– א –
כשכתבנו בגיליון הקודם, במדור זה, על 'הורדת המסכות', לא שיערנו שתוך יומיים ניחשף כולנו לשפל חדש שבו 'הכהן הגדול' של ה'אליטה' בישראל, אהרן ברק, יקרא בפה מלא ובשידור חי למלחמת אזרחים.
לא מדובר ב"אזהרה מפני מלחמת אזרחים", כפי שניסתה התקשורת המגויסת להכשיר את דבריו. זו הייתה קריאה למלחמת אזרחים. איום מפורש ומתועב בשפיכות דמים.
כאשר ברק, שמתהדר בתואר "אביר הדמוקרטיה", התראיין לשלושה ערוצי חדשות, ומול עיני מיליוני צופים איים בשפיכות דמים ובמלחמת אזרחים, הוא חשף את פרצופו האמיתי. כשהוא קורא להשתמש בכוח כדי לעצב את מהלכיה של ממשלה נבחרת, הוא מוכיח שלא הדמוקרטיה עומדת לנגד עיניו, אלא שימור כוחו ושלטונו של מיעוט אליטיסטי על המדינה כולה.
במכתב מיוחד משנת תשל"ה, לפני חמישים שנה בדיוק, לח"כ הרב מנחם הכהן ממפלגת העבודה, כתב הרבי: "המצב באה"ק הוא כזה שההחלטות בכל השטחים, מבלי יוצא מן הכלל, נמצאות ותלויות בדעת קבוצה מצומצמת ביותר… היפך היסוד העקרי לכל משטר הנקרא דימוקרטי בלע"ז, ועד לשלילה החלטית של החילוק העקרוני המקובל שבין שלשת הגופים, השיפוטי המחוקק והמוציא לפועל".
והרבי מסיים עניין זה בכותבו:
"והנקודה המכאיבה ביותר שאין מוחים על המצב האמור, והרי כל מי שאינו מודה ברודניות צריך היה למחות נגד זה בכל התוקף, והמציאות היא הפכית לגמרי".
מה שמדהים הוא, שהרבי כתב את המכתב בשנת תשל"ה, בדיוק כשאהרן ברק החל את הקריירה המשפטית-ציבורית שלו כיועץ המשפטי לממשלה, כאשר איש טרם ידע כמובן את תוכניתו העתידית לחולל את 'המהפכה החוקתית-דיקטטורית' שאין דומה לה בשום מדינה דמוקרטית.
כעבור אחת עשרה שנים, כשברק החל את מהפכת ה'אקטביזם השיפוטי' שלו בבית המשפט העליון, התבטא הרבי בהתוועדות מוצאי זאת חנוכה תשמ"ו, במילים מדהימות אלו:
"דיקטטורא" כזו – במסווה של "דמוקרטיא" – לא ניתן למצוא בשום מדינה בעולם, אפילו לא ברוסיא-הסובייטית!!
אוי ואבוי שהגענו למצב כזה שצריך להביא ראיות מהם – שאפילו "מקולקלין שבאומות" לא מתנהגים כך".
– ב –
באותו ראיון מעורר סערה ביום חמישי האחרון, מלבד איומו במלחמת אזרחים, העניק אהרן ברק גם 'הוראות הפעלה' ברורות לבית המשפט העליון, כשהצהיר: "אילו הייתי היום שופט בבג"ץ, הייתי מבטל את החלטת הממשלה לפטר את ראש השב"כ".
ואכן, כצפוי, כבר למחרת, בעתירה שהוגשה בעניין, הוציא בג"ץ צו הקפאה מיידי להחלטת הממשלה – בדיוק כפי שהורה להם הדיקטטור הגדול.
והצביעות בעניין זה זועקת לשמיים: לפני עשרים שנה, כאשר הוגשו לבג"ץ עתירות רבות נגד תכנית ההתנתקות, אותו אהרן ברק, אז בתפקיד נשיא בית המשפט העליון, סירב בכל תוקף לבקשת העותרים להוציא צו הקפאה לפחות עד לדיון בעתירות, למרות שמדובר היה בהחלטה דרמטית וחסרת תקדים של עקירת אלפי מתיישבים מבתיהם. ואילו כאן, כשמדובר בסך הכל בהחלטת ממשלה פשוטה וטבעית של החלפת ראש שב"כ שכשל באופן החמור ביותר בתפקידו ב-7/10 – החלטה שהיא בסמכותה הבלעדית של הממשלה לפי חוק השב"כ – בג"ץ ממהר להוציא צו הקפאה מיידי נגד ההחלטה.
פרופ' דניאל פרידמן, שר המשפטים לשעבר, הגדיר זאת במדויק: "בג"ץ הוא סניף של מרצ". התנהלות שיטתית זו של בג"ץ לאורך השנים חושפת את האמת המרה: "דמוקרטיה" בגרסת השמאל פירושה – אין לנו רוב לקדם את השקפתנו בכנסת, לכן נכפה את עמדותינו על העם בישראל דרך בג"ץ, ונעז עוד לכנות זאת "הגנה על הדמוקרטיה".
– ג –
הדיקטטורה המשפטית בהובלת אהרן ברק וממשיכי דרכו אינה רק קטסטרופה דמוקרטית – היא סכנה קיומית לביטחון ישראל. שרשרת ההחלטות השיפוטיות המעוותות של בג"ץ הפכה את מדינת ישראל לכמעט חסרת אונים במאבקה בטרור, והמחיר ששילמנו ב-7 באוקטובר הוא עדות מחרידה לכך.
לאורך כל השנים, מאז 'ההפיכה השיפוטית' של ברק, בג"ץ כובל בשיטתיות את ידי כוחות הביטחון. המערכת שברק בנה יצרה מציאות בלתי אפשרית: הגבלות דרקוניות על חקירות מחבלים שימנעו סיכול פיגועים, ביטול חוקים שנועדו להרתעה, כפיית הוראות פתיחה באש בלתי הגיוניות, ואף אילוץ ישראל לשחרר גופות מחבלים שיכלו לשמש קלף מיקוח מול ארגוני הטרור.
הגופים המקצועיים ביותר בתחום הלחימה בטרור, קבעו חד-משמעית כי הריסת בתים וגירוש משפחות מחבלים הם כלים הרתעתיים חיוניים ביותר שביכולתם למנוע פיגועים, אולם בג"ץ, בשם עקרונות מופשטים כמו 'איסור ענישה קולקטיבית', מונע את השימוש באמצעים אלו. בתי מחבלים, גם כאשר ניתן אישור להורסם, זה רק לאחר התדיינויות אינסופיות, כאשר האפקט ההרתעתי המיידי כבר אבד, ובמקרים רבים הוא מבטל את ההריסה. את גירוש משפחות המחבלים – אמצעי שכל מומחה ביטחוני מסכים שעשוי למנוע את הפיגוע הבא – בג"ץ מונע לחלוטין, תוך העדפה ברורה של זכויות תיאורטיות של המחבלים ומשפחותיהם על פני חיי אזרחי ישראל.
התבטאותו המזעזעת של ברק ש"אם יש דבר שאני מצטער עליו, הוא שנתתי לצה"ל יותר מדי פעמים לנצח" חושפת את העומק האידיאולוגי של הבעיה. בית המשפט העליון, בהובלת ברק, הפך למעין זרוע פוליטית של השמאל הקיצוני, המתייחס למאבק הפלסטיני באהדה בלתי מוסתרת ורואה במחבלים מעין לוחמי חירות.
הטירוף המשפטי חוצה כל גבול כשהפרקליטות הצבאית, כחלק מאותה מערכת משפטית מעוותת, מנהלת מלחמת חורמה נגד לוחמי צה"ל. פרשת עלילת הדם בשדה תימן, בה הופץ לכל העולם סרטון מגמתי ושקרי נגד לוחמינו, היא רק דוגמה אחת מני רבות.
באותה עת, בג"ץ דואג בקפדנות יתרה לתפריט העשיר והמזין של אסירי הנוחבה הנאצים בכלא הישראלי, כאילו הם אורחי כבוד ולא מרצחים אכזריים.
ארגוני הטרור למדו היטב את "כללי המשחק" שקבע בג"ץ ומנצלים אותו עד תום – תוך גביית מחיר דמים נורא מאזרחי ישראל.
לאור זאת, הרפורמה המשפטית והמאבק הנחרץ ב"דיפ סטייט" הן לא רק צורך דמוקרטי – הן הכרח קיומי וביטחוני של ממש. השבת סמכויות הביטחון לידי הדרג הנבחר היא תנאי הכרחי לביטחון ישראל ולעתידה.
לממשלת ישראל ולעומד בראשה אסור לגלות שום גמישות, פשרנות או היסוס במאבק הקריטי הזה. לכו עד הסוף, בלי לעצור, בהשבת האיזון למערכת המשפט ובהגבלת האקטיביזם השיפוטי ההרסני. אל תירתעו מאיומי ברק ושותפיו, שכן המאבק הזה הוא בנפשנו, וביטחונו של כל העם היושב בציון תלוי בהכרעתו.
ובקרוב ממש תיענה תפילתנו "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה", וכדברי הנביא: (רק) "אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה".
