האוצר הגדול נחשף: לאחר שנים שבהן היה נסתר מעין רואים, נחשפו השבוע הצילומים המלאים מסידורו של הבעש"ט הקדוש

ד"ש מהבעש"ט הקדוש

זהו ככל הידוע הנכס החשוב ביותר בספריית הענק של אגודת חסידי חב"ד: 496 עמודי הסידור שמתוכו התפלל הבעש"ט, ובהם רשמו תלמידיו את שמותיהם. כעת נחשפים צילומיו לראשונה | מה הוביל לחשיפה המרעישה, היכן נשמר הסידור במשך השנים, וכיצד הגיע לספריית הרבי? | 'כפר חב"ד' מגולל את קורות הסידור שעליו התבטא הרבי "תמיד הייתה לי יראה גדולה מפניו", וסוקר בעזרת הספרן הראשי הרב שלום בער לוין את החשיפה המיוחדת, המצטרפת לשורת מיזמים מפתיעים | הסיפור שמאחורי הסידור

מענדי קורטס

לא במהירות התקבלה ההחלטה לחשוף השבוע לקהל הרחב את הצילומים המלאים מסידורו של הבעל שם טוב. "היו לנו התלבטויות רבות אם זה נכון", משתף את 'כפר חב"ד' הרב שלום בער לוין, הספרן הראשי בספריית אגודת חסידי חב"ד, שמתוקף תפקידו נמנה עם היחידים שאחזו בסידור במרוצת השנים לשם שמירתו. "מה שהכריע בסופו של דבר היה ההבנה שאין לנו אישור לגנוז אותו הרחק מעין רואים, בקופסאות סגורות, כי מה התועלת בשמירתו כך לנצח".

זהו ככל הידוע הנכס החשוב ביותר בספריית הענק. 496 עמודים שמתוכם התפלל הבעל שם טוב, ובהם רשמו תלמידיו את שמותיהם שיהיו זיכרון לפניו בשעת התפילה. "אני מתיירא לגשת אל הסידור ולגעת בו", העיד באורח נדיר (תוכן) כ"ק אדמו"ר הריי"צ באחת ההזדמנויות.

רישומי דמעות, ריח בשמים

סיפור גלגולו של הסידור מהבעל שם טוב ועד ספריית הרבי ידוע רק במקצת. שמועות רבות ושונות נשמעו במהלך השנים עליו. רובן רוכזו בקובץ "שפתי צדיקים" של מוסדות קופיטשניץ בירושלים – שבו נאספו אף כל הממצאים הידועים על הסידור: ניסוחו, החתימות שבו וסיפור גלגולו – ובסדרת מאמרים מפורטת של ר' יהושע מונדשיין ע"ה, שפורסמה ב'כפר חב"ד'.

סיפורים נשגבים נכרכו בסידור. מהם תוארו בידי הרבי הקודם במסמך נדיר שכתב בחודש טבת תרס"ו, בעת שקיבל אביו הרבי הרש"ב נ"ע למשך כמה שבועות את הסידור בהשאלה והראה אותו לתלמידי ישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש. הרבי, שהיה אז בן 25, התבודד בחדרו עם הסידור ורשם לעצמו כל פרט ופרט שבו, עמוד אחר עמוד. לצד זאת הוסיף הרבי דברים ששמע מאביו על הסידור, השְׁערות שלו ופרטים שונים שנודעו לו עליו.

מרתק לצלול אל המסמך הזה. "כריכתו בעור שחורה שלקה באדמומית", מתאר הרבי בראשיתו את צורת הסידור החיצונית. "ברוב השנים נתקלקל מעט ונקרע בכמה מקומות, וניכר שנכרך בגב חדש". את מידותיו מתאר הרבי: אורכו ורוחבו כספר התניא שהודפס מחדש בשנת תר"ס בווילנה, שווה בשווה ממש. עוביו (עם הכריכה) כסידור האריז"ל שהודפס בלבוב בתקמ"ח.

בהמשך המסמך, על פני שורות ארוכות, מפרט הרבי את סדר העמודים בתוך הסידור. אין זו סקירה כללית אלא כזו המפרטת תילי תילים של דיוקים בסידור, גם כאלה שאינם נראים במבט ראשון. ניכר שהרבי עיין בכל מילה בסידור. אחד הדיוקים שציין הרבי, בעמוד קל"א, עוסקת בברכת המזון של שבת, שם במקום "הַקְּדוֹשָׁה וְהָרְחָבָה", כפי שמודפס בדרך כלל, נכתב ה"גדושה והרחוה". הרבי הוסיף: "ניכר שהיה כתוב 'הרחבה' בב', אבל נמחק הב' (בכוונה) ונכתב ו' במקומו. וכמדומה שאות הזה הוא כתב יד רבינו הבעל שם טוב ז"ל בעצמו". לימים יזכיר הרבי כ"ק אדמו"ר זי"ע את שינוי הנוסח הזה בסידור פעמים רבות בהתוועדויותיו.

כתב ידו של הבעל שם טוב ניכר בעמודים רבים בסידור. על חלק מהעמודים מציין הרבי הריי"צ כי ניכר שנספגו בדמעות. את הדמעות הללו יכנה הרבי הרש"ב, במכתב שישגר לבנו שנתיים אחר כך: "הדמעות הידועים". הרבי הריי"צ מתאר בין היתר: "כאשר לקחתי את הסידור הרגשתי ריח טוב ממנו, כריח בשמים. כאשר הכנסתי הסידור בחזרה לכ"ק אאמו"ר וסיפרתי לו מזה, אמר לי כי הוא גם כן הרגיש זה, אבל במקצת (מפני שסובל שאינו מרגיש ריח, ואפילו ריח חזק, וזה הרגיש) אבל אנחנו הרגשנו היטב הריח כי חזק הוא, והוא כריח בשמים ממש".

חמש שנים קודם כתיבת המסמך חזה הרבי הריי"צ מקרוב במעשה ניסי הכרוך בסידור. זה היה כאשר הגיע אל העיירה האוקראינית שבה היה הסידור (כמפורט בהמשך הכתבה), והבחין כי ביתו של הגביר, שברשותו היה הסידור, נשרף כולו, למעט חדר אחד – החדר שבו היה הסידור בשעת השרפה. "אנוכי אוכל להעיד, כי בעצמי הייתי שם", כותב הרבי הריי"צ, "וראיתי את החדר שנשאר שלם ולא נחרך אפילו מעזיבת התקרה. והחדר הזה נשאר בשלימות ממש".

משפט הספרים המפורסם, שעלילתו החלה בפומבי בקיץ תשמ"ה, החזיר את סידורו של הבעל שם טוב למרכז השיח החב"די. זאת בעקבות שיחת הרבי בהתוועדות י"ב תמוז, שבה לראשונה דיבר על גנֵבת כתבי היד והספרים, הזכיר בין היתר את הסידור והפליא בקדושתו. "תמיד הייתה לי יראה גדולה מפני סידור זה", התבטא הרבי, "וחששתי ליקרב אליו ולמשמש בו". עוד סיפר הרבי כי הרבי הקודם לא היה מניח לאיש להתקרב ולגעת בסידור, למעט עיתים נדירות שבהן הרשה – לאחר סדר הכנה שכלל בין היתר טבילה במקווה – לגשת ולנשק את הסידור.

גלגוליו של סידור

המידע בדבר גלגוליו המלאים של הסידור מידי הבעל שם טוב ועד ספריית ליובאוויטש, כעבור מאות שנים, לוקה בחסר. את הסידור כולו, שנכתב עם כוונות האריז"ל, כתב גיסו של הבעל שם טוב רבי אברהם גרשון מקיטוב, בכתב ידו. לימים נפגם חלק קטן מהסידור, והושלם בהסכמת הבעל שם טוב בידי הסופר ר' פנחס.

תוספת חשיבות לסידור נובעת מכך שבו חתומים בכתב ידם שמות כמה מתלמידיו הגדולים של הבעל שם טוב – בהם המגיד ממעזריטש (לפי מכתב שפרסם הרב ניסן טלושקין ע"ה בעיתון ה'מארגען זשורנאל' בשנת תרצ"ד, המבוסס על דברים ששמע בין היתר מהרבי הקודם, בסידור מופיעות גם חתימותיהם של רבי אלימלך מליז'ענסק, רבי זושא מאניפולי, רבי יעקב יוסף הכהן בעל ה"תולדות יעקב יוסף" ועוד, ואולם חתימות אלו אינן מוזכרות ברשימה המפורטת האמורה שכתב הרבי הריי"צ בתרס"ו). את שמותיהם חתמו בסידורו כדי שיעלה אותם בזיכרונו בשעת התפילה. ואכן בצילומים מהסידור הנחשפים השבוע אפשר להבחין בחתימות התלמידים ובשמותיהם, המרוכזים ברובם בכמה עמודים בסידור, תוך ציון בקשות אישיות שונות.

השלב הבא בהתגלגלות הסידור אינו ברור לחלוטין. לפחות שלוש מסורות וגרסאות ישנן על סידור מהבעל שם טוב שהועבר לדורות הבאים. אף אחת מהן אינה מאפשרת לומר בוודאות כי הכוונה לסידור המדובר. גרסה אחת (בספר 'אמונת צדיקים' תר"ס) מייחסת את התגלגלות הסידור אל רבי מרדכי מצ'רנוביל, שקיבל אותו מידידו הקרוב ר' ישראל, נכדו של הבעל שם טוב (ר' ישראל היה אחד משלושת בניו של ר' צבי ז"ל, הצדיק הנסתר בנו של הבעש"ט), שירש אותו מזקנו.

גרסה אחרת מייחסת את התגלגלות הסידור ליורשיו של בעל ה"דגל מחנה אפרים", נכדו של הבעל שם טוב. הדבר מופיע בשטר מעשה בית דין המחלק את הירושה, שבו עם החפצים המחולקים נמנים סידור הבעל שם טוב והתפילין של רש"י שלו. גרסה זו העדיף החוקר ר' יהושע מונדשיין, היות שברשימת הרבי הריי"צ על אודות הסידור, מצוין כי מלבד הסידור נמצאות בבית הנגיד (שממנו הגיע הסידור אל הרבי הקודם, כדלקמן) גם התפילין של בעל הדגל מחנה אפרים. הנה כי כן נמצא קשר ישיר בין הסידור לבין בעל הדגל מחנה אפרים.

בשלב הבא ידוע שהתפילין הגיעו אל הנגיד החסידי רבי יצחק ליפסון, שהתגורר בעיירה קמינקא האוקראינית וברשותו שכן הסידור שנים רבות עד שהגיע לרבותינו נשיאינו. איך הגיע אליו הסידור? גם כאן הפרטים אינם מחוורים לחלוטין. לפי מקורות שונים את הסידור קיבל הנגיד בנדוניה שזכתה בה רעייתו. לא ברור מנין התקבלה הנדוניה, אם מהחלוקה האמורה של עיזבון בעל הדגל מחנה אפרים, ירושה מרבי מרדכי מצ'רנוביל או ירושה אחרת.

"התרגשות חסידית גדולה"

במהלך השנים שבהן היה הסידור ברשותו של הנגיד היו יחידי סגולה שזכו לראותו. הרבי הריי"צ ביקר כמה פעמים בעיירה וראה בביתו של הנגיד את הסידור. יחידי סגולה נוספים ראו את הסידור בחצרו של האדמו"ר מסקווירא (שר' יצחק ליפסון נמנה עם חסידיו). בהזדמנות אחרת, כאמור, בשנת תרס"ו, קיבל הרבי הרש"ב את הסידור בהשאלה למשך מספר שבועות והראה אותו לתלמידים בליובאוויטש ולבנו.

הרב ניסן טלושקין ע"ה, שזכר מקרוב את אותם ימים, תיאר את ההתרגשות שאחזה בחסידים, במכתב שפרסם בעיתונות האמריקנית: "זוכר אני חסידים שבאו לעירי באותם ימים מליובאוויטש, והיו מספרים שאצל הרבי נמצא סידורו של הבעש"ט, שבו רישומים מדמעותיו של הבעש"ט (כמדומני בתיבות 'ומפני חטאינו גלינו מארצנו'). באותה הזדמנות התבטא אדמו"ר הרש"ב, שאילו היה הסידור עומד למכירה, ובאם היו לו האמצעים לכך, היה מוכן לשלם תמורתו אלפיים רובלים של זהב! אבל הבעלים דחו את כל הפניות לרכישת הסידור". עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ובצל כליאתם של יהודי רוסיה מעבר לחומות מסך הברזל, נעלם הסידור מן העין למשך שנים, וכאילו אבדו עקבותיו.

לראשונה, כך לפי מחקרו של ר' יהושע מונדשיין, נחשף הסידור שוב בחורף תרצ"ד בידי אדמו"ר הריי"צ, שהגיע אז לוורשה. באותה הזדמנות הציג הרבי את הסידור לרבים. עיתון ה'היינט' שיצא בעיר דיווח בכותרת מרעישה: "התרגשות חסידית גדולה לרגל סידורו של הבעל שם טוב הנמצא בוורשה", ושמועות משמועות שונות נפוצו על גלגוליו של הסידור. במשך השנים הבאות הוסיף אדמו"ר הריי"צ להראותו, פעמים מעטות, ליחידי סגולה, אך מאז נסתם חזון ונותר הסידור הרחק מעין רואים. עד השבוע, שבו נחשף צילום עמודיו לכלל הציבור.

איך הגיע הסידור אל הרבי מהנגיד ר' יצחק ליפסון? גם בכך נפוצו במהלך השנים גרסאות שונות. היו שהצביעו על מתנה לרבי הרש"ב או הריי"צ והיו שטענו כי מדובר במכירה – אם מהנגיד עצמו ואם מיורשיו. ר' יהושע מונדשיין הסיק במחקרו, לאור מכתבים שפורסמו בשנים האחרונות המתעדים את הליך המכירה בין הנגיד ובין הרבי הריי"צ, כי הסידור נמכר לרבי בידי הנגיד עצמו. עוד מסיק מונדשיין כי בד בבד עם קבלת התשלומים, עוד לפני שהועבר הסידור לרשותו של הרבי, עדיין התנהלו מגעים למכירת הסידור לרוכשים פוטנציאליים אחרים. מתי קיבל הרבי את הסידור? ייתכן שבשנת תרפ"ט וייתכן שרק בשנת תרצ"א אחרי שחזר מאמריקה לריגה (הפירוט המלא, המכתבים והנימוקים מופיעים בגיליונות 'כפר חב"ד' 906–910).

הרבי הריי"צ, כאמור, בעת בואו לוורשה בשלהי טבת תרצ"ד, הסכים להראות לרבים את הסידור, בתנאי שהבאים טבלו קודם במקווה. העיתון המקומי תיאר את הקהל הצובא על הדירה בניסיון לראות את הסידור. הידיעה עשתה לה כנפיים וב'מארגען זשורנאל' הניו יורקי ועיתון 'הארץ' הישראלי פורסמו כעבור משך זמן ידיעות דומות (וסביר להניח שעיתונים נוספים סיקרו את חשיפתו המרעישה של הסידור). כשהגיע הרבי לניו יורק הביא את הסידור עימו.

חצי מיליון מסמכים

במרוצת השנים פורסמו צילומיהם של עמודים אחדים בלבד מסידור הבעל שם טוב. השבוע לראשונה עלו לאתר הספרייה הצילומים המלאים והם מונגשים לקהל הרחב. סידור הבעל שם טוב אינו היחיד שנחשף השבוע. מלבדו עלו לאוויר כחצי מיליון מסמכים, המאוגדים בספריית אגו"ח בכ-3,000 כרכים, של כתבי יד של חסידים שרשמו 'הנחות' מדרושי חסידות, לצד כתבי יד של רבותינו נשיאינו עצמם, וכתבי יד של גדולי ישראל מדורות עברו הנמצאים בספרייה.

"אוסף כתבי היד החל להיווצר כבר בתחילת תקופת נשיאות אדמו"ר הזקן", מסביר הרב לוין, "בשעה שאדמו"ר הזקן עדיין לא הדפיס שום ספר מספריו. את הדרושים שהיה אומר מדי שבת בשבתו היה רושם אחיו, בעל מחבר ספר 'שארית יהודה'. העתקות רבות היו נעשות מ'הנחות' אלו, שהיו מופצות בין אלפי החסידים. גם ספר התניא עדיין לא נדפס באותה שעה, והיה מופץ בין החסידים בהעתקות רבות. וכך התחיל להיווצר אוסף כתבי יד של תורת חסידות חב"ד.

"כתבי יד אלו היו שמורים אצל החסידים, ולא בבית רבנו הזקן. כשעברו מספר שנים, השתדל נכדו וממלא מקומו הרבי ה'צמח צדק' לרכז את כתבי היד למקום אחד, וכך התחיל להיבנות אוסף כתבי היד, שנשמר תמיד במרכז נשיאות חב"ד. האוסף הזה גדל מזמן לזמן, הן על ידי רכישת כתבי יד, תורות וכתבי יד האדמו"רים של הדורות הקודמים, הן על ידי דרושי האדמו"ר של הדור ההוא, שהיה רושם את דרושיו, או שהיה אומרם ברבים והחסידים היו רושמים ומעתיקים אותם בהעתקות רבות. אוסף זה עבר תמיד מהרבי לממלא מקומו בקודש".

אוסף כתבי היד לא ניצל מהרפתקאות הזמנים. "מספר קטן של כרכים התגלגלו לידי יורשים שונים של הרביים. גם השרפות שפקדו את ליובאוויטש לא פסחו על האוסף, וכילו כרכים רבים ממנו. עם זאת, רובו ועיקרו של האוסף נשמר תמיד במרכז תנועת חב"ד ובסמיכות לרבותינו. גם הכרכים שהתגלגלו לידי שאר היורשים, נרכשו בסופו של דבר".

כך היה עד לכיבוש פולין בידי הנאצים בראשית שנת ת"ש. בזמן הכיבוש אבד עיקרו של האוסף למשך שלושים ושמונה שנים. כעבור שנים רבות נמצא האוסף בספרייה בוורשה, ובראשית שנת תשל"ח הוחזר לספרייה בניו יורק. כעת האוסף כולו נסרק ומופיע באתר הספרייה. גם חלק מכתבי היד שהם חלק מ'אוסף שניאורסון', הנמצאים ברוסיה (כ-450 כרכים), מופיעים באתר הספרייה. "אנשי הספרייה במוסקבה העלו צילומים לאתר שלהם", אומר הרב לוין, "ובהם השתמשנו. אני מעריך שהם העלו את כל כתבי היד שברשותם. הכרכים שנותרו ברוסיה בינתיים הם לרוב אלו הפחות 'עיקריים' מהאוסף, כי העיקריים הגיעו עם הרבי לניו יורק".

האוצרות נפתחים

מיזם העלאת כתבי היד לאתר הספרייה וקטלוגו בצורה מסודרת ארך זמן ממושך, מספר שנים רצופות. מדובר בכחצי מיליון מסמכים במצטבר. המיזם מצטרף לשורת מיזמים דומים שביצעו בספרייה לאחרונה, כגון העלאת ופרסום הארכיון העצום של התמונות שנשלחו לרבי במרוצת השנים, כרטיסיות 'ספר החסידים' ועוד. "זה מה שאנחנו עושים בשנים האחרונות", אומר הרב לוין ל'כפר חב"ד', "נראה לנו שהדברים לא צריכים להישאר חסויים".

ההנחות בכתבי היד הודפסו ויצאו לאור במרוצת השנים במהדורות שונות. "כעת", אומר הרב לוין, "כל מי שלומד מאמר ורוצה לבדוק במקור אם ההעתקה מדויקת, או שרוצה לבדוק את שינויי הנוסח שבין העתקה אחת לחברתה – יכול לעשות זאת. בכל אחד מאלפי דרושי רבותינו הנדפסים, נסמן בהערות המוציא לאור מאיזה כתב יד הועתק. חלק מהם – מעצם כתב יד קודש של רבותינו, ובחלק אחר נסמן שהוא מועתק במספר כתבי יד, המסומנים לפי מספר הכרך שבאוסף הספרייה, החל בספר התניא ודרושי תורה אור וליקוטי תורה של רבנו הזקן".

נוסף לדרושי רבותינו נשיאינו בחסידות, מונה האוסף המתפרסם לראשונה גם כרכים רבים של תשובות בהלכה, קבלה ודרוש, הן של רבותינו נשיאינו ותלמידיהם הן של שאר גדולי הרבנים והאדמו"רים במשך הדורות. כך לדוגמה מתפרסמים צילומי העמודים המלאים מספר "שמונה שערים" המקורי, המסכם את קבלת האריז"ל, שכתב רבי שמואל ויטאל, בנו של תלמיד האריז"ל רבי חיים ויטאל. הספר נקנה בידי הרבי הריי"צ וכעת צילום כל עמודיו מתפרסם לקהל הרחב.

ספרים נוספים, בקצירת האומר, שצילומיהם המקוריים נחשפים בשלמותם, מלבד הארכיון העצום והעיקרי של כתבי החסידות, הם לדוגמה "דרכי משה" שכתב הרמ"א, "כנפי יונה" של רבי מנחם עזריה מפאנו, שנחשב לגדול המקובלים באיטליה לפני מאות שנים, כרך של הסמ"ג, של רבי משה קורדוברו ועוד. כמו כן מתפרסמים באוסף 'פנקסי קהילות' שונים ששמר הרבי. אחד הפנקסים הוא ממרוקו, מן השנים תס"ה–תקנ"ה, וכולל את רשימות הנישואין של יהודי המקום. פנקס אחר הוא מהעיירה המפורסמת ראדניא הסמוכה לליובאוויטש, ובו שמות 'חברה תהלים' בשנים תקע"ט–תרמ"ה. פנקס נוסף הוא מחברון וכולל רשימת מינויים, תרומות, אספות והחלטות של 'ביקור חולים' המקומי, בשנים תר"ז–תרע"ח.

באחד מכתבי היד ניתן ביטוי לחוש הביבליוגרפיה של הרבי הרש"ב. על השערת כותב הקטלוג כי כתב היד הוא קדמון, כתב הרבי בכתב ידו: "הפירוש הוא מהרמ"ק ז"ל וכפי הנראה הוא קיצור מחיבורו הגדול אור יקר וכותב הקאטאלאג טעה בהשערותיו בזה". עמודים רבים עוד אפשר למלא בהרחבה על כתבי היד השונים שכעת נגישים לרבים, ועוד חזון למועד."ש