בהתוועדות שבת פרשת מקץ תשד"מ, חזר כ"ק רבינו נשיאנו על ההצעה: "כאן המקום לעורר עוד הפעם אודות ההצעה, שכל בני ישראל יוסיפו בתפילה, הן בהתחלת התפילה – "הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך", והן בסיום התפילה – "אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך", שעניין זה יסייע לבטל את המצב ד"מלכיות מתגרות זו בזו", וכתוצאה מכך – מצב של מנוחה ושלוה אצל בני ישראל, "לישב בשלוה", כמדובר לעיל בארוכה".
הרבי הסביר, שטענת הקב"ה – "לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה" – הייתה שייכת רק בזמנו של יעקב אבינו. "מה שאין כן בימינו אלו, לאחרי שבני ישראל עברו כבר את כל הייסורים והתלאות כו' במשך כל שנות הגלות, הרי בוודאי ובוודאי יצאו כבר ידי חובה כו' וכמ"ש אדמו"ר האמצעי ב"שערי תשובה", שלאחרי כל הגזירות כו' בטלו עניינים אלו ולא יהיו עוד, ובלשון הכתוב: "לא תקום פעמיים צרה", ולכן בוודאי הגיע הזמן שבני ישראל צריכים "לישב בשלוה" (גם) בעולם הזה. ומהעצות לזה – ההוספה בתפילה, הן בהתחלת התפילה, "הריני מקבל כו'", והן בסיום התפילה, "אך צדיקים גו' ישבו ישרים את פניך", באופן של מנוחה והתיישבות, "לישב בשלוה"" (תורת מנחם תשד"מ ב', 707).
"לא האמנתי שהמדבקה תהיה כה נאה"
לאחר השבת העביר הרבי הוראה להנהלת 'צבאות השם': לקראת כינוס הילדים, שיתקיים ביום שלישי, יש להדפיס מדבקות של נוסח "הריני מקבל" ו"אך צדיקים", עם תרגום לאנגלית. האותיות באנגלית תהיינה בצבע שונה מהאותיות בלשון הקודש, על גבי המדבקה יופיע סמל 'צבאות השם', ויהיה מקום לכל ילד לרשום את שמו.
כך סיפר מנהל 'צבאות השם', הרב ירחמיאל בנימינסון:
"אחרי השבת הרבי הורה לנו להכין מדבקות, כדי שכל חייל ב'צבאות השם' ידביק בסידורו מדבקת "הריני מקבל" ו"אך צדיקים". המדבקות צריכות להיות מוכנות לחלוקה ב'ראלי' ביום שלישי. הרבי ביקש שהמדבקות תהיינה מודפסות בצורה נאה, באותיות צבעוניות, ובאופן שמתאים להדבקה בסידור, עם הכיתוב 'לה' הארץ ומלואה' ושמו של הילד.
"התכנסנו, וחשבנו איך נספיק להכין זאת עד יום שלישי. כיום, הכנת כמות של מדבקות צבעוניות בתנאים כאלה, היא דבר של מה בכך, אבל בתקופה ההיא, זה היה קשה לביצוע. עבדנו על זה חזק מאוד. הציעו לנו שנקנה כמות גדולה של מדבקות ריקות, ונדפיס בעצמנו (בדפוס 'הוועד להפצת שיחות') על המדבקות את הכיתוב הרצוי, אבל הרי היינו צריכים לשלב בזה גם את הלוגו של 'צבאות השם'.
"באותו זמן הייתה ברשותנו כמות גדולה של מדבקות עם הלוגו של 'צבאות השם'. החלטנו, שלאחר הדפסת הטקסט של "הריני מקבל" ו"אך צדיקים" על המדבקות, יצמידו לכל מדבקה את המדבקה עם הלוגו של 'צבאות השם'. היו לנו כמה אלפי עותקים של הלוגו, והעסקנו כמה בחורים מ-770, שהתנדבו להדביק אותם על אלפי המדבקות. אחרי ההדפסה, הבחורים עסקו גם בחיתוך ישר ומדויק של המדבקות, שיצאו ממכונת ההדפסה.
"עבדנו על זה ביום שני במשך כל הלילה. ביום שלישי אחר הצהריים ה'ראלי' כבר התחיל, ואנחנו סיימנו את המלאכה ממש באמצע שהרבי התפלל מנחה עם הילדים… אני זוכר את עצמי רץ מהדפוס למעלה לעבר בית המדרש הגדול, ממהר אל המזכיר הרב גרונר, ומוסר לו את כל החבילה, והוא מסר זאת לרבי. בסיום ה'ראלי' הרבי מסר את החבילה לידי המדריכים, והורה להם לחלק את המדבקות לילדים, כדי שכל אחד ידביק מדבקה בסידור שלו.
"לאחר סיום ה'ראלי', הרבי חזר לחדרו. זמן קצר לאחר מכן, יצא המזכיר הרב גרונר מחדרו הק' של הרבי, וחיפש אותי. הגעתי, והוא אמר לי, שהרבי ביקש ממנו למסור לי כך: "איך האב זיי געבעטן מאכן א סטיקער, אבער איך האב נישט געגלויבט אז עס וועט זיין אזא שיינער סטיקער [=ביקשתי מהם שיכינו מדבקה, אבל לא האמנתי שהמדבקה תהיה כה נאה]". הרבי היה מרוצה מאוד מאיכות ההדפסה, בהתחשב בזמן הקצר שעמד לרשותנו.
"מאז חלפה קרוב לשנה. אחרי ההקפות בליל שמיני עצרת תשמ"ה, סיפר לי ר' לייבל ביסטריצקי ע"ה: 'כפי שאתה יודע, בעת שהרבי עומד לקבל את ספר התורה לידיו בעת ההקפות, הוא מוסר לי את הסידור שלו. כשאחזתי בסידור של הרבי, פתחתי אותו בעמוד הראשון, וראיתי שמונחת שם המדבקה של 'הריני מקבל' שהכנתם'. המדבקה לא הייתה מודבקת בסידור, אלא מונחת בו, ונשארה מונחת שם במשך כל השנים שלאחר מכן".
בניסן תשד"מ דיווחה לרבי הנהלת צא"ח המרכזית ניו-יורק, על יהודי מוויליאמסבורג שהתקרב לליובאוויטש, ותרם 500 דולר להדפסת אלפי מדבקות "הריני מקבל" ו"אך צדיקים", כדי שיוכלו להדביקן בסידור. תשובת הרבי: "וגדול הזכות וכו'" (ליקוט מענות קודש, תשד"מ).
במרחשוון תשמ"ה דיווחה הנהלת צא"ח המרכזית לרבי, על יהודי שתרם הדפסת 5000 כרטיסי "הריני מקבל" ו"אך צדיקים", ומוכן להדפיס עוד 30,000 כרטיסים. תשובת הרבי: "נתקבל ות"ח. ודבר בעתו, ערב כף מרחשון (שמזלו גובר), וגדול הזכות דכל משתתפי בכל כיוצא בזה וכו'. אזכיר על הציון" (בית חיינו תשמ"ה, גיליון 6).
"ההתדרדרות בהעולם וההתגרות דמלכיות"
בתוכניתו השבועית ברדיו, במוצאי שבת פרשת ויחי סיפר הרב יוסף ויינבערג ע"ה למאזיניו, על קריאת הרבי לאמירת "הריני מקבל" ו"אך צדיקים". הוא דיווח על כך לרבי, וקיבל את המענה הבא: "בטח ימשיך בהנ"ל, ובפרט באם קורא המכתבי-עת שבעמוד הא' דימים שעד-עתה – החדשות (שכמו הישנות בימים שעברו), ההתדרדרות בהעולם וההתגרות דמלכיות וכו' נתחדשו ביתר וכו'. ומסיימים בטוב הנראה והנגלה".
בעקבות זאת סידר הרב ויינבערג תוכנית נוספת ברדיו באותו שבוע, שהוקדשה כולה לנושא זה. הוא דיווח שוב לרבי, והפעם היה המענה: "ובפרט שבטח קרא גם המכתב-עת דהיום, והלוואי שלא יהיה על-דרך-זה מחר וכו'. ומסיימים בטוב" (רישומה של שנה).
למה אין "אך צדיקים" בסוף שחרית של שבת?
בהתוועדות שבת פרשת אמור תשד"מ, כשהרבי הזכיר בסיום ההתוועדות בנוגע לכל ה'מבצעים', הזכיר גם את ה'מבצע' של פרסום אמירת "הריני מקבל" ו"אך צדיקים".
כאן הוסיף הרבי: "ולהעיר, שאמירת "הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך" שייכת לכל היום כולו, ולכן אומרים זאת בהתחלת היום. מה שאין כן אמירת "אך צדיקים גו'" צריכה להיות לאחרי כל תפילה, מכיוון שעניין זה שייך וקשור למצב שלאחרי התפלה, כאשר יוצאים לעסוק בענייני העולם כו', שלכן אומרים זאת לאחרי "ועל כן נקוה לך כו' לתקן עולם במלכות שד-י", וכן שאר הפרטים שבתפילה זו, שתוכנם הפעולה בעולם, עד לסיום התפילה: "ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד", בכל העולם כולו. ומטעם זה אין אומרים "אך צדיקים גו'" בין תפילת שחרית לתפילת מוסף (אף שאומרים קדיש תתקבל), מכיוון שאין מפסיקים ביניהם לעסוק בענייני העולם" (תורת מנחם תשד"מ, ג', 1671).
בז"ך באייר תשד"מ התקיים ב-770 כינוס לילדי 'צבאות השם'. בסיום הכינוס אמר הרבי: "כדי להוסיף עוד יותר בענין השמחה, נסיים את הכנס בניגוני שמחה (כנהוג בכל כנס). לכל לראש, הניגון שבו סיימנו זה עתה את תפילת המנחה: "אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך". וכדי לקשר זאת עם הענין ד"ואהבת לרעך כמוך", נאמר עוד הפעם (מה שכבר אמרנו לפני תפילת שחרית): "הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך" כמו שכתב אדמו"ר הזקן בסידורו" (שם, 1832).
""אך צדיקים", ביחד עם ההמשך שלו"
בווידאו מה'ראלי' שהתקיים בכ"ח תשרי תשמ"א, רואים שהילדים מנגנים בסיום התפילה "אך צדיקים", וממשיכים בניגון "כי אלוקים יושיע ציון". לא ברור לי מתי התחילו לנגן ניגון זה אצל הרבי, ואודה למי שיאיר את עיניי.
ב'ראלי' שהתקיים בי"א בסיון תשמ"ג, הורה הרבי שינגנו את הניגון "אך צדיקים" – "ביחד עם ההמשך שלו ("כי אלוקים יושיע ציון")" (תורת מנחם תשמ"ג ג', 1622).
ב'ראלי' שהתקיים בי"ב אדר תשמ"ה הורה הרבי לנגן "אך צדיקים", אך לא ביקש שיוסיפו לנגן את ההמשך ד"כי אלוקים". בהתוועדות שבת פרשת תרומה תשמ"ט הורה הרבי לנגן "שייבנה בית המקדש", ואחר כך "אך צדיקים", והסביר, שגילוי אלקות בבית המקדש יהיה לא רק באופן של ראייה, אלא באופן של התיישבות ("ישבו ישרים את פניך").
ביום ראשון ד' בניסן תשמ"ב הוכנס ספר התורה הכללי של 'בית רבקה' לבית המדרש ד-770. אחרי התפילה החל הרבי לנגן (כנראה בקשר לשמחת הכנסת ספר התורה) את הניגון "אך צדיקים" (יומן הת' אהרן קורנט) [לאחרונה ראיתי בכמה מקומות, שהנהיגו לנגן בציבור אחרי כל תפילה "אל תירא" ו"אך צדיקים". אצל הרבי ניגנו זאת רק בכינוסי הילדים].
התמימים השלוחים למרוקו חיברו בתשד"מ ניגון על "הריני מקבל" ו"אך צדיקים" – לחן שצבא מרוקו ניגן במלחמתו נגד צבא אלג'יריה. לקראת שמחת תורה תשמ"ה הביאו איתם השלוחים כמה ילדים ממרוקו אל הרבי. כשעברו עם הילדים לפני הרבי בעת חלוקת 'כוס של ברכה', הורה הרבי שהילדים ינגנו את הניגון "הריני מקבל". גם ב'ראלי' שהתקיים בחול המועד סוכות תשמ"ו ניגנו זאת בנוכחות הרבי (מעיינות מפכים במרוקו, תשד"מ).
"השתדלות מיוחדת" להחדרת הרגש בפועל
בהתוועדות שבת פרשת ויגש תש"נ שאל הרבי, מדוע אמירת 'הריני מקבל' צריכה להיות דווקא בפה, ולא מספיק לקבל את המצווה על ידי מחשבה וכוונה בלב. "ובפרט שהאמירה בדיבור יכולה לבלבל את ההתרכזות והכוונה של האדם, כי עליו להתרכז להתבטא באותיות הדיבור (ובפרט ש'לומר' משמע, שאחר יכול לשמוע), ולהתחשב בתנאי המקום והזמן".
הרבי ציין, שב'מגן אברהם' ובשולחן ערוך אדמו"ר הזקן (סימן מ"ו) כתוב רק: "ויקבל עליו מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך קודם התפילה", ולא כתוב שצריכים לומר זאת בפה, ובפשטות זהו משום שלא מדובר בחלק מהתפילה, שעניינה הוא בדיבור דווקא, אלא הכנה לפני התפילה.
הרבי הסביר זאת לאור המבואר בתניא פרק ל"ב, שמצד הנשמות בני ישראל כבר מאוחדים, ומצוות "ואהבת לרעך כמוך" מתייחסת לחילוקים שיש ביניהם מצד הגופים. מובן, ש"הביטוי העיקרי והשלימות דאהבת ישראל היא בשעה שזה (נוסף על רגש בלב ובכוונה במחשבה, גם) בדיבור (באוויר העולם) – עקימת שפתיו הוי מעשה" (תורת מנחם תש"נ ב', 103).
ב'יחידות כללית' שהתקיימה בשבוע הקרוב, בי"ב בשבט, הדגיש הרבי ש"כללות העניין דאהבת ואחדות ישראל הוא ציווי בתורה – "ואהבת לרעך כמוך", שפירושו, בפשוטו של מקרא, הוא שהידידות והאהבה של כל אחד ואחד מישראל לשאר בני ישראל צריכה להיות בדיוק כמו שהוא מתייחס לעצמו, "כמוך". אמנם, כדי שיהיה רגש זה בפועל, צריכים השתדלות מיוחדת. ולכן הכניס אדמו"ר הזקן בסידורו ד"נכון לומר קודם התפילה הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך", כיון שיש צורך בקבלה מיוחדת על זה, והקבלה צריכה לבוא בדיבור דווקא" (שם, 243).
