את ההפוגות הקצרות משירות המילואים המורכב שאותו הוא ממלא עוד משמחת תורה מנצל ר' גיל מנור, משלוחי הרבי לנתיבות, להמשיך בשליחותו, ובפעילותו הייחודית להפצת תודעת המקדש בקרב ילדי ישראל. גולת הכותרת, הגורפת תגובות מרגשות – משחק 'בית המקדש' מלגו, מלווה בחוברת הסברים ומידע מקיף || סיפורו המרתק של הילד שהתקרב בכוחות עצמו ליהדות ולחב"ד, וכיום זוכה להצית לבבות צעירים רבים
התפילה והכמיהה בנות אלפי השנים לגאולה שלמה, נוכחות ביתר עוז בימי בין המצרים, שלושה שבועות שבהם אנחנו מקיימים את הוראת הרבי בלימוד ענייני בית הבחירה ביתר שאת, כדי להפוך את ימי החורבן לימי בניין.
יש מי שבכל השנה עמל ועוסק בענייני בית הבחירה בכל נימי נפשו והפך את הנושא לשליחות חייו. שליח הרבי הרב גיל מנור קיבל עליו אתגר מיוחד: להנגיש ולהמחיש את ענייני בית הבחירה עבור קהל הילדים, להפוך את הלכות צורת הבית למשחק חווייתי וידידותי שבאמצעותו יכולים כל הילדים להתחבר אל בית המקדש ולעסוק באופן גשמי בבנייתו.
"העולם הגדול מציע היום לילדים שלל משחקים מגוונים ומרתקים שמושכים את תשומת ליבם", אומר ר' גיל. "לא פעם אמרתי לעצמי, כיצד ייתכן שהעולם בחוץ מציע משחקים בצורות שונות ואילו ההיצע מנגד של דברים שבקדושה הוא כה דל. הדבר הזה בער בעצמותיי וזה מה שהניע אותי וגרם לי להשקיע כוחות ומחשבה ביצירת עולם משחקים יהודי מושך ומרענן, להפוך את צד הקדושה לאטרקטיבי לא פחות".
ההבטחה של אימא
סיפור חייו של ר' גיל, האיש שעומד מאחורי מפעל ההנגשה הייחודי, מפעים לא פחות מהעיסוק היום־יומי שלו. "גדלתי בעיר נהרייה. המסורת היהודית לא הייתה נוכחת בחלל הבית באופן בולט במיוחד. אומנם לא הייתה תחושת ניכור, אבל לפועל עד שהייתי בן שמונה לא הכרתי וידעתי מהי בעצם יהדות. המפגש הנרחב שלי עם אור היהדות אירע באותו שלב. שבת אחת נתקלתי באחד השכנים יוצא מביתו בלבוש חגיגי, ומשהו בלבוש ובהליכה החגיגית שלו משך מאוד את תשומת ליבי. באותו רגע לא ידעתי שהוא צועד לבית הכנסת. הייתי סקרן לדעת ולהבין לאן פניו מועדות ולמה הוא לבוש ככה, והתחלתי להתעניין ולשאול.
"וכך, כילד שגדל בבית שבו הטלוויזיה דולקת בשבת, בחרתי לצעוד אל בית הכנסת בעקבות אותו שכן. ביקשתי מאימי שתיתן לי בגדים מתאימים לבית הכנסת. הבגדים היחידים שהיו לי היו בגדי הלבן ונעליים לבנות ששימשו אותי ביום כיפור. לבשתי את הבגדים וצעדתי אל בית הכנסת.
"באותן שנים, תחילת שנות המ"מים, העיר נהרייה לא הייתה משופעת בבתי כנסת, והיה צורך לצעוד כברת דרך כדי להגיע לבית כנסת קרוב. הלכתי לבית הכנסת 'הפועל המזרחי', ונפעמתי מאוד מכל האווירה ששררה שם. הגעתי לבדי. ילד קטן בלי אבא, שיושב באולם בית הכנסת, איננו מחזה רגיל, אבל המתפללים קיבלו אותי בצורה יפה ונעימה מאוד. בברכת כהנים היה מתפלל קבוע שהזמין אותי להיכנס מתחת טליתו".
הביקור החד־פעמי הפך להליכה קבועה לבית הכנסת לכל תפילות השבת. ילד קטן צועד לבדו לבית הכנסת ששבה את ליבו, בשעה שכל בני המשפחה ספונים בבית ומעבירים להם את יום השבת בדרכם שלהם.
"האמת היא שזה היה קצת מאתגר", משתף ר' גיל. "כשהייתי חוזר בשבתות ורואה את הטלוויזיה דולקת, הייתי מפנה את הגב. לשאר בני המשפחה נדרש זמן כדי להשלים עם התופעה, ובפרט לאבי. היחידה שהעניקה לי תמיכה שקטה הייתה אימי. ברבות השנים התברר לי פשר תמיכתה. במשך שנים אימי רצתה מאוד לזכות בבן. בינתיים נולדו שתי אחיותיי הגדולות, והיא הבטיחה בליבה שאם תזכה לכך, תדאג שהבן יהיה קשור יותר לענייני יהדות. לכן כשנולדתי ניתן לי השם גיל, כאות שמחה ותודה על הולדת הבן המיוחל. הבטחתה החרישית של אימי בינה לבין עצמה, היא שגרמה לה לדחוף ולעודד אותי לאורך הדרך.
"עידודה ותמיכתה ניכרו בעיקר כשרציתי לעבור מבית הספר שבו למדתי לבית ספר ממלכתי דתי. הנהלת בית הספר נמנעה מלקבל אותי, מחשש שילד שבא מבית לא דתי עשוי להשפיע לרעה על צביון בית הספר. אימי נלחמה על כך ממש ודאגה שאתקבל לבית הספר ויהי מה. במשך הזמן, ובעקבות האווירה שהשריתי בבית, בין השאר בהליכה העקבית שלי מדי שבת לבית הכנסת, החלו הדברים להיספג בקירות הבית, ובני המשפחה החלו להתקרב גם הם לשמירת מצוות".
בבית הכנסת זכה הילד גיל להכיר את המקובל רבי דוד אבוחצירא, אז הרב הראשי לנהרייה. קשר מיוחד נרקם בינו ובין ילדיו, ורבי דוד אף נהג להזמינו לסעודות השבת בביתו. באחת מאותן סעודות אמר רבי דוד לגיל שיום יבוא והוא יהיה חלק ממשפחת אבוחצירא. האמירה שנראתה אז סתומה, הפכה ברבות השנים למציאות. בהגיעו לפרקו נשא ר' גיל את בתו של השליח בנתיבות הרב ישר אדרעי שיחי', חתן סידנא קדישא ה'בבא סאלי'.
המבט של הרבי
לקראת שלב הכניסה לעולם הישיבות נוצר קשר בין האם ובין השליח הבלתי נשכח הרב ישראל בוטמן ע"ה, והיא ביקשה את עצתו בדבר ישיבה מתאימה לבנה. הרב בוטמן, בלי לחשוב פעמיים, הציע שילך לישיבת תומכי תמימים בלוד.
"זו הייתה הצעה נועזת עבור ילד שגדל בבית ספר ממלכתי דתי ללא שום רקע והיכרות עם החסידות – להיכנס לישיבה מעולם שונה ואחר ובעלת רמת לימודים גבוהה יותר", מספר ר' גיל, "אבל בהמלצת הרב בוטמן הוחלט שאקפוץ למים. השליח הרב ברוך וילהלם סייע לי להתכונן לקראת הבחינה המיועדת אצל ראש הישיבה אז, הרב סגל, ועברתי אותה. מצאתי חן בעיני ראש הישיבה והתקבלתי.
"אני יכול לומר היום", הוא מוסיף, "שנכון שהיה מדובר בצעד נועז ביותר עבור מי שהייתי אז, אבל במובן מסוים כבר הייתי רגיל להיות במשבצת השונֶה. הלוא גם בבית הספר שאליו עברתי הייתי בעל רקע שונה מהסביבה. אף פעם לא הלכתי אחרי העדר ולא עשיתי את מה שכולם עושים. לכן גם הצעד הזה אומנם היה מאתגר, אבל כבר הייתי מורגל באתגרים כגון אלו.
"אני יכול גם לומר שהייתה בי קבלת עול. זה מה שהמליצו לעשות וזה מה שעשיתי. זה מה שעמד לימיני בלימודים בתומכי תמימים בלוד ואחר כך בתומכי תמימים במגדל העמק, וזה היה לא באופן של 'לשרוד' בלבד, אלא עזר לי לצמוח ולהתפתח מבחינה רוחנית וליהנות מהעושר והטוב שהחסידות מעמידה לפני האדם".
הקפיצה אל המים העמוקים של תומכי תמימים עברה אצל ר' גיל, בסייעתא דשמיא, באופן טבעי. בקצב שלו למד להכיר את יסודות החסידות ועקרונות תומכי תמימים, ולצד הלימודים עסק באופן פעיל גם במבצעים. "באותם ימים התעקשתי לשבור את השיניים וללמוד את השיחות של הרבי דווקא באידיש", הוא נזכר, "ה'דווקא' הזה חיבר וקירב אותי מאוד. היום כשאני חושב על סיטואציה שבה נער צעיר מגיע לשיעור שרובו מורכב מקבוצות חברים שבאו יחד מאזורים שונים, זה נראה לי כמו דבר קשה מאוד, אבל אני לא התפעלתי, ואף שבאתי לבדי מנהרייה התחברתי עם התמימים וסידרתי לעצמי חברותות, ובמשך הזמן דברים הסתדרו".
בחודש תשרי תנש"א זכה ר' גיל לנסוע לחצרות קודשנו ולהיות אצל הרבי. "זה היה חודש מופלא ומיוחד שלא אשכח כל חיי", הוא מספר. "אני זוכר איך בהזדמנות מסוימת שלא מצאתי מקום טוב, נעמדתי עם חברי גאוני מעטוף בקצה פירמידה מרוחקת. בסיום התפילה, כשהרבי פנה בחזרה אל חדרו, הפטרתי בלחש אל חברי שחבל שאנחנו עומדים במקום כה רחוק והרבי לא יראה אותנו. באותו רגע הרים הרבי את עיניו הק' לכיווננו והעניק לנו מבט. זה היה רגע שנחקק במוח ובלב.
"מאורע נוסף שחוויתי באותו תשרי קשור לחלוקת דולרים. היו ימים באותו חודש שבהם הרבי חילק דולרים פעמיים. הייתה חלוקה שהתקיימה בבוקר ואותה החמצתי. בערב התקיימה שוב חלוקת דולרים בגן עדן התחתון ונעמדתי בתור, מהרהר בכך שהחמצתי את החלוקה בבוקר. והנה בהגיע תורי, אני נעמד מול הרבי, והרבי מעניק לי בידיו הק' שני דולרים. רגע אחר כך הבטתי בדולרים שבידי ושפשפתי עיניים כלא מאמין".
מה שראיתי בנחל עוז
השיחה עם ר' גיל מתקיימת מתוך שירות המילואים שבו הוא נמצא כמעט ברציפות החל משמחת תורה. הוא משרת באחד מגדודי היס"ר (יחידת סריקה) של חיל הרבנות הצבאית שפעלו בקו האש וזיהו גופות חללים רבים לאורך כל המלחמה. יחידות היס"ר הפכו למבצעיות בשנים האחרונות, ולראשונה מאז הקמת הגדוד החלו לאייש קווים מבצעיים ביו"ש.
"האמת היא שבזמנו קינן בי הרצון להתגייס לצה"ל לגדוד קרבי", מגלה ר' גיל, "בתור ילד שגדל בבית ובסביבה שבהם כולם התגייסו, היה ברור לי שביום מן הימים גם אני אצטרף למערכה. השינוי קרה באחד מכינוסי השלוחים שבהם זכיתי להשתתף. האווירה המיוחדת בצל השלוחים בכינוס שינתה לי את קו המחשבה, והיה רגע שבו החלטתי שזה הצבא שאליו אני רוצה להצטרף, צבא השלוחים.
"ואכן כך הווה. לאחר נישואיי הצטרפתי אל השליחות של חותני הרב ישר אדרעי בעיר נתיבות והתחלתי לפעול בעיר. גם כאן אני משתדל לחשוב מחוץ לקופסה ולפעול באופן שיחבר כמה שיותר לבבות. הפעילות של בית חב"ד מתקיימת לאורך כל השנה. יש אירוע מיוחד שייסדנו בי"ט כסלו שזכה לשם 'נפשי', המאחד את כל המגזרים, ועוד מגוון אירועים ופעילויות יוצאות דופן. בשנים האחרונות הצטרפו עוד שלוחים לעיר, כך שהפעילות הולכת ומתרחבת.
"בהמשך, בתוכניתו של מסובב הסיבות, התחלתי לפעול גם ביחידות הסריקה של הרבנות הצבאית. בשנים האחרונות הפכה יס"ר ליחידה מתמרנת הנותנת מענה בתוך קו האש בחילוץ חללים, והנה אני מוצא את עצמי ממלא שירות קרבי משמעותי.
"המקום הראשון שאליו הגענו מייד לאחר שמחת תורה היה החמ"ל של נחל עוז. הגענו למקום מפויח ושרוף והיינו צריכים להתחיל בסריקה ואיתור של חללים בכל החמ"ל. אלה רגעים שנצרבים בתודעה, שבהם אתה מזכיר לעצמך, למרות הקושי, שאתה עושה כאן שליחות חשובה וקדושה, ובמקצועיות ורגישות מילאנו את המשימה.
"שבועיים לאחר מכן התרכזנו בעוטף. הצבא לא החל בתמרון הקרקעי עד שהעוטף כולו זוכה. היו שם הרבה רגעים מאתגרים וקשים. אני זוכר שבאחת המשימות, שבהן טיפלנו בגופות שני חללים של גדוד 890, רב הגדוד ביקש להצטרף אלינו למשימה; בכל זאת מדובר בחיילים מהגדוד שלו שהכיר מקרוב. עבדנו שם באזור במשך שלוש שעות ואז יצאנו בחזרה לארץ ב'נמר' צבאי. במהלך הנסיעה בנמר אמר לנו הרב שהוא מרגיש כאילו אנחנו פועלים כבר חצי שנה יחד. האמירה הזאת ביטאה היטב את הלך הרוח השורר במילואים. את הרעוּת המיוחדת שנרקמת עמוק בשטח עם חיילים שאתה בכלל לא מכיר, אבל משהו בפעולה המשותפת יוצר עימם קשר מיוחד.
"אם רוצים להבין באמת את פרק ל"ב בתניא, צריך להביט ברעות השוררת בין אנשי המילואים, שמעולם לא נפגשו, וכעת מתנהלים כאילו הם מכירים זה את זה שנים, ודואגים ומתמסרים זה לזה.
"מאז שמחת תורה עשיתי 270 ימי מילואים, מתוכם שהיתי בעזה, אומנם לא ברצף, במשך שישה חודשים. זה לא משהו שאני שש לעשות, הרצון שלי הוא להמשיך ולפעול בבית חב"ד, אבל כשכל הגדוד נקרא למילואים, גדוד שהפך לקבוצה מגובשת, אי אפשר להגיד לא. המשימה שלנו היא להיות בשטח סמוך לקו האש כדי לתת מענה במקרה הצורך ובאירועי אר"ן (אירוע רב נפגעים). פעלנו ברפיח, חאן יונס, זיתון ועוד. אנחנו מבצעים כאן תפקיד חשוב ונעלה לזהות את גופות החללים, פועלים בכל הכבוד הנדרש ודואגים להביא את החלל לקבורה.
"בחודשים שהייתי בתוך קו האש שמחתי מאוד על כל רגע שבו לא הייתה לי עבודה, על כל רגע שלא היו לנו בו אבדות. עכשיו אנחנו תופסים קו באזור מודיעין. במהלך היום אני כאן ובערבים אני חוזר באישור המפקד אל השליחות שלי בעיר נתיבות ואל ההרצאות והמשחקים שאני מעביר על בית המקדש. המעבר החד בין הדי הקרב לקולות השגרה הוא מעבר לא רגיל. זה חלק מאתגרי המציאות שאותם אנו חווים ועימם אנו מתמודדים בשנה האחרונה".
שייבנה בית המקדש
בהפוגות הקצרות מהמילואים, ר' גיל מכתת את רגליו בכל רחבי הארץ ופועל ללמד את ילדי ישראל על בית המקדש בצורה חווייתית. בימי בין המצרים הביקוש רב ור' גיל מצליח לתמרן במאמץ רב בין שלל הזירות. בשנים האחרונות הוציא לאור מוצר מבוקש: משחק לגו בצורת בית המקדש.
מחשבה רבה הושקעה בתכנון וייצור המשחק. קוביות הלגו ארוזות בקפידה לצד אלבום תמונות מאיר עיניים המלמד ומספר על כל הלשכות ופרטי הבניין. ר' גיל משמש כחלוץ כמעט יחיד בתחום ההנגשה של משחקי יהדות לילדים, שגם מספקים הנאה צרופה וגם מטמיעים ערכים בלב המְשחקים.
"מאז ומתמיד חיפשתי דרכים להנגיש תוכן לילדים ואף לבני נוער ומבוגרים. לא יכולתי לשאת את העובדה שבעולם שבחוץ יש היצע רב, וחדשים לבקרים יוצאים לאור משחקים מרתקים ותוכניות סוחפות וצבעוניות, דברים שאתה פחות רואה כשאתה בא לחפש משחקים ברוח היהדות. וזו מציאות שאי אפשר לקבל. הלוא אושר שלא יסולא בפז נמצא בידיים שלנו, צריך רק לתרגם אותו ולמצוא לו את הכלים המתאימים שדרכם יוכל לחדור לעולם, ולהיות חלק מהווי החיים המהנה של ילדי ישראל.
"כך נולדה תוכנית הקליקרים המיוחדת שיצרתי על בית המקדש, מצגת מרהיבה שבה תמונות מ'מכון המקדש' המספרות את סיפור המקדש ומעניקות חיים וצבע לסיפורי הגמרא בנושא, ובדרך הזו נולד גם בית המקדש מלגו. במשך שנתיים ימים עבדתי על הפרויקט הזה. הייתי צריך להשקיע מחשבה רבה בתכנון מוקפד ובהוצאה לאור של מוצר שיהיה ברמה מקצועית. השקעתי כסף רב. היו רגעים של שבירה לאורך הדרך, אבל אני זוכר איך באחד מאותם רגעים נתקלתי בהשגחה פרטית בקטע וידאו שבו הרבי מדבר על הצורך להכיר לילדי ישראל את בית המקדש, וזה נתן לי כוח להמשיך.
"לאחר עבודה מאומצת יצא המשחק לאור והפך לשם דבר. המפעל בסין שבו יוצר הלגו העלה פוסט ברשת החברתית ובו תיעוד מהעבודה, לצד הכיתוב 'יהי רצון מלפניך… שייבנה בית המקדש'. נדהמתי למראה הפוסט. אז חלחלה בי ההבנה כמה הדבר מרגש, וכמה הוא משפיע אפילו על גוי מסין".
משחק הלגו אכן מעורר הדים רבים ומאפשר לילדים להכיר מקרוב את סדר העבודה בבית המקדש באמצעות ההסברים הנלווים, ומחדיר בהם את המדרשים ואגדות חז"ל בנושא. המשחק מורכב מ-1590 חלקים וכל ילד זוכה לבנות את בית המקדש במו ידיו.
"אני מרגיש שכל אחד צריך לתרום מהכישורים שלו למען ענייני המקדש, ומי שעושה זאת זוכה לסייעתא דשמיא. בדיוק כמו בסיפור על ר' חנינא בן דוסא שביקש לתרום גם הוא לבית המקדש, ובסוף מצא אבן, סיתת אותה בעמל וביגיעה, ומשמיים שלחו לו מלאכים לעזור לו בנשיאת האבן. כך גם כאן. הייתה לי עזרה מלמעלה ביצירה המופלאה הזו, ליצור משחק לגו מרהיב לצד אלבום הסבר מושקע, הגורמים לילדים לחיות את ענייני בית הבחירה ולהיות בקיאים בהם".
התגובות מהשטח לא איחרו לבוא. "חייבת לשתף אתכם!" כתבה אחת האימהות, "קנינו לבן שלנו כמתנת אפיקומן את ערכת בית המקדש מלגו. זאת המתנה הכי מדהימה שראיתי בחיי. כשהבן שלי סיים לבנות את בית המקדש, הוא אמר: כמו שהתפללתי שבניית בית המקדש מלגו תסתיים, כך צריך להתפלל על בית המקדש האמיתי. זה היה פשוט מרגש".
בין ימי המילואים לימי בין המצרים, יש שליח אחד שהפך את הנגשת לימוד ענייני בית המקדש לילדים למשימת חייו, ובזכותו ילדים רבים זוכים לבנות ולהכיר מקרוב כל פינה בבית השם.
