כשעוסקים בחשיבות הקניית מידת הביטחון בה', חשוב להדגיש: בראש ובראשונה יש להימנע מלפחד מהפחד עצמו.
ישנם שהלימוד והעיסוק בחשיבות הביטחון בה' ובהשפעתו, גורמים להם את ההפך: במקום להרגיע – הם מגבירים פחדים וחרדות.
הם לומדים עד כמה גדולה השפעת הביטחון בה' על המציאות, כלשון הפסוק: "וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ", וכמאמר הפתגם הידוע: "חשוב טוב – יהיה טוב" ועוד. הם לומדים אף את הפסוק במשלי, המציג את ההשפעה ההפוכה של הפחד: "מְגוֹרַת רָשָׁע הִיא תְבוֹאֶנּוּ" – הפחד עצמו עלול להביא על האדם את מה שהוא פוחד מפניו, והידיעה הזו עצמה מעוררת בהם פחד וחרדה: הם חוששים שמא ביטחונם בה' איננו שלם, ושמא הפחדים שמעורר בהם המצב, יביאו תוצאה שלילית במציאות.
משום כך, בראש ובראשונה חשוב לזכור: אין לפחד מכך שאנו מפחדים. בפסוק הנזכר ממשלי, נאמר "מגורת רשע" – פחדו של הרשע יביא עליו את הדבר השלילי, שמפניו הוא חושש כל כך. ואולם ב"ה אנחנו איננו רשעים. אנו יהודים כשרים וחסידים, שמשתדלים לעשות את רצון ה', ואם יש בנו פחד טבעי – זה נורמלי, הכול בסדר.
זהו השלב הראשון בהתייחסות אל הפחד, וממנו ניתן לגשת אל העבודה האמיתית בהתמודדות עם הפחד, והיא עבודת הביטחון בה'.
הרבי בשיחתו הידועה על הביטחון בה' (לקו"ש שמות, ל"ו), מגדיר את הביטחון כ"עבודה בפני עצמהּ". הגדרת התהליך בשם "עבודה" מעידה שהפחד טבעי; אין להתעלם ממנו או להתכחש לקיומו, אלא עלינו להתרומם ממנו באמצעות "עבודת הביטחון".
כל עוד האדם מבוהל מהפחד עצמו, ולא מצליח להכיל אותו, הוא לא יצליח בעבודת הביטחון. לא זו בלבד, אלא שהמאמץ להיות בביטחון בכל מחיר, עלול אפילו להעצים את הפחד, בצרפו אליו פחד נוסף: "אבוי, אינני מצליח להיות בביטחון…"
ישיחנה לאחרים
עצה שעשויה לעזור לאדם, להצליח להכיל את הפחד הטבעי, היא כלשון הפסוק: "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה". בספר 'היום יום' הרבי מביא שני פירושים מחז"ל לפסוק זה: (א) "יסיחנה מדעתו". (ב) "ישיחנה לאחרים", ופירוש ה'צמח צדק': "לאחרים רק בגוף, אבל מאוחדים איתו עמו, שמרגישים את ענינו".
לפעמים שיחה על הפחד והבעתו במילים, עוזרות להתגבר עליו. משום כך חשוב לאפשר את השיח הזה ולא לבלום אותו, לדוגמה: כאשר ילדים מבטאים פחדים שהם חשים בשל המצב, אין לבטל את דבריהם ('ממה אתה מפחד?') או לגעור בהם ('אסור לפחד!'), אלא "את פתח לו" – יש להטות אוזן לדבריהם, ולאפשר להם לשתף ולספר את מה שהם מרגישים. אחרי שביטאו את שעל ליבם, להרגיע אותם ולחזק בהם את מידת הביטחון בה'.
כוחם של הדברים יפה גם לגבי מבוגרים. מי שמרגיש שהמצב מלחיץ אותו, שהוא שרוי במתח או שמצב רוחו הפנימי ירוד, לא צריך להדחיק את הרגשות האלה או להתעלם מהם, אלא אדרבה – עליו למצוא אדם, בפניו הוא מרגיש נוח לחשוף את רגשותיו, ולשוחח עימו בגילוי לב.
בשיחה עצמה טמון כוח מרגיע, משום שהיא עוזרת ליצור בתודעה תמונה התחוּמה בגבולות, ומידותיה הגיוניות ותואמות למציאות. הפחד ניחן ביכולת להתפשט ולגדול עוד ועוד, וכשזה קורה, הוא משתק את האדם ומפריע לתפקוד השוטף. השיחה על הפחד והדאגות משרטטת את הגבולות, ואינה מאפשרת לפחד להוסיף ולהתפשט. היא מכניסה את הדאגה הרגשית למקום מוגבל, עובדתי ואובייקטיבי.
לאחר השלב הראשון – של ההכרה ברגשות הטבעיים וההכלה שלהם, אנו צריכים לגשת לעבודה הנדרשת מאיתנו – להיות בביטחון.
מבט של אמונה
עוד קודם ביאור משמעותה של עבודת הביטחון, יש להקדים ולהזכיר את יסודות האמונה שלנו, כיהודים. ואכן, בשיחה הנ"ל (בחלק ל"ו) הרבי מבאר קודם כל את ההתייחסות שלנו לפחד, מצד היותנו "מאמינים בני מאמינים", ורק לאחר מכן עובר ללמד את החידוש של עבודת הביטחון.
יהודי, מצד נפשו האלוקית, הוא אדם מאמין. טבועה בו אמונה בה' אחד, שמנהיג את העולם ומחדשו בטובו בכל רגע ורגע. פחד נובע מתחושה או ממחשבה של האדם, שסכנה או איום מרחפים עליו. ואולם כשיהודי מחזק בתוכו את האמונה, שהכול בשליטתו היחידה והבלעדית של ה' אחד, שאין עוד מלבדו, שכל המאורעות קורים בהשגחתו הפרטית ושלמעלה הכול טוב (כמובא ב'איגרת הידיעה' בתניא – "להשכילך בינה") – הוא נרגע.
האמונה קיימת בפנימיותו של כל יהודי, אבל היא יכולה להיות באופן 'מקיף' בלבד, כדוגמה הידועה המובאת במאמרי החסידות ש"גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרייא". לכאורה, אם הוא מאמין בה', מפני מה הוא גונב?! אלא שהאמונה נמצאת אצלו באופן 'מקיף', ומשום כך איננה פועלת על התודעה הגלויה שלו – על השכל ועל רגש.
כדי שהאמונה תחדור אל פנימיותנו, עלינו לקשר אותה אל הדעת: לחשוב עליה ללא הרף, ללמוד את תכניה ולהתבונן בהם תדיר. יש לשנן לעצמנו שוב ושוב את היסודות הבסיסיים ביותר של היהדות והחסידות: הקדוש ברוך הוא טוב, הוא מחדש את העולם בטובו, ומשגיח על הכול בהשגחה פרטית; כל תנועה בעולם, אפילו התנודה הקלה ביותר של עלה מתגלגל – נובעת ממנו, ואין לשום גורם יכולת לעשות כל פעולה שהיא ללא רשותו וכוחו של ה'.
השקעת המחשבות באמונה זו, תביא את האדם לרוגע ולשקט פנימי מתוך מנוחת הנפש. הוא יודע שיש איומים, אבל הוא זוכר שהקדוש ברוך הוא מנהל את העולם בטובו, ואין עוד מלבדו, ולכן הוא במנוחה.
אמנם אנו מצווים לעשות את ההשתדלות שלנו על פי הטבע, אבל הכול מתוך אמונה בסיסית, שהכול בידיים של הקב"ה. אין בעולם דבר אקראי: לכל דבר יש סיבה, גם כשאנו לא מבינים.
טוב נראה ונגלה
כל האמור עד כאן, הוא חיזוק האמונה. חיזוק זה הוא הבסיס והתנאי לפיתוח "עבודת הביטחון".
ואכן, ב'שער הביטחון' לרבנו בחיי – שהרבי, ברבים ממכתביו, ממליץ ללמוד אותו כדי לחזק את מידת הביטחון – יש הרחבה גם ביסודות הבסיסיים של האמונה באחדות ה', בהשגחתו ובמידת טובו, ושהכול טוב בשורשו. יסודות אלו הם שיסללו לנו את הדרך, להגיע לעבודת הביטחון השלמה.
לאחר הדגשה זו, יש לשים לב לחידוש הגדול של עבודת הביטחון על האמונה, כפי שמבאר הרבי בשיחה האמורה על ביטחון בה', ועד שמכנה אותה "עבודה בפני עצמה".
האמונה אומרת, שגם אם חס ושלום תגיע איזו צרה, כיוון שאין ספק שהיא הגיעה ברצון ה' ובהשגחתו, הרי היא לטובה. הידיעה הברורה מביאה לרוגע, מתוך הַשְלָמָה שְלֵמָה עם רצון ה'. הביטחון בה', לעומת זאת, הוא הוודאות הפנימית הנוגעת למה שעדיין לא הגיע – לעתיד: הוא יהיה טוב גלוי.
לדוגמה, במצב העכשווי:
האמונה מחזקת את המחשבה שהכול לטובה, ושכל דבר שקורה מגיע מלמעלה. האמונה גם נותנת כוח להתמודד עם הכאב הגדול על דברים לא רצויים שכבר קרו, מתוך אמונה שדרכי ה' נסתרות, ואין אנו בשכלנו מסוגלים להשיגם.
הביטחון בה' הוא חיזוק הוודאות הפנימית, שעם ישראל ינחל ניצחון במלחמה, כל אויבינו יימחקו, וכל המתכננים לפגע או להזיק – לא יצליחו להוציא מזימתם מן הכוח אל הפועל, ואדרבה: "חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה".
על סמך מה הביטחון? הרי רק בשבועות האחרונים ראינו את מידת הדין ואת ההסתרה הגדולה. אומנם כיהודים מאמינים אנו לא שואלים שאלות, אבל מנין הודאות כלפי העתיד, שיהיה טוב גלוי?!
ההסבר הוא: הוודאות היא תוצאה מהביטחון עצמו. פיתוח מחשבה כזאת בתוכנו אכן איננה קלה, היא דורשת עבודה פנימית נוספת, מעבר לאמונה. הטוב הגלוי בא כתוצאה מעבודה זו, מהמאמץ לחשוב טוב ולבטוח בה' לגבי העתיד, וכלשונו של הרבי באותה שיחה: "ביטחון הוא עבודה ויגיעה בנפשו, והיא מביאה את חסדי ה', הבאים כתוצאה מעבודת האדם לבטוח בה'".
פיתוח בתוכנו אמונה, שהכול מאת ה' והכול לטובה – איננו פשוט תמיד, אבל האמונה הזו מבטאת אמונה פנימית, הקיימת מכבר אצל כל יהודי. הביטחון שהכול יהיה טוב בנראה ובנגלה – זהו חידוש, זוהי עבודה פנימית נוספת, הדורשת יגיעת נפש ממש.
וכפי שממשיך הרבי ומסביר: "על ידי שהאדם סומך באמת ובעומק נשמתו רק על הקדוש ברוך הוא לבד, עד שאינו דואג כלל, על ידי התעוררות זו גופא פועל, שהקב"ה מתנהג עמו באופן זה שמטיב עמו, גם אם ללא זאת אינו ראוי לזה".
זהו עומק הפתגם שטבע ה'צמח צדק': "חשוב טוב יהיה טוב" – בזכות המאמץ אל המחשבה הטובה, יהיה הטוב בגלוי (כדאי לעיין בשיחה בהרחבה גדולה, בכל הפרטים וההסברה במהות עבודת הביטחון).
על אף שהעתיד איננו ידוע לנו ולא בידינו, עלינו להיסמך על ה' בשלמות שישפיע עלינו טוב גלוי, ולהגיע על ידי כך למנוחה. הרגיעה שבאה כתוצאה מהביטחון בה', אינה רק רגיעה של השלמה, באומרנו "מה שיהיה – הכול מאת ה' והכל לטובה", אלא רגיעה מתוך ודאות פנימית, שהקב"ה ייטיב לנו בטוב הנראה והנגלה. אותה ודאות פנימית פועלת במציאות, ו'ממשיכה' את הטוב הגלוי בפועל.
אמנם אם חלילה קרתה צרה, אנו נזכרים ביסודות של האמונה (וכפי שהרבי מבאר באחת השיחות, וכאמור, שהאמונה מכוונת כלפי מה שאירע בעבר, והביטחון כלפי העתיד), אבל הדרישה העיקרית מאיתנו בעבודת הביטחון היא להיסמך על ה', שמכאן ולהבא יהיה טוב גלוי.
הרבי בשיחה האמורה מצטט מ'ספר העיקרים': "אמר הכתוב (תהלים ל"ב, י') והבוטח בה' חסד יסובבנו, כלומר, אף אם אינו ראוי מצד עצמו, מדרך הבטחון להמשיך חסד חנם על הבוטחים בהשם".
כן יהיה לנו, שנבטח בביטחון שלם בה', ונראה את ישועת ה' בטוב הנראה והנגלה, ועד לגאולה האמיתית והשלמה כפשוטו ממש.
