א

החוק לצמצום 'עילת הסבירות' שעבר השבוע ביום שני בקריאה ראשונה, הוא צעד קטן בדרך לרפורמה המשפטית, שרק עם יישומה המלא תשוב המדינה בהדרגה להיות דמוקרטיה.

'יום השיבוש' שהוכרז בעקבות החקיקה, הוא למעשה מחאה נגד הדמוקרטיה, גם אם סיסמאות התעמולה אומרות את ההפך.

האליטה השמאלנית בישראל פוחדת מאוד מהדמוקרטיה, סולדת ממנה ומתעבת אותה. הדמוקרטיה הבסיסית, שבה קולו של הירקן ממחנה יהודה שווה בקלפי לקולו של ה'נאור', היא סיוט גדול עבורם.

עד מהפך 77 שבו עלה הימין לשלטון, הדמוקרטיה לא עמדה בדרכם. היא לא הפריעה למפא"י לשלוט. אך באותו ערב 'נורא', כשבגין ניצח לראשונה, הזדרז 'הוגה הדעות' של השמאל, יצחק בן אהרן, להכריז בשידור חי: "אינני מקבל את הכרעת העם".

מאז החל המסע שלהם נגד הדמוקרטיה. המטרה הייתה ברורה: להמשיך לשלוט גם כשאין רוב ומפסידים בבחירות. ה'פטנט' שהמציאו היה גאוני: השופט המבריק אהרן ברק יחולל 'הפיכה משטרית' ויהפוך את בית המשפט העליון מרשות שופטת לדיקטטורה שולטת. בד בבד, תוך המצאת שיטה ייחודית למינוי שופטים, ידאג לכך שלעליון ייבחרו 'האנשים הנכונים'. כך שלשמאל ה'נאור' תמיד יהיה שם רוב.

הוא עשה זאת בתחכום ובערמומיות. נגס אט אט בסמכויות הכנסת והממשלה עד להשתלטות הדיקטטורית המלאה. אושיות המשפט, נשיאי ה'עליון' שקדמו לו, התריעו מפני ההפיכה המשטרית שברק מחולל, אך לא יכלו לעוצרו. התקשורת המגויסת הפכה אותו לאליל שאסור להרהר אחריו וההפיכה הדיקטטורית הפכה לעובדה.

השמאל שמח וצהל. אומנם אין לו רוב בעם, בכנסת, אך הנה נמצאה הדרך לעקוף את העם ולשלוט דרך בג"ץ. הימין נאנח ונאנק. בקלפי הוא ניצח, אך בפועל שלט בג"ץ של השמאל.

לאחר הבחירות האחרונות, שהביאו ל'ממשלת ימין מלא', נוצרה הזדמנות לבטל בהדרגה את ההפיכה המשטרית של ברק, ולהשיב את ישראל להיות דמוקרטיה, והשמאל החל להשתולל.

הוא לוחם בכל כוחו כדי להמשיך לשלוט, גם בהיותו מיעוט, באמצעות דיקטטורת בג"ץ.

ב

באותו יום שני השבוע, שבו התחוללה הדרמה הפוליטית של צמצום עילת הסבירות, התקיים במשכן הכנסת אירוע נוסף, רחוק כמרחק בין ארץ לשמיים: הצדעה והכרת תודה לרבי ולתנועת חב"ד. עשרות רבות של חברי כנסת ושרים, המייצגים כמעט את כל הקשת הפוליטית בישראל, נתנו ביטוי, כל אחד בשפתו ומזווית ראייתו, להערצה הנדירה שחש הציבור בישראל, באמצעות נציגיו-נבחריו מכל המגזרים, לרבי ולפועלו.

האהדה הגדולה, מקיר לקיר, לפעילות החב"דית ולמנהיגותו של הרבי, דווקא במקום המהווה סמל להתנגחויות והתנצחויות בלתי פוסקות, אינה תופעה מובנת מאליה. היא מסמלת יותר מכל את היחס האמיתי של הציבור בישראל לפעילות החב"דית ואת ההכרה בהיותו של הרבי הרועה הנאמן הדואג לכל יהודי, בכל מצב וללא תנאי.

בשבוע שבו גורמים שונים ניסו להתסיס את הציבור נגד דוכני התפילין – לא יכול היה להיות מענה הולם יותר ממעמד ההצדעה המרשים, החוצה גבולות, שהיה מעמד של קידוש שם שמיים בכל קנה מידה.

ג

האהדה הציבורית הגדולה, שבאה לידי ביטוי במעמד המרגש בכנסת, מבליטה שבעתיים את האתגר המיוחד והלא-פשוט המוטל עלינו, חסידי חב"ד בכלל ושלוחי הרבי בפרט, בימים כה סוערים: להיות ראש הגשר לאהבת ישראל. להצית בכל מקום את האור היהודי, המאחד, שאינו כבול במסגרות של עמדות ודעות והשתייכות פוליטית, ובכוחו להבקיע ולהאיר את העלטה בכל מקום שאליו הוא מגיע.

לחסידי חב"ד דעות ועמדות נחרצות בכל הנושאים החשובים העומדים להכרעה בזירה הפוליטית. הרבי השמיע את עמדותיו הברורות, בקול רם ונישא, בכל הסוגיות המרכזיות של שלמות התורה, שלמות העם ושלמות הארץ, וחשיבותן החיונית של ממשלת ימין ומדיניות ימין. חסידי חב"ד לא מסתירים כמובן את עמדתם וביום הבחירות הם מקיימים את החובה המוטלת על כל אחד להצביע ולהשפיע.

עם זאת, תפקידנו ומהותנו ושליחותנו, כחסידי וחיילי הרבי, הם להפיץ את האור ואת אחדות ישראל ולקרב בעבותות אהבה כל יהודי, בלי קשר לדעותיו ועמדותיו ולמפלגה שאליה הוא משתייך.

מול הכאוס וההתגרות הנתעבת של המסיתים למיניהם, השואפים לחולל 'מלחמת אזרחים' כדי לכפות את דעתם – מותר לנו, ואף חובה, להשיב מלחמה שערה. מלחמה חסידית, מלהיבה, רוויה באהבת ישראל בלתי נדלית, שתוצאותיה הרבה אור שדוחה הרבה מן החושך.

ה'מלחמה' הזו, שהיא צו השעה, היא מלחמת אין ברירה, כדי שההסתה הנוכחית לא תביא עימה, חלילה, בסיכומו של יום, תוצאות שליליות, אלא תוצאה הפוכה של המוני יהודים שהוצת בקרבם האור הגדול של יהדות ואהבת ישראל, ומוכנים לקבלת פני משיח.