היום הגדול עומד כבר ממש אחר כותלנו. פחות משלושים יום ליום ההולדת המאה ועשרים, וכדי להתבונן ולהתכונן לקראתו יחדיו שוחחנו עם אחד מראשוני השלוחים של הרבי, הרב ישראל שמוטקין שליט"א, השליח למדינת ויסקונסין, שמתוועד עם הקוראים, מעורר ומרומם לעולם נעלה יותר, ומעניק כלים להתכונן ולהיערך לקראת י"א ניסן | מדוע בדורנו נחוצה ההתקשרות יותר מבכל הדורות ואיך בדיוק מתקשרים | הסיפור עם הרבנית כמה ימים לפני הסתלקותה שמסרה את נפשה ובריאותה למען הרבי, והסיפור עם החסיד שעשה נחת-רוח לאדמו"ר הזקן | וגם: המענה החריף והמבהיל ביותר של הרבי על שימוש לא ראוי בתמונת הרבי הריי"צ | עמדו הכן כולכם
"בהגיע שנת השבעים להולדת הרבי, אמר הרבי שאלה הרוצים להעניק לו מתנה ולגרום לו נחת רוח – יוסיפו בלימוד התורה" | שיחה מרוממת עם השליח הרב ישראל שמוטקין שליט"א, לקראת י"א ניסן
ההכנה העיקרית: להוסיף ב'התקשרות'
היום הגדול עומד כבר ממש אחר כותלנו. פחות משלושים יום ליום ההולדת המאה ועשרים, וכדי להתבונן ולהתכונן לקראתו יחדיו שוחחנו עם אחד מראשוני השלוחים של הרבי, הרב ישראל שמוטקין שליט"א, השליח למדינת ויסקונסין, שמתוועד עם הקוראים, מעורר ומרומם לעולם נעלה יותר, ומעניק כלים להתכונן ולהיערך לקראת י"א ניסן | מדוע בדורנו נחוצה ההתקשרות יותר מבכל הדורות ואיך בדיוק מתקשרים | הסיפור עם הרבנית כמה ימים לפני הסתלקותה שמסרה את נפשה ובריאותה למען הרבי, והסיפור עם החסיד שעשה נחת-רוח לאדמו"ר הזקן | וגם: המענה החריף והמבהיל ביותר של הרבי על שימוש לא ראוי בתמונת הרבי הריי"צ | עמדו הכן כולכם
שלום מגידמן
יום של זוך וטוהר מתקרב. היום הבהיר י"א ניסן, שבו נציין יובל מיוחד כל כך – של מאה ועשרים שנה מאז התמלא העולם כולו אורה, כאשר נשמתו הטהורה של הרבי נשיאנו ירדה לעולם.
כל חסיד, וכל מי שקשור לרבי, מצוי בהכנות לקראת היום הגדול. אם הכנות מעשיות ואם ברמת המחשבה והתכנון; אבל ודאי שכל אחד יכול להוסיף אומץ במחשבה על ההזדמנות היקרה שמתקרבת אלינו ועל הפעולות שיש לעשות לקראתה.
היום הגדול עומד כבר ממש אחר כותלנו, הוא יחול בדיוק עשרים ימים לאחר מועד הופעת גיליון זה, וכדי להתבונן ולהתכונן לקראתו יחדיו שוחחנו עם אחד מראשוני השלוחים של הרבי, הרב ישראל שמוטקין שליט"א, השליח למדינת ויסקונסין, שמתוועד עם הקוראים, מעורר ומרומם לעולם נעלה יותר, ומעניק כלים להתכונן ולהיערך לקראת י"א ניסן.
אור שלא היה כמותו
* אנו עומדים בימי ההכנה ליום הגדול י"א ניסן, שבו נציין את היובל ההיסטורי של מאה ועשרים שנה להולדת הרבי. מה משמעות היום הזה לנו כחסידים?
ראשית כל, יש להפנים את העניין של יום הולדת של רבי.
את העניין של יום הולדת בכלל העמיד הרבי במרכז באופן מיוחד לאחר הסתלקות הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא נ"ע.
כחודש לאחר ההסתלקות בשנת תשמ"ח, בהגיע יום הולדתה – כ"ה אדר – שהשבוע נציין אותו, יסד הרבי את 'מבצע יום הולדת' ועורר שכל אחד ינצל את היום הזה להוספה בתורה ובמצוות.
מה העניין של יום הולדת? מדוע הוא יום חשוב כל כך? משום שכל יהודי הוא פנס קטן, נשמה קדושה, חלק אלוקה ממעל ממש, בעלת תפקיד מיוחד ותרומה לעולם השמורה רק לה. יום ההולדת של כל אחד הוא יום משמעותי מאוד משום שבו הקב"ה החליט שנדרשת דווקא תרומתו של היהודי הזה לעולם, וזה יום של חשבון נפש והתעוררות כי אם הקב"ה הוריד אותנו לעולם – עלינו לבצע את תפקידנו.
וזה כשמדובר על נשמה של כל יהודי. אבל כשמדובר על נשמה של רבי – נשמה כללית של כל הדור – אז, זהו לא רק פנס. זהו אור גדול מאוד שהגיע לעולם.
לכל דור עניינו המיוחד. תפקידו של צדיק הדור הוא להוריד לעולם אור אלוקי מיוחד שיבקע את מסך העשן המחשיך את העולם וגורם לכך שלא תורגש נוכחותו של הקב"ה בעולם ובחיי האדם.
מאמר 'באתי לגני' נפתח בשבעת הצדיקים שהורידו את השכינה מהרקיע לארץ. כל אחד מהם הוביל עוד שלב לכך שהעולם לא יהיה מציאות מנותקת מהקב"ה. שהקב"ה ישכון ויתגלה גם בו. כל אחד מהם עשה את זה ברמה מסוימת, עד שמשה רבינו הוריד את השכינה לארץ, ובמתן תורה ניתנה לראשונה האפשרות להחדיר אלקות בתוך הגשמיות. שגם בגשמיות תתגלה האמת האלקית.
כך זה נמשך בכל דור עם עניינו המיוחד. בהתאם לאתגרים המיוחדים לאותו דור ולצרכים הדרושים לאנשי הדור כדי להגביר אלקות על הקליפה.
היה דור שבו העולם התקדם לשלב של 'מתן תורה', מאוחר יותר הגיע דור שבו נדרשה הגמרא, לאחר מכן החושך הסמיך שבעולם הצריך את גילוי תורת הקבלה, והגיע הבעש"ט ועורר את העולם מעלפונו הרוחני באמצעות תורת החסידות.
כל אחד מרבותינו נשיאינו הוסיף עניין מיוחד כדי להחזיק מעמד בהתאם לחושך של הדור, ולחזק את האמונה והנשמה ועבודת ה'. בכל דור יש מה שהעולם זקוק לו כדי לאחוז אותו. אצל אדמו"ר הזקן זה היה גילוי תורת החסידות באופן של 'חב"ד', אצל הרבי הרש"ב זו הייתה הקמת ישיבת 'תומכי תמימים' וכן הוספת שלב בגילוי החסידות והחדרתה למציאות האדם, ואצל הרבי הקודם העמדת חסידים בעלי מסירות נפש שייאבקו בגזרות החדשות שביקשו להעלים את היהדות.
בדורנו, מעבר לכך שהמצב החדש בעולם הצריך גילוי אור גדול עוד יותר, וההיקף של ההשפעה על כל העולם והדאגה לכל יהודי ויהודי בכל פינה נידחת בעולם, והפעולה החזקה כדי להגיע באמת לכל היהודים – הם באופן שלא היה בשום דור; יש נקודה מיוחדת שהכרחית למען הקשר של יהודים עם הקב"ה בדורנו, ואותה הרבי הדגיש.
הנקודה היא: התקשרות. נוסף ללימוד התורה וקיום המצוות באופנים שהתווספו והודגשו בכל דור, נוסף ללימוד החסידות ועבודת ה' בדרכה, בדורנו מוכרח עניין ההתקשרות לרבי באופן מודגש יותר מבדורות קודמים. כדי להיות יהודי הדבוק בקב"ה באופן פנימי ובטל לרצונו, לא די בלימוד החסידות ובעבודת ה' כפי שהספיקה בדורות קודמים, ונחוצה גם התקשרות לרבי, הנשמה הכללית המאחדת את נשמות ישראל עם הקב"ה.
התורה מצווה עלינו "ולדבקה בו" – לדבוק בקב"ה. הגמרא שואלת כיצד זה ייתכן – איך יהודי בשר ודם יכול להידבק בשכינה? והתשובה היא: "כל הדבק בתלמידי חכמים מעלה עליו הכתוב כאילו נדבק בשכינה ממש".
על יסוד זה מבאר אדמו"ר הזקן בפרק ב' בתניא שהדרך שלנו להתקשר עם הקב"ה – היא על ידי הדביקה בראשי אלפי ישראל שבכל דור.
הרי הבעיה היא שהעולם ואלקות הם שתי ישויות נפרדות. קשה מאוד לאנשים שחיים בתוך העולם להתרומם מהלך הרוח השורר בו. וככל שהעולם הופך לעוצמתי ומבטיח יותר, זה נעשה קשה יותר – הגשמיות מפתה, תופסת מקום; דרך הטבע נראית הדבר המבטיח את יציבותו של האדם; ואילו רוחניות וביטחון בקב"ה הם דברים שאפשר להקדיש להם זמן ביום, אפילו הרבה זמן, אבל אין להם קשר עם הצורך בפרנסה, בבריאות וכן הלאה.
בדורות מזוככים יותר – די היה בלימוד תורת ה' הנגלית, גמרא, כדי להפנים את אחדות ה' ולחיות בהתאם לכך במלוא החיבור והרגש; בדורות מזוככים פחות – התעורר ההכרח בגילוי תורת החסידות כדי לחיות כך; ובדור מזוכך עוד פחות – דרושה ההתקשרות אל הרבי, המנחה אותנו לבטח.
אנשים שפנו אל הרבי בתחומים גשמיים שונים – מבעיות רפואיות ועד פריצה לביתם, קיבלו את התשובה: בדיקת תפילין ומזוזות. הרבי הראה בעליל שמה שכתוב בתורה – "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי . . ונתתי מטר ארצכם בעתו" – הוא לא רק פסוק הכתוב בתורה, הוא מציאות. מתעוררת בעיה בפן הגשמי? כנראה יש מה לחזק בפן הרוחני. תורה ומצוות הן הצינור, זו הדרך שבה הקב"ה מנהיג את העולם. זה גילוי אלקות ממש.
רואים במוחש שכל מי שפגש את הרבי – הרבי רומם אותו. הוציא אותו מהמצב שבו הוא נמצא והעמיד אותו במצב גבוה יותר. אצל אחד זה התבטא ברגש לאלקות, אצל האחר בשמחה, שקיום המצוות ייעשה לא רק כי כך כתוב, אלא מתוך שמחה ואהבה ודבקות ורגש.
כשהגיע יום-טוב ראינו אצל הרבי שאינו יכול להתנתק מהיום-טוב. הרבי המשיך אותו עוד שעה ועוד שעה ועוד שעה. אנשים רבים – מחכים להיפטר מפסח ברגע הראשון שאפשר. ראש השנה, יום כיפור, סוכות – הם עוֹל. אבל הרבי הראה לנו והעניק לנו יחס אחר לימים-טובים. 'ברוך השם! יום-טוב מתקרב, עכשיו יהיה גילוי אלקות'.
כך זה בימים-טובים וכך זה בכל חיי התורה והמצוות. חיות, רגש, אהבה, חיבור פנימי לכל דבר שבקדושה.
ובדורנו, בשביל לחיות כך, בשביל שזה יהיה היחס לקב"ה, לתורה, למצוות, לחגים – נדרשת ההתקשרות לרבי.
* מדוע זה נחוץ בדור שלנו יותר מאשר בדורות קודמים?
לכל דור הצרכים שלו. אי אפשר להשוות את הצורך ב'אינפוזיה' הזאת בדורנו רב האתגרים, ההעלמות וההסתרים – לצרכים של יהודים לפני שניים–שלושה דורות, ברוסיה או בפולין.
היה זמן שבו התעורר צורך בגילוי הגמרא – ואילולא היא היהודים לא יכלו לחיות חיי תורה ומצוות כדרוש, היה זמן שבו התעורר צורך בחסידות – ואילולא היא לא היה ליהודים טעם באידישקייט, ובדורנו – העניין של דבקות באלקות על ידי הדביקה בנשיא הדור – מודגש עוד יותר.
הנשמה של הרבי היא גילוי חדש בעולם. עוד לא ראינו דבר כזה – של המשכת אלקות באופן כזה ובהתפשטות כזו. של אכפתיות ודאגה לכל יהודי בעולם, ושינוי תפיסה עצום של להפסיק לחשוב רק על ביצור החומות הפנימיות ולהתחיל לצאת החוצה ולדאוג ששום יהודי לא יישאר מאחור.
* זהו עניינו של הרבי וחידושו של הדור שלנו. מה זה אומר בנוגע לי"א ניסן המתקרב?
כשמלאו מאה ועשרים שנה להולדת הרבי הרש"ב נ"ע, בכ' מרחשון תשמ"א, הרבי הסביר ותבע: הייתכן שלא שמים לב ומבינים שזהו יום גדול וקדוש כל כך!
'הימים האלה נזכרים ונעשים'; כשם שראש השנה ופסח חוזרים מדי שנה בשנה – לא כציון למשהו שאירע בעבר, אלא זהו משהו שחוזר וקורה בכל שנה מחדש – כך גם יום הולדת, ובמשנה תוקף במלאת מספר של מאה ועשרים שנה, שבו נפעל עניין של שלמות העבודה, וכל הפעולות של הרבי במהלך מאה ועשרים השנים וכל ההשפעות שהשפיע מושלמות ונמשכות למטה ביום זה.
זהו זמן להתקשר אל הרבי ולקבל השראה והשפעה מרוחו הקדושה.
המשך הכתבה השבוע במגזין
