאט רוח-הקודש?" [=נו, אתה רואה שהיתה לי רוח-הקודש?…]

"הרבנית" – אומר לי ר' בערל – "הבינה מיד מה קרה כאן. אם כי לא אמרה לי על זה מילה וחצי מילה"…