באזור כפרי בסמוך לצומת דרכים מרכזי המוביל לבירות אוסטריה, הונגריה וסלובקיה, בחווה שהייתה שייכת לארכי-דוכסית שונאת ישראל מריה תרזה, תוקם ישיבת תות"ל הגדולה במרכז יבשת אירופה * שיטת הלימוד והחינוך שתיושם בישיבה הפכה לאבן שואבת המושכת אליה המוני הורים שרוצים לחנך את ילדיהם בשיטת החינוך המשפחתית שגילה הרבי * שליח 'כפר חב"ד' נסע לאירופה, ערך רב-שיח מיוחד עם מייסדיה – השליח הראשי באוסטריה, הרב הראשי בהונגריה וראש הישיבה הנערץ – וחזר עם תובנות מיוחדות ועם בשורה גדולה
משב הרוח המרענן המלווה בריח הפירות המשכר שהגיע מהשדות רחבי הידיים סביב, היכה באפנו ועורר בנו את ההכרה עד כמה הקמפוס החדש של ישיבת 'תומכי תמימים' החדשה, בלב ליבה של אירופה, הוא בשורה של ממש גם בפן הגשמי.
מלבד התועלת הרוחנית והחינוכית שהיא מביאה בחיקה, ישיבת תות"ל החדשה דמרכז אירופה היא משהו שרבים רבים חיכו לו: ישיבה על דרך כבליובאוויטש.
כאן יוכלו התמימים להתעלות בעבודת ה' ובתפילה חב"דית מעדנת ומרוממת, ולשקוד על התורה – נגלה וחסידות – בעיון ובלהט כפי רצון רבותינו נשיאינו. כאן, סמוך לעיר הגדולה אך בו בזמן בניתוק ממנה, גם תינתן רחבות לנפש ובריאות לגוף.
הישיבה שוכנת לה בסמיכות ועל אם הדרך שבין משולש ערי תורה ותעודה עטורות הוד קדומים – וינה, בודפשט ופרשבורג (ברטיסלבה). קרובה היא הישיבה וסמוכה, אך מרוחקת דיה ומוגנת מישיבת כרכים ומהמונה והמולה של מטרופולין. כאן תוקם חממה עצמאית שבה מגדלים תמימים חסידים ויראי שמיים.
*
בב' ניסן חל יום ההילולא של הוד כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, מייסד ישיבות 'תומכי תמימים' ומי שהביא למהפכה בעולם הישיבות. במסגרת זו ננסה הפעם להתחקות אחרי הישיבה החדשה שתיפתח בעז"ה בר"ח אלול השתא בכפר שלו בצפון מחוז גיור, על אם הדרך בין וינה בירת אוסטריה לבודפשט בירת הונגריה, ושעתידה להיות למגדלור בלב אירופה; ישיבת תות"ל הגדולה ביותר במרכזה של 'היבשת הישנה'.
34 דקות בלבד ארכה הנסיעה משדה התעופה הגדול והסואן של וינה למתחם הישיבה החדשה. הקמפוס עצמו אמנם נמצא בשטחה של הונגריה, אך הוא ממוקם במרחק של חמשה קילומטרים דרומית לגבול בין שתי המדינות.
וינה היא העיר שבה נתייסדה הישיבה לפני שלוש שנים. היה זה כאשר החליט הרב יעקב יצחק בידרמן – השליח הראשי לאוסטריה, חי ורב פעלים ומי שהקים תחתיו אימפריה, בסיוע חתנו הרב ישראל וולוסוב – לפתוח בעיר הבירה של מדינת שליחותו ישיבה המיועדת לבניהם של השלוחים, לילדי משפחות אנ"ש וכן למשפחות של מקורבים.
הישיבה החדשה, שזכתה להצלחה ואשר קנתה לעצמה שם טוב, הפכה חיש מהרה לאבן שואבת למשפחות שלוחים ואנ"ש מכל העולם. ואולם מנהליה נאלצו להשיב את פניהם ריקם; מחוסר אפשרות למצוא בניין הולם, המקומות בזאל הישיבה ובעיקר בדירת הישיבה היו ספורים ממש. התלמידים המקומיים נאלצו לחזור מדי לילה ללון בבתי הוריהם, וקבלתם של תלמידים חדשים נעשתה במדידה והגבלה.
למרות זאת, כמה שלוחים שביקרו בזאל הישיבה והבינו את הפוטנציאל החינוכי שלה, פעלו יחד עם הנהלת הישיבה לשכור דירה שבה ישכנו את ילדיהם. המענה הזה היה נקודתי בלבד, והנהלת הישיבה נאלצה להמשיך לענות בצער לפונים רבים, כי בשל הנסיבות הקיימות היא אינה יכולה לקלוט את ילדיהם.
הדבר היה יכול להמשיך כך גם בשנים הבאות, אלא שדווקא המלחמה שפרצה בארץ לפני כשנה וחצי היא שהביאה לפריצת דרך ולהקמת הקמפוס החדש. ומעשה שהיה כך היה: כאשר ר' מענדי ריזל (אחיו של כותב השורות) נמלט עם משפחתו, עם פינויה של העיר שדרות בידי המדינה למשך חודשי המלחמה הראשונים והשתכן במחנה הפליטים 'חב"ד' על שפת אגם בלטון, מערבית לבירה בודפשט. מדובר במחנה פליטים שיועד בתחילה לפליטים יהודים מאוקראינה – בשיתוף פעולה בין הרב הראשי של איגוד 'שומרי הדת' בהונגריה, השליח הרב שלמה כובש, לבין 'פדרציית הקהילות היהודיות באוקראינה' (FJCU) בראשות השליח הרב מאיר סטמבלר.
שני ילדיו הגדולים שהיו אז אחרי גיל בר מצווה הגיעו עימו כמובן להונגריה והוא חיפש ישיבה באירופה שבה יוכלו להשתלב. במסגרת זו הוא נסע עימם לישיבה בוינה, אך שם נאלצו להשיב את פניו ריקם. העובדה ששנת הלימודים כבר התחילה והוא לא מצא מקום בו ישכן את ילדיו, הביאה לכך שהצטרך ללמוד בעצמו עם ילדיו במחנה הפליטים מידי יום סדר לימוד ישיבתי.
בצר לו הוא פנה לרב בידרמן. "ידוע לי שיש לכם מחסור בפנימיה, ולחילופין אני נמצא כעת במקום רחב ידיים עם חדרים ודירות לרוב, חדר אוכל, בית כנסת ואולמות לימוד רבים. אולי תעבירו את הישיבה לכאן וכך ימצא פתרון לכולם?" כתב לו.
הרב בידרמן קפץ על המציאה בשתי ידיים. הוא ביקש ממענדי לבדוק עם הרב כובש, שהשיג את המקום מידי הממשלה האם הדבר רלוונטי.
"שמחתי גם אני לקבל את הפניה המפתיעה הזו", מספר הרב כובש. "שמה של הישיבה בוינה הלך לפניה, אך העובדה שהיא פועלת ללא פנימייה רחבה היתה גם בעוכריי. ילדים של משפחות השלוחים ומקורבים בבודפשט שיוועו לישיבה, אולם לא יכלו ללמוד בוינה בשל המחסור בפנימיה ונאלצו בשל כך לטוס לארץ או לישיבות רחוקות באירופה, עם אתגרי מרחק ואופי שפחות מתאים להם. היו כמה משפחות שבגלל זה, לצערי לא שלחו את בניהן לישיבה אלא לתיכון יהודי שלנו פה. אני זוכר היטב גם את בני הגדול שהיה צריך לנדוד אל ישיבה במדינה אחרת וזה היה מאתגר ולא קל. היה ברור שצריך לעשות עם זה משהו והפניה הזו היתה משהו בכיוון הנכון".
לבסוף הישיבה לא עברה לבלטון ואחי חזר עם משפחתו לארה"ק, אולם הדבר גרם לשניים להתחיל לחשוב על פתרון שייבנה באמצע הדרך בין המדינות. מקום כזה שיוכל לתת מענה הן לתמימים מהקהילה החב"דית הגדולה בווינה, הן לתמימים מבודפשט, ובכלל לתמימים מכל אירופה.
מי שמכיר את הרב כובש יודע שאתגרים כגון אלו, גדולים ככל שיהיו, לא יגרמו לו להרים ידיים. נהפוך הוא, הם רק יגרמו לו להידרך ולפרוץ קדימה בכוח גדול יותר. מי שביקר בבודפשט היהודית יודע במה מדובר: בתי הכנסת הרבים שנגאלו על ידו בשנים האחרונות ברחבי בודפשט והפכו למוקדים של חיים יהודיים שוקקים, הם עדות ברורה לכך. "אני עצמי", מעיד הרב כובש, "נולדתי וגדלתי בבודפשט וזכיתי להיות תלמידו של השליח הראשי במדינה, מורי ורבי הרב ברוך אבערלאנדער שליט"א. בבחרותי נאלצתי לגלות למקום תורה, לישיבות בארץ ובארה"ב, ומשכך הבנתי מקרוב עד כמה ישיבה מקומית היא נדבך חשוב מאוד לכל משפחה מקומית שרוצה לחנך את ילדיה בהתאם".
הוא פנה לאילי נדל"ן גדולים במדינה, כמו גם לגופים ממשלתיים המחזיקים בנכסים שוממים, ובסוף קיבל הצעה נדירה, שכמו חיכתה לישיבה מאז ששת ימי בראשית. בכפר היושב על כבישM1 – הדרך הראשית בין בודפשט לווינה – נמצא מתחם רחב ידיים ובעל פוטנציאל אדיר.
מדובר בשטח ענק שבמקור היה חווה חקלאית. מתברר שקיסרית אוסטרו-הונגריה מריה תרזה העבירה במתנה את אותן אדמות, שהיו פוריות במיוחד, לאחד מחתניה, כדי שיקים במקום בית ספר חקלאי. תרזה, למי שאינו מכיר, חיה לפני כ-280 שנה והייתה הארכי-דוכסית של אוסטריה ומלכת בוהמיה והונגריה. היא הייתה שונאת ישראל, אבל עכשיו, כך נראה, הגיע הזמן לברר גם את הניצוצות הנמצאות באדמתה.
לפני עשרים שנה גילו יזמים את החווה הזו, המהווה סוג של פנינה מיוחדת ונדירה, והקימו בה כמה מבני ענק שיועדו להיות בית מלון על אם הדרך בין המדינות. אלא שמשמיים לא עלתה בידם, ואחרי כמה וכמה גלגולים הוצע המתחם הענק, ששטחו משתרע על פני עשרות דונמים, לרב כובש.
כבר ברגע הראשון שבו הגיע לראות את המקום ידע הרב כובש שזה בדיוק מה שהוא מחפש. "הפוטנציאל פה אדיר", הוא מספר ל'כפר חב"ד'. "מדובר במתחם רחב ידיים עם שני מבני ענק שכבר קיימים, שבתוך כל אחד מהם עשרות חדרי אכסניה מוכנים. לצד אלו יש כאן גם מבנה מרכזי ורחב ידיים. בקומה הראשונה שלו, בתוך המסעדה המפוארת שהוקמה בעבר, נקים את חדר האוכל של הישיבה, ובסמוך לו, באולם המרחיב את הדעת ואת הנפש, נבנה בעז"ה את הזאל הגדול". מבנה הבריכה המקורה יהפוך למקווה מפואר.
בסיור בשטח עם הרב כובש הוא אינו מסתיר את התרגשותו. בעודנו מסתובבים במקום מגיעות משאיות ופורקות חומרי בנייה מסוגים שונים, כשבמקביל רכבים של עובדים, של קבלנים ושל ספקים מגיעים גם הם כל העת למתחם. "אתה רואה בעצמך", הוא אומר, ומצביע על המשאיות ועל העובדים כשחיוך רחב נסוך על פניו. "הם כבר עובדים מסביב לשעון, כדי להחיות את המקום ולעשות אותו בנוי ומפואר לשם ולתהילה. אנו משקיעים כאן סכומים אדירים של מאות אלפי אירו, כדי להגיע לרף גבוה. כזה שייתן לתמימים את מנוחת הנפש כדי שיוכלו לעסוק ללא דאגות בנגלה ובחסידות".
"אני מאמין כי 'תומכי תמימים מרכז אירופה' תהיה בעזרת השם אבן שואבת לבחורים מצוינים מכל העולם", אומר לנו מאוחר יותר הרב בידרמן, בריאיון משותף בזאל הישיבה עם הרב כובש ועם ראש הישיבה הרב חיים פילדסטיל. "יבואו לכאן בנים של שלוחים ושל אנ"ש מכל רחבי היבשת, מארה"ב או מארץ ישראל. רבים שהבשורה הגיעה אליהם כבר צובאים על פתחנו בשמחה, ואנו נכונים לקבל כמה שיותר תמימים המעוניינים לצמוח ולהתפתח בעז"ה", הוא אומר בשמחה בלתי מוסתרת.
"שיתוף הפעולה הזה מחדש כאן את הממלכה האוסטרו-הונגרית ההיסטורית", אומרים בני שיחי בחיוך, רגע לפני שאנחנו עוברים לדבר על נושאי הליבה של הישיבה.
לחזות באור פני מלך
עתה, לאחר ההקדמה על לידת הישיבה ועל הפוטנציאל האדיר שלה, הגיע הזמן לדבר גם על משנתה החינוכית המיוחדת, זו שמהווה את עיקר השם הטוב שיצא לה עד למרחוק.
לשם כך אנו נותנים את רשות הדיבור לאיש החינוך הגאון הרב חיים פילדסטיל, ראש הישיבה שנקרא לדגל, לקח את הישיבה כפרויקט אישי והביא אותה למה שהיא כיום.
הרב פילדסטיל הוא כנראה ראש ישיבת תות"ל הצעיר בעולם. הוא רק בן 32 אבל משנתו החינוכית נראית כאילו נלקחה מבית היוצר של איש חינוך רב ניסיון בגיל שיבה.
"נולדתי בניו-יורק, סמוך ונראה לדל"ת אמותיו של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו. נולדתי אמנם אחרי כ"ז אדר, אבל המקום גורם וזכיתי לחזות באור פני מלך חיים באותם המעמדים בהם זכינו שהרבי יצא והאיר פניו אלינו החסידים, ואף לקבל דולר בחלוקת הדולרים המיוחדת שהתקיימה בכ"ו בתשרי ה'תשנ"ד.
"את רוב שנות הלימודים שלי עשיתי בארץ הקודש. תחילה בתלמוד תורה 'תורת אמת' בירושלים ומאוחר יותר בישיבות תות"ל בלוד, במגדל העמק ובטבריה. אחרי שנת הקבוצה ושליחות במשך שנה במגדל העמק, זכיתי משולחן גבוה לאחריות בשדה החינוך בישיבה קטנה במוסקבה. בישיבה זו התחיל להתרקם בדמיוני ציור הישיבה, ונבנתה במוחי תמונה והכרה בכלים הנכונים ובתנאים הנפשיים להם זקוק בחור צעיר בתחילת שנות לימודיו בישיבה, על מנת לפרוח ולגדול להיות חסיד ירא שמים ולמדן".
אחרי אותן שנות שליחות ישיבתיות פוריות נישא הרב פילדסטיל לבתו של הרב דורון אייזנמן, השליח במירטל ביץ' שבדרום קרוליינה. לאחר נישואיהם התגוררו הזוג בשכונת קראון-הייטס, כשהרב פילדסטיל שוקד על המשך לימודי הסמיכה בכולל האברכים.
בהנהלת ישיבת תות"ל המרכזית ב-770 שמו את עינם על האברך הצעיר והשקדן, והציעו לו להיכנס לשמש בישיבה כמשיב וכמגיד שיעור. בעיניו לא היה מדובר רק במשרה תורנית, אלא במשהו שהוא הרבה מעבר לכך. "לא הייתה זו רק החוויה המתוקה של לימוד עם עשרות רבות של תמימים טהורים, אלא במובנים רבים דיני נפשות לכל דבר, בהעמדת הבחור על רגליו הגשמיות והרוחניות רגע לפני שיוצא לאוויר העולם, בנתינת גב לבחורים, בתשומת לב, ובעיקר בהדרכה בשיטת הלימוד גמרא לעיונא – החשובה בכל גיל, והחשובה עשרת מונים כשמדובר בבחורים שבעוד שנה או שנתיים יבנו את ביתם ויהפכו להיות הורים בעצמם.
"האמת היא כי 'לחיות' את התמימים הצעירים הנכנסים לישיבה קטנה, ומיד אחר כך 'לחיות' את התמימים הבוגרים הלומדים ב-770 בד' אמותיו של הרבי, לראות כיצד הם נראים מצד זה וכיצד הם נראים מצד זה – לימד אותי כמה וכמה פרקים חינוכיים".
כך הרב פילדסטיל הפך אבן שואבת לתמימים רבים, שראו בו כתובת לימודית בגובה העיניים, כזו שתבין אותם ותיתן להם מענה לכל שאלותיהם. בהמשך נקרא על ידי הרב אפרים מינץ, ראש הזרוע לחינוך למבוגרים של ה'מרכז לעניני חינוך' – מכון רוהר ללימודי יהדות (JLI), לעמוד בראש מחלקת הלומדים המתקדמים ולעסוק בכתיבת ובפיתוח תוכניות לימוד, בעבור קהל המקורבים המוכנים לשלב מעמיק יותר בלימוד התורה.
"מכל מלמדי השכלתי", אומר הרב פילדסטיל, "אולם ב-JLI למדתי מהרב מינץ ומהעוסקים במלאכת הקודש את ההבדל היסודי בין שיעור המבטא את נפשו של הרב – כזה בו המלמד עושה שימוש בתלמיד ככלי אליו ניתן להוריק את רעיונותיו, לשיעור המבטא את נפשו של התלמיד – כזה הבנוי בדמותו ובתבניתו של התלמיד ויוצא לדרך מהמקום הנפשי בו הוא עומד. הבדל זה, הידוע בתורת החסידות כהבדל שבין 'מלמעלה למטה' ובין 'מלמטה למעלה', הוא המכריע האם השיעור יגע בנפש התלמיד ויניע אותו לצאת ממקומו הנוכחי אל מקום גבוה וטוב יותר. למעשה, בימים אלו ממש מפתח המכון תוכניות לימוד המותאמות במיוחד בעבור ישיבות תומכי תמימים. כשתמים לומד תורה, ובפרט תורת החסידות אשר ניתנה לנו לא רק כדי לדעת אלא כדי להשיב אל לבבנו, בדרך כזו מובטח לו שימצא את חלקו בתורה ובעולם".
לא קלה הייתה ההחלטה. לא קלה, שכן היא הייתה כרוכה בעזיבת השליחות הנוכחית בחינוך ובהוראת התורה. ואולם אחרי שהפך ובחן את ההצעה מכל צדדיה יחד עם רעייתו, ובהכוונתם של ראשי ישיבות ומשפיעים, החליט להיעתר להצעה ולפתוח ישיבה בצלמה ובדמותה של משנתו החינוכית.
"ידעתי שמדובר בשליחות גדולה. מדובר במקום שבו לא הייתה ישיבה לפני כן, והיה צורך לבנות חממה ובית גידול שיאפשרו לנערים צעירים לגדול באווירה חסידית בריאה. חלק מהותי מאוד בחייו החסידיים של הנער הצעיר הוא לעזור לו למצוא את חלקו בתורה ולהיות 'למדן' כפשוטו, בכמות ובאיכות.
"וכאן, בניגוד לדעה הרווחת כי לשם כך יש צורך בבריאה 'יש מאין', להפוך את הנער השובב לחסיד למדן, המציאות מוכיחה כי הרצון ללמוד קיים ומובנה בטבע האדם, וכל שנותר לנו, המחנכים, הוא להפגיש בינו ובין הספר בצורה הנכונה, ובכך להביא את הסקרנות הבריאה שלהם ללימוד דף הגמרא או האות במאמר. "ביי מיר איז א תאווה אז עס זאל זיין יונגעלייט וואס זאלן זיך קאכן אין לערנען" ['התאווה' שלי, שיהיו אברכים שיהיו שקועים ו'סוערים' בלימוד], התבטא הרבי בכ' במנחם-אב תשל"ג. כל אדם, מי יותר ומי פחות, הוא בטבעו 'למדן' אשר יש לו 'קאך' והתלהבות להכיר לחקור ולדרוש. השליחות שלנו כמחנכים היא לנתב את הטבע הזה לבאר מים חיים של התורה. אני משתוקק לזקק לתלמידים את מה שראיתי ולמדתי מרבותיי ומשנות השליחות שלי, כדי לבנות אותם בעודם שתילים רכים בצורה שיאהבו ללמוד וידעו ללמוד".
משכך, הוא מציע שיטת לימוד גמרא לעיונא המורכבת מלימוד בן שלוש שנים, לצד לימוד מקביל של גמרא בשופי לגירסא כדי לרכוש מיומנות והכרת סוגיות. "את סדר הלימוד הישיבתי, המורכב משמונה המסכתות, אנו לומדים בסדרי הלימוד לגירסא, אולם בסדרי הלימוד לעיונא אנו לומדים במשך שלוש שנים מסכת אחת בלבד, ובכל שנה לומדים אותה בצורה מעמיקה יותר.
"בשנה הראשונה אנו לומדים עם הבחורים את הגמרא עם רש"י ואת השאלות המתבקשות בסוגיה. אנחנו מלמדים אותם לבדוק ולמצוא מה לא מובן בסוגיה. ה'עיונא' בשנה הראשונה בא להעניק לתלמידים את הכלים ואת היכולת לזהות איפה הבורות והמהמורות בסוגיה. אני זוכר היטב כיצד ראש ישיבת תות"ל במגדל העמק, הרב יצחק גולדברג, הדריך אותי בעבר: 'אם אתה לומד דף גמרא ואין לך שאלות – זאת אומרת שלא הבנת. כשאתה מזהה את המבוכות בסוגיה ולא מבין – זאת אומרת שהבנת'".
בשנה השנייה לומדים הבחורים כיצד לחפש תשובות לשאלות שלמדו לאתר בשנה הקודמת. "אנחנו מלמדים אותם איך לגשת לספרים ולחפש את התשובה. בכל פעם בה מזכירים את אחד מהראשונים או האחרונים, אנו משתדלים 'להכיר' אותו. מי היה, מה שיטתו, מי היו רבותיו ובאיזה 'בית מדרש' למד ומשכך מה צורת הלימוד שלו. הכותרת של השנה הזו היא לדעת איך לסדר נכון את הסוגייה. אחרי שהם קיבלו כלים לדעת לשאול, בשנה השנייה הם מקבלים כלים לדעת איך לענות.
בשנה השלישית ממשיכים הבחורים לגלות את הסוגיה בעומק יותר. לומדים להפריד בין שאלות מהותיות לשאלות נקודתיות. "הם לומדים איך להגיע בעומק יותר, למצוא את השאלות והתשובות המרכיבים את ליבת הסוגיה, ומתוכן לעמוד על הנשמה הפנימית המאירה את כל הסוגיה באור חדש. יש לומר בכנות, כי חלק זה של הלימוד לעיונא אכן אינו מתאים לכלל התלמידים, ואמונים על הדרכתו של החכם מכל האדם 'חנוך לנער על פי דרכו' אנו מציעים תוכנית לימוד שונה ומותאמת בעבור חלק מהתלמידים. אחרי כן אפשר לעלות לישיבה גדולה, והתורה היא ארוכה מארץ מדה".
שיטת חינוך מיוחדת
ואולם שיטת הלימוד המיוחדת והמאהיבה את לימוד הגמרא, היא רק קדימון לשיטת החינוך המיוחדת, המבוססת על הדרכותיו של הרבי. "לצערי הרב, ישיבות רבות, ובכלל מוסדות חינוך בעולם היהודי, מפספסים את שיטתו הנפלאה והייחודית של הרבי בנושא.
"כשבוחנים את מצוות החינוך מתוך הסוגיות העוסקות בה ולאורך ההיסטוריה היהודית, רואים שהחינוך היהודי היה תמיד חינוך משפחתי. החינוך המשפחתי הוא חינוך כזה שבו המחנך מסתכל על התלמיד במשקפיים של אבא ואמא. בבתי הספר הכלליים ההסתכלות על התלמיד נעשית מבעד למשקפיים אקדמיות, כשהמכוון הוא שהתלמיד ירכוש ידע מן המלומד. בחינוך היהודי, לעומת זאת, ההסתכלות על התלמיד נעשתה מאז ומתמיד מבעד למשקפיים אבהיות, כשהמכוון הוא להעמיד אותו על רגליו ולהאיר את חייו".
הנפקא-מינה וההשלכות המעשיות שיש להבדל זה, הן רבות ומעצבות את כל התבנית החינוכית. בראש ובראשונה, המחנך בונה בעבור התלמיד בית. לא רק בית ספר, אלא בית.
"צא ולמד", מאתגר הרב פילדסטיל, "כי בכל הש"ס לא מצינו שישיבה תיקרא בשם 'בית תלמוד'. הישיבה מכונה 'ישיבה' או 'בי רב' – שני תארים המבטאים את היות הישיבה בית בעבור התלמיד. רק לאחר שבנית בעבור התלמיד בית, בידך לבנות בעבורו בית תלמוד. נכון, רבים מאיתנו מכירים את המדרש המפורסם בו אנו למדים כי יעקב אבינו שלח לפניו את יהודה 'להתקין לו בית תלמוד', אולם נראה כי האמת היא שהמעיין במדרש זה עצמו ימצא את הנקודה האמורה, שכן אנו מוצאים שם שתי שיטות, הדנות האם יעקב אבינו שלחו להתקין לו בית תלמוד – בית ועד תורה, או בית דירה. נראה לומר כי שתי השיטות אינן חולקות אלא משרטטות את הדרך הישרה לחינוך – עלינו להתקין בעבור תלמידינו בית דירה, שבמהרה יהפוך לבית תלמוד.
"די בהתבוננות קלה בליל הסדר, ליל החינוך, על מנת לראות דוגמא מעשית של חינוך משפחתי. כשמסתכלים בהדרכות של הרבי באגרות ובהתוועדויות מרגישים את זה מאוד בין השורות. בשיחת ל"ג בעומר ה'תש"נ הרבי מדבר על מסכת יחסים בריאה בין מחנך למחונך. בתוך הדברים אמר הרבי מספר משפטים, שכשהאזנתי להם פשוט ניתרתי ממקומי. הרבי אומר שם שהחינוך הנכון מביא קירוב ואחדות בין המחונך והמחנך, עד שפערי הדורות מיטשטשים וכולם מרגישים משפחה אחת שלימה. ממילא, התוצאה היא חינוך של חסד ושל אהבה, המרחיק עד הקצה את מידת הגבורה. זו שיחה שממש משמשת כאבן יסוד במשנת החינוך.
"יש לזכור כי מצוות החינוך היא על ההורים – 'שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך'. אין זאת אלא שבמרוצת הדורות נוצרה מציאות שבה ההורים מפקידים את האוצרות היקרים שלהם בידי מחנכים ומבקשים מהם לעבוד בשליחות משותפת על מנת לקיים את מצוות החינוך. המשמעות המעשית הפשוטה של תובנה זו היא שמשקפיים של מחנך מוכרחים להיות המשקפיים של אבא ואמא. אנחנו כמחנכים תמיד צריכים לזכור את זה, ערב ובוקר וצוהריים. להתייחס לכל תלמיד כאילו היה בנו, חד וחלק. אני חייב הכרת הטוב עצומה לכל אחד ואחד ממגידי השיעורים והמשפיעים בישיבתנו, אשר רק בזכות מסירותם אנו זוכים ברוך ה' לראות ברכה בעמלנו ולראות פירות אצל כל אחד ואחד מהתלמידים. אני יכול לומר כי כל אחד מהם מיוחד בתכונה זו, בה הוא חושב על כל תלמיד ותלמיד ועל צרכיו הייחודיים – איפה הוא היה אתמול, לאן הוא הגיע היום ומה הוא צריך כדי להמשיך ולהתקדם מחר.
"שמעתי ממשפיעים", הוא ממשיך, "כי בעקבות מצב הבריאות הגשמי של הרבי הריי"צ, הציעו הרופאים כי הרבי ישיח את אשר על ליבו למאן דהוא. בסופו של דבר בחרו בר' פישל שניאורסון שיהיה האדם שייפגש עם הרבי וידבר אתו. כעבור שנים, בפארבריינגען שנערך בבית הכנסת בתל אביב, השקו כמה מהחסידים את ר' פישל וניסו להוציא ממנו 'סודות מהחדר'. ר' פישל לא נכנע, אבל הסכים לומר דבר אחד: 'לפני קריאת שמע שעל המיטה הרבי מעביר במחשבתו כל חסיד וחסיד ואת טובתו האישית בגשמיות וברוחניות'. כך, בזעיר אנפין, אמור להיות איש חינוך חב"די. הוא אמור לחשוב לפחות פעם ביום על מושפעיו ועל תלמידיו. זה מה שהרבי מצפה מאיתנו.
"כנגזר מכך, המטרה העליונה של ישיבה היא להעמיד תלמידים העובדים את הקב"ה, חיים את הרבי ושמחים בתורה ובמצוות. אכן, הדרך לכך עוברת – וזו המטרה השנייה והחשובה במידה שווה – בכך שהתלמיד ישב וילמד תורה ככל יכולתו ויהפוך להיות למדן כפשוטו. ואולם יהא זה אסון חלילה לבלבל בין המטרה הראשונה והשנייה.
"השלכה מעשית נוספת של החינוך המשפחתי היא "על פי דרכו". בדיוק כפי שאם תשאלו כל אבא וכל אמא, 'מה אתם מצפים מילדיכם ומאחלים לעצמכם שהם יהיו כשיגדלו', הם יביטו בכם כמי שאינם מבינים דבר וחצי דבר בחינוך ילדים, ויאמרו: 'לא הרי בני הראשון כהרי בתי השלישית. אין פרצופיהם שווים ואין דעותיהם שוות. הצד השווה שבכולם הוא שאני מצפה שיהיו יהודים חסידים ויראי שמיים, אולם כל אחד מהם ניחן בכישרונות שונים, ומשכך הדרך בה הוא או היא יעבדו את ה' תהא שונה'.
"זו בדיוק צריכה להיות ההבנה שלנו בבואנו לחנך את התלמידים ולבנות בעבורם תבניות ומסגרות לימודיות וחינוכיות בהתאם. המסגרת החינוכית היא שחייבת להתאים עצמה לתלמידים, להתקצר מול תלמידים חלשים יותר ולהתארך מול תלמידים חזקים יותר; לאפשר לכל אחד מהם למצוא את החלק בתורה בו הוא מצליח ועושה חיל.
"תוצאה נוספת של החינוך המשפחתי היא הרצון להעניק לתלמידים גשמיות עשירה על מנת לכוון אותם לרוחניות עשירה. כמובן, כל מי שכף רגלו דרכה על מפתן החסידות יודע, כי אחת מהיסודות של דרכי החסידות והתוצאה הישירה של לימוד החסידות היא אדם שאינו מונח כלל ועיקר בגשמיות. ואולם משום מה, בבית חסידי יסוד זה אינו מתורגם להרעבה ולסיגופים; ההורים מאמינים כי בידם לספק לילדיהם תנאים גשמיים טובים, ובד בבד לחנכם להבחין בין עיקר וטפל בחיים. הפה שאסר הוא הפה שהתיר".
כשאני שואל האם יוכל ליישם את השיטות הללו בקלות גם בישיבה החדשה, שתהיה במקום חדש ועם מספר תלמידים גדול בהרבה, הוא נענה מיד: "בוודאי, אם ירצה ה' ועם הברכות של רבותינו נשיאינו המלווים אותנו בכל צעד ושעל. זה כמובן יהיה אתגר, אבל זו המשימה וזו השליחות! כל הצוות המופלא פה מורכב מהזן הזה".
מגדלור לכל אירופה
הרב בידרמן: "המקום החדש הוא ממש על דרך כבליובאוויטש. התמימים יוכלו לשקוד על התורה ועל העבודה מתוך מנוחת הגוף והנפש. זאת, יחד עם שיטת החינוך של הרב פילדסטיל, יהפכו בעז"ה את תות"ל אוסטרו-הונגריה למקום שיהיה מגדלור לכל אירופה. אבן שואבת להורים ותלמידים רבים כל כך שירצו להנחיל את כל זאת לילדיהם".
הרב כובש: "המטרה שלנו היא לבנות ישיבה כזו שכל בחור שייצא משם יהיה שמח בהשם ובתורתו ושיהיה לו טוב כפשוטו להיות יהודי. את המטרה הזו משיגים באמצעות יחס אישי לכל אחד, בסביבה שקטה ונפלאה, בקמפוס מפואר ומושקע ובצוות חם, לבבי ומבין שמחנך את הנער על פי דרכו".
בנקודה זו מצטרף לשיחתנו הרב שמואל אלפרוביץ, משלוחי הרבי לווינה ומשפיע שיעור א'. "הצוות פה חושב על כל תלמיד ותלמיד בצורה אינדיבידואלית. כל אחד מהתלמידים הוא כמו בן יחיד של כל אחד מהצוות. זה גרם לכך שהתלמידים רצים בכל בוקר ופותחים בחשק ובחיות את ספרי הלימוד, הן בחסידות והן בנגלה. מהבחינה הזו לא יהיה כמובן כל שינוי בין שהישיבה תהיה בווינה ובין שתעבור לשטח הונגריה. הגישה היא אותה גישה בריאה של אבא ואמא ושל ימין מקרבת; הידיעה שכל אחד מהתמימים הוא הבן שלך, ושאתה לא רק מבין אותו אלא גם מרגיש אותו ואת מצבו. מצד אחד זו כמובן ישיבה, עם סדרי לימוד תובעניים כמו בכל ישיבה, ומהצד השני זו משפחה גדולה.
הרב בידרמן: "בכלל, הרבי דיבר על כך שחינוך אמיתי הוא חינוך כזה שבו הופכים להיות משפחה אחת שלימה. האכפתיות שיש פה לכל בחור היא משהו שכל תלמיד וכל הורה מרגיש".
הרב כובש: "לצד ההשקעה החינוכית, כמובן שאנחנו דואגים גם לגשמיות בצורה הכי טובה. אנחנו דואגים שיהיה לתלמידי התמימים את הטוב ביותר כדי שהגשמיות לא תפריע להם לפרוח. בכל חדר בישיבה תהיה גם מרפסת, פינת אוכל ומקרר ואפילו שירותים ומקלחת. זה סטנדרט שלא רואים בשום מקום אחר. החלום שלי הוא שנראה את התמימים הללו מתהלכים ברחובות בודפשט ווינה ביומי דפגרא, בחנוכה או בפורים, תוך שהם מראים דוגמא חיה ליהודי הערים מה הם 'נרות להאיר'".
השעות הארוכות של רב-השיח מלא העוצמה חולפות במהירות, ושלושת בני שיחי נאלצים לעצור כאן. העבודה שלפניהם רבה וכבדה ועליהם להשכים קום ביום המחרת, זה כדי לפעול במפעליו הגדולים וזה כדי לפעול בשליחותו התורנית.
"כשמנסים לשים את האצבע על הקו של תומכי תמימים", מסכם הרב פילדסטיל, "מה תכלית הכול, אליה אנו מכוונים ולשם כל הנחלים הולכים – אנו פונים לדברי רבותינו נשיאינו. נראה בהשקפה ראשונה כי יש כאן שלושה קווים שונים: אצל הרבי הרש"ב אנו מוצאים, הן בעת ייסוד הישיבה בח"י אלול תרנ"ז והן בכניסה לשנתה הרביעית בשמחת תורה תר"ס, כי היסוד הוא תלמידים "בעלי מסירות נפש"; אצל הרבי הריי"צ אנו מוצאים, במכתב מי' מנחם-אב תרפ"ה ועוד, כי היסוד הוא תלמידים "יראי אלוקים עובדי ה' מקרב ולב אמת אשר… כל אחד ואחד מהם ידע חובתו ותעודתו בחיים"; ואילו אצל הרבי אנו מוצאים, בעשרות התייחסויות, כי היסוד הוא תלמידים בעלי תורה ולמדנים. ואולם זו ההסתכלות השטחית. כשמביטים בעומק יותר מבינים, כי אין כאן שלושה קווים שונים, אלא הם משלימים האחד את השני. האמת היא, ובפרט בדורנו, שכדי לגדול להיות בעל הבית חסידי המקיים תורה ומצוות בחיבור אמיתי עד כדי מסירות נפש, יש צורך בחיבור אמיתי לתורה.
הרב בידרמן: "הדרך לכל זה היא לדעת ללמוד וליהנות בלימוד. כשלומדים בצורה הנכונה אנחנו משיגים את העיקר. זה שני דברים שמשתלבים. הישיבה פה משדכת את התלמידים עם ארון הספרים. היא שמה דגש בחנוך לנער 'על פי דרכו' ובזכות זה 'גם כי יזקין לא יסור ממנה'. רק לפני מספר חודשים היה בווינה אירוע שבו 26 בחורים מהישיבה סיימו מסכת או כמה מסכתות. בימים אלו ממש תלמידי הישיבה עורכים חזרה על עשרות דפי גמרא, כשכמה וכמה מהם עתידים לעמוד בכור המבחן על לא פחות מ-250 דפי גמרא. זו מציאות שגורמת לקידוש שם ליובאוויטש אדיר בעיר, והיא קיימת רק בזכות שהצוות פה מאמין בכל אחד ורואה שכל אחד יכול. אנחנו בטוחים שההצלחה הזו תמשיך ללוות את הישיבה ותהיה הסמל הבולט של תות"ל אוסטרו-הונגריה".
הרב כובש: "המקום הזה הוא אבן דרך בישיבות 'תומכי תמימים' באירופה ונקודת מפנה חשובה בעבור השלוחים ואנ"ש במדינות האזור, וממנו ייצאו בעזרת ה' תורה ועבודת ה' שיניבו פירות ופירי פירות, כרצונם הק' של מייסד תות"ל כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע ושל המשלח הרבי נשיא דורנו".
