לקראת י"ג אייר תנש"א הגיה כ"ק רבנו נשיאנו מאמר שנאמר בתאריך זה בתשכ"א. ב'פתח דבר' של המאמר, לאחר התואר 'הוו"ח' [=הוותיק וחסיד] שנכתב על בעל היארצייט, ר' ישראל אריה לייב ע"ה, הוסיף הרבי: 'עוסק בצורכי ציבור, רב פעלים'.
הריא"ל לא ראה מימיו את אדמו"ר הרש"ב. בהתוועדות י"ט כסלו תרפ"ז עמד הרבי, המיועד להיות חתנו של הרבי הריי"צ, מצידו האחד של הרבי הריי"צ, ומהצד השני עמד אחיו הריא"ל. ואמר להם כ"ק אדמו"ר הריי"צ: 'רחמנות גדולה עליכם בכלל, ועליך [הרבי] בפרט, שלא הכרתם את אאמו"ר' ('ספר השיחות תר"פ–תרפ"ז' עמ' 125).
לאחר נישואיו בכסלו תרפ"ט החל הרבי להעלות על הכתב רישומי דברים שנהג כ"ק אדמו"ר הריי"צ לומר לו ביחידות. ברשימה הראשונה, מה' טבת תרפ"ט, מתואר חזיון לילה מופלא שמסר לו הרבי הריי"צ: 'נכנסתי – על-פי הקריאה – לחדר כ"ק אדמו"ר שליט"א. אמר שחפץ הוא למסור לי פרישת-שלום מאחי [ישראל אריה] ליב נ"י (הדר בלנינגרד). על שאלתי אם קיבל מכתב ממנו, ענני: "שמעתי מאמר דא"ח ביחד עמו מאדמו"ר [הרש"ב] נ"ע"…'
הרבי הריי"צ מספר שאביו אמר לו: 'הם יכולים להיכנס'. 'פתחתי [הרבי הריי"צ] הדלת ונכנסו כמה אנשים, וביניהם אחיך. מעט מעט קרב – אז קרבתי אליו – וחיבקתיו בידו אחת. אדמו"ר נ"ע שאלני: מיהו האברך הזה? אבל כעבור רגעים אחדים אמר לו: 'אה! הרי אני מכיר אותך'. אמר דא"ח "שחורה אני ונאוה"…' והרבי הריי"צ מבקש מהרבי: 'צריך לשאול אצל אחיך על דבר זה' ('רשימות' חוברת ד).
בספר 'שנים ראשונות' (עמ' 495) מעלים העורכים את ההשערה שמהסיפור על המאמר 'שחורה אני ונאוה' – נוצר הכינוי של האח לייבל – "השחור" (ומציינים לאיגרת קודש שכתב הרבי ונדפסה ב'קובץ כ"ף מנחם-אב ששים שנה' עמ' 56, שאינו תחת ידי לעת עתה). לענ"ד ייתכן שזה משום שצבע פניו של הריא"ל היה כהה, כינוי שהיה מקובל אצל עוד חסידים בעלי פנים כהות. אשמח לשמוע את חוות דעת הקוראים בזה.
בעבר שמעתי שהגה"ק רבי לוי יצחק שניאורסאהן זצ"ל אמר פעם ל'תמים' שלמד ביקטרינוסלב והיה מכונה 'דער שווארצער' [=השחור], שזה קשור לבחינת 'שחורה אני ונאוה', וביאר זאת על פי פנימיות העניינים.
על סיפור החיזיון כתב הרבי לאביו, ואביו ענה לו: 'הודיעני גם-כן תוכן החסידות שאמר לך [הרבי הריי"צ] ששמע בחלום, ביחד עם לייבל יחי', ומה דעתך לאיזו כוונה סיפר לך [אודות] זה. לדעתי טוב הדבר שתודיע ללייבל יחי' הדברים כמו שהן, וינעם לו' ('מכתבי החתונה' עמ' טו).
"דואג אני לשלומו ושלום בני ביתו"
בפ"נ שכתב הרבי באחת השנים לרבי הריי"צ לפני ראש השנה הוא מזכיר את אחיו ובני משפחתו: 'אנא לעורר רחמים רבים ממקור הרחמים והסליחות… ועל אחי ישראל ארי' ליב בן חנה, שיכתב ויחתם לשנה טובה ומתוקה בכל הפרטים, שיסתדר באופן היותר טוב לפניו, וימצא פרנסתו ופרנסת בני ביתו יחיו בכבוד במנוחה ובהרחבה. ואך טוב וחסד ימצאוהו תמיד כל הימים, בטוב הנראה והנגלה. ועל אשתו גינא שתיכתב ותיחתם לשנה טובה ומתוקה בכל הפרטים, תהי' בריאת אולם ואך טוב וחסד ימצאוה בטוב הנראה והנגלה. ועל בתם דלי' בת גינא שתיכתב ותיחתם לשנה טובה ומתוקה, והורי' יגדלוה מתוך הרחבה, וישבעו ממנה רוב נחת בכל הפרטים' ('אוצר מנהגי חב"ד אלול–תשרי' עמ' תד).
בשנות מגוריו של הריא"ל בתל אביב, עמד הרבי בקשר עם החסידים בתל אביב ביחס אליו. בכסלו תש"ט כתב הרבי לר' משה גורארי: 'ת"ח בעד הפרישת-שלום לאחי שי', ובבקשה רבה באשר דואג אני לשלומו ושלום בני ביתו שיחיו, לראותו ולמסור לו פרישת-שלום ממני […] ובטחוני שימלא בקשתי כמו בפעם האחרונה. ת"ח נתונה למפרע'.
שיסתדר באופן היותר טוב לפניו, וימצא פרנסתו ופרנסת בני ביתו יחיו בכבוד במנוחה ובהרחבה. ואך טוב וחסד ימצאוהו תמיד כל הימים, בטוב הנראה והנגלה
מדוע לא נסע הרבי להלוויה?
בי"ג אייר תשי"ב נפטר הריא"ל בעיר ליברפול באנגליה. לאחר ההלוויה שנערכה בליברפול, הובא ארונו ללונדון ומשם באונייה לצרפת, בדרכו לארץ הקודש. הייתה מחשבה שהרבי ייסע להלוויה, אך הוא כתב להרב בן-ציון שם-טוב ע"ה שהזמן לא יספיק כדי לסדר 'פספורט ויזה' ולכן כתב לו הרבי שלא לעכב את ההלוויה. לפי הוראת הרבי, במשך כל זמן ההלוויה היה גופו של הריא"ל מונח בארון בתוך ארון.
בכ' אייר תשי"ב כתב הרבי לרב אליעזר קרסיק ע"ה: 'שלחתי לכת"ר שי' היום מברק על-דבר ההלויה, ואחכה למכתב מפורט מהנעשה בזה' ('אגרות קודש' חכ"א עמ' קנז). ולר' יהודה שמוטקין כתב הרבי: 'בת"ח מראש על עשייתו בנוגע למצבת אחי ע"ה בכל. בוודאי יודיע ההוצאות כספיות בזה שהוציא, ות"ח'.
במכתב מכ"ה אייר תשי"ב הודה הרבי לרב בן-ציון שם-טוב על הסיוע שהגיש בסידורי ההלוויה, והתעניין לגבי השינויים שחלו בתוכנית המקורית בנוגע להעברת הארון ממקום למקום. עוד כותב לו הרבי: 'כן אבקש להודיע בפרטיות יותר בענין מילוי בקשתי… לגיסתי תחי'…'. הרבי גם מבקש ממנו פירוט על אופן מסע ההלוויה בליברפול ובלונדון, ושואל מה היה סכום כל ההוצאות הכרוכות בנסיעותיו לצורך סידור ההלוויה ובהוצאות ההלוויה עצמה, ומודיע לו שישלם על הכל. עוד כותב לו הרבי: 'אם יעמוד בקישור טלפוני ומכתבים גם עתה עם גיסתי תחי', הייתי נהנה מזה במאוד' ('אגרות קודש' ח"ו).
בג' סיון כתב הרבי להנהלת אגו"ח בארץ הקודש: '…ועל של עתה באתי, ועל של עיקר – להודות מקרב ולב עמוק על הסידור של הלוית אחי כדבעי' ('אגרות קודש' ח"ו עמ' פד).
"הצער מהאסון הנורא והפתאומי"
להלן מכתב שכתב הרבי בד' סיון תשי"ב לאדם שסייע בסידורי ההלוויה (צילום המכתב נדפס ב'תולדות לוי יצחק' ח"ב עמ' 161):
בתודה רבה קבלתי מכתבך מ-20/5 והקודם לו. רציתי לענות תיכף על מכתבך הראשון, אבל לא ידעתי את כתובתך הרשומה עתה במכתבך השני.
תשואות חן חן לך על כל מה שעשית ופעלת בשביל גיסתי ובתה תחיינה, ועל כל השתדלותך בסידור העברת הארון וההלויה.
צדקת במכתבך, שנצטערתי על שלא עלה הדבר להעביר את הארון במטוס אל-על, כיון שאז היתה היכולת ללוות את הארון על ידי אחד ממכיריו של אחי ע"ה, הוא מר משה שליט"א גורארי'. אבל לאידך גיסא, אין אני מאשים אותך בזה, כי בטוח הייתי ובטוח הנני אשר עשיתם כל מה שבידכם לסדר הענינים באופן היותר טוב.
ואחרי כל זה, הנה לגבי הצער מהענין גופא, מהאסון הנורא – והפתאומי, על כל פנים בשבילי – אין צער זה תופס מקום כל כך.
כפי שמבין אני, הנה אחי ע"ה היה חולה זה כמה פעמים, ותמיהה גדולה בעיני על שהעלימו זה ממני במשך כל העת. לא רציתי לכתוב על-דבר-זה לגינא [=אשתו של המנוח] תחי' כדי שלא לצערה, ופן ואולי תחשוב שאילו היתה מודיעה לי על-דבר-זה, אולי היה שינוי במהלך הדברים. ומטעם זה הנה גם כן קשה לי לשאול אותה לפרטי מהלך מחלתו, מהותה וכו'. ואם יש לך ידיעה בזה אבקשך לכתוב לי כל הפרטים האפשריים, ותודתי נתונה לך מראש.
ועתה אבוא לעיקר הענינים, כי הרי עתה לראשונה ובעיקר צריך לעשות כל האפשר כדי להקל על גינא ודליא [=בתו של המנוח] תחיינה את המעבר מאופן החיים שלפנים להחיים עתה, ולתת להם היכולת והאמצעים לסדר את חייהן באופן היותר טוב.
מובן מעצמו, שברצוני לעשות בזה ככל יכולתי, אבל חסרות לי כל הידיעות במה רצונן ומה בדעתן לעשות. כן איני יודע ברור האפשריות אשר בידיהן, אם יש לגינא הרשות להשתמש במקצוע שלה במדינתה עתה, או שמחפשת היא דרכים אחרים וכו' וכו'.
שאלתי על-דבר-זה את גינא עצמה, אבל כנ"ל, כיון שמעולם לא ראתה ואינה מכירה אותי, כתבתי שאלתי גם כן בקיצור, מאי רצוני לנגוע, מבלי משים, באיזו נקודה וענין בלתי רצוי, ואינני יודע איך יהיה המענה שלה אלי.
כפי שרואה אני ממכתבך, וכן הבינותי ממכתב שארת בשרי שיינדל תחי' ינובסקי, היית מידידיו של אחי ע"ה והנך ממכריה של גינא תחי'. ואולי גם בזה תוכל לפרט לי המצב ולכתוב איזה הצעות מתאימות לה לפי תנאי המקום והזמן. כללות הצעתי היתה שדליא תמשיך בחינוכה וגינא תוכל לנצל את כשרונותיה במקצוע שלה, אבל כנ"ל, אין זו אלא הצעה, קודם ידיעתי רצונן ותנאי המקום.
רואה אני ממכתבך שלמותר להביע לך את תודתי בעד כל מה שעשית ועושה גם עתה בשביל גיסתי ובתה שתחי', ובטוח אני שגם להבא תעשה בזה ככל יכולתך להקל מעליהן סבל המאורע, ולסייע בידן להסתגל לחיים עתה. בתודה רבה על כל הנ"ל ובברכת החג, אחכה למכתבך.
בכבוד ובברכה,
[חי"ק]
"וגודל הזכות בזה אין לשער"
מיד לאחר סיום ימי ה'שבעה' כתב הרבי לר' בן-ציון שם-טוב ע"ה מכתב בקשה שידאג למצבן הגשמי של האלמנה ובתה, ולעידוד מצב רוחן. להלן קטעים מתוך כמה מהמכתבים (כולם לא נדפסו בסדרת 'אגרות קודש'):
כ"ג סיון תשי"ב: 'בנועם קיבלתי מכתבו מכ' סיון והקודם לו, ות"ח ת"ח על מה שמבקר את גיסתי ובת אחי תחי' ומרגיע את רוחן כפי האפשרי וכו'. ובטח גם על להבא ישתדל בזה, וגודל הזכות בזה אין לשער, וישמש כלי להמשכת ברכות אבי יתומים ודיין אלמנות לכל המצטרך בגשמיות ורוחניות לו ולכל בני ביתו שיחיו'.
ט"ז תמוז תשי"ב: 'קיבלתי מכתביו מד' וי"א תמוז (וכן מכתב גיסתי תי' המוסגר פה). ות"ח ת"ח על השתדלותו לעזור לה ולהקל מעליה ככל האפשרי, אשר בטח ימשיך בזה על להבא, וכפסק מאמר רז"ל מעלין בקדש, ומוסיפין כו'… בודאי למותר לבקשו שכאשר תחליט גיסתי תחי' להעתיק ללונדון, ישתדל שיהיה זה באופן היותר נוח, כי בכלל כפי הנראה ממכתבה היא ומכתבו הוא, אין לה סיכויים בליברפול, והעיקר שכנראה גלמודה היא שם ביותר…'.
א' אלול תשי"ב: 'ולפלא שעדיין לא הגיעו ממנו עוד מכתבים, ובפרט בנוגע לגיסתי ובת אחי שיחיו, ובטח ימלא את זה בהקדם ובפרטיות האפשרית, ות"ח מראש. מכתבי, בו כתבתי אשר לדעתי, לעת עתה על כל פנים, אין כדאי בשבילם לעלות לארץ הקודש ת"ו – בטח קיבל במועדו. ונכון מה שכת"ר מסיים במכתבו שבהיותו בלונדון בזמן זה – יהיה בידו לסייע לה בכמה וכמה פרטים, אבל באופן מתאים… ואף כי מובטחני שלמותר להעירו על זה, אבל לאידך גיסא, בטח לא יקפיד על זה שמזכיר אני את זה במכתבי…'.
נחת רוח רבה נגרמה לרבי מביקוריהם של חסידים בקברו של הריא"ל ביום היארצייט. כך, לדוגמה, כתב הרבי לתלמידים השלוחים בישיבת 'תורת אמת' באחת השנים שנסעו בי"ג אייר לקברו של הריא"ל: 'נתקבל ות"ח. ותנוח דעתם כו' [=כשם שהניחו את דעתי], והזמן גרמא פסח שני, ל"ג בעומר. אזכיר על הציון'.
[בעריכת סקירה זו נעזרתי בקובץ 'י"ג אייר' שי"ל ע"י ישיבת 'צעירי השלוחים' צפת, תשע"א]
