מחנך בשליחות

אחר מיטתו של החסיד והמחנך הרב סעדיה ע"ה דהן שהלך השבוע לבית עולמו

כשהיה ילד צעיר לימים, הגיעו צעירים חב"דיים לכפרים היהודיים, הפזורים במרחבים הגדולים של מרוקו, ואביו הורה לו: "ארוז את המטלטלים, וצא עמם לישיבה" | סיפורו המרגש של הרה"ח ר' סעדיה דהן ע"ה שהלך השבוע לבית עולמו, על הלימודים בישיבת חב"ד במרוקו, העלייה לארץ, והשליחות בברוש | נכדו, הרב אליהו שוויכה, שליח בגוש הגדול צפון תל אביב, מספר על הסבא, המחנך הדגול, על קשר המכתבים והתשובות הנדירות מהרבי, על ה'יחידויות', ועל היותו דוגמה חיה של 'לחיות עם משיח' 

הרב אליהו שוויכה
שליח בגוש הגדול צפון תל אביב

את הרב סעדיה ע"ה דהן הכרתי לראשונה לפני עשרים שנה. הייתי אז בחור צעיר, שבא ל-770 לחודש תשרי, ושמעתי את קולו מספר בלהט סיפורי חסידים במוצאי שבתות ובסיומי הרמב"ם ב-770. הכול באמונה ובדייקנות. באותו החודש התארחתי, כמו עוד בחורים רבים, ב'שמחת בית השואבה' בסוכתו. לא ידעתי שלימים אזכה להיות נכדו, נשוי לנכדתו.

אשתי תחי' הייתה הנכדה הראשונה שהתחתנה מבין נכדיו. לפני החתונה ישבתי עמו יחד, ועברנו על כל המכתבים הרבים שהוא זכה לקבל מהרבי, כדי לבחור בעבור התשורה לחתונה. מבין המכתבים ניבטו קורות חייו, משלל הזיכרונות נארגה מסכת חיים עשירה, ומסיפורי משפחתו האוהבת, השבוע – הושלמה התמונה.

הרב סעדיה דהן (דהאן) נולד ביום הכיפורים תש"ד, בעיירה קטנה בשם דאדיש בהרי האטלס במרוקו, להוריו מרדכי ואסתר. הוריו היו יהודים יראי שמים, תמימים, והייתה להם אהדה אדירה לתורה ולמצוותיה.

כשהיה ילד צעיר לימים, הגיעו בחורים צעירים לכפרים היהודיים, הפזורים במרחבים הגדולים של מרוקו, כדי לחפש ילדים ונערים שיבואו ללמוד ב'רשת אהלי יוסף יצחק', אותה הקים הרבי בכמה מקומות במרוקו. גם לדאדיש הגיעו הצעירים. הם ניגשו לר' מרדכי, ואמרו לו שיש ישיבה לילדים. ר' מרדכי רק שמע שיש ישיבה, ומיד הורה לבנו הגדול סעדיה: "ארוז את המטלטלים, וצא עמם לישיבה".

אמו, מרת אסתר, מכרה חלק מתכשיטיה, וציידה אותו בממון כדי שיהיה לו להוצאות הדרך.

לימים סיפר הוא עצמו: "אני למדתי בחב"ד במרוקו מהיותי ילד קטן. למדתי בכפרים באזור דאדיש בהרי האטלס, שם נולדתי. למי שאינו יודע, שלוחי חב"ד הקימו מוסדות ב-36 כפרים במרוקו, חוץ מבערים הגדולות, ובכך הצילו רבבות-רבבות בני נוער".

בהגיעו לגיל בחרות הגיע לישיבת חב"ד במקנס, שם למד אצל שליח הרבי, הרב מיכאל ליפסקר. בגיל 17 הוא כבר החל ללמד בעצמו את התלמידים הצעירים בישיבה במקנס.

בשנת תשכ"ג, בהיותו בגיל 19, הוא המשיך לישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש בקזבלנקה, שם למד שנה שלימה, כשבראשות הישיבה עמד שליח הרבי הגה"ח הרב שלום איידלמן ע"ה. לימים, לאחר פטירתו הטראגית של רבי אלעזר אבוחצירא זצ"ל, חשף הרב דהן, כי הרב אבוחצירא למד עמו בישיבה בקזבלנקה: "רבי אלעזר למד כיתה אחת מתחתי, והמחנך שלו היה רבי יצחק מרציאנו. דמותו של רבי אלעזר נחרטה היטב אצלי יותר משאר התלמידים, כי השם 'אבוחצירא' היה דבר קדוש במרוקו, והיו מסתכלים עליו כבר אז כאל 'בנם של קדושים'. היו לי עימו הרבה שיחות על נושאים שונים, כשפעמים רבות דיברנו על הרבי ועל ארץ ישראל".

העידודים של הרבי

תשוקתו של הרב דהן לעלות לארץ הייתה גדולה, ובשנת תשכ"ד, בהיותו בגיל ,20 הוא עלה לארץ הקודש, והמשיך את חוק לימודיו בישיבת תומכי תמימים המרכזית בכפר חב"ד, שם גם זכה לקבל אגרות קודש מהרבי.

במכתב מתאריך כ"ו בתמוז תשכ"ד הרבי מעודדו, "להוסיף בהתמדה ושקידה בלימוד התורה, לימוד הנגלה ולימוד החסידות, ומובן שצריך להיות – כהוראת חז"ל – באופן שהלימוד יביא לידי מעשה, הידור בקיום המצות". בסיום מכתב זה הרבי הוסיף בכתב ידו הקדושה: "בברכה לבשורות טובות בכל האמור וגם מרפו"ק" (- מרפואה קרובה).

במכתב כללי פרטי מתאריך י"א באדר שני תשכ"ה, הוסיף לו הרבי בשולי המכתב: "זה עתה נתקבל מכתבו מי"ט אד"ש, והפ"נ שבו יקרא בעת רצון על הציון הק'. ובודאי מצדו יעשה כל התלוי בו (גם בדרך הטבע) להטבת המצב. והובטחנו יגעת ומצאת".

השליחות החינוכית בברוש

לקראת שנת תשכ"ו נקרא לדגל. השליחות בארץ הקודש באותן שנים סבבה סביב חינוך ילדי ישראל על טהרת הקודש, במסגרת רשת 'אהלי יוסף יצחק'. אחד מבתי הספר המוצלחים ביותר של הרשת היה לילדי העולים במושב ברוש. מושב ברוש מחובר לשני המושבים תדהר ותאשור, וכלשון הפסוק הנקרא בהפטרת פרשת כי תבוא: "ברוש תדהר ותאשור יחדיו", שלושת המושבים – שהיום הם כמושב אחד – נקראים בשם 'יישובי יחדיו'.

במושב ברוש היו הרבה עולים חדשים אנשי שומרי תורה ומצוות, ורצו בית ספר דתי. בית הספר של הפועל המזרחי לא בא בחשבון, מסיבות פוליטיות שונות, וכפשרה הוחלט, לבקש מאנשי חב"ד לפתוח שם בית ספר חב"ד בעבור ילדי העולים. טובי מורי הרשת עברו לברוש.

סבי, הגה"ח הרב שמעון גד אליטוב ע"ה, היה, יחד עם סבתי תבלחט"א, אחד מהמורים הראשונים, וכך גם מורים רבים. אגב, בית הספר קיים עד היום בעיר נתיבות הסמוכה, ומנוהל בהשגחה פרטית על ידי נכדו של סבי הרב אליטוב – הרב אושרי בוגלר.

ברוש הפכה למושג חב"די.

כעת, לאחר שכמה מורים עזבו, נקרא הת' סעדיה דהן לבוא בשליחות הרבי למושב המרוחק, לכהן כמורה וכמחנך.

לאחר כמה חודשי עבודה, הוצע השידוך עם מרת חסיבה שתחי' לבית סבג מבאר שבע. בזמן השידוך הת' סעדיה שוחח עם הכלה המוצעת על התוכניות לעתיד, ועל כך שלאחר החתונה הוא ימשיך בשליחות הרבי במושב ברוש, ובעזרת ה' גם היא תצטרף לשליחות בעבודת הקודש. שאלה נוספת שהתעוררה היא, האם יש צורך לשנות את שמה לשם בלשון הקודש.

הכלה הצעירה כתבה מכתב לרבי, ועל כך זכתה לקבל את תשובת הרבי מיום ח' בניסן תשכ"ו: "לשאלתה אודות עבודה ברשת בתי ספר חב"ד, מובנת גודל הזכות בהאמור, וביחד עם זה מסירה ונתינה הדרושות, אבל אין לך דבר העומד בפני הרצון, ותתייעץ ותתדבר עם הנהלת בית הספר.

"לשאלה אודות חילוף השם, תתייעץ עם רב מורה הוראה מעדתה".

ואכן, לאחר שהתייעצה עם רב מהעדה המרוקאית, התברר שזהו שם יהודי ותיק והשם נשאר.

חתונה במקום השליחות

עז היה חפצו של החתן לעשות את החתונה במקום השליחות, בחצר בית הספר בברוש. לכלה זה לא היה פשוט. היא רצתה חתונה ככל החתונות, באולם או בבית הכנסת, אבל בחצר בית ספר? הוחלט ביניהם לשאול את הרבי, ומה שהרבי יגיד הם יעשו.

ואכן, לקראת החתונה הוא כתב בקשה לברכת פ"נ מהרבי, ועל כך זכה לקבל אגרת קודש מיום "יא במנחם-אב ה'תשכ"ו: "האברך מלאכתו מלאכת שמים סעדי' שי'. שלום וברכה מאשר הנני קבלת מכתבו ובו בקשת ברכת פ"נ מיום ה' מנ"א ובעת רצון יקרא על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע".

לפני החתימה הוסיף הרבי הוספה נדירה: "בברכה שקביעות מקום החתונה שכותבה תהא בהצלחה".

מיד כששמעה את מענה הרבי, הביעה הכלה את רצונה ואת הסכמתה, ואכן החתונה הייתה בחצר בית הספר. כל קהל האורחים, שהגיע מבאר שבע ומרחבי הארץ, חגג יחד עם תושבי מושבי 'יחדיו', והשמחה הייתה רבה.

ההתמסרות לשליחות

בברוש התמסרו הזוג הצעיר דהן לעבודת השליחות, והרב סעדיה, וכן מרת חסיבה תבלחט"א, שימשו כמורים בבית ספר חב"ד. החיים הגשמיים במקום לא היו משופרים, אבל הרב סעדיה היה מציין באושר: "זכינו להיות שלוחים של הרבי. ילדינו נולדו לנו בשליחות!"

בין תלמידיו הרבים היה הרב המפורסם מנתיבות, הרב יורם  אברג'ל זצ"ל. תמונה מפורסמת מראה את הילד יורם הצעיר יושב בכיתתו על כיסא עם ילד נוסף, כשמאחוריהם עומד המחנך הרב סעדיה דהן. כששאלתי אותו על כך, הוא הסביר לי, שלצורך התמונה הסתדרו כולם בכיסאות בצורה מסודרת, אך לילד אחד לא היה מקום מסודר, והרב יורם הילד הזמינו לשבת בכיסאו שלו.

לימים הם נהפכו לקרובי משפחה, כשאחיו הצעיר של הרב סעדיה דהן, ר' אברהם יבלחט"א, התחתן עם אחותו של המקובל הנודע רבי יורם אברג'ל זצ"ל.

לכתוב לרבי בשורות טובות

עשרות רבות של אגרות קודש מהרבי זכה הרב דהן לקבל, מאז ועד שנת תשנ"ב. פעם שאלו אחד מבניו, מפני מה הוא זכה להרבה אגרות קודש. ענה לו הרב סעדיה: "הייתי פעם בהתוועדות בנחלת הר חב"ד, ודובר חזק על כתיבת מכתבים עם בשורות טובות לרבי (אולי הכוונה להתוועדות המזכיר הרי"ל גרונר ע"ה, בחודש ניסן תשל"ט בנחלת הר חב"ד, שם הוא דיבר על נושא זה), ומאז החלטתי לכתוב לרבי רק בשורות טובות, והרבה, ואכן זכיתי שהרבי ענה על מכתבי".

מכתבים כללים פרטים רבים קיבל באותן שנים. לעיתים הוסיף הרבי בכתב ידו הקדושה ליד מקום החתימה, כמו במכתב מתאריך כ"ד בטבת, ה'תשכ"ח, אל "הוו"ח אי"א נו"נ מלאכתו מלאכת שמים כו' מו"ה סעדי' שי", והוסיף הרבי בכתב יד קודש: "הפ"נ די"ש נתקבל ויקרא, בלנ, עה"צ. בברכת הצלחה בכל הענינים ולבשו"ט. מ. שניאורסאהן".

המכתב האחרון שהוא זכה לקבל מהרבי, היה אחד מהמכתבים האחרונים שהרבי חתם עליהם, מתאריך "כ"א אד"ר תשנ"ב". זה היה מכתב ניחום אבלים על פטירת אמו מרת אסתר, חתום בתחימת יד קודשו של הרבי.

התקשרותו לרבי הייתה חזקה ואיתנה. הוא התמסר למבצעים הקדושים, ובמיוחד למבצע תפילין, אותו היה מבצע בחיבה גדולה עד לשנה האחרונה לחייו, עת נפל למשכב.

לקראת חודש תשרי תשל"ד נסע אל הרבי לראשונה. הוא זכה להיכנס ליחידות קודש, והרבי ברכו והדריכו בענייני שליחותו ומשפחתו. ביום הכיפורים של אותה שנה פרצה מלחמת יום הכיפורים, והתעוררה השאלה, האם לנסוע בחזרה אל ארץ הקודש. הרבי ענה, להישאר כמתוכנן עד סוף החודש.

בחול המועד סוכות הגיע מברק מארץ הקודש, שמבשר שנולדה להם בת. היה זה טרם הזמן המיועד, ועל כך הייתה הפתעתו רבה. הרב סעדיה דהן בישר על כך לרבי, וקרא את שם הבת שנולדה בקריאת התורה במניינו של הרבי.

המבחן שערך הרבי ב'יחידות'

לאחר שהתמעטו התלמידים במושב ברוש, עברה משפחת דהן, כבר בת החמישה ילדים, ללוד ומשם לנחלת הר חב"ד. שם המשיך בשליחות בעבודת הקודש, בבית הספר החדש למלאכה בנחלת הר חב"ד.

'נחלה' הייתה אז שכונה צעירה, ומשפחת דהן השתלבה בה במהירות. הרב סעדיה דהן אהב מאוד את ה'נחלה', וה'נחלה' אהבה אותו. בכל החגים הוא היה נוסע ל'מבצעים' במקומות המרוחקים, בפיקודו של שכנו וידידו הרב ליפא קורצוויל, יו"ר צא"ח קרית מלאכי. בכלל, ב'נחלה' לא היו שכנים, הם היו משפחה אחת.

לקראת בר המצווה של בנו בכורו, מנחם מענדל דהן, החליט לנסוע יחד עם אשתו ועם נער בר המצווה אל הרבי. זה היה נדיר באותה תקופה. בחודש אלול תשל"ט הם נסעו אל הרבי, לקראת תשרי תש"מ.

הם נכנסו יחד ליחידות קודש, והרבי ברכם ברכות רבות והתעניין בילדיהם. הרבי בחן את מענדי הצעיר, שידע לענות על השאלות, בזכות ההכנה שקיבל קודם מאביו… מענדי למד בימי חודש תשרי במוסד 'אהלי תורה', וגם על כך סיפר לרבי.

שנה לאחר מכן, שוב נסע אל הרבי, הפעם עם חמותי, מרת דבורה לאה נקי, שהייתה אז לקראת בת המצווה. שוב, צעד נדיר באותם ימים.

הם זכו להיכנס ליחידות בסוף חודש תשרי, והרבי קרא את הפתק וברכם. כשהגיע לשם חמותי, הרבי קרא מתוך הפתק שיש לה בת מצווה ביום י"א בחשוון. הרבי הרים את עיניו הקדושות, ושאלה, "יש לך בת מצווה ביום י"א במרחשוון?" היא ענתה שכן, והרבי בירכה. לימים התברר, שהיא נולדה לאחר צאת שבת י"א במרחשוון, ואם כן, תאריך לידתה היה י"ב.

גם לי' שבט תשמ"ח נסע עם בנו, חתן בר המצווה דובער, ונשארו לבר המצווה, לעלות לתורה אצל הרבי. לקראת סיום ביקורם, ביום כ"ב בשבט, שמעו על המאורע הנורא בפטירת הרבנית, והרב סעדיה היה מהראשונים שהיה ליד בית הרבי, ויחד עם שני בניו זכה לומר תהילים לצד מיטת הרבנית.

לקראת בר המצווה של הבן שניאור זלמן, שוב נסע עמו לרבי. באותם ימים התעוררה שאלת המעבר לשכונת קראון הייטס. קשיי הפרנסה בארץ הקודש היו קשים מנשוא, ושם הוצעה לו עבודה כסופר סת"ם. הוא שאל את הרבי, ובהתחלה הרבי לא השיב, אבל לאחר שזכה לקבל את הסכמת הרבי, הוא עבר לגור עם משפחתו בסמיכות לבית חיינו 770.

פרק חדש התחיל בחייו.

'עקשן' של משיח

הרב סעדיה הפך לאחד מאנשי בית חיינו. מדי מוצאי שבת וכן בסיומי הרמב"ם היה משתתף בסעודות שמארגן הרב מנחם גערליצקי, ומספר סיפורי צדיקים וחסידים. בעל שמועה ובעל זיכרון מופלא היה הרב סעדיה, והיה מספר בדיוק רב. כמה פעמים זכה לקבל בקבוקי משקה מהרבי בעבור סיומים אלו.

בכל שבת היו מארחים בביתם אורחים רבים, ומשתדלים שיהיה זימון בעשרה. לאחר התפילה בליל שבת היה מסתובב ב-770, מחפש אנשים שאין להם היכן לאכול, ומזמינם לביתו לצד האורחים והחברים המוזמנים.

בשנים אלו הרבי דיבר ללא הרף על ביאת המשיח והבאת הגאולה. הרב סעדיה דהן הפך ל'עקשן' בנושא, והיה חי את הוראות הרבי. הוא השתדל לדבר על כך, ולהפיץ את שיחות הרבי בנושא זה.

לימים, לצד עבודתו כסופר סת"ם, החל לשמש כרב בית כנסת באחד מבתי הכנסת בשכונה, וכן כשו"ב במקומות שונים בעולם.

הקפדה על הידורי מצווה

לאחר עשרים שנה בקראון הייטס, החליטו לחזור לנחלת הר חב"ד.

הוא קבע את מקום לימודיו בכולל בעלי הבתים בשכונה, ומדי יום יצא למבצע תפילין, לנערים בני התיכונים בקריית מלאכי.

בהגיעו לגיל שבעים התגלתה אצלו המחלה האיומה. לאחר ניתוח כואב ניטלו ממנו כוח הדיבור וכוח האכילה, אך זה לא הפריע לו כמו שהפריעה לו העובדה, שבשל ההקרנות נשר ממנו הזקן הקדוש, עליו שמר מכל משמר.

בימי מחלתו התגלה בגבורתו. בעשור האחרון הוא המשיך, במצב רוח מרומם, את חוק לימודיו מדי יום; תורה אור וליקוטי תורה, דף גמרא ליום, חת"ת, רמב"ם ועוד.

בכלל, הוא היה עקשן בתורה ובמצוות. לא היה מדבר עם תפילין, ומקפיד על מלווה מלכה גדול כל מוצאי שבת. גם בתקופות אלו לא וויתר על הידורי מצווה, והמשיך לצאת למבצע תפילין. לא היה אצלו קידוש ללא יין מכוס של ברכה שקיבל מהרבי.

לפני שנה התפרצה אצלו המחלה מחדש, אבל הוא המשיך את חוק לימודיו, ולהפתעת הרופאים חי הרבה מעבר לתחזיות.

שבועיים לפני פטירתו אושפז, ועדיין, מדי יום לא ויתר על תפילין רש"י ור"ת. ביום ג' בכסלו הניח תפילין רש"י ולאחריהם ר"ת. כשהוא עטור בטליתו ובתפיליו החל לומר וידוי, כשהוא מסמן לבנו הרב שמואל לומר עמו את הווידוי שלפני הפטירה, ועלתה נשמתו השמיימה.

השאיר אחריו זרע קודש ברך ה' של חסידים ושלוחים. אשתו מרת חסיבה תבדל לחיים.

בניו ובנותיו, יבלחט"א: הרב מנחם מענדל מאיר דהן, קראון הייטס, ניו יורק; מרת דבורה לאה נקי, אשת הרב יעקב נקי, שלוחי הרבי בהרצליה; הרב לוי יצחק דהן, קראון הייטס, ניו יורק; הרב שמואל יהונתן דהן, נתניה; מרת נחמה דינה, אשת הרב יוסף עיזאגווי, קראון הייטס, ניו יורק; הרב שלום דובער מרדכי דהן, מונטריאול, קנדה; הרב שניאור זלמן דהן, נחלת הר חב"ד; הרב שאול דהן, מיאמי, פלורידה; ונכדים ונינים לאורך ימים ושנים טובות.

יהי זכרו של חסיד אמת ברוך לעד.

ווטסאפ
טוויטר
אימייל
הדפסה