קיץ תשפ"ב. בשערי המרכז הרפואי 'לניאדו', בעיר החוף הצפונית נתניה, שבה נולד וגדל, נכנס הרב ישראל הלפרין ע"ה. הוא כבר היה חלוש ותשוש, אחרי יותר מארבע שנות מאבק במחלה הנוראה. אותו יום היה צפוי לעבור טיפול רדיותרפי מורכב וקשה, אחד מני רבים בשרשרת טיפולים מייסרים שהפכו לשגרת יומו. מעטים הם האנשים שצלחו את הטיפול הזה כבר בניסיון הראשון. במסגרת הטיפול נדרש המטופל לשכב בלא תזוזה לצד מכונה, בעוד ההקרנות עושות שַׁמּוֹת בגוף הכאוב. לא רבים מצליחים לשכב כך ללא ניע, לספוג את הכאבים המפלחים ולהתאפק מלזוז.

אבל הרב הלפרין היה מטופל מסוג שונה. כמו כל קרב שאליו ניגש בעשרות שנות חייו, גם אל הקרב הזה נכון היה לצעוד בבטחה. לעשות את שצריך. בטרם החל הטיפול ביקש מספר דקות של שקט. הוא התבונן, ניגן כמה ניגונים, ואז חש מוכן וביקש מהרופא שיתחיל. את הטיפול עבר ללא תזוזה.

הרופא נדהם. הוא לא רגיל שמטופל כך מתנהג. "איך אתה עושה את זה?" שאל את הפציינט בעל הזקן הלבן הארוך מהרצלייה. הרב הלפרין אמר לו: אני אסביר לך, אבל קודם כל תפשיל את שרוול יד שמאל. תפילין היו ברשותו של הרב הלפרין והוא ביקש להניח אותן לרופא שלצידו. הרופא לא הבין. "אמרת שתסביר לי איך לא זזת בטיפול", ניסה לדייק שנית את שאלתו. אבל לא היה בכך צורך. הרב הלפרין הבין היטב את השאלה וגם התכוון לענות עליה באמצעות ההסבר על מצוות תפילין, שעניינה שעבוד הלב והמוח.

לא בטוח שהרופא התחיל להניח תפילין בכל יום אחרי השיחה עם הרב הלפרין, אבל שיעור חי ומפליא על בר אנוש שהצליח להשליט את מוחו על ליבו בגבורה, הוא קיבל באותו יום.

חודשיים חלפו ואראלים ניצחו את המצוקים. השליח הראשי של הרבי בהרצלייה וגלילותיה, הרב ישראל הלפרין ע"ה, התבקש לישיבה של מעלה. בן 66 בלבד היה בפטירתו. מסע ההלוויה התקיים כעבור שעות לא רבות, בליל שישי, אור לו' באלול. השתתפו בו אלפי איש, בהם שלוחים ורבנים, חברי בית דין רבני חב"ד והנהלת צעירי אגודת חב"ד. כולם הגיעו ללוות למנוחות את השליח שבדמותו גילם חייל צייתן של הרבי, בעל קבלת עול מוחלטת מסוג שקשה כדוגמתו למצוא כיום, רב קהילה מסור, ארי שבחבורה, לוחם ללא חת, שבנחישות ובעוצמה גדולה הניע תהליכי ענק, חלש על אימפריה של מוסדות וניצב בראש הלוחמים למען הגשמת רצונו של הרבי, ואבא אהוב, מנהיג ורועה שדאג למאות משפחות צאן מרעיתו ברוך ובמסירות אין קץ – בגשמיות וברוחניות.

ברוך דיין האמת.

הלוחם החסידי

מי היה הרב ישראל הלפרין ע"ה, הדמות שבעת שנקטפה בפתע פתאום נשברו לבבות כה רבים? מה היה בו, בחסיד בעל התשובה מהרצלייה, שנגע באותנטיות בנשמות ונפשות רבות כל כך? התשובה מורכבת. נדמה כי כל אחד מהבאים עימו במגע הכיר רק פן אחד או שניים באישיותו.

הוא לא היה רק חסיד מסור לאילנא דחיי, יהודי שהאמין באמונה עזה בכל מילה שיצאה מפיו הקדוש של הרבי. הוא לא היה רק שליח ותיק ומצליח, שהתמסר בצורה מעוררת השתאות לבני קהילתו והעמיד במרוצת השנים עשרות בעלי תשובה על רגליהם. הוא לא היה רק רב קהילה ותלמיד חכם שהקדיש את כל חייו עבור כל אחד ואחת מקהילתו. הוא לא היה רק עסקן שפעל מאחורי הקלעים למען כבוד חב"ד ולמען הגשמת רצונו של הרבי. הוא לא היה רק נשמה בוערת שהבעירה לבבות כה רבים בחיזוק ההתקשרות לרבי ובחיזוק הציפייה לביאת המשיח. הוא היה הרבה מעבר לכך. במובן מסוים היה איש צללים. רבים מהתהליכים שהוביל במרוצת השנים נותרו זמן רב חסויים, רחוקים מעין רואים. בעמודים הבאים נחשפים כמה מהם לראשונה מפי המעורבים.

רבים הגדירו השבוע את הרב הלפרין 'לוחם'. זו הגדרה די משקפת. במשך תקופה לחם פיזית במסגרת סיירת מטכ"ל, תחת סא"ל יוני נתניהו הי"ד. מאז במהלך השנים ניהל מלחמות ומאבקים בשם חב"ד ועבור חב"ד בצומתי קבלת ההחלטות מאחורי הקלעים. הוא נפגש תדיר עם פוליטיקאים. ערב ה'התנתקות', רגע לפני משאל עם דרמטי בקרב מתפקדי 'הליכוד', שאל ראש הממשלה דאז אריאל שרון, ששמע על פעילות מטה חב"ד לסיכול התמיכה בגירוש במשאל, 'אם הרב הלפרין מעורב'.

בין השניים הייתה ידידות ארוכת שנים. שרון הכיר את הרב הלפרין היטב. בקמפיין 'ארץ ישראל בסכנה' בימי אוסלו עבד לפי ההנחיות של הרב הלפרין במסגרת פעילות המטה. הוא ידע כי אם הרב הלפרין מעורב בקמפיין נגד המשאל, יצטרך להתאמץ יותר. הרב הלפרין עצמו, בעת ששמע על שאלת שרון על אודותיו, בחר להצניע מאז את המעורבות האישית שלו בקמפיין כדי שלא לחולל נזק. כנראה בכך ביקש להרדים את שרון. התוצאות הסופיות היו רוב של כמעט 59.9 אחוז נגד הגירוש מול 39.7 בעדו. בכל הסקרים שקיבל לפני המשאל ראה שרון שיש רוב גדול לטובתו. זו הסיבה שלכתחילה ניגש למשאל. טביעות אצבעותיו של הרב הלפרין ניכרו בתוצאות. הוא עבד אז בהיקפים חסדי תקדים ובתחכום מפליא. בלשכת שרון הבינו שחב"ד הכריעה את הכף.

אבל פעילות המטה, שנמשכה גם בשנים מאוחרות יותר, ועד לשנה האחרונה ממש, ערב הקמת ממשלת בנט–לפיד בשיתוף מפלגות השמאל ורע"מ, הייתה רובד אחד במלחמה שאליה התייצב הרב הלפרין ע"ה. נחזור אליה בהמשך. במשך שנים קודם לכן, כל אימת שנדרשה חב"ד למבצע ענק, בקנה מידה ארצי, גויס הלפרין ('רלי', כפי שכונה בפי רבים) למשימה.

היה בו העוז לצעוד נכון אלי קרב, הוא לא חשש ממהמורות ופגיעות אישיות, אבל לא פחות מכך הייתה בו ההבנה הנכונה להתרחשויות. הוא בהחלט לא היה רק איש ביצוע ומעשה. הוא היה גם חייל, אבל בד בבד גם גנרל ומפקד בכיר. הוא ידע לראות את התמונה הכוללת, להתנהל בפיקחות בעת שהיה צורך בכך. מי שעבדו איתו מקרוב מתארים בהתפעלות כי הייתה בו הבנה מדויקת לכוונתו של הרבי, רגישות שאינה ברורה מאליה להדרכות שהתקבלו מהקודש פנימה. הוא לא היה רק איש מעשה, 'בולדוזר' בשפת העולם, הוא היה גם איש מחשבה שפיצח את מה שעמד מאחורי הפעולות הכבירות.

הפעם הראשונה

הפעם הראשונה הייתה מלחמה מסוג אחר. מלחמת תנופה. זה קרה לפני 42 שנה, באביב שנת תש"מ. רלי הלפרין, אברך כולל, צעיר בן 24, תושב כפר חב"ד, ניצל הפסקה קצרה בעיצומו של יום הלימודים ונכנס אל משרדו של הרב משה סלונים ע"ה, מנהל 'רשת אהלי יוסף יצחק'. "נו, יש לכם תוכנית?" שאל את מי שלימים יגדיר כמורה שלו בעסקנות ציבורית. הרב סלונים בתגובה, ספק סונט בפיקחות ספק מנסה את מזלו מול הצעיר העקשן, ביקש: "תכין אתה תוכנית".

לילה קודם לכן התכנסה בכפר חב"ד אספה מיוחדת. צמרת עסקני חב"ד באותם ימים השתתפו בה. בראשה ישב הרב ישראל לייבוב, יו"ר צעירי חב"ד. לצידו נכחו הרב אפרים וולף, בא כוחו של הרבי בארץ הקודש; השליח הרב אריה לייב קפלן, הרב משה סלונים, הרב שלמה מיידנצ'יק, יו"ר ועד כפר חב"ד; ועוד עשרות משתתפים. על הפרק עמד המיזם פורץ הדרך שביקש הרבי להפעיל בפעם הראשונה בכל רחבי העולם.

בתחילת האספה הושלך הס. פרופ' ירמיהו ברנובר, שחזר זמן לא רב קודם לכן מחצרות קודשנו, שיתף את עשרות הנוכחים ביחידות שזכה לה בקודש פנימה. הוא סיפר כי הרבי שיגר באמצעותו 60 שטרות של 50 לירות על מנת למסור אותם לרב לייבוב, בבקשו כי שטר אחד יוענק לכל מי שיארגן תהלוכת ל"ג בעומר באזורו. להוראה הוסיף הרבי ואמר: "אָן קוּנְצְן" (בלי התחכמויות). כאומר, רק מי שאכן יארגן תהלוכה יקבל שטר. בלי עיגולי פינות או יישור קווים.

באותה תקופה יצא הרבי בהוראה לקיים תהלוכות ל"ג בעומר בכל העולם כולו. עד אז התהלוכות, ה'פאראד', היו נערכות רק בניו יורק, ב-770. היחידות עם ברנובר הייתה המשך ישיר להוראה הזו. בכפר חב"ד, עם שובו של פרופסור ברנובר ארצה, התכנסו העסקנים בכפר לאספה מיוחדת. בצהרי היום שלאחר האספה יצא הרב רלי הלפרין ממשרדו של הרב סלונים ועל כתפיו מוטלת משימה: לשרטט את תוכנית הפעולה.

קצת רקע: מפת חב"ד בארץ באותם ימים הייתה רחוקה שנות אור מהפריסה המוכרת כיום. בכל רחבי הארץ היו לא יותר מעשרים בתי חב"ד, מתוכם כעשרה לא היו פעילים כלל. גם אלו שהיו פעילים, לא היו נכונים לפעולה אינטנסיבית מבוקר ועד לילה. הרב הלפרין ע"ה קפץ אל המים העמוקים. באותו לילה ישב והכין תוכנית מפורטת. הוא העלה על הכתב, בעזרת עט ודפים, ללא מחשב וללא מדפסת, רשימות מסודרות, ובנה מערך פעילות שלם מהמסד עד הטפחות. כעבור זמן קצר הגיש לר' משה סלונים תוכנית בנויה לתלפיות.

אבל בכך הפעילות רק התחילה. ימים חלפו והרב הלפרין נוכח לדעת כי התוכנית מונחת כאבן שאין לה הופכין. העול הכבד שרבץ על כתפיו של מנהל ה'רשת' היה רב מכדי שייוותר לו זמן לטפל גם בארגון התהלוכות. תשעה ימים בלבד נותרו עד ל"ג בעומר והרב הלפרין לא הרפה. הוא שב ופקד את משרדו של הרב סלונים, הרשה לעצמו להציק ולשאול שוב ושוב מה יהיה על הוראת הרבי ועל ארגון התהלוכות.

הרב סלונים, כך שִחזר הרב הלפרין לימים, הישיר לעברו מבט ובקולו הרועם פקד עליו: "קח את התוכנית ותנהל אותה מאל"ף ועד תי"ו. שב פה, תקים מפקדה ותנהל את כל העסק". כמו כדי לתת משנה תוקף לדבריו, הוסיף הרב סלונים ואמר: "מינו אותי ועכשיו אני ממנה אותך להיות האחראי".

זה היה הרגע שבו פרצו לראשונה עוצמותיו של הרב הלפרין בפעילות ציבורית חב"דית ארצית. הוא ביקש חופשה מה'כולל' ונכנס לפעולה. כמו שלמד בצבא שרטט תוכנית על כל שלביה וליהק את בעלי הכישרונות שהכיר מקרב אנ"ש. הוא הגה תוכנית ארצית הכוללת רכזים אזוריים. נוסף על כך הפיק סמלים וכרזות אחידות ותוכן אחיד לכל התהלוכות. במו ידיו כתב שני עלונים: האחד ובו תוכנית מדויקת לכל פעיל, כיצד יביא ילדים לתהלוכה, מה יאמר להם וכיצד יתנהלו התהלוכה והכינוס שאחריה, והאחד עבור כל ילד שישתתף בתהלוכה, וממנו יגזרו שובר משוב הכולל את פרטיו המלאים של כל ילד, כדי שתהיה פעולה נמשכת.

מפאת כוח האדם המצומצם נשלחו חסידים מכפר חב"ד למקומות שונים בארץ. הרב שמואל גרייזמן נשלח לרמת גן, הרב גלוכובסקי והרב קסטל נשלחו לירושלים, הרב מנחם מענדל ברוד, שאז היה בחור לקראת 'קבוצה' ותלמיד בישיבה במגדל העמק מונה לאחראי בגזרת המחוז הצפוני.

ההצלחה הייתה אדירה. 167 תהלוכות התקיימו באותה שנה ברחבי הארץ. קודם ל"ג בעומר, הכוורת במשרדי הרשת רחשה פעילות. המטה שריכז את המערך נשטף מתנדבים. אברכים ובחורים הגיעו ללא הפוגה וביקשו להושיט יד. כמעט כל חב"ד התגייסה. 60 השטרות ששיגר הרבי לא הספיקו. אחרי ל"ג בעומר שלח הרבי לארץ 107 שטרות נוספים. באותה שנה השתתפו כ-81,700 ילדים בתהלוכות. הרב הלפרין זכר במשך שנים את המספר המדויק. הנתונים זרמו אל המטה והוא איגד אותם ודיווח על כולם יחד לרבי. מראש ביקש מכל מארגני התהלוכות שיעבירו לו את המספרים כדי שישלח אותם במרוכז למזכירות ב-770. כך אכן נהג ועשה.

באותה תקופה קיבל הרב הלפרין שיעור מוחשי בחובת הציות למסגרות שהקים הרבי. את השיעור הזה הפנים מאז במשך עשרות שנים, עד יומו האחרון. התברר כי אחד ממארגני התהלוכות, שהופקד על ארגון שש תהלוכות, החליט לדווח לרבי באופן עצמאי על התהלוכות ולא שיגר את הנתונים אל המטה הארצי. כשהתקשר הרב הלפרין אל המזכירות והקריא במשך זמן ארוך את המספרים, דילג על התהלוכות הללו. מהמזכירים ביקש כי יצרפו את הדו"ח על שש התהלוכות לדו"ח הכללי.

כעשר דקות לאחר השיחה עם מזכירות הרבי, צלצל הטלפון במשרד המטה. על הקו – ר' אפרים וולף. קולו להט והוכיח את הרב הלפרין, שהרים את השפופרת: כיצד לא קיבל הרבי דיווח מלא על התהלוכות? תחילה לא הבין הרב הלפרין, הלוא זה עתה סיים להעביר את הדו"חות אל מזכירות הרבי, אבל הרב וולף לא קיבל את ההסברים, נזף בו וסיים את השיחה. במטה השתררה אווירת נכאים. "לכך לא ציפינו", שִחזר הרב הלפרין לימים.

בתוך זמן קצר התבררה התמונה: הדו"ח על אותן שש תהלוכות נפקד מהדו"ח הכללי וזו הסיבה לתרעומת של הרב וולף. הרב הלפרין מיהר להתקשר אל אותו נציג ומתח עליו ביקורת קשה. לא נחה דעתו עד שהלה מסר נתונים מדויקים על שש התהלוכות שארגן. הרב הלפרין הזדרז, חייג שוב אל מזכירות הרבי ודיווח גם על אותן שש תהלוכות. בקולו של המזכיר הרב בנימין קליין היה ניכר כי המתין לדיווח הזה. "בסדר גמור", אמר להלפרין הצעיר, "אני מכניס את זה לרבי".

כעבור זמן קצר התקבלה מהרב וולף צפירת הרגעה. הדיווח התקבל. כעת הכול בא על מקומו בשלום. אבל הרב הלפרין הפנים את המסר. מאז לא הרשה לעצמו לסטות אפילו כמלוא נימה מהסדר שקבע הרבי, מהמסגרת הארצית המקיפה של פעילויות חב"ד. אולי זה היה אפילו ה'זהיר טפי' של הרב הלפרין מאז במשך עשרות שנות עסקנות: המסגרות של הרבי.

ב'שדה הקרב' החב"די

ובחזרה אל שנות המ"ם. בקיץ אותה שנה דרך כוכבו של רלי הלפרין הצעיר. היכולות, כמעט חסרות תקדים, שגילה בתהלוכות ל"ג בעומר סימנו אותו אצל עסקני חב"ד. מאז לא שקט על השמרים והיה חלק בלתי נפרד מהמבצעים הגדולים והארציים שהובילה חב"ד. כבר בתום ארגון תהלוכות ל"ג בעומר בשנת תש"מ כתב לרבי מכתב ובו העלה הצעה לערוך כינוסי ילדים לקראת מתן תורה בכל הארץ. תגובת הרבי לדברים הייתה בדמות שיחת קודש שבה אישר את הרעיון. כך באה לעולם הכּרזה ששימשה את צעירי חב"ד שנים רבות בנוסח: "אבא, קח אותי לבית הכנסת בחג השבועות".

בכינוס הרמב"ם הראשון, בשנת תשמ"ה, נמנה הרב הלפרין עם מארגני האירוע האדיר בבנייני האומה. בבחירות תשמ"ט היה מהפעילים הבולטים למען 'אגודת ישראל'. בתחילת שנות הנו"ן, כשהוקם המטה לשלמות העם והארץ שעל ידי אגודת חסידי חב"ד, נקרא לעמוד בראשו. בנושאי שלמות הארץ ראה כל ימיו חובה קדושה לכוון לרצונו של הרבי ולמנוע סכנות נפשות מיושבי הארץ. לקראת בחירות תשנ"ו, כשהבין כי יש לתמוך בנתניהו שהתמודד אז לראשות הממשלה מול אדריכל אוסלו ומועמד השמאל פרס, הצטרף אל מנהלי המטה שהריץ את קמפיין 'נתניהו טוב ליהודים', שהוביל לניצחון נגד כל הסיכויים.

פחות מעשור לאחר מכן, לפני גירוש יהודי גוש קטיף, נלחם כארי, כפי שידע היטב, לביטול רוע הגזרה. במסגרת המאבק לא הותיר אבן על אבן והקדיש משאבים אדירים למען השפעה על דעת הקהל. הוא שיזם בין היתר את רעיון הצבע הכתום, שהפך למזוהה יותר מכול עם המחאה נגד הגירוש. מטרת הרעיון הייתה לאפשר לרבים להזדהות עם המאבק בלי שלטים וכרזות אלא בפעולה פשוטה של ענידת סרט דק וקצר. בחזונו של הרב הלפרין הייתה תוכנית סדורה, שלדבריו יכולה הייתה לקצור הצלחה גדולה בשטח, להרתיע את המערכת הפוליטית והמשפטית ואולי אפילו למנוע את הגירוש. התוכנית לא הופעלה בעיקר בשל חוסר משאבים (עלותה הייתה כעשרה מיליון דולר).

מפליא להיווכח כי גם בכל תקופת המאבק הארוכה בתוכנית ההתנתקות, שלעיתים קרובות התערבו בה גופים פוליטיים ימניים נוספים ששיתפו פעולה, ידע הרב הלפרין לבדל מה מתאים לחסידי חב"ד ומה פחות. לאנשי צוות המטה תמיד שינן ואמר כי לא כל דבר הוא התפקיד של חב"ד. "מה שמותר לאחרים לא בהכרח מותר לנו", הסביר. הוא נצמד להנחיות ולאישורים שקיבל מבית דין רבני חב"ד ולא סטה מהם אפילו כמלוא נימה. בכלל ידע לתעל את המאבק ולמקד אותו בדברים האפקטיביים באמת שגם ישפיעו בשטח. הוא לא חיפש כותרות בעיתונים ואמצעי מחאה שיקבלו אזכורים בתקשורת. הוא ביקש למנוע את הגזרה. השאר לא עניין אותו. לכן, לדוגמה, התנגד לתוכנית ההפגנה בכפר מימון שכללה שיתוק תחבורה וכדומה. הוא ראה בכך מאבק מיותר, פעולה שתגרום סבל לאזרחים שייקלעו להפגנות וגם לא באמת תיצור השפעה בשטח. "בסוף חיילים יחסמו את המפגינים, ואם יהיה עימות הפסדנו", חזר והדגיש.

אחת מנקודות הציון הבולטות במאבק בהתנתקות הייתה עצרת התפילה הגדולה בכותל המערבי. התוצאה ידועה: מאות אלפים נהרו לכותל בתחילת חודש תמוז תשס"ה. ספק אם אי פעם היה בכותל מעמד דומה. אוטובוסים נעצרו בגבעה הצרפתית, נחלי אנוש נתקעו בשער שכם. כל ירושלים הייתה פקוקה. אמצעי המאבק הזה היה נכון מבחינתו. אף שבסופו של דבר לא השיג את התוצאה המיוחלת, עצם האחדות מול הכותל המערבי, שכמותה לא הייתה עד אז ומאז, הייתה שווה עבורו.

"הייתה נקודה אחת ששבה ובלטה אצל הרב הלפרין בכל הפעולות הגדולות שהיה מעורב בהן", מעיד ידידו הקרוב הרב יוסף יצחק אהרונוב, שצעד עימו יד ביד עשרות שנים במסגרת המטות השונים בצעירי חב"ד ואגודת חסידי חב"ד, שבראשם הוא עומד: "קבלת עול. הרב הלפרין ציית לפקודות. הוא תמיד היה אומר שחייל לא שואל למה. חייל מבצע. יודע מה דורשים ממנו – ומבצע".

'גאון יעקב'

ביטוי מוחשי למסירות של הרב הלפרין לשליחותו ולעסקנותו הארצית, ובד בבד להבנה הדקה שלו בדברי הרבי והנכונות המוחלטת שלו להתייצב לכל אשר נדרש ממנו – נראה בתקופת כהונת הממשלה האחרונה. הפרטים הבאים נחשפים כאן לראשונה: בקיץ תשפ"א, בתום מערכת הבחירות הסוערת והשלישית ברציפות, שבסיומה שוב נוצר תיקו בין הגושים, נקרתה הזדמנות להקים ממשלת ימין–חרדים בראשות נתניהו ובתמיכת מפלגת רע"ם.

ההתנגדות הייתה מצד חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' ומפלגתו. בקרב עסקני חב"ד היו שהתלבטו אם נכון להפעיל מכבש לחצים על 'הציונות הדתית' ולגרום לה להסיר את התנגדותה. הרב הלפרין נמנה עם אותם עסקנים. ניסיון כבר היה לו, כאמור, בהובלת קמפיינים ובהשפעה על דעת קהל. מה שעשתה חב"ד בתשנ"ו ובתשמ"ט נישב ברקע.

השאלה הייתה אם נכון לחדש את אותם המהלכים. דעות נשמעו לכאן ולכאן. שני צדדים היו למטבע. מה דעתו של הרבי במקרה כזה? האם עדיפה ממשלת ימין בכל מחיר, גם תמורת הישענות על רשימה ערבית? האם החלופה, ממשלת שמאל, גם היא בתמיכת ערבים, עדיפה? הכרעה לא הייתה. הרב אהרונוב הצליח להשיג באותם ימים תיעוד כתוב מיחידות של הרב אלימלך נוימן, העסקן הגוראי מניו יורק, אצל הרבי בחול המועד פסח תש"נ. יחידות זו התקיימה זמן קצר אחרי הפלת ממשלת פרס, במה שזכה לכינוי 'התרגיל המסריח', חרף דעתם של חברי מועצת גדולי התורה. בקרב הנהגת היהדות החרדית הייתה סערה וניצבה השאלה – מדוע הכשיל הרבי את המהלך. הרב נוימן הגיע לדבר עם הרבי בנושא. דבריו של הרבי באותה יחידות, שנמשכה כחצי שעה, היו חריפים. הרבי אף הרים את קולו במהלכה. תוכן הדברים המלא ביחידות לא פורסם מעולם.

בשעת מעשה ערך המזכיר הרב גרונר תמלול של כל דברי הרבי ביחידות ואף הגיש אותו אל הרבי להגהה. עותק של תמליל הדברים המקורי של הרב גרונר, וכן הגהות הרבי עליו, הגיעו לידי הרב אהרונוב בשנה שעברה. באותן רשימות אפשר להיווכח בתיקונים של הרבי, ובכך להבין אילו נקודות היו חשובות לרבי, בכל הקשור להקמת ממשלת ימין בישראל. העסקנים הבינו כי ברשימת אותה יחידות עשוי להימצא הפתרון לשאלתם. בבית שז"ר בכפר חב"ד התכנסה ישיבה נרחבת. כמה עסקנים ישבו במקום. הרב הלפרין נכח במקום אף הוא. במשך כשעה ועשרים דקות התעמק במכתב ובהגהות של הרבי, והרצה בשטף את משנתו לקהל הנוכחים. הבנתו את דברי הרבי הייתה כי אסור לתמוך בממשלה הנשענת על רשימה ערבית. היו שחלקו על הרב הלפרין אבל הוא הסביר שוב ושוב עד ששכנע את כולם.

בסיום נאומו ביקש ממזכ"ל אגודת חסידי חב"ד, הרב אריאל למברג, להזמין לו מונית כדי לחזור לביתו בהרצלייה. זה כבר היה בתקופה שהיה חלוש ומטופל רפואית. "הרב הלפרין היה פשוט מפורק", משתף הרב למברג השבוע. "נכנסתי איתו למונית וליוויתי אותו במהירות להרצלייה. היה קשה לו מאוד והוא סבל ייסורים מהמחלה. אחרי זמן מה, כשכבר היה יכול לדבר מעט, שאלתי אותו מדוע הגיע לאספה כשגופו כה חלוש.

"הוא ענה לי: 'מה השאלה בכלל? קיבלתי הוראה מהרבי ועשיתי את מה שהייתי צריך לעשות'. הוא המחיש ואמר כי עובדה היא שכל עוד היה באספה הצליח לשמור על כוחותיו, ורק כשיצא ממנה התפרק. 'כשעשיתי את מה שהייתי צריך לעשות', אמר, 'הגוף שמע לי. כשסיימתי כבר לא שמע לי'. ראיתי אז חייל של הרבי כפשוטו. זה משהו בלתי נתפס".

במהלך השנים הובאו לא מעט פוליטיקאים, שחשקו בקולות חסידי חב"ד, אל ביתו של הרב הלפרין ע"ה. הוא נפגש עם רבים מהם, בכירים יותר ופחות, וניסה להשפיע עליהם. "אני זוכר פעם אחת, ביום שישי", מספר הרב למברג, "ששרת המשפטים באותם ימים גב' שקד הגיעה לביתו בהרצלייה. במשך כמה שעות הוא ישב איתה ודיבר בצורה מאלפת. לפניי התגלה אדם רחב אופקים ברמה שקשה למצוא כדוגמתו. הייתה לו בקיאות אדירה והוא הקסים אותה. הוא דיבר איתה על המהות של מדינה יהודית. לא על פרטים. על המהות.

"באחת הפעמים הצטרף לפגישה גם בנט. השניים, בוגרי סיירת מטכ"ל, דיברו בשפת קודים. היה מדהים לראות איך הרב הלפרין מפלס מסילות לליבו של היושב מולו. אין עוד הרבה אנשים כאלה בחב"ד. הוא לא ויתר על קוצו של יו"ד, היה 'קיצוני' וידע לעמוד על שלו ולהסביר את שיטתו, ועם זאת ידע איך לעשות זאת בחוכמה גדולה, בפיקחות, אבל גם באהבת ישראל עצומה".

מפגשים רבים התקיימו בין הרב הלפרין ונתניהו. באחד מהם, בבית שברחוב בלפור, הודיע במהלך הפגישה כי עליו לדווח לרבי על הנאמר. הרב הלפרין דיבר בתוקף באותן פגישות. נתניהו הגיב: תכתוב בשבילי. הרב הלפרין נעתר, כתב את המכתב אבל ביקש מנתניהו שיחתום. ביבי סירב. הוא הסביר כי אומנם הוא מסכים לכל מה שכתוב, אבל חתימה שלו עלולה להתפרש כמחויבות והוא אינו מעוניין שדבר כזה יתפרסם. הרב הלפרין שאל את נתניהו: אבל אתה מזדהה עם הכתוב? נתניהו השיב שכן.

הרב הלפרין שלף מכיסו ספר 'אגרות קודש' קטן והכניס בתוכו את המכתב. כשפתח את הספר הופיע במקום מענה העוסק בבחירות. הוא הקריא אותו. נתניהו התקשה להאמין. "הכנת את זה מראש", חשד באיש שיחו. אבל הרב הלפרין הגיש את הספר לנתניהו וביקש ממנו שיקרא. בחדר נכחו עוד לא מעט אנשים. אחד מעדי הראייה מתאר את ה'גאון יעקב' של השליח.

בהזדמנות אחרת, במהלך מבצע 'צוק איתן', נפגש הרב הלפרין עם נתניהו בתום אחת מישיבות הקבינט. כשיצא חיפש רעיון כיצד יוכל לחזק את ראש הממשלה. לפתע נזכר. בביתו היו זוג תפילין שאותן הועיד לאחיו הגדול של נתניהו, חברו יוני הי"ד, שתחתיו שירת בסיירת מטכ"ל, לפני שנהרג. הוא מצא את התפילין בבית והתכוון להעניק אותן לביבי.

אל המפגש הבא, שהתקיים בנוכחות – ייבדלו לחיים – הרב ירוסלבסקי, הרב אהרונוב, הרב בנימין ליפשיץ מכפר חב"ד, הרב אריאל למברג ונוספים, הביא עימו הרב הלפרין את התפילין. השעה כבר הייתה אחרי השקיעה ולכן השאיר את התפילין אצל נתניהו, וביקש ממנו כי ישתמש בהן. "אחד מיועצי נתניהו שהיה בחדר", מתאר הרב למברג השבוע, "אמר לנו שהוא מכיר את נתניהו טוב, אבל מעולם לא ראה אותו מתרגש כפי שהתרגש בעת שקיבל את התפילין מהחבר של יוני, תפילין שיועדו במקורן לאחיו הבכור. אני יכול לומר שבכלל, ואני נכחתי בביקורים הרבים שלו, הרב הלפרין ידע לדבר בדקויות, הוא ידע לפצח ולהבין טוב את ההשקפה החסידית ואת התבטאותה באקטואליה השוטפת. היו לו העוז והתוקף וה'גאון יעקב' מחד גיסא, אבל גם הדרכים למצוא מסילות ללב האנשים".

הפך את הרצלייה

אבל הפעילות הארצית והכללית, שעמודים רבים הוקדשו לה בכתבה זו, הייתה רובד אחד בלבד בדמותו של הרב הלפרין ע"ה. את מרב מרצו וכוחו השקיע במשך למעלה משלושים שנה בהרצלייה, שבה נבחר לכהן בתור שליח הרבי. "היה בו שילוב מיוחד מאוד", אומר ל'כפר חב"ד' הרב יעקב נקי, מוותיקי השלוחים בעיר. "הוא היה בסיירת מטכ"ל, אדם שלא נכנע לשום מכשול. מבחינתו לא היה דבר בלתי מושג. פקודה זו פקודה. אין דבר כזה לסרב. עם זאת במהות שלו היה חייל פשוט. הייתה לו סיסמה שהיה אומר לכולם: 'ישר לקרב'. זה חזר על עצמו. תמיד אמר שאנחנו צריכים לאמץ את כל האיברים והגידים ולהגיע אל היעד שנועד לנו, שחייל אינו יכול להירדם באמצע המשמרת שלו".

הרב נקי זוכר את ימי השליחות הראשונים שלו. "זה היה חמש שנים אחרי שהגיע להרצלייה. עוד לא היו אז בעיר הרבה שלוחים ומשפחות חב"דיות, כמובן. הדבר הראשון שבו הרב הלפרין עזר לי היה לפנות את העצים שהפריעו בכניסה לבית חב"ד. אם הבין שזה מה שנדרש ממנו – זה מה שעשה".

הנכונות הזו לעשות את שצריך באה לידי ביטוי באופן מובהק ביותר בשנותיו האחרונות של הרב הלפרין. גם בתקופות שנלחם במחלה המשיך להפעיל את הקהילה ביד רמה. "ההבדל בין טבע לנס", מרחיב הרב נקי, "הוא שטבע הוא דבר קבוע ואילו נס הוא דבר בלתי קבוע. אם בכל יום יקרה נס – הדבר כבר לא ייחשב לנס אלא לטבע. אצל הרב הלפרין מה שראינו לנגד עינינו היה נס תמידי.

"במשך כמה שנים התמודד עם המחלה והמשיך בכל אורחותיו. ביום חמישי האחרון עוד מסר שיעור בליקוטי תורה בבית חב"ד. זה לא נשמע הגיוני. אנשים שראו אותו מוסר שיעורים ומתוועד היו שואלים אותי: תגיד, אתה בטוח שהמצב שלו כל כך קשה? האמת היא שאני, שהייתי מודע למה שהוא עובר, ראיתי לפניי נס מהלך. הוא היה חוזר מטיפולים קשים ומגיע ישר לבית חב"ד ומוסר שיעור בהתלהבות גדולה. הייתה פעם שדיברתי איתו על כך בגלוי. אמרתי לו: זה לא מסתדר לי, איך אתה עושה את זה. הוא ענה לי: גם לי זה לא מסתדר, אבל אני חייל, וחייל אוסף את הכוחות ומסתער אל שדה הקרב, כמו שדורשים ממנו".

המוטו שלפיו נהג הרב הלפרין היה לכתחילה אריבער. הרב יהודה בוטמן, שליח הרבי ברמת השרון, שהובא לעיר שליחותו בידי הרב הלפרין (רמת השרון הסמוכה להרצלייה הייתה תחת אחריות הרב הלפרין) במסגרת שליח עושה שליח, מספר כי כאשר הגיע לשליחות ליווה אותו הרב הלפרין מקרוב ואף הקדיש זמן יקר כדי לחלוף איתו בין חנויות בעיר, להכיר לו אנשים ולרכך ככל האפשר את הנחיתה שלו במקום. "אני זוכר שנכנסנו לחנות ברחוב סוקולוב", משתף הרב בוטמן. "על הקירות היו תלויות תמונות בלתי מתאימות. הרב הלפרין נכנס, חיבק את המוכר, דיבר איתו מספר רגעים, כבש את ליבו, ולבסוף החל להוריד את התמונות. המוכר לא התנגד. ובכן, זו פעולה חריגה. לא פועלים כך בדרך כלל. אבל האמת של הרב הלפרין כה חדרה עד שהדבר עבר באופן טבעי.

"אני זוכר פעם נוספת דומה שבה ראיתי את הרב הלפרין נוהג כך. זה היה מספר שנים קודם לכן, כאשר כבחור ישיבה הייתי בשליחות עם אחי בישיבה החב"דית בלונדון. הזמנו את הרב הלפרין, שעימו היה לנו קשר מוקדם, שיגיע להתוועד עם הקהילה ועם הבחורים ויעזור לנו בשליחות.

"באחד הימים ביקשנו ממנו שיצטרף אלינו ל'מבצעים'. הגענו למרכז התכשיטים והסחר וחלפנו מול חנות ברחוב הראשי. הוא התעניין מה יש בחנות והסברנו לו שהמוכר באותה חנות הוא טיפוס מוזר שמעולם קודם לכן לא הצלחנו לקשור איתו שיחה מסודרת. לא ידענו אפילו אם הוא יהודי. הרב הלפרין נכנס לחנות היוקרתית וביקש לדבר עם בעל הבית. אחרי כמה דקות הופיע בעל הבית, נבוך מעט. הרב הלפרין שאל אותו אם הוא יהודי. הלה הנהן בחצי ראש. כאשר הבין הרב הלפרין כי לפניו ניצב יהודי דפק מיד על מדף הזכוכית בתצוגה המקדימה, קפץ אל מעבר לשולחן וחיבק את המוכר הקשוח, שבתוך שניות נמס. באותו יום המוכר הניח תפילין. בתוך שבועיים החליט לטוס עם משפחתו לרבי. במשך תקופה ארוכה אותו יהודי היה עבורנו עלום וסגור, והנה הגיע הרב הלפרין ובייחודיותו הגדולה הצליח פשוט לפענח ולפתוח את אותה נשמה.

"אצל הרב הלפרין היו כמה ניגודים בד בבד. מצד אחד אמונה גדולה מאוד ומצד שני פרקטיות גדולה. לפעמים בהתוועדויות לדוגמה אפשר 'לשכוח על העולם'. הרב הלפרין לא היה כזה. תמיד היה ממוקד ומסודר להפליא".

ההתאמה הזו אל כלי המקבל, הפרקטיות, באו לידי ביטוי בשורת הזדמנויות בהרצלייה. "הייתה פעם אחת", נזכר הרב בוטמן, "שחשבנו לעשות בשכונה איזה ערב גדול בעלות מינימלית, בחודש אלול. הרב הלפרין לא הסכים ואמר שבשום אופן לא נכון לקיים כנס כזה. הוא לא פירט, רק אמר שזה לא לעניין. אחרי תקופה התברר לי כמה צדק, ולא ארחיב. אז הבנתי עד כמה ראה למרחוק".

המעבר המפתיע לחב"ד

ייחודיותו של הרב הלפרין ניכרה בו כבר בגיל צעיר. הוא נולד בשנת תשט"ז בנתניה להורים אמידים. הסביבה שבה גדל הייתה נטולה כל זיקה למסורת. זו הייתה סביבה 'צברית', מרחיקת סממנים יהודיים. סביבה מורדת. כנער היה הלפרין יו"ר מועצת התלמידים בבית הספר. כבר אז באו לידי ביטוי כישוריו להפעיל תלמידים, להוביל מחאות בבית הספר.

לחב"ד נחשף לראשונה כנער מתבגר שהגיע לכפר חב"ד בשבת הגדול שלפני חג הפסח. הוא התארח עם חברים בביתו של הרב ישבעם סגל ושוחח עימו בנושאים עמוקים, שיחה שהפכה במהירות לפולמוס בנושאי אמונה והשגחה פרטית. "התקפתי אותו בשאלות מרגיזות וחקרניות", סיפר לימים בריאיון שהעניק ל'ידיעות אחרונות', "רציתי שייכשל, אבל התפלאתי על קשת הנושאים הרחבה שהוא התמצא בהם. באותו יום שישי הוא ישב איתנו עד ארבע לפנות בוקר ולמחרת ראיתי את הכול באור שונה. הגעתי למסקנה שאם אני יהודי עליי לבדוק את היהדות בצורה רצינית ומעמיקה לפני שאשלול אותה. ומאחר שאני טיפוס קיצוני – עשיתי הכול עד הסוף".

הלפרין חזר לנתניה וכבר בתחילת אותו שבוע ארגן קבוצה של שלושים תלמידים, שיתאספו אחת לכמה ימים ללמוד חסידות בכפר חב"ד. היה לו הכוח להשפיע על תלמידים בהיותו יו"ר מועצת התלמידים. בתוך זמן קצר התארגנה קבוצה ונסעה לכפר חב"ד למשך שבוע ימים ברציפות. בנות הקבוצה פוזרו בין המשפחות, והבנים, ובהם רלי, נכנסו ללמוד בישיבה. בסוף אותה שנה חלק גדול מהבחורים התקרבו ליהדות. משם המשיכו לצבא.

בשעת הגיוס כבר היה הלפרין שומר מצוות לחלוטין. הוא התגייס לחיל האוויר, החל קורס טיס, אבל הודח ממנו ועבר לשרת בסיירת מטכ"ל. מהקורס הודח כיוון שטס במטוס סילון בלי שהסיר את זקנו. המדריכים טענו שבלתי אפשרי לחבוש מסכת חמצן מעל הזקן. הלפרין נאבק על זכותו במשך שמונה חודשים ובסיומם הוצב בפניו אולטימטום – להוריד את הזקן או לפרוש מהקורס. הוא בחר באפשרות השנייה.

באותה תקופה כבר הכיר הרב הלפרין את מי שלימים תהפוך לרעייתו. שניהם היו אז במסלול שמירת מצוות ולא ידעו איך להכיל את הקשר ביניהם. הוא היה אז בצבא ובשעות הפנאי למד בישיבה. היא אומצה בידי אחת המשפחות בכפר חב"ד והייתה עסוקה גם כן בלימוד. הרב הלפרין החליט לכתוב על כך לרבי ולשפוך את ליבו. השאלה שעמדה במרכז מכתבו לרבי הייתה אם להמשיך ולשמור על קשר עימה. תשובתו של הרבי הפתיעה אותו. הרבי ענה לו כי אם יבנו את ביתם על יסודות התורה והמצוות יהיה השידוך בשעה טובה ומוצלחת ושנכון להקדים את מועד החתונה.

אחרי חתונתו נותר הרב הלפרין במשך כמה שנים להתגורר בכפר חב"ד. הוא הקדיש שעות רבות ללימוד ובד בבד קיבל עליו מיזמים כלליים. על פי הוראת הרבי אליו נותר ללמוד בכולל מספר שנים ואף קיבל הסמכה לרבנות. תהלוכות ל"ג בעומר בשנת תש"מ הן שגרמו לו לזנק, בפעם הראשונה, אל הזירה החב"דית הארצית.

פירות מפוארים

בתחילת שנות המ"ם עבר עם רעייתו להתגורר בהרצלייה בתור שליח הרבי. כמעט עשור קודם לכן, זמן קצר אחרי שהקים את ביתו, עבר תאונת דרכים מחרידה, במהלכה נהרגה אחותו והוא ורעייתו תבדלחט"א נפצעו קשה. כשהגיע להרצלייה התמסר כליל לעבודת השליחות והחל להקים את הקהילה מאפס. יותר משלושים שנה חלפו – והפירות שגידל מפוארים.

בחודשים האחרונים לחייו הכין הרב הלפרין את הרצלייה לקראת היום שבו יועברו המושכות לידי שליח אחר שימלא את מקומו. הוא שוחח אישית, בשיחות טלפון רבות שקיים בסוף ימיו, עם כל משפחה חב"דית בהרצלייה ועם השלוחים בעיר, והודיע להם כי הרב תמיר קסטיאל, השליח משכונת קטמון בירושלים, חבר ועדת הסניפים בצעירי חב"ד, הוא שימלא את מקומו. הוא אף החתים על כך את כולם בפדיון נפש, ששוגר בהמשך אל הרבי. והציבור – קיבל. איך לא.

זה צעד נדיר, אפילו חסר תקדים. לא בטוח שבמקומות אחרים הוא יכול להצליח מעשית. אבל בהרצלייה, שבה הקהילה הגדולה והשלוחים הרבים חונכו בידי הרב הלפרין לציות ללא עוררין לסדר בשליחות, כפי שהדריך וקבע הרבי – הצעד היה טבעי והתקבל בידי כולם מקיר אל קיר. הוא ציווה ויהי.

אם מחפשים את סוד ההצלחה של הקהילה החב"דית בהרצלייה הוא טמון כנראה, בין היתר, בנגזרת מהצוואה המעשית הזו של מנהיגה ומקימה. הקהילה בהרצלייה נדירה בסגנונה, בת כמאה וחמישים משפחות, המתפללות בשורת בתי כנסת המפוזרים ברחבי העיר הצפונית לתל אביב. כולם מאוחדים, משתפים פעולה זה עם זה. הפעילות משגשגת.

המנוע היה הרב הלפרין ע"ה, שניצח במסירות על השלוחים תחתיו. אבל הוא עשה זאת בכפיפות למסגרת הארצית והממסדית. דעותיו בענייני משיח לא תמיד עלו בקנה אחד עם דעותיהם של שלוחים ותיקים ומנהלי מוסדות חב"ד הארציים, אבל הוא לא ראה בכך סתירה לחובת השמירה על הסדר שקבע הרבי. בכינוסים השנתיים של צעירי חב"ד היה מהראשונים שנרשמו. לא תמיד הצליח להגיע ולהשתתף בפועל, משלל סיבות, אבל להירשם תמיד הקפיד להירשם מיד. הוא ראה בכך חובה קדושה, כלי לברכה. ואולי מדויק יותר: הוא לא ראה בכלל אפשרות אחרת. על לשונו שגור היה תמיד: השפע של הרבי ניתן באמצעות הרישומים הטכניים לכאורה במוסדות של הרבי.

הרב יוסף יצחק אהרונוב, יו"ר צעירי חב"ד ואגודת חסידי חב"ד, שצעד, ייבדל לחיים, יד ביד עם הרב הלפרין ע"ה במשך כיובל שנים, משתף את 'כפר חב"ד' במה שהתרחש מאחורי מינויו של הרב תמיר קסטיאל השבוע. "בחודשים האחרונים, חודשיים או חודש וחצי לפני פטירתו, דיברתי עם הרב הלפרין בכל יום. הוא כבר לא הרגיש טוב. אמר לי: אני בשליחות וזה החיים שלי, ואני ממשיך כרגיל בעבודתי, ואם יש צורך להתמודד וללכת לבקר במקום כזה או אחר – אלך ואבצע גם בו שליחות. עם זאת אני יודע שיש צורך במישהו שימלא את מקומי. צריך למנות מישהו. אבל מי אני שאֲמַנֶּה, אני חייל וחייל צריך לציית להוראה של המפקד, של הרבי, ולכן אני כפוף לסדר שהרבי קבע, והגוף שאותו הרבי הועיד לנהל את השליחות בארץ הקודש – הוא שימנה את ממלא מקומי בהרצלייה. והרב הלפרין אמר: אני שואל ומתייעץ לגבי זהותו של המחליף. מי אתה ממליץ שיהיה השליח הראשי במקומי? מה שהנהלת צעירי חב"ד המרכזית תגיד אני אקבל. לא אני הוא שקובע, אני לא יכול לקבוע.

"ובאמת עלו מספר שמות, והרב הלפרין דיבר בשבחו של כל אחד ואחד מהמועמדים. הוא תיאר את ההצלחה של השלוחים בהרצלייה, כל אחד לפי כבודו. בין השמות עלה שמו של הרב קסטיאל, שנבחר לבסוף. היה חשוב לו שהסדר הזה, שהמסגרת הברורה, תישמר. היה חשוב לו להנחיל לשומעי לקחו את קבלת העול המוחלטת לסדר שהרבי קבע.

"הרב הלפרין אמר לי: אני חייב ללכת לפי הטבע, אומנם אני אופטימי ומאמין שאצליח לגבור על המחלה, אבל עם זאת אני שומע למה שהרופאים אומרים וחוזים. הוא דיבר על זה שעות. אחרי שבחר ברב קסטיאל הוא שאל אם עליו גם להתקשר אל הרב נפתלי ליפסקר, מנהל אגף הסניפים, כדי לעדכן אותו במינוי, או שאין צורך בכך כי הדבר יסודר על ידי באופן רשמי. אמרתי לו: אל תדאג, אני כבר אעביר את זה הלאה".

הרב אהרונוב מציג התכתבות אישית שקיים עם הרב הלפרין בשבועות האחרונים לחייו, ובה משתף אותו הרב הלפרין בקצב ההחתמה על המכתב לרבי, שבו מפורט מינויו של הרב קסטיאל כממלא מקום. "ברוך השם כבר כמעט כל מי שהיה אמור לחתום על הפ"נ חתם", נכתב באחת ההודעות. "אני יכול לומר שתמיד, בכל דבר שעשה, הרב הלפרין התייעץ", אומר הרב אהרונוב. "תמיד הרים טלפון ותמיד התייעץ. ולאותן התייעצויות זקף את ההצלחה הגדולה שלו בשליחות.

"נתבונן בזה קצת. שליח מצליח. הקים אימפריה. ובכל זאת לא עושה שום צעד בלי לקבל את הסכמת ההנהלה הארצית. זו גדלות. ובעצם האמת היא שזו לא גדלות, כך צריך להיות הסדר הטבעי והרגיל, אבל בעולם שלנו זה נתפס כגדלות. הרב הלפרין לא היה איש 'פשוט'. התפקידים שקיבל היו תפקידי מפתח. הוא היה אדם עוצמתי, לא מישהו שלא יודע לקבל החלטה לבדו, ובכל זאת מעולם לא החליט לבד. לא בצעד האחרון של מינוי ממלא מקומו ולא בכל הפעולות הגדולות שהיה שותף להן".

בפטירתו כמו בחייו היה הרב הלפרין לפיד בוהק של חייל המציית לפקודות שהורה הרבי. בצורה שבה העביר את השרביט כמו סיכם את מה שאפיין אותו בארבעים שנות עבודה ציבורית: קבלת עול.

יהי זכרו ברוך.