המשפיע שזכה לכתוב את ה"תקציר" מהשיחה האחרונה של הרבי לע"ע, מתוועד על תוכנה המופלא, בשיחה מעוררת במלאות 30 שנה לכ"ז אדר תשנ"ב:

"אנחנו מאמינים בשלמות ובטוחים בשלמות שכעבור שלושים שנה שום דבר לא נחלש חס ושלום, ההשפעה של הרבי ותורתו רק הולכת וגוברת ורק התקרבנו לגאולה יותר ויותר"

"בדברים שהרבי אמר בשיחות אותו חודש, לפני 30 שנה, עד כ"ז אדר, יש הקבלה לדברים שאמר הרבי בתחילת הנשיאות, בשנים תש"י ותשי"א" * בחורף תשנ"ב, היה הרב מנחם דב דוברוסקין מהבחורים התמימים ב-770 והייתה לו הזכות להימנות עם כותבי ה'תקציר' מההתוועדויות של הרבי. במסגרת זו העלה על הכתב גם את התוועדות השבת לפני 30 שנה, פרשת ויקהל שהיו בה עניינים וביטויים מופלאים * הקריאה 'עורו ישנים מתרדמתכם', ההסבר הנפלא על 'מודה אני', המשמעות של 'הבלי העולם', ושש ההוראות המיוחדות בהתוועדות האחרונה שזכינו לשמוע לעת עתה * נזכרים ונעשים

הרב משה מרינובסקי

השבוע לפני שלושים שנה, בשבת קודש פרשת ויקהל של שנת תשנ"ב, התקיימה ההתוועדות האחרונה של הרבי נשיא דורנו, לעת עתה, עד אשר נזכה לחידוש ימינו כקדם והרבי ישוב וישמיענו נפלאות מתורתו.

כמובן, הזמן גרמא לשוב אל אותה התוועדות, ללמוד אותה היטב, הפוך בה והפוך בה, ולרענן את הזיכרון בתוכן הדברים ובשורת ההוראות המעשיות שהורה הרבי באותה התוועדות.

לשם כך פנינו אל המשפיע הנודע הרב החסיד ר' מנחם דוב דוברוסקין, ממשפיעי ישיבת תומכי תמימים במגדל העמק, אשר רבים שותים בצמא את שיעוריו ואת דברי ההתעוררות שלו.

באותם ימים, בחורף תשנ"ב, היה הרב דוברוסקין מהבחורים התמימים ב-770 והייתה לו הזכות להימנות עם כותבי ה'תקציר' מההתוועדויות של הרבי. במסגרת זו העלה על הכתב גם את התוועדות השבת, עם הרב החסיד ר' אפרים מינץ, גם הוא באותה שעה בחור תמים ב-770, ולימים מנהל המוסד הכביר להפצת תורה ברחבי תבל – JLI. וכזכור, הרבי אף ציין מספר הגהות על אותו 'תקציר' בכתב יד קודשו.

מהו בעצם ה'תקציר'?

תמיד היה צימאון גדול בציבור אנ"ש והתמימים המקושרים לרבי לדעת כל דבר שהרבי אמר בהתוועדויות. באותם ימים, בתשנ"ב, כבר היה נהוג זה כמה שנים שהרבי מתוועד מדי שבת והרבי מגיה את ה'הנחה' של השיחה והדברים מתפרסמים ב'כפר חב"ד' ובאמצעים נוספים. עד שהשיחה נערכה להגהה, הוגהה ונתפרסמה, עברו שלושה–ארבעה ימים, ולרבים הגיעו הדברים רק לקראת השבת הבאה. לכן, בד בבד עם השיחה המוגהת, ולא כתחליף לה כמובן, מיד עם צאת השבת הועלו עיקרי הדברים על הכתב.

בתקופה המדוברת זה נעשה בעיקר בשתי צורות. האחת הייתה הנחה של 'ראשי דברים', "ר"ד", שהייתה רשימה, אומנם בקיצור, של כל תוכן ההתוועדות. עסקו בזה בעיקר הרב החסיד ר' אפרים דמיכובסקי והרב החסיד ר' מנחם מענדל קפלן. מה"ר"ד" הללו הופיעו אחר כך שני כרכים של 'שיחות קודש תשנ"ב'.

אומנם הר"ד נכתב בקיצור, אבל המגמה הייתה לכלול את כל תוכן ההתוועדות, ולמעשה כתיבתו נמשכה כמה וכמה שעות ובדרך כלל היה מוכן למשלוח בסביבות השעה חמש או שש בבוקר של יום ראשון. כיוון שהצימאון היה גדול והציבור רצה לשמוע מה אמר הרבי בהתוועדות מיד עם צאת השבת, הייתה גם הצורה הנוספת, של ה'תקציר', שבו נכתב תוכן ההתוועדות בקיצור ובתמצית, ועיקר המעלה הייתה שהוא נעשה בזריזות גדולה, ושעה–שעתיים אחרי צאת השבת כבר היה מוכן.

אגב, הייתי אז שליח בישיבה בניו הייבן והיו לי חברים שלוחים בישיבה בלוס אנג'לס שהיו מקבלים את ה'תקציר' בפקס מיד עם השלמת הכנתו. בגלל הפרשי השעות בין ניו יורק ללוס אנג'לס, לפעמים זה הגיע אליהם, בייחוד בקיץ, כשאצלם עדיין הייתה שבת. ולא פעם הבחורים קראו את עמוד ה'תקציר' שנפלט ממכשיר הפקס ומיד הפיצו את תוכנו בבתי הכנסת באזור (אנשים היו שואלים את הבחורים: איך אתם כבר יודעים מה אמר הרבי בהתוועדות היום? והבחורים היו אומרים בחיוך: ברוח הקודש… אגב, הגה"ח הרב אברהם אזדבא נשאל בעניין זה וענה שאם הדף יוצא ממכשיר הפקס בלי שום צורך בפעולה כלשהי מצד המקבל, מותר לקרוא בו).

ולגבי ה'תקציר' של שבת זו, פרשת ויקהל תשנ"ב, אכן העובדה שהרבי ציין בו כמה הגהות הייתה חידוש ודבר פלא. ככל שאני זוכר, על הר"ד היו הגהות כמה פעמים אבל הגהות על ה'תקציר' היו דבר נדיר מאוד.

'ביטול בשישים'

אחרי הפתיחה ברקע של הדברים, נעבור לתוכן ההתוועדות עצמה.

גם לגבי התוכן, כדאי להקדים כמה מילים של רקע. צריך לזכור שההתוועדות הזו, של שבת פרשת ויקהל, באה אחרי כמה שבועות שבהם הרבי היה ב'תנועה' מיוחדת מאוד. זה היה אחרי שהרבי אמר כמה פעמים ששני חודשי אדר שבהם נמצאים הם שישים יום מיוחדים שבכוחם לפעול שכל הדברים הבלתי רצויים יתבטלו בשישים.

למעשה, הרבי הכריז על כך עוד לפני ראש חודש אדר ראשון. בעת 'חלוקת הדולרים – שליחות מצווה לצדקה' ביום ראשון כ"ח שבט, כשעבר הרה"ח הרב יוסף וינברג ע"ה, אמר לו הרבי שבערב תהיה שיחה וביקש ממנו לפרסם את הדברים. בשיחה שהייתה אחרי תפילת ערבית (לאחר שהרבי חילק דולרים כמה שעות), אור לכ"ט שבט, ערב ראש חודש אדר ראשון, התחיל הרבי ב'פותחין בברכה' ובהמשך השיחה היה דיון אם ייתכן שבית דין יקדשו את החודש על פי הראייה ואף שהשנה היא שנה מעוברת, יקבעו שיהיה חודש אדר אחד בלבד.

הרבי דיבר בסגנון של שקלא וטריא, ללא הכרעה, אבל אף שאין לנו עסק בנסתרות ואף אחד לא מתיימר לדעת את הכוונות של הרבי, לכאורה היה ברור שהרבי היה רוצה שחודש אדר שנכנסים אליו כעת יהיה אדר הסמוך לניסן, כלומר החודש של 'מיסמך גאולה לגאולה'. זו הייתה השיחה הפותחת לקראת אותו חודש אדר מיוחד ואחר כך היה כאמור הביטוי המופלא של 'ביטול בשישים'.

וגם אם באותה שעה לא הכל השכילו להבין שמדובר בימים מיוחדים במינם, לאחר מעשה, אין ספק בדבר. הרי תשנ"ב לא הייתה השנה המעוברת הראשונה… ובכל זאת, באותה שנה הפליא הרבי את מעלת שישים הימים שבהם "בריא מזליה" בביטויים שמעולם לא נשמעו. יצוין עוד כי במהלך החודש היו, מלבד התוועדויות השבת, שיחות רבות בימות החול, חלק חשוב מהן אחרי שהרבי חזר משהות ממושכת באוהל, ונראה שהרבי הדגיש במיוחד שני נושאים – 'אתהפכא חשוכא לנהורא' ו'ירידה צורך עלייה'.

וזה מלבד שאר הנושאים הרבים והחשובים שבהם עסק הרבי בשיחות אותו החודש, שלכאורה לפחות בחלק מהם אפשר למצוא הקבלה לדברים שאמר הרבי בתחילת הנשיאות, בשנים תש"י ותשי"א. הכוונה לקריאה לכל אחד להשפיע על עשרה יהודים לפחות לקרבם ליהדות וחסידות וכן לעניין אהבת ואחדות ישראל, וכדאי לעיין בשיחות עצמן ולשים לב לכל הפרטים ופרטי הפרטים.

וכמובן יש לציין עוד נקודה עיקרית: בהמשך לכל השיחות באותה תקופה שהייתה בהן הדגשה גדולה של ענייני משיח וגאולה, בחודש אדר ראשון, הדגיש הרבי במיוחד את נושא קיבוץ גלויות ואמר שכבר רואים בפועל את ההתחלה של קיום הדבר, וגם דיבר על הנושא במובן הרוחני, בעבודת ה' של כל אחד – קיבוץ ואסיפת כל כוחות הנפש יחד לעבודת ה', וכן קיבוץ והתאחדות בין יהודים באהבת ישראל.

כדאי להזכיר שגם בהקשר זה היו ביטויים מופלאים מאוד, חסרי תקדים. באחת השיחות אמר הרבי שצריך לדבר עם יהודים ברחמים ובאהבה ולא בתוכחת מוסר, וזו גם הדרך הנכונה לחנך ילדים, כך שאבות יגידו לבניהם דברי מוסר רק לעיתים הכי רחוקות…

[וכך מנוסחים הדברים בשיחה כפי שנכתבה בידי 'ועד הנחות בלה"ק' ולא זכינו להגהתה בידי הרבי:

"להוסיף ביתר שאת וביתר עוז באהבת ישראל ואחדות ישראל (ביטול סיבת הגלות), ע"י הדגשת מעלתו של כאו"א מישראל שהוא 'חלק אלקה ממעל ממש'.

"ופשיטא – שלילת הפכו, ואפילו לא ע"י אמירת דברי-מוסר – כפי שרואים במוחש שכדי להשפיע על יהודים בעניני יהדות צריכים לדבר אליהם (ועליהם) בדרכי נועם ובדרכי שלום, ובדברי אהבה וחיבה.

"וזה שמצינו שלפעמים צ"ל הנהגה הפכית, ע"ד מ"ש 'חושך שבטו שונא בנו' – ה"ז דוקא באב ובן, שבדרך כלל היחס שביניהם הוא באופן של אהבה וחיבה, ועד לאהבה עצמית כו', ואז גם ההכאה (בזמן ומצב מיוחד כשיש הכרח בדבר) היא מתוך אהבה.

"ועוד ועיקר: היחס לבנ"י הוא לא רק יחס של אב ובנים ('בנים אתם לה' אלקיכם'), אלא יתירה מזה ובאין-ערוך – 'ישראל וקוב"ה כולא חד'"].

אלה הן, בראשי פרקים ובראשי דברים, כמה נקודות מענייני השבועות שקדמו לשבת פרשת ויקהל עצמה, כ"ה אדר ראשון.

השיחה הראשונה באותה התוועדות הייתה ארוכה למדי ונמשכה כשעה, והנושא העיקרי היה שהמסר של 'ויקהל משה את כל עדת בני ישראל' הוא אהבת ואחדות ישראל.

גם בהמשך, בהוראות למעשה, היה דגש חזק על מעלת הצדקה שגם זה חלק מעניין אהבת ואחדות ישראל. בדבריו על חשיבות הצדקה התבטא הרבי בלשון הפסוק באיוב – "כל אשר לאיש יתן בעד נפשו", "כל" בלי הגבלות…

ואולי זו ההזדמנות להתבונן עד כמה הרבי בעצמו קיים את עניין הצדקה בצורה שאין לה אח ורע. כזכור, כמה שנים קודם לכן כבר נקבע הסדר שהרבי נותן כמה פעמים בשנה תמיכה של אלף דולר ויותר לכל מוסד ולכל שליח, שזה כמובן הצטבר לסכום עצום, ונוסף לזה החל משנת תשמ"ו הנהיג הרבי את 'חלוקת הדולרים – שליחות מצווה לצדקה' ומדי שבוע בשבוע נתן לאלפי אנשים בידו הקדושה ממש, לא על ידי שליח ולא כפי שהיה נהוג בהתוועדויות של ה'טנקיסטים', דולר לתת לצדקה, והקדיש לזה שעות ארוכות, וזאת מלבד ריבוי הזדמנויות נוספות של חלוקת דולרים לציבור לתת לצדקה אחרי כל שיחה בימות החול, וריבוי עצום של פעמים של נתינת מטבעות לצדקה לילדים בכל עת מצוא.

'פרשה נפלאה'

ובחזרה לתוכן ההתוועדות המדוברת.

כדאי להפנות את תשומת הלב לכך שבשיחה יש כמה וכמה קטעים וביטויים שהם "עבודה'דיק":

הכוונה, בין השאר, לדברי הרבי על המשמעות של החיבור של פרשת שקלים – המדברת על מחצית השקל ומדגישה שכל יהודי הוא רק 'מחצית' ועליו להתחבר עם הקב"ה ועם יהודים נוספים – ופרשת ויקהל – המלמדת שצריך להמשיך את האחדות הזו בהקמת משכן בעולם מענייני העולם. והרבי אמר שהדבר בא לידי ביטוי החל מהדבר שבו מתחילה עבודת ה' של כל יום ויום, אמירת "מודה אני".

בהקשר זה אמר הרבי שאומרים "מודה אני" מיד עם הקימה מהשינה, וכאן היה ביטוי – ההכרה וההרגש ש"מלא כל הארץ כבודו" הוא בפשיטות (גם בעת השינה) אצל כאו"א מישראל מצד עצם נפשו שהיא בכל התוקף והשלימות תמיד, גם בעת השינה (ואדרבה, בעת השינה לא נרגשים הענינים שמעלימים על עצם נפשו), ולכן, כשנעשה "ברי' חדשה" ומתחדש הרגש מציאותו ("אני"), אומר מיד "מודה אני לפניך" והאדם ("אני") מתחבר עם הקב"ה ("לפניך")…

וכאן היו ביטויים מופלאים כמו "עורו ישנים משנתכם", "ניט אויף קיין אידן געדכט" – לא על שום יהודי חלילה – לישון בהבלי הזמן… והרבי הזכיר בהמשך לכך את המובא בזוהר ובמדרש ששבעת ה'הבלים' המוזכרים בקהלת הם כנגד שבעה הבלים שבהם נברא העולם בשבעת ימי בראשית…

כאמור, כל אחד יכול, ובוודאי יעשה זאת בפועל – ללמוד את השיחות הנפלאות של כל החודש ובייחוד של השבת עצמה, ולעיין בעצמו בכל הפרטים. ובמסגרת זו אזכיר עוד פרט אחד מיוחד.

לגבי פרשת כי תשא, שהרבי אמר אז שהיא "פרשה נפלאה", אמר הרבי שהפלא הוא שדווקא בסיום פרשה זו, אחרי החטא והירידה, הגיע העילוי של "קרן עור פני משה", בגלל מעלת התשובה, והרבי אמר דבר מופלא שלעתיד לבוא יהיה "קרן עור פני משה" אבל לא יהיה צורך במסווה, ויותר מזה – שאצל כל יהודי ויהודי יהיה "קרן עור פניו"!

6 הוראות

אולי כדאי לסכם את ההוראות המעשיות של אותה התוועדות מיוחדת שהשבוע מלאו לה שלושים שנה.

כאמור, ראוי ללמוד את השיחות מן הכתב. ואומנם בדרך כלל ודאי שיש יתרון גדול לשיחות המוגהות, גם משום שהכל ערוך היטב ובנוי לתלפיות עם שפע מראי מקומות והערות, וגם ובעיקר, כי הרבי בעצמו הגיה את הדברים על מנת להדפיס ולפרסם. עם זאת, יש עניין מיוחד ו'געשמאק' מיוחד בלימוד השיחות גם בדיוק כפי שנאמרו. זה בוודאי נכון לגבי השיחות בימות החול שאפשר ורצוי לראות ולשמוע את הרבי בעצמו וכן לגבי שיחות השבתות.

ולגבי הבקשה לסכם את ההוראות, נראה שאלו הם עיקרי הדברים:

א. להרבות בשמחה בשישים ימי אדר ראשון ואדר שני – כפשוטו לשמוח ולשמח יהודים, והורים ישמחו את ילדיהם.

ב. להתחזק באהבת ישראל והתאחדות עם עוד יהודים ולקרב יהודים בדרכי נועם ובדברי קירוב (למיטב זיכרוני הרבי אמר בערך כך: ניט מיט שטריינגע ווערטער, מיט ווארעמע ווערטער – לא במילים קשות, במילים מחממות).

ג. לחנך ילדים לתת מכספם הפרטי מחצית השקל – שלושה מטבעות של 'מחצית השקל'.

ד. להרבות בצדקה ובאופן של 'וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו'.

ה. לקרב עשרה יהודים ליהדות וחסידות.

ו. להקים מקדשי מעט, בתי חב"ד.

שאלה כואבת אך בלתי נמנעת: יומיים אחרי אותה שבת היה האירוע שהתרחש ביום שני כ"ז אד"ר. מצד אחד כואב וקשה לדבר על כך. מצד שני, במיוחד במלאת שלושים שנה, אי אפשר לעבור על יום כזה בשתיקה…

נכון שאי אפשר לשתוק אל מול תאריך כזה, אבל גם אין מה לומר. אין איתנו יודע עד מה ואין לנו האפשרות לדעת ולהבין את הדרכים הנסתרות של הקב"ה. מה שברור הוא שלמרות אריכות הזמן, שלושים שנה, אנחנו מאמינים באמונה שלמה שכל אריכות הגלות היא 'לרגע קטן עזבתיך' כדי שמהירידה, ההעלם וההסתר, תהיה אחר כך עלייה גדולה ועצומה של 'ברחמים גדולים אקבצך' והעלייה תהיה שלמה ונצחית, כמו שהרבי אומר בשיחות אדר א' תשנ"ב, 'עלייה שאין לה הפסק'.

וכל עוד ה'רגע קטן' של ההעלם וההסתר נמשך, אל לנו ליפול ברוחנו אלא להיות בנשיאת ראש כהוראת פרשת כי תשא שנקרא השבת, פרשת שקלים, כי כל דברי הרבי הם נצחיים וזאת התורה לא תהא מוחלפת חס ושלום. ואנחנו מאמינים בשלמות ובטוחים בשלמות שכעבור שלושים שנה שום דבר לא נחלש חס ושלום, ההשפעה של הרבי ותורתו רק הולכת וגוברת ורק התקרבנו לגאולה יותר ויותר, ובקרוב ממש ממש נזכה ל'ויקהל' של כל בני ישראל כפשוטו ב'קהל גדול ישובו הנה' כפשוטו.