בהזדמנויות שונות הביע כ"ק רבינו נשיאנו את דעתו בעד עריכת חתונות לא גדולות. כך כתב הרבי לאחד החסידים: "בעניין אופן עריכת החתונה, אם להרבות מספר הקרואים וכו', שאז קשור זה עם כניסה בחובות גדולים על-פי מכתבו, הרי לדעתי אין כדאי הדבר. וכבר ידוע פסק הרמב"ם ז"ל בהלכות דעות פרק ג' אשר הדרך המיצוע הוא הדרך הישר והנכון. והוא מובן על-פי ביאור תורת החסידות אשר דווקא קו האמצעי הוא בריח התיכון ועולה למעלה מעלה" (אגרות קודש י', קל"א).
בשבת פרשת בשלח תשכ"ד ביטל הרבי לחלוטין את הגישה של בזבוז כספים להוצאות החתונה: "להתרוצץ בשביל ביגוד ורהיטים כו', לדאוג איזה סוג מרק יגישו בסעודת החתונה, וכיוצא בזה…" (תורת מנחם ל"ט, 10). בהתוועדות במוצאי השבת הוסיף הרבי ותיאר את המצב: "בדורותינו אלו נהוג שלכל לראש מוציאים כמה וכמה אלפים עבור ענינים שאינם אלא ביום החתונה, וקודם לזה מוציאים כמה וכמה אלפים עבור ההכנות ליום החתונה, ואחר כך מוציאים כמה וכמה אלפים עבור כל מיני עניינים חיצוניים שחושבים שיש בהם צורך לאחר החתונה, ורק אחר כך מחשבים כמה צריך ליתן עבור סעודת עניים" (שם, 44. ההדגשות אינן מופיעות במקור).
הרבי מתנגד לעריכת חתונות באולמות
ליהודי אחד כתב הרבי: "במה שכתב אודות סדרי חתונה – בכלל אין דעתי נוחה כלל מבזבוז ממון על ידי שכירות אולם ועוד כהנה – הוצאות שאין בהם כל תועלת, ואפילו גשמית גם כן לא. ואף שהפליגו חז"ל בשמחת חתן וכלה, ואיך שכל אחד מחויב בזה, הרי רואים במוחש שהשמחה יותר גדולה כשעושים החתונה לא באולם רשמי שמשכורתו הון תועפות, כי אם עושים החתונה באופן דכל דפשיט טפי מעלי טפי, אלא שמובן גם כן שבכל-אופן מוכרח לסדר הענין דווקא בדרכי נועם ובהסכמה מלאה של שני הצדדים, ובזה גם דעת נשים ורצונם, וקל להבין" (אגרות קודש י"ט, שצ"ד. ההדגשה אינה מופיעה במקור).
בשנות היו"דים והכ"פים לא נערכו החתונות החב"דיות בארץ הקודש ובצרפת באולמות, אלא בבתי כנסת מקומיים. הסעודה כולה הייתה נעשית על ידי נשות הקהילה המקומית והשתתפו בה כמה עשרות מוזמנים ומוזמנות. עד לפני כשלושים שנה נערכו רוב החתונות החב"דיות בבתי כנסת. בארץ הקודש נערכו החתונות בבית הכנסת 'בית מנחם' בכפר חב"ד (אם כי הסעודה כבר הוכנה על ידי קייטרינג), וקל לשער מה היה מספר המנות שהוכנו.
יוצאות מן הכלל היו החתונות אצל חסידי חב"ד בארה"ב שנערכו באולמות גדולים, והרבי נאבק נגד תופעת הבזבזנות הנוראה, בדרכים של הסברה מקיפה ושל תעמולה שקטה. ביחידות בתשי"ט אמר הרבי למשפיע הרה"ח ר' ניסן נמנוב דברים נחרצים בנושא זה וביקש לפרסמם. להלן חלק מהדברים: "פעם הסדר היה שהחתונות נערכו בממדים קטנים, לפי ערך, והסגנון היה ביתי. כל ידידי המשפחה היו עוזרים וטורחים בהכנת הסעודה, וכולם חשו באמת שהם נוטלים חלק בשמחה עצמה […] ואילו כיום זה שונה לגמרי […] באמריקה עושים את החתונה דווקא באולם גדול, שזה עצמו עולה הוצאה גדולה עד מאוד, ועל ידי זה נהיים בעלי חוב בסכומים גדולים מאוד, עד שאחר כך דרוש למרבה הצער זמן רב מאוד לפירעון החובות. התוצאה מזה היא שהאורחים המגיעים לחתונה מוכרחים לתת צ'קים עם סכומים גדולים […] וממילא, אחת מהשתיים: או שהאברך לא ילך בכלל לשמוח בשמחת חברו, למרות שזה באמת עניין נעלה ביותר, או שיכריח את עצמו לכתוב צ'ק על סך גדול, דבר שאינו ביכולתו כלל, וגם זה יגרום לו לשקוע בחובות […]" (ר' ניסן, 480).
לערוך חתונה בלי תמונות
בהתוועדות כ"ף מנחם-אב תשי"ד התייחס הרבי להנהגות שהונהגו בארה"ב בחתונות: "מתחילים הבלבולים בענייני ממון הקשורים עם החתונה, בסידור מקומות הישיבה בסעודת החתונה באופן שלא תהיה 'קנאה במעשה בראשית'… שלא למעט ב'ישותו' של אף אחד […] ועל דרך זה בנוגע לפרחים, ובנוגע לתמונות, ובפרט לאחרונה שלא מסתפקים בתמונות בשחור-לבן אלא צריכים תמונות צבעוניות רחמנא ליצלן […] ומה שחושב שעליו להיות טרוד בענינים אלו כדי שחתונתו תהיה כמו אצל שאר בני אדם… – הרי רואים אנו כבר בחתונה הראשונה, חתונתו של אדם הראשון, שלא זו בלבד שלא היו תמונות צבעוניות אלא אפילו תמונות בשחור-לבן לא היו… אלא היה כולו טהור, ואף על פי כן היתה החתונה בהצלחה" (תורת מנחם י"ב, 153. ההדגשה אינה מופיעה במקור).
מיותר לנחש מהי דעת הרבי לגבי עריכת סרט וידאו מהחתונה…
פרחים? – "יקר ממונם של ישראל"
אחד הפרטים שהרבי הביע לגביו בפירוש את התנגדותו הוא – בזבוז כספים על פרחים לאולם החתונה. במרחשוון תשל"א כתב הרבי לאחד החסידים: "אין עניין בכלל לבזבוז מעות על הוצאות חתונה. והלוואי שיזכו להראות דרך לאברכי אנ"ש שיחיו – אשר חתונה חסידותית היינו בהרחבה בכל עניינים הרוחניים והרחבה אמיתית, ויקר ממונם של ישראל להשתמש בו – לא בשביל להראות לפלוני שכאן היו פרחים גשמיים – יותר מאשר אצל פלוני, וכיוצא בזה, כי אם שהרבו החתן וכלה שיחיו בצדקה לפני החתונה, ובזמנה, ועוד ועוד" (אגרות קודש כ"ז, י"א).
"התורה חסה על ממונם של ישראל"
חסיד כתב לרבי בנוגע להוצאות החתונה. תשובת הרבי: "…מובן, ובפרט על-פי מאמר רז"ל – בבא מציעא פ"ו ריש ע"א – שאין לזה גבול. ואולי הטענה צודקת לפי ערך, אבל ידועה הנהגת נשיאינו רבותינו הקדושים שאחזו תמיד בדרך המיצוע. וכן בוודאי נוהגים גם כן אנ"ש אשר על אתר שם…" (אגרות קודש כ"א, רל"ג).
בבבא מציעא פרק ו' עמוד א' לא מצאתי משהו שקשור לזה. לכאורה צריך להיות 'פ"ו ע"ב', שם כתוב: "אפילו אתה עושה להן כסעודת שלמה בשעתו, לא יצאת ידי חובתך עמהן, שהן בני אברהם יצחק ויעקב". המסקנה המתבקשת מכאן היא, שמצד אחד יהודים ראויים לסעודה הכי מפוארת, בשל גודל מעלתם, אבל יחד עם זאת, יש לנהוג 'בדרך המיצוע'.
יהודי כתב לרבי שהוא מתכונן "לעשות חתונה גדולה בגשמיות". הרבי מחק את המלה "בגשמיות" וכתב במקומה "ברוחניות". והרבי הוסיף: "(ועל-פי רוב זה קשור בקטנות החומריות והידורי העולם מלשון העלם והסתר). מבזבזים ממון – עליו אמרו חז"ל התורה חסה על ממונם של ישראל. גדול זכותו וזכות החתן וכלה שי' אם יחזירו תקנת גדולי ישראל בזה לחוגי אנ"ש שי' ולכל בני ישראל שי' על-ידי הוראתם דוגמא חיה בזה ומתוך שמחה וטוב לבב. ויהא בשעה טובה ומוצלחת" (אגרות קודש ל"ג, ק"ה. ההדגשה אינה מופיעה במקור).
למה התכוון הרבי כשהזכיר את 'תקנת גדולי ישראל' לגבי הוצאות החתונה? לכאורה הכוונה לאחת מהתקנות שתיקנו גדולי ישראל לפני מאות שנים, כפי שפורסם בעבר בעיתונות החרדית. לעת עתה לא הספקתי למצוא זאת. אודה למי שיאיר את עיניי.
לא לטוס להשתתף בחתונה, גם כשלהורים יש כסף
גם כשיש להורים כסף, ממליץ להם הרבי להשתמש בכספם למטרות חשובות באמת ולא לדברים חולפים. בחורף תשי"ט כתב יהודי לרבי על כוונתו לטוס לארה"ב כדי להשתתף בחתונת בנו. תשובת הרבי (להלן בתרגום מאידיש): "לכאורה אינו מובן: לערוך נסיעה כזו, שכרוכה בהוצאות כספיות כאלו (בנוסף גם לזמן), שאפילו אם הכסף נמצא במזומן, הרי לפי מצב החתן והכלה אפשר להשתמש בכסף להסתדרותם, ובוודאי גם סכומים גדולים יותר יביאו להם תועלת. והשם יתברך יעזור שיחליט כפי שטוב באמת, ולאריכות ימים ושנים טובות תהיה לו נחת יהודית אמיתית ונחת חסידית מכל ילדיו שיחיו" (אגרות קודש מתורגמות ג', 99).
כשבועיים לאחר מכן כתב הרבי ליהודי נוסף: "בהנוגע להחתונה בענין ריבוי הוצאות וריבוי מוזמנים" – "שאפילו באם אין כל מניעה לאמצעים, הרי אפשר להשתמש בממון המיוחד לענינים עוד טובים יותר […] מהנ"ל מובנת גם כן השקפתי בהנוגע לנסיעה של מי שהוא מההורים שי' לכאן, נסיעה קשורה בהוצאות גדולות, והרי אפשר שהזוג הצעיר יוכלו להשתמש בממון שיוציאו על זה, בענין הטוב עוד יותר" (אגרות קודש י"ח, ר"ז).
שלילת "מנהגים" שלא שערום אבותינו
לאחד החסידים כתב הרבי לגבי החתונה במשפחתו: "צודק כמובן בשלילת 'מנהגים' הנ"ל שלא שערום אבותינו, ועוד כהנה שאינו מזכיר (בזבוז ממונם של ישראל בכלל, ועל עניינים שאינם רצויים כלל, אפילו באם היה חינם. ולא עוד אלא שהכיוון הוא, רחמנא ליצלן, לעשות העיקר – טפל, ואת הבלתי רצוי כלל – לעיקר. ודי למבין.
"והאומנם מחויב הנני להיות חלק מהצערעמאניע [=מהטקס], ושתונצח אחר כך באלבום, בשביל המוזרות בלבנה [=כינוי תלמודי לנשים המספרות דברי רכילות], ושמחירו סכום המספיק להחזקת כיתה גדולה בישיבה במרוקו במשך שישה חודשים ויותר)" (תשורה איידלמן תשס"ו).
בהמשך למענה זה כתב הרב דובער בוימגארטן ע"ה לרבי שבכוונתו לדבר על כך עם הורי הכלה, ושאל את הרבי למה כוונתו ב"מנהגים שלא שערום אבותינו" – למוזיקה, לפרחים או לתמונות? והוסיף: "החתן חפץ בהוצאות קטנות, ואמר שבשבילו יכינו 'הערינג' על צלחות נייר… ואדרבה: אני הזהרתיו שלא יעמוד נגדם בתקיפות בזה, ושצריך להתחשב עמם גם כן… ואולי כוונתו הק' לעשות כל החתונה בכלים של נייר… מה שאין כן כשרוצים מאכלים חמים ומרק…"
הרבי הקיף את המילים "שלא שערום אבותינו", וכתב לצידם את המלה "מה שאין כן [מאכלים חמים ומרק]", והוסיף: "ואינו מובן הספק". כלומר: יש להכין תבשילים חמים, אך לא להוסיף המצאות חדשות למיניהן.
עוד כתב הרב בוימגארטן לרבי: "האם צריכים לבטל את המנות והמוזיקה והפרחים לגמרי, או רק לצמצם בהוצאות אלו? מובן שרק צד החתן מתאימים בדעה לעשות כנ"ל, אבל ייתכן שאחרי ידיעתי יותר נכון, אוכל בהסברה טובה בדרכי נועם לפעול עליהם". תשובת הרבי על המילים "בדרכי נועם לפעול עליהם": "בכלל, מובן שהכוונה רק מה שאפשר" (תשורה הנ"ל).
לא לבזבז ממון להוצאות ה'ווארט'
חסיד כתב לרבי בתשל"ט שבימים הקרובים יערוך 'ווארט' לרגל שידוכי בנו. תשובת הרבי: "יהא בשעה טובה ומוצלחת בכל. אזכיר על הציון" (תשורה סודרי, תשנ"ז).
לאחר מכן דיווח אותו חסיד לרבי שה'ווארט' ייערך באופן המתאים [=בלי הוצאות כספיות גדולות]. על כך ענה לו הרבי (כפי שהעתיק ביומנו הרב מיכאל-אהרן זעליגזאן): "הוא היפך הנהוג לאחרונה בין אנ"ש שיחיו, לבזבז על זה ממונם, אבי אריבער שפרינגען די שכן'טע [=ובלבד שיהיה מפואר יותר מהשכנה]. וככל שהשכנה היא פוסט [=ריקנית] יותר – מגרה היצר הרע להיכנס לחוב יותר גדול, ובלבד להראותם אז מען איז אויך פוסט, און נאך מער [=שאף אנו ריקנים, ועוד יותר מכם], ובמילא צריך למלאות הריקנות בדברי 'תפארת ריקנים' כו'. אזכיר על הציון" (תשורה חן-רוזנפלד תשנ"ח).
לאחר מכן הודיע הרבי – באופן חריג לגמרי – שייתן לו, בלי נדר, סכום כסף בתור השתתפות בהוצאות ה'ווארט', ואיחל לו שיהיה מתוך שמחה וטוב לבב (תשורה סודרי, תשנ"ז). כך ביטא הרבי את הערכתו לצעד הנכון שנקט החסיד.
[רשימה נוספת בנושא זה הופיעה במדור זה בגיליון 1832.]
