הפעילי מחדש

שלוש נשים חב"דיות שבאמצע החיים עשו מהפך דרמטי בחייהן, והחלו הכול מחדש, משתפות את 'נשימה' במהפך | כל אחת מהן הצליחה בחיים ולא חשבה שעליה לשאוף לכיוון אחר – עד שבא הרגע ההוא, ששינה את הכול | הסיפור האישי של כל אחת מהן, טומן בחובו מסר לכולנו, מסר של פסח שני במשנת הרבי: אף פעם לא אבוד, אפשר גם אחרת

במסגרת תפקידי כמורה לאנגלית, נתתי לאחרונה לתלמידותיי מטלת כתיבה בנושא הבא: "קיימת טענה שבחירת קריירה היא ההחלטה החשובה ביותר בחיי האדם. מסכימה או לא? נמקי". היה מעניין מאוד לקרוא את דעותיהן, תלמידות כיתה י"ב, יוצאות תיכף לחיים והבחירה אינה פשוטה. רובן חשבו שזו אכן ההחלטה, בודדות הביעו דעה מנוגדת. היו טענות רבות, אך אפילו לא אחת התייחסה לאפשרות שבחירתה הנוכחית תשתנה.

כנראה, לא מדובר בכיתה אחת. רבות מאיתנו נוטות לחשוב שברגע שבחרתי מסלול והתחלתי בו, אין נקודות מוצא. פסח שני הנושק בפתחנו נושא עבורנו מסר: אף פעם לא אבוד. אפשר גם אחרת. בכתבה שלפניכן שוחחתי עם נשים שעשו את הבלתי יאומן, יצאו מאזור הנוחות וחיפשו את עצמן מחדש.

שלוש נשים הסכימו לשתף את קוראות 'נשימה' בשינוי הגדול שעשו בחייהן.

גב' גיתית שפירא, 'חוזרת בתשובה' כפי שהיא מכנה את עצמה. מנהלת קליניקה פרטית בה מטפלת בעזרת פרחי באך באמצעות שיטת 'שערים' שפיתחה בעצמה. יוזמת שיעורי התניא 'טבע הטוב להיטיב' המתקיימים כיום ברחבי הארץ.

גב' חני הבר, בת 45, אם למשפחה ברוכה וסבתא לנכד ונכדה. גרה בבאר יעקב, יועצת חינוכית בבית-הספר חב"ד-בנות לוד ובמקביל מטפלת רגשית בשיטת CBT בקליניקה פרטית.

גב' אורלי כהן, נשואה לשליח הרב נדב, המוכר כמרצה בנושאי מודעות יהודית. שליחה במושב ניר ישראל, מנהלת המדרשה הדיגיטלית לנשים, מוסרת שיעור תניא כל בוקר בזום, בהשתתפות עשרות נשים בשידור החי ומאות הצופות בה בשיעורים המוקלטים.

השלב הראשון בחיי כל אחת מהן היה שונה בתכלית.

המוצא

לא חשבתי שאפשר אחרת

על פניה, ההתחלה של כל אחת מהן יכולה להיראות יציבה לחלוטין ואינה מזמינה שינויים או טלטלות.

גיתית: "נולדתי בבית מסורתי, לא חזק, אך הניצוץ נדלק אי שם בילדותי. בשעתו השתלבתי בעולם התקשורת כדוברת הצעירה ביותר בישראל. בהמשך שימשתי כדוברת המועצה הציבורית למען ילדי ברית המועצות, בשיא המאבק שהתנהל באותן שנים נגד המדינות ההן, עוד כשיולי אדלשטיין ונתן שרנסקי היו אסירי ציון. ארגנתי הפגנות, השתתפתי בישיבות ובפגישות עם שועי עולם. עשיתי הכול על מנת שהנושא לא ירד מסדר היום. הרגשתי שהכול על הכתפיים שלי, ופעלתי מתוך תחושת שליחות עצומה.

"אחרי שנים, כשפתחו את שערי רוסיה ובנס גלוי יהודים התחילו לצאת, החל מאבק בארץ בין משרדים ממשלתיים מי סייע ליהודים יותר מכולם לצאת מרוסיה. ההתגוששות היצרית הזו עוררה בי תחושת מיאוס. עזבתי את משרתי זו ועברתי לתפקיד מנהלת ההוצאה לאור של 'מעריב'. כמעט אלף ספרים וסופרים עברו דרכי. גם אז, קודם שידעתי והכרתי את המסר החב"די, הכתה בי ההרגשה שאני פועלת עם משמעות עמוקה. תמיד פיעמה בדי.אן.איי שלי תחושת שליחות. כל יהודי באשר הוא הוא שליח, גם אם הוא לא מודע לכך".

חני: "לפני השינוי בחיים עסקתי בהוראת אנגלית, בבתי ספר יסודיים של חב"ד. אני משתדלת לחיות עם משמעות של שליחות בבית ובשכונה שלנו. בין השאר, אני מוסרת שיעור תניא לקבוצה של שכנות וחברות, מכל גוני הקשת. מרגישה שאני נתרמת מכך הרבה יותר מאשר תורמת".

אורלי: "הייתי מורה בסמינר לאמריקאיות ולישראליות בצפת במשך שנים. לימדתי קורס נשים בתנ"ך. לפני כעשר שנים יצאנו לשליחות במושב ניר ישראל הסמוך לאשקלון. בעקבות המעבר, עזבתי את הההוראה והתמקדתי בעיקר בקשר עם נשים בחיי היום יום בשליחות. למשל, במסגרת שפרה ופועה או לימוד בחברותא. וכן הייתי בבית עם הילדים, זה הספיק לי. לא האמנתי שאני מסוגלת ליותר".

השינוי

מן הקצה אל הקצה

מה הוביל אותך להבנה שהשינוי בחיים שלך הוא בלתי נמנע?

גיתית: "בשלב מסוים חשתי מיאוס מעולם התקשורת עד שהרגשתי שהתקשורת הפכה לצהובה, אלימה ואגרסיבית מדי. אז חיפשתי משהו אחר למרות כל התנאים המעולים. באותה תקופה, אחרי שהיו לי שתי בנות, עברתי גירושים לא פשוטים. מטבע הדברים, הטלטלה הזו הכבידה מאוד והייתי צריכה עבודה קבועה, מסודרת ומכניסה.

"בהשגחה פרטית הכרתי את עודד, בעלי כיום. ונישאנו כדת משה וישראל. אחרי החתונה, המשפחה הפצירה בי מאוד לא לעזוב את 'מעריב' בגלל התנאים, אך אני כבר לא רציתי להישאר יותר.

"לו רציתי לפתוח משרד יחסי ציבור, יכולתי בקלות. היו לי קשרים רבים בתחום. אך בהסכמה עם בעלי הטרי העדפתי לא לעסוק בתחום, משום שהוא דרש שלא אהיה הרבה בבית, עם כל האתגרים בבניית בית חדש, הכרת הילדים של עודד והאתגרים הנוספים. בעלי הציע לי בחכמה שאלמד מה שליבי חפץ".

חני: "תמיד חלמתי לעבוד במקצועות הסיוע, אבל לא ממש האמנתי בעצמי שאצליח.

"לאחר שמונה שנות הוראת אנגלית, הלך והתעצם אצלי הצמא לעזור לתלמידים בתחום הרגשי. במקביל, התחלתי לסבול מאיבוד קול ובעיות במיתרי הקול. בעצת רופא ידיד, פרופסור מומחה, החלטתי לצאת לשבתון, ובעקבותיו עוד פסק זמן של שלוש שנים מההוראה.

חני הבר: "כשיוצאים מאזור הנוחות, מתקדמים. כל שלב בדרך למטרה שהצבתי לעצמי היה קשה. לכול יש מחיר. גם כלפי האנשים וכלפי ההתארגנות בבית וגם כלפי עצמי. מה שהוביל אותי להמשיך, זו הידיעה שמדובר בתקופה שתסתיים ואחריה יהיה טוב יותר"

"בתקופה זו הנחתי שזו הזדמנות להשקיע בלימודיי. לאחר התייעצות עם אנשי מקצוע ועם המשפיעה היקרה שלי, בחרתי ללמוד תואר ראשון בייעוץ חינוכי וחינוך מיוחד, במכללה בירושלים (בית וגן). לאחר סיום התואר, המשכתי ללימודי תואר שני בייעוץ חינוכי באוניברסיטת חיפה, באמצעות השלוחה החרדית של מבח"ר. בסיום הלימודים, חזרתי לשדה החינוך, הפעם בתפקיד יועצת חינוכית.

"חובה לציין שלאורך כל תקופת הלימודים, קיבלתי תמיכה משמעותית מכל המשפחה. הוריי, הוריו של בעלי, וכמובן בעלי וילדיי, עזרו לי המון לאורך כל התקופה שהייתה לא פשוטה בכלל. הלימודים היו תובעניים ומשמעותיים מאוד. במהלכם ב"ה נולדו לנו שני ילדים. כך שעזרתם הייתה חיונית.

"גם בשלב מתקדם בדרכי, לא האמנתי בעצמי עד הסוף. לאחר שנרשמתי ללימודי התואר השני, התחבטתי קשות. שאלתי את אחותי מה דעתה, והאם לדעתה אני מסוגלת לכך בכלל. אחותי ביטלה את חששותיי, עודדה אותי מאוד והסבירה לי שהיום כמעט לכל אחד יש תואר שני ולא הבינה איך אני בכלל מעזה לפקפק בהצלחתי".

אורלי: "תמיד הייתי בבית עם הילדים. כך גם גדלתי. אימי, שהתמסרה אלינו מאוד, הייתה גננת בתוך הבית, והאווירה הייתה פשוטה וחמה.

מעולם לא ראיתי את עצמי מנוונת או לא פועלת. תמיד השפעתי ולימדתי ובעצם עשיתי מה שאני עושה היום, אבל הכול היה מקומי, קטן, מינורי. תמיד תמכתי בבעלי שיוצא ללמד ומשפיע על אנשים והנחתי שכך זה אמור להיראות.

"תמיד ראיתי את בעלי חי את החלום, לוקח על עצמו אתגרים, מחפשת ערוצי השפעה חדשים. לפעמים זה עבד לו ולעתים לא, אבל הוא מעולם לא היה האדם שייבהל מכך. בעלי לא מפחד מחידושים. תמיד שמחתי בשבילו. אני עצמי גדלתי במקום דייקן ומסודר. מבחינתי, אין מצב לגשת למשהו חדש מבלי שנבדק היטב עד לפרטי הפרטים.

"בעקבות הקורונה הרגשתי שמשהו צריך להשתנות. אבל עיקר השינוי קרה בעקבות בעלי. הוא הרגיש שאני מסוגלת לעשות מעבר למה שעשיתי עד אז, וכי עליי להשפיע וללמד כמוהו. הוא השקיע וחשב מה אני יכולה לעשות שיקדם אותי משמעותית.

"כשבעלי הציע לי למסור שיעורים בזום, לא הבנתי מאין זה בא. לא הכרתי את העניין ולא הייתי בקיאה בזה בשום צורה. ברגע שהוא בא עם הרעיון החדשני הזה, קיוויתי שזה מסוג הפרויקטים שהוא יוזם. יתכן שיצליח ויתכן שלא. ההבדל הקטן הוא שכעת אנו שותפים מלאים בזה.

"קפצתי למים, לא לבד. כמה שהייתי חסרת ביטחון, כל פרט קטן היה נראה לי כאתגר משמעותי, החל מהכנת התכנים וכלה בהפעלת הזום על שלל תכונותיו. בעלי החל להפוך את כל העניין לממשי ברגע שפירק את הלא נודע לגורמים. פתר אותי מהעניין הטכני, הציע שאלמד מה שלימדתי בעבר – נשים בתנ"ך. הוא נתן לי את המקום הנוח שהוא מסירת השיעור עצמו. בהתחלה דובר על שיעור אחד בלבד. לא הקלטנו בהתחלה את פגישות הזום.

"ידעתי שזה לא יכול להיות ולא צריך להיות מושלם על ההתחלה. ברור שרציתי מיד להרגיש מורה מושלמת עם עשרות שנות ותק, אבל ככה מתחילים את האתגר הראשון בחיים ובהמשך בעז"ה עולים ומשתפרים. בכל אופן היה לי גב מבעלי שהמדרשה היא שלו ואני נכנסת למשהו קיים".

בשלב הראשון היה מדובר בשיעורי תורה בנושא המוכר. בשלב השני אורלי לימדה על טהרת המשפחה שזה גם משהו שמוכר לה מהשליחות. סדרות השיעורים בשני הנושאים הסתיימו די מהר – הן היו סדרות קצרות של 6-5 שיעורים. כאן תלמידה של נדב ואורלי פנתה אליהם וביקשה ללמוד תניא מהתחלה. כיוון שהרב נדב כבר עשה את זה כמה פעמים, הוא ראה בכך הזדמנות לפריצה הגדולה של אורלי. אחרי שהייתה זמן מספיק באזור הנוחות שלה והתרגלה לזה – היא יכולה להתקדם לשלב הבא שהוא הוראת תניא.

"בעלי הוא מומחה בתניא, אבל זה היה נשמע כבד ורציני. "לפני מספר שנים הייתה אישה אחת שהגיעה לאחד מערבי הנשים שערכתי. זו הייתה אישה שלא ידעה דבר או שניים על יהדות, ומסיבה כלשהי רצתה ללמוד דווקא תניא. הבנתי שכלו כל הקיצים. כשמקורבת מבקשת דבר מה, התשובה היא כן. התחלנו ללמוד מתוך הספר 'מודעות יהודית'. תוך שאני קוראת את המילים הפשוטות יחסית, מתחילה לחלחל בי התובנה שיש פה כל כך הרבה דברים עמוקים ומדהימים. התניא פתח לאותה אישה את המוח ואת הלב וגם אצלי משהו זז.

אורלי כהן: "מעולם לא ראיתי את עצמי מנוונת או לא פועלת. תמיד השפעתי ולימדתי ובעצם עשיתי מה שאני עושה היום, אבל הכול היה מקומי, קטן, מינורי. תמיד תמכתי בבעלי שיוצא ללמד ומשפיע על אנשים והנחתי שכך זה אמור להיראות"

"כשסיימתי ללמד בזום על נשים בתנ"ך וטהרת המשפחה באה אלי הצעה בדמות אותה אישה (שביקשה להתחיל ללמוד את התניא מהתחלה), והרגשתי שזה הסימן שלי משמיים.

"שוב עלו בי חששות כי בדמיוני ראיתי רבנים גדולים מלמדים תניא. שוב היה זה בעלי שהציע לי להתחיל לאט, לפתוח בהקדמה ולא להקליט את השיעור. בפועל, היום אני מתחרטת שלא הקלטתי גם את ההקדמה הזאת…

" למעשה, נשענתי על דבריו הנודעים של הרבי ועל שיטתו הקדושה שלפיהם, כיום הזה, בדור של עקבתא דמשיחא, אל לו לאדם לחכות עד שימלא כרסו בש"ס ובפוסקים ואז ילמד אחרים. אלא, אם אתה יודע א', צא ולמד גם את הזולת א'. כשאתה יודע ב', צא ולמד את הזולת ואת כל הסביבה שלך אות ב'. וכן הלאה. הנחתי שאם אתקל בשאלות הנוגעות הלאה אשאיר את העניין פתוח ואברר. בכל אופן, אז והיום, אני משקיעה בהכנת השיעורים שעות ארוכות.

"מה שחשוב לי תמיד זה להראות מה הנקודה שמחברת אותי בשיעור הנוכחי בתניא. מתוך נקודת הנחה שאני אתחבר – וזה מה שיחבר אחרות.

"כשסיימתי ללמד בפעם הראשונה את ליקוטי אמרים, זכיתי לנסוע לרבי לכינוס השליחות ולמסור סדנא מיוחדת בנושא, איך מלמדים תניא. הרגשתי שהרבי אומר לי – זו השליחות שלך, כל היגיעה והמאמץ שלך נושאים פרי".

המהפך

בעקבות המקצוע השתנו החיים

במה את עוסקת היום?

גיתית: "בהתחלה אכן לא ידעתי מה לבחור. למרות שהתקשורת קשורה לכל דבר בחיים וכל דבר שלמדתי שרת כל מה שהתעסקתי בו. למרות זאת, לא רציתי לחזור לעולם זה. מהשמים כיוונו אותי ללמוד רפואה משלימה באמצעות פרחי באך. כיוון שתמיד הייתי קשובה לכולם ופתרתי בעיות, החלטתי להתמקד בזה. ללמוד באקדמיה רפואית לא רציתי, כי פחות התאימה לי אקדמיה, אבל רפואה משלימה ממש התאימה לי. מהרגע הראשון האמנתי בהצלחה של העסק הזה".

חני: "כיום אני יועצת חינוכית בביה"ס, ובנוסף לכך מטפלת רגשית בקליניקה הפרטית שלי. עם התחלת העבודה בייעוץ, נשאבתי לתחום עולם הנפש. עברתי הרבה השתלמויות מקצועיות בתחום הסיוע לתלמידות ולבני משפחותיהן במצבי לחץ, חירום, מצוקה ומעברים מאתגרים. השתלמתי גם במצב של משפחות שמתפרקות ונבנות מחדש. עסקתי בעיקר עם תלמידות צעירות מאוד, שמתמודדות עם מצבים מורכבים, ולעתים קרובות נותרות חסרות אונים.

"המפגש הקרוב עם הצרכים הרגשיים, ובשנים האחרונות עם צרכים מיוחדים בכיתה הרגילה, הוביל אותי להתמקצעות נוספת. בתמיכת בעלי, בחרתי ללמוד את שיטת הטיפול CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי). בעזרת שיטה זאת, אני זוכה לסייע לתלמידות במסגרת בית הספר בתחום הרגשי, ובעיקר לטפל בחרדות.

"אני מלווה הורים מאותגרים, וגם מטפלת באופן פרטי. בתחום הטיפול, הלימודים מהווים רק בסיס ראשוני ומשם המטפלים משתלמים כל הזמן בתחומים שונים, בגישות חדשות ובעוד. מטבע הדברים, אני מחוברת לצרכי התלמידות וההורים ובחרתי ללמוד אימון לילדי קשב, הדרכת הורים בשיטת CBT (טיפול באמצעות קבלה ומחויבות), טיפול בנוער ועוד. אני מרגישה זכות להחזיר להורים את האמון בעצמם, לסייע להם לגלות בעצמם את הכוחות שקיבלו מהקב"ה להתמודדות עם האתגרים הכרוכים לעיתים בגידול הילדים.

"בעבודתי בבית הספר אני זוכה ללוות את הצוות החינוכי מתוך הערכה עצומה להשקעתן ולרגישותן לתלמידות. בעקבות זאת, אני מעבירה יחד עם גיסתי הגב' פראדי קטן (יועצת חינוכית ומטפלת בשיטת CBT) הרצאות וסדנאות להורים ולצוותי חינוך, במטרה להעצים את תפקידם על פי גישת הרבי, והעשרתם בכלים טיפוליים מקצועיים לעבודת החינוך בבית ובבית הספר".

אורלי: "בעקבות השיעורים הפכתי למנהלת המדרשה. אני מנהלת את המרצות ואת התכנים. התגובות שמגיעות כל העת מעודדות אותי וממריצות אותי להמשיך ולגדול.

"כשסיימתי ללמד את ליקוטי אמרים במסגרת השיעור, התבקשתי ללמד מדי בוקר את השיעורים היומיים. אני משקיעה מאוד בהכנת השיעור ובמסירתו. בסופו של דבר, המחויבות ללמד היא קביעות בנפש תרתי משמע.

"שנים רבות לימדתי בכיתות באמצעות זום שמוקלט וכולם יכולים לראות. כיום, בשיעור תניא כל בוקר משתתפות 50 נשים כן ירבו. ואחרי השיעור צופות בהקלטה עוד כמאתיים נשים. החשיפה הגדולה הזו מחייבת מאוד".

בעקבות השינוי המקצועי, בא גם השינוי בחיים.

גיתית: "באותה תקופה, בעקבות מה שעברתי והניסים שראיתי בבניית הקן החדש שלי, החלטתי לייסד את ביתי על יסודות יהודיים אך מבלי לדעת יותר מדי מה כרוך בזה. בהתחלה חשבתי שמדובר בדברים קטנים עד שהחלטתי על דעת עצמי לחזור בתשובה ללא רב שיכוון אותי ויסביר לי. כל שבת הוספתי מעט. לא עליתי במעלית, לא כיבסתי וכן הלאה. עשיתי את הכול, צעד אחר צעד, מבלי לדעת ולהכיר כל מה שצריך לעשות.

"אחרי זמן קצר פנתה אליי חברה וסיפרה לי על שיעור תניא חדש בשכונה. היא עצמה לא ידעה על מה מדובר אך חשבה שזה יתאים לי. הלכתי איתה ובעקבות השיעורים חזרתי בתשובה באופן מלא . תשעה חודשים לאחר השיעור הראשון שבו השתתפתי חזרתי לגמרי בתשובה.

גיתית שפירא: "בהתחלה אכן לא ידעתי מה לבחור. למרות שהתקשורת קשורה לכל דבר בחיים וכל דבר שלמדתי שרת כל מה שהתעסקתי בו. למרות זאת, לא רציתי לחזור לעולם זה. מהשמים כיוונו אותי ללמוד רפואה משלימה באמצעות פרחי באך"

"הקריירה החדשה שבה פתחתי והתניא שלמדתי השתלבו יחד בקליניקה. כיום אני מנהלת קליניקה לריפוי ולטיפול רגשי בשיטת החסידות.

"כשנפגשתי עם מטפלים אחרים בתחום, גיליתי שיש המון עבודה זרה בעולם היהודי הטיפולי. לא כולם מודעים למפתח הטיפולי שנמצא אצלנו ביהדות. הרגשתי אחריות. להנגיש את כוחות הנפש. שבע שנים פיתחתי ערכת שיעורים מיוחדת בזכות תורת החסידות שלמדתי בה מוסבר הרבה מאוד על הנפש".

חני: "אני מרגישה שכל ההתנהלות שלי השתנתה. ראשית הרווחתי שאני מודעת לעצמי. ההיכרות עם עולם הנפש עוזרת לי להבין את עצמי, את הבחירות שלי כמו גם את ההימנעויות והתגובות שלי לסיטואציות.

"אני מרגישה שקיבלתי כלים להבין ולהכיל טוב יותר את בני משפחתי, ואת האנשים שאיתם אני באה במגע.

"באופן מיוחד, שיטת הטיפול CBT עוסקת בזיהוי המחשבות שמייצרות את הרגשות ואת ההתנהגויות של בני האדם, ומתוך כך, אנו לומדים לבחור אלו מחשבות מועילות לנו, וכן להפך. באופן אישי, הגישה מתחברת לי במדויק לנלמד בספר התניא, ולעתים קרובות אני מוצאת את עצמי מלמדת תניא בטיפול…

"בשיטת CBT, אני לומדת לקבל את עצמי ללא ביקורת, ומצד שני, בוחרת בערך שחשוב לי להגשים, ומתחייבת לעצמי לעשות פעולות על מנת להגשים את הערך".

אורלי: "מאז שהתחלתי ללמד תניא, משהו השתנה אצלי בנפש. אני רואה את זה בחיי היום יום בכל דבר. בבית, בשליחות ובחיי היום יום. מושפעת שלי תיארה אותי כחיה יותר, עוצמתית ומלאת כוח. אפשר לומר שאני חשה את משמעות המושג תניא אותיות איתן.

"ומדוע אני מספרת את זה? כי כל אחת יכולה. לכל אחת יש כישרונות. כשאת עושה מה שנכון לך – את מקבלת כוח".

המסר

לצאת מאזור הנוחות

המשפט האחרון של אורלי מזמין את שאלת הסיום שלנו לשלוש הנשים שפתחו בפנינו את סגור ליבן:

מה המסר שלך לקוראות 'נשימה'?

גיתית: "15 שנים אני מקיימת בביתי בכפר טרומן שיעור תניא עם גב' ליבא גורליק מכפר חב"ד. גם הגב' אתי פלדמן מלמדת וגם אני מלמדת. לקחתי על עצמי שכל אישה תבין ותדע שעליה רק לרצות ויש לה אפשרות ללמוד ולהבין תניא. רתמתי את כל מה שלמדתי בתקשורת הציבורית, החברתית, הטיפולית והרגשית על מנת לקרב נשים לתניא ולחסידות. הקמתי קבוצה 'טבע הטוב להיטיב' – ולפני כשנה וחצי כל תלמידה הקימה שיעור בעצמה. יש כיום שיעורים כאלו בכל הארץ. כל אחת מאיתנו שליחה שצריכה למצוא את השליחות שלה.

"במקביל היו תמיד עניינים בתוך הבית. כל הבית השתנה ובעלי סבל מזה כי הוא לא התכוון לשמור מצוות. תמיד האמנתי שיום אחד זה ייפתר. הבית נרגע, כשהבנתי, בעצת לויבא חברתי, שעלי להרפות ולא ללחוץ על בעלי לחזור בתשובה. לימים הפכתי את הקושי המשפחתי למופע 'הטייס והחסידה'. בתחילה היו קשיים בהעלאת המופע אך בסוף ב"ה הצלחתי. היה חשוב לי שהסיפור המיוחד שלנו לא יישאר מנת חלקנו בלבד, אלא יהווה השראה לנשים נוספות ולזוגות החווים משברים. כיום אנחנו מופיעים מול נשים מקהלים מגוונים מכל גוני הקשת.

"התגובות מהאנשים מלמדות שבכל בית נמצא קונפליקט כלשהו ובכל מקום נראה אחרת. ההרצאה עוזרת לכולם כי הם מבינים את הפרופורציות. אחרי שעלינו על הבמה, בעלי נהיה הרבה יותר אמפתי לשינוי שעשיתי. חרף ההתנגדות העזה שגילה בתחילת הדרך, כיום הוא מניח תפילין ושומר שבת".

חני: "כשיוצאים מאזור הנוחות, מתקדמים. כל שלב בדרך למטרה שהצבתי לעצמי היה קשה. לכול יש מחיר. גם כלפי האנשים וכלפי ההתארגנות בבית וגם כלפי עצמי. אבל מה שהוביל אותי להמשיך, זו הידיעה שמדובר בתקופה שתסתיים ואחריה יהיה טוב יותר. אם נוח לנו בחיים, סימן שאנו נעצרים ואף יורדים. כל קושי מקדם.

"למרות שכל דבר שאני לומדת, עולה כסף וגובה מחירים נוספים, זה משתלם בגלל הנתינה בעקבות הלמידה שבעצמה נותנת כוח. זהו בעצם מעגל שממלא את עצמו.

"אני מאמינה במקצועיות. כל דבר שאני עושה, אני משתדלת לעשותו הכי טוב מתוך תחושת שליחות. בסופו של דבר אני חלק מצוות בית הספר והמורות הן חברותיי. אני עובדת איתן מתוך הערצה. כל הזמן אני אומרת להן: "אף לא אחת יודעת באמת מה קורה בכיתה הסגורה בעוד המורה האכפתית, המסורה והרגישה משקיעה מעצמה ונותנת את כל כולה. מורות, הוספנה להשקיע בכל מקום שאתן בו, כל עוד אתן מרגישות שזו שליחות חייכן". ויש לי עוד המלצה למורות: המשכנה להשתלם תמיד גם בנושאים שאינם קשורים ישירות לתחומי ההוראה שלכן. זה גם מעורר סיפוק וגם מונע שחיקה.

"תחושת השליחות היא המוטו לכול. אני נהנית אבל מחויבת שיהיה הכי טוב שאפשר. גם בקליניקה הפרטית אני מתפרנסת ונהנית, אבל לעבוד עם אנשים מבחינתי זו עבודה ברמה אחרת. כך גם היה כמורה ועתה גם כיועצת. אני משתדלת תמיד להיות מסורה ביותר וכנה".

אורלי: "הבית המסודר והמאורגן בו גדלתי גורם לי להיצמד לשעות הברורות שעליהן התחייבתי. אלו יסודות חזקים שטבועים בי. מעבר לכך, אני מרגישה שהקב"ה שם אותי במקום הנכון שמתאים לי. אני אוהבת לכתוב, ללמד, להיות בקשר עם אנשים, לארגן וליזום. אז למרות נפש האומן שלי אני מצליחה לעשות מה שבאמת אני – דווקא בזכות המחויבות והקושי.

"המסר שלי הוא לצאת מאזור הנוחות, לא לחשוש לפרוץ גבולות. אם באה הצעה לשינוי, התחילי בקטן, פרט אחר פרט. העיקר לנסות ולא להישאר מקובעת בדעתך שצורת החיים הנוחה לך זו אכן השליחות שלך.

"ענווה אמיתית היא לדעת מה הכישרונות שלך ולא להתכחש להם. המשימה שלך היא לדעת להשתמש בכישרונות האלה. מה שהחזיק אותי לאורך כל הדרך היה הרצון ללמד. הרגשתי שזו תכלית החיים שלי".

ווטסאפ
טוויטר
אימייל
הדפסה