משפחה שקירבתי ליהדות במסגרת שליחותי, שוקלת להעביר את ילדיה לחינוך חב"די. איך אדע האם הילדים בשלים לצעד כזה?
משיב הרב יעקב הלל, סגן מנהל תלמוד תורה חב"ד בלוד: כדי להחליט שהילדים מתאימים לרוח המוסד, הנהלת המוסד חייבת להתרשם, שקיימים אצל ההורים ואצל ילדיהם רצון חזק ונכונות, להתייצב מול אתגרים ולבצע שינויים משמעותיים – ייתכן שגם ההורים יידרשו לוותר על הרגלים מסוימים.
לא הרי משפחה שהספיקה להתקדם באופן משמעותי בשמירת מצוות ובדרכי החסידות, כהרי משפחה שהחלה זה עתה את צעדיה הראשונים בהתקרבות ליהדות. גם אם האב חובש כיפה, ואולי אף החל לגדל זקן, והאם כבר מכסה את ראשה – עדיין יש לפניהם כברת דרך ארוכה לעשות. נדרשים שינויים רבים בהתנהלות של הבית, כמו צפייה שגרתית בטלוויזיה, מקומות בילוי משפחתיים, חינוך למשחקי ספורט ולהערצת אלילי ספורט, ושימוש במחשב ללא סינון רציני לאינטרנט.
במקרה שהשליח מנסה להפנות למוסד חב"די, ילד ממשפחה שעדיין לא התקרבה במידה מספקת, קשה לצפות להצלחה. מה תועיל דרישת האב מבנו שיתפלל בהברה אשכנזית, בשעה שהילד יודע שהוריו צופים בסרטים לא כשרים?! מה החכמה להרגיל את הילד ללמוד תניא בעל פה, כשהוריו מאפשרים לו לשחק במשחקי מחשב שאינם ברוח חסידית?! הרי רק בלבול ותסכול יהיו מנת חלקו של הילד!
כל עוד בבית שוררת אווירת פתיחות ומתירנות, ובעוד הילדים ממשיכים בהרגליהם הקודמים, איך ייקלטו בחברת ילדים חסידיים, שמגיעים מבתים בהם שולטת הנהגה חסידית מובהקת? ילד כזה עלול לחשוף את חבריו לתכנים לא ראויים, ולהזיק לכלל הכיתה. העובדה שבכיתה לומדים תלמידים אחדים, שהם פחות חסידיים, רק מעצימה את הסיכון, שהילד ימצא את מקומו ביניהם ויתחבר אליהם. השתלבות בחברה חסידית לא תיתכן, אלא אם הילד מגלה רצון עז להשתנות לחלוטין, ומעוניין להשתלב בכיתה חסידית, שתלמידיה ישמשו בעבורו מודל לחיקוי מבחינת הרוח החסידית.
אם השליח יחבוש כיפה לראשי הילדים, וישליך אותם למים הגועשים של המוסד החב"די, מתוך תקווה שיצליחו להתמודד בכוחות עצמם – ספק רב מה סיכויי ההצלחה שלהם. במידה שהניסיון ייכשל, עלולה להתרחש רגרסיה; תהליך הקירוב של המשפחה עלול לסגת לאחור, חלילה וחס. בנוסף, אם מישהו מהצוות החינוכי ייתן לתלמיד יחס שאינו תואם למצבו הרגיש, התלמיד עלול להפוך לגורם שלילי בכיתה.
במקרה שהאבא דוחף חזק קדימה והאימא מדשדשת מאחור, או להיפך, נדרש משנה זהירות. דרושה עבודה רצינית ביותר, בליווי צמוד של השליח, גם בהתחלה וגם בהמשך הדרך.
אם מדובר בבית ספר חב"די שרוב תלמידיו באים מבתי מקורבים, זה שונה בהחלט. במוסד כזה, הצוות החינוכי מכיר את הסגנון והרקע של המשפחות, יודע להתמודד נכון עם האתגרים הייחודיים שלהם, ומטפל בקשיים הרגשיים שהילדים נתקלים בהם במהלך התחזקותם הרוחנית.
בסך הכול, נדרשת עבודה קשה ומסיבית כדי להצליח. השיטה החובבנית של הפעלת לחצים על הנהלת המוסד שתקלוט תלמיד שטרם הבשיל, תוך הסתמכות על הבטחות סרק – סופה שתיכשל, לא לפני שהצוות החינוכי ישקיע הרבה אנרגיות בהתמודדויות מול התלמיד והוריו. הדרך הנכונה היא, שהשליח וההורים ייפגשו עם הנהלת המוסד, לשיחה של תיאום ציפיות. לפעמים עדיף שהילד ילמד שנה-שנתיים במוסד דתי ברמה בינונית, יפנים בהדרגה את ערכי הדת הבסיסיים, יסגל לעצמו סגנון דיבור נקי ומכובד, יתחזק ברמת הלימוד התורני באמצעות שיעורים פרטיים עם השליח ועם חונכים תורניים – וכך יגיע בבטחה למחוז חפצו.
מקורב שלי החל לשלוח את ילדיו למוסד חינוך חב"די. איך אסייע לו בתהליך היקלטותם במוסד?
משיב הרב הלל: אכן, לא די בכך שהשליח מכוון את ההורים לשלוח את הילד למוסד חב"די, עליו לבדוק מקרוב את תהליך ההסתגלות הראשונית של הילד, ולהמשיך לעקוב אחר התקדמות הילד לאורך כל הדרך.
ילד צעיר, שחובש כיפה רק חודש-חודשיים וכבר נכנס למוסד חב"די, מתקשה לעכל פתאום את הדרישה להסתפר בצורה שונה, ללבוש ציצית כל היום, להקפיד על אמירת ברכות לפני כל אכילה ושתייה, ועוד שורה ארוכה של דברים – שהם בסיסיים בחייו של תלמיד במוסד חב"די.
אחיו הבוגר לא יבין למה חייבים ללבוש מכנסיים ארוכות בקיץ, ומה הבעיה במשחקי מחשב מסוימים, שלכאורה הם 'כשרים'. המבטים שיספוג מחבריו לכיתה לאור התנהגות מסוימת שלו, וההתלחשויות שישמע מאחורי גבו על לבושו והופעתו, עלולים להביא אותו להתמודדות רגשית לא פשוטה.
מול כל אלה נדרש ליווי צמוד של השליח, של ההורים ושל הצוות החינוכי. כשמציבים לילד גבולות ברורים, לצד חיבוק נכון והקשבה מכל הלב – אפשר בעזרת השם להצליח במשימה.
