רעננה נושמת לרווחה

ביום שני בשבוע שעבר, ט' בטבת, שלושים ושש שנה אחרי שהגיע לעיר רעננה בארץ הקודש בשליחות הרבי, קיבל הרב אליהו שדמי לידיו לראשונה היתרים חתומים לבניית משכן של קבע עבור בית חב"ד בעירו.

כמעט חצי יובל הוא המתין להיתרים הללו. הדרך לקבלתם לוותה בסאגה קשה ומאתגרת. סאגה מול תושבים בעיר ומול שורת נציגים שהתחלפו לאורך השנים במועצה המקומית. בשיאה הגיעה הפרשה אל בית המשפט העליון בירושלים. נשיאת ביהמ"ש העליון הגב' חיות דנה בה בשנת תשע"ג עם השופטים גרוניס ודנציגר, והשלושה פסקו לטובת חב"ד.

השנים האחרונות היו סאגה מסוג אחר. אחרי תום אתגרים משפטיים התעוררו אתגרים בירוקרטיים מתישים. המבנה שניצב בעין הסערה ברעננה עמד תחת פיקוח מחמיר בדרך לקבלת היתרי בנייה סופיים. לחצים פוליטיים שהופעלו במקביל לא תרמו לזירוזו של ההליך. בעמודים הקרובים ייחשפו במשורה מספר פרטים סביב הסאגה. רק ביום חמישי לפני כשבועיים, ה' טבת, היום שבו חוגגים 'דידן נצח', קיבל הרב שדמי שיחת טלפון ממחלקת ההנדסה של העירייה ובה התבשר כי היתרי בנייה חתומים ממתינים לו. כעבור ארבעה ימים אחז אותם סוף כל סוף בידיו.

המאבק תם.

מסע של השגחה פרטית

עמודים ארוכים ניתן למלא על סערת בית חב"ד ברעננה. בפרטיה תקוות ואכזבות, התמודדויות מול קשת רחבה של גורמים ושורה של גילויי השגחה פרטית והתגשמות ברכותיו של הרבי לכל אורך הדרך. במרכזה דמויותיהם מאירות הפנים של הרב שדמי, השליח הוותיק בעיר, ושל רעייתו השליחה, הרבנית סימה.

בני הזוג שדמי הגיעו לרעננה בשנת תשמ"ו, כשנה אחר נישואיהם. מייד לאחר נישואיהם התגוררו בשכונת נחלת הר חב"ד בקריית מלאכי. "כשחיפשתי מקום לצאת לשליחות", משתף הרב שדמי השבוע, "פניתי אל הרב מוטי גל ע"ה, השליח ברמת גן. חשבתי שנכון יותר עבורי להיכנס לפעול תחת שליח בעיר שכבר פועל בה בית חב"ד. פחדתי ללכת לעיר 'חדשה'. הרב גל סידר עבורי תפקיד בבית חב"ד שלו והתחלתי לסייע לו בפעילותו בעיר. לדוגמה את סיום הרמב"ם הראשון, בשנת תשמ"ה, ברמת גן, ארגנתי אני.

"באותם ימים כתבתי מכתב לרבי על השליחות ברמת גן, אולם תשובה לא הגיעה. ביררתי אצל המזכירים כל הזמן, והם השיבו שהרבי טרם ענה על מכתבי. כשעבר פרק זמן אמרתי לרב גל שאני לא מקבל תשובה מהרבי על הצעת השליחות שלי ולכן אני מעדיף לחפש מקום אחר. במקביל יצרתי קשר עם הרב זמרוני ציק ע"ה, השליח שייסד את בית חב"ד בעיר בת ים, ושאלתי אותו אם יש לו עבורי תפקיד בשליחות בעיר. אני יליד בת ים וכבחור סייעתי לפעילות החב"דית בעיר. הרב ציק שמח כשפניתי אליו וארגן לי תפקיד בפעילות. גם הפעם כתבתי לרבי על כך אך תשובה לא הגיעה.

"כשעבר פרק זמן ממושך ותשובה מהקודש פנימה טרם התקבלה חיפשתי מקום שלישי. קבעתי פגישה עם הרב ישראל הלפרין ע"ה, השליח בהרצלייה, שיצא לעיר זמן לא רב קודם לכן. ישבתי אצלו במשרד ואני זוכר שאמרתי לו שאני מרגיש שבוער בי בעצמות להיות שליח אך אני מעדיף לפעול תחת שליח בעיר שכבר יש בה פעילות. הרב הלפרין היה יהודי יסודי מאוד והוא התעניין ושאל שאלות רבות ובסוף הפגישה העניק לנו גם הוא משרה בפעילות בעיר. כתבנו לרבי בפעם השלישית אני ורעייתי, ושוב – תשובה לא התקבלה.

"אני זוכר שהייתי מאוד מתוסכל. ישבתי בביתי ואמרתי לאשתי: אחרי רצף המכתבים הזה אולי כדאי שננסה למצוא עיר 'פנויה' ולפתוח בה בית חב"ד עצמאי ראשון. אולי זה הסימן שהרבי מנסה לתת לנו בכך שאינו עונה לנו. רעייתי הסכימה. הלכתי למרכז 'צעירי אגודת חב"ד' ושוחחתי עם הרב נחום כהן ע"ה שהיה אז מנהל אגף הסניפים. שאלתי אותו באיזו עיר בארץ עדיין אין שליח. הוא השיב לי שיש שתי ערים כאלה – קריית שמונה ורעננה.

"הרמתי טלפון לרב נחמיה שמרלינג, יליד רעננה וכיום שליח הרבי בכפר יונה, והתעניינתי במצב בעיר. האמת היא שכבר מספר שנים קודם לכן, כבחור אחרי 'קבוצה', הגעתי מספר פעמים לרעננה ומסרתי בה שיעורי תניא בישיבה תיכונית. כך שמעט רקע על העיר וידע בסיסי בדרכי ההגעה אליה ומיקומה בארץ ידעתי. אחרי ששוחחתי עם הרב שמרלינג, החלטנו אני ורעייתי שאנחנו יוצאים לרעננה. אמרנו לרב כהן שאנחנו כותבים על כך לרבי.

"ישבנו וכתבנו לרבי, בפעם הרביעית, ובתוך שעות ספורות כבר התקבלה תשובה. הרב סגל מעפולה, שביתו היה אחד ממרכזי התקשורת שקיבלו את המענות מהרבי, יצר עימי קשר ואמר לי שיש עבורי תשובה מהרבי. הרבי השיב 'אזכיר על הציון' וצירף חמישים וארבעה שקלים, חמישה שטרות של עשרה שקלים וארבעה שטרות של שקל אחד. אני חושב שזה דבר לא שגרתי. עד היום השטרות הללו בידי".

בכ"ח בתמוז תשמ"ו הגיעו בני הזוג שדמי לרעננה שבמרכז הארץ. תושבי העיר ברובם, אז כמו היום, אינם שומרי מצוות. בעיר יש קהילות אחדות של חובשי כיפות סרוגות. פעילות בית חב"ד התנהלה מתוך מבנה שכור. אחת לכמה שנים הועברה הפעילות ממבנה למבנה, במחשבה להקים משכן של קבע, מבנה גדול לבית חב"ד.

בשנת תשמ"ח הגיש הרב שדמי בקשה לקבלת הקצאת שטח לבית חב"ד. שנים מספר ארכו עד שמועצת העיר אכן החליטה להקצות שטח עבורו. היום שבו אישרה מועצת העיר את ההקצאה היה ל"ג בעומר, באמצע שנות הנו"ן.

"לא שיערתי אז מה מצפה לי", משתף הרב שדמי את 'כפר חב"ד' השבוע. "חשבתי שתהליך אישור ההקצאה ברור מאליו. כמו שעוד בתי כנסת בעיר מקבלים שטח – כך גם בית חב"ד מקבל. חשבתי והתבדיתי".

המפגש עם הרבי

השטח שהוקצה לבית חב"ד רעננה וסביבו התנהל המאבק ארוך השנים שוכן ברחוב אלפסי במרכז העיר. לא מדובר בציר הראשי של העיר. הרחוב הראשי ברעננה, החוצה אותה מקצה לקצה, הוא רחוב 'אחוזה', ובו לאורך השנים פועל בית חב"ד של הרב שדמי במבנים שכורים. השטח המדובר שוכן במרחק הליכה של כרבע שעה ממנו.

"אני זוכר שבאחת השנים, כשחיפשתי מקום מתאים לבניית בית חב"ד, לקח אותי סגן ראש העיר מטעם המפד"ל מר צבי קניג לשטח הזה והציע לי אותו. לא חשבתי שזה שטח טוב כל כך. אבל הוא היה תקיף ואמר לי 'זה או זה או כלום לא'. אמרתי 'נלך על בטוח' והסכמתי".

קניג, יצוין בדרך אגב, נסע באחת השנים לניו יורק לצורך משפחתי ועבר בחלוקת הדולרים של יום ראשון לפני הרבי. זה היה אחרי שהרב שדמי הגיע לעיר. השניות האחדות שבהן שהה מול הרבי מתועדות. הוא שוחח עם הרבי בשפת האידיש, ואחרי שהוצג כסגן ראש עיריית רעננה אמר: "יש שם שליח, הרב אליהו שדמי, שעושה דברים גדולים". הרבי הגיב: "הוא כותב לי על הדברים שהוא עושה שם, אולם הוא כותב שאם יקבל סיוע רב יותר יוכל לעשות הרבה יותר. זה תלוי בכם". קניג השיב: "זה מסר עבורי".

אחרי שחזר לארץ קרא קניג לשדמי ללשכתו וסיפר לו על תוכן שיחתו עם הרבי. "הוא היה אחוז התפעלות", נזכר הרב שדמי, "הוא סיפר לי שבכוונתו היה להזכיר עניין אישי כלשהו שעמד אז על הפרק ובגללו הגיע לניו יורק, אולם כאשר עבר לפני הרבי נאלם דום והדבר היחיד שהצליח לומר היה על הפעילות שלי. הוא לתומו חשב שאני התלוננתי עליו במכתבים לרבי על כך שאינו מסייע לי מספיק.

"באמת בשנים הראשונות שלי בעיר הייתי זקוק לסיוע ממנו יותר מאשר קיבלתי בפועל בלשון המעטה. כך או כך לא כתבתי על כך לרבי. מר קניג התפעל מאוד. הוא אמר לי: הרבי מליובאוויטש מנהל את כל העולם ובקשר עם כל כך הרבה אנשים ובכל זאת קורא מכתבים של שליח מרעננה הקטנה ויודע מה קורה בעיר".

ובחזרה לסערת השטח. בשנת תשנ"ג, במקביל לבקשת ההקצאה מבית חב"ד, שונה ייעוד השטח ברחוב אלפסי מ"שטח ציבורי פתוח" ל"שטח למבנה ציבורי". שלוש שנים לאחר מכן החליטה העירייה להקצות את השטח לבניית בית חב"ד ונחתם חוזה בין חב"ד לעירייה. הרב שדמי החל לעבוד על השגת המסמכים החוקיים ועל תוכניות הבינוי.

אלא שאז התחוללה סערה. אנשי תנועת מר"צ בעיר ששמעו על הכוונה להקים מרכז יהודי גדול במקום החלו להילחם בהחלטה והובילו קמפיין נגד ראש העיר דאז, זאב בילסקי. כשהגיעה החלטת ההקצאה אל יו"ר ועדת המשנה בעירייה, איש מפלגת מר"צ, האמור לחתום על ההיתרים, נמנע הלה מלחתום בטענות שונות. הבנייה נקלעה למבוי סתום.

הרב שדמי חשב לתומו כי המאבק זמני וכי לאחר אישור ההקצאה המקורי יסתדרו הדברים. הוא קיים בשנת תשנ"ח מעמד הנחת אבן הפינה לבית חב"ד. המעמד התקיים בח"י באלול, שנת ה-300 להולדת הבעל שם טוב, סמוך לשטח הסערה, בעקבות הפצרות ראש העיר. זה היה במעמד מכובד מאוד. השתתף בו בין היתר הראשון לציון והרב הראשי לישראל הרב מרדכי אליהו זצ"ל. גם הרב יוסף יצחק אהרונוב, יו"ר צעירי חב"ד בארץ הקודש, ייבדל לחיים, נכח במעמד. גם הרב יצחק חיים פרץ, רבה של העיר רעננה ובשנים מוקדמות יותר יו"ר ש"ס, חבר כנסת מטעמה ושר בממשלות ישראל, השתתף במעמד המרומם.

ואולם לאחר ששככו החגיגות נותר הרב שדמי לבדו. המציאות המרה התחוורה מולו במלוא עוצמתה. הקצאת השטח נבלמה. גורמים פוליטיים בלחץ תושבים תקעו מקלות בגלגלי האישורים.

האפשרות הריאלית היחידה שעמדה לפני בית חב"ד הייתה הגשת עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד עיריית רעננה. המשפט התנהל כשנתיים ובסיומו בחודש אב תש"ס ניצח בית חב"ד את העירייה ניצחון מוחץ. השופטת ציינה בפסק דינה, המתפרס על פני ארבעה־עשר עמודים, כי ניכר שהחלטות העירייה היו פוליטיות וסמוכות לבחירות המוניציפליות, וחייבה את הוועדות הרלוונטיות לחתום על היתרי הבנייה במהירות, וָלא ייחשב הדבר לביזיון בית המשפט.

"בדרכי הטבע לא היה ברור שננצח", סבור הרב שדמי. "אני הייתי אז טירון בכל מה שקשור להליכי הבנייה בישראל, וחלק מהמסמכים שנדרשתי להגיש לאורך התקופה היו חסרים, כך שהיו לא מעט אפשרויות 'להפיל' אותי. אני תולה את הניצחון כמובן בברכתו של הרבי, שהורגשה אז במוחש, ובדרך הטבע בעבודתו המאומצת של עורך הדין שלנו שהיה יהודי חריף מאוד ופיקח. הוא נפטר במהלך תקופת המשפט ומי שהמשיך את עבודתו עבורנו היה בנו ייבדל לחיים, שגם הוא חריף מאוד".

באחד הדיונים שהתקיימו בבית המשפט, בנוכחות הרב שדמי ונציגי העירייה, נחקר יו"ר הוועדה שסירב לחתום על היתרי הבנייה. עורך הדין של בית חב"ד חשף את קלונו ברבים. "זה היה נראה כמו מופע צחוק", מספר הרב שדמי. "עורך הדין עימת אותו עם עובדה מסוימת, הוא טען דבר מסוים, ולפתע שלף עורך הדין מסמך שהוכיח כי דבריו לא נכונים. עורך הדין לא ויתר לו וחשף עוד מסמך ועוד מסמך. אני ישבתי מאחור ופשוט צחקתי. כדי שלא יראו אותי צוחק ניסיתי כל העת להסתתר מאחורי גבו של עורך הדין".

מספר דיונים נערכו במסגרת העתירה בבית המשפט המחוזי. אחת מטענות המתנגדים לבית חב"ד הייתה שמדובר בשכונה חילונית ושתושביה לא מסכימים לבניית בית הכנסת. המתנגדים הציגו 118 חתימות של תושבים נגד בית חב"ד. מנגד, מספר החתימות שהגיש בית חב"ד לבית המשפט, מתושבים בשכונה שצידדו בהקמת בית חב"ד, היה גדול פי שלושה. השופטת התייחסה לכך בפסק הדין שלה וציינה כי נראה שתושבי השכונה עצמם מחולקים וממילא לחתימות אלו אין כל השפעה.

הטענה האחרת של הנתבעים (הוועדה המקומית לתכנון ובנייה במרחב רעננה, הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז מרכז ומספר תושבים באזור השטח) הייתה טיעון טכני מנהלי: בדרך כלל כאשר מגישים תוכניות לבנייה חובה להכליל חתימה של בעל הקרקע. במקרה הזה העירייה שהיא בעל הקרקע לא חתמה בפועל מסיבות שוליות טכניות. על אי חתימה זו התבססו הנתבעים. מנגד בית חב"ד טען כי מועצת העירייה עצמה אישרה את ההקצאה בישיבתה. אי החתימה הינה טכנית בלבד. את הטענה הזו קיבלה השופטת.

דיבורים לחוד ומעשים לחוד

אבל המאבק עדיין לא תם. עיריית רעננה התכוננה להגשת ערעור לבית המשפט העליון. רגע לפני ההגשה, כשהבינו כי מרבית הסיכויים הם שיובסו, הציעו הליך גישור מול חב"ד, שבמסגרתו יוותרו בבית חב"ד על שטח הסערה ובמקומו יקבלו שטח אחר, גדול פי שניים, באזור אחר ושקט יותר בעיר, בתוך מספר שנים לכל היותר. בבית חב"ד החליטו להסכים להצעה.

אלא שדיבורים לחוד ומעשים לחוד. בשל הסדרים בירוקרטיים פנימיים ואחרים נגררה ההתחייבות לבית חב"ד עד שעבר המועד האחרון במסגרת הליך הגישור. משכך החליט בית המשפט העליון כי השטח המקורי יוחזר לבית חב"ד. בינתיים הוחלף ראש העיר. בעירייה הבינו שלא נותרה עבורם כל ברירה וחתמו מחדש על ההיתר. במקביל בבית חב"ד התכוננו להגשת תוכניות הבנייה. בשל מספר השנים הרב שעבר מאז הגשת התוכניות הראשונות, שנעצרו, נוצר צורך בעדכון התוכניות והתאמתן לתקנות שהשתנו.

במסגרת הכנת התוכניות התלבטו בבית חב"ד בנוגע לגודל השטח. במסמך ההקצאה המקורי לבית חב"ד נכתב כי יוקצה שטח של יותר מחצי דונם. השטח עצמו בן דונם אחד. אחרי התייעצויות החליטו בבית חב"ד לתכנן מבנה על כל השטח, והתוכניות החדשות הוגשו. הפעם עצר אותן פוליטיקאי מקומי אחר בטענה כי באישור המקורי לא נכתב שבית חב"ד יקבל דונם, אלא נכתב "יותר מחצי דונם". הלשון העמומה אפשרה לו שלא לקבל את התוכניות. בבית חב"ד לא רצו להילחם והגישו תוכניות חדשות עבור חצי דונם.

לרגע היה נראה שהאישורים המיוחלים מתקבלים. אולם קבוצת השכנים המתנגדת לא טמנה ידה בצלחת. בצעד נואש אחרון איתרו סעיף מסוים בחוק ובאמצעותו הצליחו לקיים דיון חדש סביב האישור לבית חב"ד בבית המשפט העליון.

הדיון התקיים בשנת תשע"ג בהרכב של שלושה שופטים ובראשו הנשיאה חיות. זו הבהירה לנציגי המתנגדים כי על פי החוק יש לאפשר לבית חב"ד את הקמת המבנה באזורם. בשלב הזה ניסה עורך הדין שייצג את המתנגדים לשלוף את נשק יום הדין. התברר כי על אישור הקצאת השטח המקורי שניתן לבית חב"ד לא חתם שר הפנים. על פי החוק על שר הפנים לחתום על אישור כזה. עורך הדין טען זאת בבית המשפט. השופטת שאלה את עורך הדין: זה מה שחסר? אם השר יחתום עבורם זה יהיה בסדר? הלה נאלץ לומר שאכן כן.

שר הפנים באותם ימים היה גדעון סער. גורמים אינטרסנטיים בעיר ניסו ליצור עימו קשר ולנסות למנוע ממנו לחתום על אישור ההקצאה לחב"ד, אך הדבר, שהיה מנוגד לחוק, נחשף, וסער חתם.

אם חשב הרב שדמי שהסאגה תמה, נכונה לו הפתעה. המאבקים הפוליטיים תמו אך בד בבד החלו המאבקים הבירוקרטיים. בשביל לאשר את התוכניות נדרשו שורה של אישורים. מאחר שהמבנה עמד בעין הסערה הפיקוח עליו היה משמעותי.

"פיקחו מעל ומעבר", סבור הרב שדמי. "ניסו לעשות כל דבר בשביל שלא נהיה גדולים מדי ובשביל ש'נטריד' כמה שפחות את הסובבים. אתן דוגמה מייצגת: אחד האישורים שהיינו צריכים לקבל היה על חדר האשפה שנדרש בבניין. ניסינו להציע כל מיני פתרונות הולמים במקום חדר אשפה, מאחר שהתוכניות קוצצו לנו לחצי דונם, אולם הפקידים לא היו מוכנים בהתחלה לשמוע. שלושה חודשים לדוגמה התעסקנו רק בזה. בדרך כלל כשהפקידים ערמו בעיות בדרך לאישורים, עירבתי את מנכ"ל העירייה, ידיד קרוב שלי, ובדרך כלל זה הועיל".

צמרת העירייה התחלפה בינתיים ברעננה והדרך לבית חב"ד נסללה. אחרי שנים של סבבים בין פקידים ואישור תוכניות, ובתווך מגפת הקורונה שהשביתה למשך תקופה את המשרדים השונים, התקבלו בטבת תשפ"ג כל האישורים.

ביום חמישי ה' טבת התקשרו ממחלקת ההנדסה של העירייה לרב שדמי ובישרו לו כי ההיתרים הסופיים חתומים. ביום שני ט' בטבת קיבל אותם לידו, אחרי עשרות שנים של מאבקים.

כעת נערכים בבית חב"ד לבנייה. בית חב"ד החדש והמפואר, שאת תרשימיו מציג לפנינו הרב שדמי, יוקדש לזכר בנו, התמים שמואל שדמי ע"ה, שנהרג לאחר שנפגע בתאונת דרכים מחרידה בשנת תשע"ח. "שמואל נפטר בדמי ימיו ולא הותיר אחריו זרע של קיימא", אומר הרב שדמי השבוע, "וחשבנו כבר בימי השבעה שנכון וראוי יהיה לקרוא למקום על שמו ושהמקום יפעל ברוחו. במשך ימי השבעה שמענו מהמנחמים על טוב הלב הייחודי שאפיין את שמואל. היינו מודעים לכך כהורים, ובכל זאת נחשפנו רק אז להיקפים ולעוצמות של אהבת ישראל שפיעמה בו".

עלות הבנייה מוערכת בכמה מיליוני שקלים והבנייה תתחיל בקרוב. בינתיים מתכוון הרב שדמי לערוך קמפיין גיוס המונים למען בית חב"ד. "רעננה גדֵלה וודאי שבית חב"ד החדש, משכן גדול של קבע, יהווה תנופה ודחיפה גדולה בכל הפעילות.

"נאמנים עלינו דברי הרבי מתקופת משפט הספרים, שבשביל לשלול את הטענה שחב"ד אינה פעילה ('ניט אקטיוו') יש להרחיב את הפעילות שלא בערך ולפתוח בכל מקום בתי חב"ד חדשים. את השיחות על כך נשא הרבי בשנים שיצאנו לשליחות ברעננה, ולמעשה יצאנו לשליחות בעקבות השיחות הללו. הרבי הסביר בהן שיש מעלה בבית על מקום ארעי בכך שהוא מגביר את התורה, התפילה והצדקה".

פעילות מסועפת

כיום ברעננה פועלים שלוחים נוספים תחת בני הזוג שדמי – השליח הרב דוד אבא זלמנוב הפועל בשכונות דרום רעננה, והרב רפאל ברבי הפועל בשכונת נווה זמר; מלבד בית חב"ד המרכזי פועל גם בית חב"ד ייעודי לדוברי צרפתית בהנהלת הרב מנחם מענדל מיימון.

כמו כן פועלים מטעם בית חב"ד חמש כיתות גן המפוזרות ברחבי העיר ושורה של מעונות לפעוטות שבהם לומדים מאות ילדים. גני חב"ד ברעננה הפכו זה מכבר לסיפור הצלחה מסחררת החוצה את כל שכבות הציבור בעיר. רבים מתושבי רעננה רואים בגני חב"ד כיום את המקום שבו הם יכולים לקבל את החינוך הטוב ביותר לילדיהם ושולחים אליהם את אוצרותיהם. אפשר בהחלט לומר כי גני חב"ד ברעננה הם מודל לשלוחים נוספים ברחבי הארץ, לאחר שבני הזוג שדמי התמסרו להצלחתם. נוסף על כך השנה לראשונה התקבל אישור מהעירייה לפתיחת "בית חינוך חב"ד" של רשת אהלי יוסף יצחק בעיר ובימים אלה הרישום לבית הספר בעיצומו.

בית חב"ד רעננה מפעיל אף פעילות רחבת היקף של "שפרה ופועה" בקרב היולדות בעיר. הוא ייחודי בכך שהוא פונה אל כל המשפחות בעיר ולא רק למשפחות חב"דיות (לאורך השנים התרכזה קהילה חב"דית מגובשת ברעננה סביב בית חב"ד המרכזי, מרביתה מקורבים). בכל בוקר מתנדבות הארגון מחלקות כשלושים ארוחות ליולדות. בית חב"ד החדש ימסד את הפעילות הזו במקום קבוע.

הרב שדמי מציין כי בכוונתו להביא אל העיר שליח נוסף, שינהל את בית חב"ד באזור הנוכחי, לאחר שהוא עצמו יעבור למבנה החדש.

"חיי השליחות ביום־יום יכולים להיות לפעמים מתישים וכותשים", אומר הרב שדמי, "ויש כל מיני הישגים קטנים שמגיעים במהלך השנים, שמחזקים ומעודדים. אני יכול לומר שלאורך השנים כל נושא שהתעקשנו עליו בבית חב"ד והתמדנו בו הצליח וצמח לממדים אדירים.

"אתן מספר דוגמאות. הראשון הוא נושא גני הילדים. בשנים הראשונות נאלצנו לעבור לא מעט קשיים סביבם. באותם ימים לא היה לנו מקום קבוע לגנים ונאלצתי לשכור בתים ישנים ברחבי העיר, לשפץ אותם בעלויות גבוהות, ולגלות כעבור שנים לא רבות שבעל הבית לא מוכן להאריך את החוזה. כך לא אחת. שיא הקושי אולי היה באחת השנים כאשר יממה בלבד לפני פתיחת שנת הלימודים הודיעה לי גננת מאנ"ש שהיא לא יכולה בסוף להפעיל את הגן כמו שסיכמה איתנו.

"לא אלאה בפרטים. קל לא היה לנו. ברגע האחרון, כמה שעות לפני פתיחת הגן, הצלחנו למצוא מישהי שתסכים להיות גננת. מדובר היה במורה שהסכימה להפעיל את הגן. באותה שנה עזבו את הגן כמחצית ממספר תלמידיו. ידעתי שבשנה שלאחר מכן יהיה קושי ברישום.

"בהשגחה פרטית גדולה באותה שנה התקיימו בחירות וכמה מהמקורבים שלנו ששלחו את ילדיהם לגן נמנו עם מצביעי המפד"ל. אלו הפעילו לחץ בהכוונתי על קניג הנזכר שידאג לגן חב"ד. כעבור זמן קצר קיבלנו גן מהעירייה. מאז צמחנו לחמישה גנים וכולם כיום תחת העירייה.

"גם בנושא הקייטנות בימי הקיץ חווינו תהליכים דומים. לפני כעשרים שנה הפעלנו את הקייטנות בקמפוס של הישיבה התיכונית במרכז העיר. זה מיקום נפלא. כך במשך מספר שנים. תמיד דאגתי שהמקום יוחזר נקי ומאורגן כי רציתי להמשיך בו גם בשנה שלאחר מכן. באחת השנים הגעתי כדי לחתום עבור השנה הבאה, אך המנהל אמר לי שלא יוכל לתת לי את המקום כי מחלקה מסוימת בעירייה מעוניינת בו לפעולותיה. מייד ניסיתי להתעקש, אמרתי לו שזה המקום היחיד שיכול להתאים לי ושאיתי יש לו כבר ניסיון וותק במתן המקום. הוא אמר לי שאני צודק, אך בד בבד אינו מעוניין להסתבך עם העירייה.

"בהשגחה פרטית נפגשתי באותה תקופה עם ראש העיר בחתונה של גביר מקומי. הכרתי את ראש העיר ופניתי אליו. אמרתי לו: למדת פעם תנ"ך? הוא אמר לי: כן. שאלתי אותו: אתה מכיר את הסיפור על נתן הנביא ודוד המלך על כבשת הרש? (מדובר במשל מספר שמואל, שאותו מציג נתן הנביא לפני דוד המלך כדי להוכיח אותו על מעשיו. המשל מספר על איש עשיר, בעל צאן ובקר, שבא אליו אורח. העשיר החמדן לקח את הכבשה היחידה של שכנו העני בשביל לשוחטה כמאכל עבור האורח. המשל הזה נועד לתאר מצב שבו לוקחים מן העני את הדבר היחיד שנותר לו. מ"ק).

"ראש העיר אמר לי: למה אתה מתכוון? מייד אמרתי לו: יש לכם כל כך הרבה מבנים ויש לכם כל כך הרבה אפשרויות, מדוע דווקא את הישיבה התיכונית (מדובר במקום פרטי), המקום היחיד שיש לי עבור הקייטנות שלי, בחרתם לשכור לפעילות השנה? ראש העיר השיב לי מייד: אני לא מכיר את הפרטים אבל תהיה איתי בקשר. באמת עמדתי עימו בקשר והוא התערב בעניין ודאג שאחד מבתי הספר של העירייה יינתן לנו עבור הקייטנה. מאז הדבר הפך לסדר קבוע ואנו מקבלים מהעירייה בכל שנה מבנה של בית ספר כדי לקיים בו קייטנה. הזכרתי שתי דוגמאות בלבד, אחדות מתוך פסיפס ענק של פעילות. אלו דוגמאות מפרטים קטנים לאורך הדרך הארוכה.

"בסופו של דבר אנחנו מרגישים את הברכות של הרבי בכל צעד ושעל. גולת הכותרת כמובן היא מבנה בית חב"ד, שכעת יוקם לשם ולתהילה ולתפארת".