הילד שנולד בבלגיה, גדל בירושלים, התחנך במוסדות העילית של החינוך הליטאי, הסתופף במחיצתם של האדמו"רים ה'בית ישראל' וה'לב שמחה' זי"ע, ובעקבות שיעור תניא מחתרתי בישיבה איתרי נקשרה נפשו לחב"ד ● הרה"ג השליח הרב אליעזר נח שמולביץ שליט"א, שהחל את שליחותו באור עקיבא וקיסריה לפני 35 שנה, נבחר השבוע פה אחד לרבה של קיסריה ● בשיחה מרתקת עם 'כפר חב"ד' הוא עונה על השאלה איך פועלים כשליח בשני ערים השונות מאוד באופיין זו מזו, מספר על הדרך שבה מצליחים לכבוש לבבות, מסביר כיצד משתלבים, בהנחיית הרבי, שני התפקידים של רב ושליח, וגם מעביר מסר לכל שליח מפירוש של הרבי על פרשת השבוע ● שליח ורב
מענדי ברונפמן
בחירתו של הרה"ג השליח הרב אליעזר נח שמולביץ שליט"א לרב היישוב קיסריה היא שיעור במסע. למשפט הזה יש כמה מובנים, שחלק מהם אנסה להראות בהמשך הדברים; אבל יש לו גם משמעות מיידית: לפני כשלושים ושתיים שנה השיב הרבי לרב שמולביץ על שאלתו בדבר האפשרות לכהונת רב בקיסריה במילים – "להתעסק בדבר קבלת הרבנות בקיסריה". שלושים ושתיים שנה לאחר מכן, קם הדבר ונהיה – בהסכמה של פה אחד! והלוא דבר הוא.
מה הסוד? מה החזון? מהו המנוע שמפעיל את העוצמות המאירות והטובות של הרב שמולביץ, שחודרות כל כך ללבבות, שיודעות לאחד בין קטבים, לדלג מעל מכשולים ולגשר בין פערים?
בשיחה המיוחדת שקיים איתי, יומיים אחרי הבחירה המרגשת בו לרב של קיסריה, לא בטוח שהרב שמולביץ ניסה לשרטט לי תשובה ישירה לשאלות הללו – אולם התשובה המוטמעת בתוך דבריו ברורה ובוהקת, והיא יכולה לשמש אלומת אור וניסוח מרהיב של השליחות הנשגבה שהטיל עלינו הרבי, להאיר את העולם באור של טוב.
שתי רצועות חופפות
הרב שמולביץ נולד בבלגיה וגדל בירושלים, ובה התחנך במוסדות העילית של החינוך הליטאי (תלמוד תורה 'בית וגן' וישיבת 'איתרי' – שני מוסדות חינוך המפורסמים בשמם הטוב). כבר בהיותו ילד נמשך ליבו לעולם החסידות. בתחילה, כילד וכנער צעיר, הסתופף בצילם של האדמו"ר ה'בית ישראל' זי"ע וה'לב שמחה' זי"ע.
באותן שנים בישיבת 'איתרי' התקיים שיעור תניא מחתרתי וסודי מאוד, שאותו מסר החסיד הנעלה רבי שלום בער ("בערל") שור ע"ה (מבני העלייה המיוחדים של חב"ד ואחד מהשלוחים ששלח הרבי בשנים ל"ו–ל"ח). בשיעור זה השתתף אחיו הגדול של הרב שמולביץ, הרה"ח הרב יעקב ע"ה, השליח הבלתי נשכח לעיר בית שאן, שיעור שגרם לו לנטוע את נפשו בעולמה של חב"ד. בעקבות האח הגדול, גם הרב שמולביץ הצטרף ל"מחתרת הסודית".
"באותו שלב", הוא מספר, "שאלתי את הרבי ה'לב שמחה' זי"ע אם כדאי ללמוד תניא – וה'לב שמחה' מיד השיב בהחלטיות שבוודאי עליי ללמוד תניא, כי זה דבר טוב במאוד". קסמיו של שיעור התניא הייחודי הזה ושל עומק תורת חב"ד הילכו גם עליו וכשסיים את לימודיו ב'ישיבה קטנה' החליט כאחיו לקבוע נפשו בעולמה של חב"ד.
ל'ישיבה גדולה' הלך ללמוד בישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד. לקראת השנה השנייה בישיבה בכפר חב"ד נבחר להיות מן המשתתפים בקבוצה הראשונה מן הישיבה שנסעה לשנתיים לשליחות לחיזוק הישיבה שנפתחה אז במגדל העמק – שנים מיוחדות שהטביעו חותם על כל התלמידים באותה תקופת זמן מיוחדת במגדל העמק. בשנות לימודו בישיבת תומכי תמימים שבחצרות קודשנו, אחרי ה'קבוצה', הוסמך לרבנות על ידי הרב פיקרסקי והרב מענטליק. זמן קצר אחר כך בא בברית הנישואין עם רעייתו הרבנית (לבית משפחת העכט), ותכף התחילו במפעל החיים המפואר שלהם – השליחות באור עקיבא–קיסריה.
"זמן קצר אחרי שהתחתנו, שלחנו לרבי מספר הצעות לשליחות שעמדו על הפרק. אחת מהן הייתה ההצעה לשמש שליח בצמד היישובים אור עקיבא וקיסריה. על ההצעה קיבלנו מיד תשובה: 'הסכמה וברכה, בשעה טובה ומוצלחת'. כך לפני שלושים וחמש שנה, בשנת תשמ"ז, מצאנו את עצמנו כזוג צעיר מגיעים למקום חדש וקטן שאיננו מכירים בו איש. אומנם מאז שני המקומות התפתחו מאוד, אבל אז אלו היו שני יישובים לא גדולים הצמודים זה לזה (גם אור עקיבא וגם קיסריה נמתחים לאורך שתי רצועות ארוכות מאוד, במקביל זה לזה, ואילו מותניהם צרים מאוד – כך שהקרבה בין היישובים חופפת).
"היום", מסביר הרב שמולביץ, "ברוך השם יוצאים עוד ועוד אברכים כשלוחים, לא רק לכל עיר ולכל יישוב, אלא גם לשכונות בתוככי הערים. כשאנו יצאנו לשליחות היה צורך לדאוג שמקומות ויישובים רבים ככל האפשר יהיו תחת דאגה ואחריות של שליח שיתמסר לטובת ענייני ואנשי המקום, והקרבה בין שני היישובים הלא גדולים דאז גרמה לכך שמקומות השליחות 'אור עקיבא – קיסריה' נכרכו כאחת, בפרט משום שבזמן ההוא חלק משמעותי מקיסריה היה בעצם 'יישוב קיט', שבעלי הדירות בו הגיעו לדור בביתם ביישוב רק בתקופות נופש וכדומה.
"רגע משעשע מנקודת ההתחלה עדיין צרוב בזיכרוני. כשהגענו לאור עקיבא שכרנו דירה שבעליה עברו לנתניה. הבית היה מחולק כך שבחלקו שימש למשרדים, ובחלקו למגורים. את החלק למשרדים שכר סוכן ביטוח, וכשהכרנו איש את רעהו וכשהצגתי את עצמי לפניו, מיד שאל אותי: אז באת לפה לפתוח סוכנות ביטוח? הבטחתי לו שלא באתי לכאן לעסוק במכירת ביטוחים… את זה, אמרתי, ניתן לעשות טוב יותר בירושלים…"
מאז אור עקיבא הפכה לעיר והיישוב קיסריה הפך ליישוב גדול בעל מרקם חיים פעיל ותוסס, וכך גם פעולת השליחות של חב"ד. היום באור עקיבא פועלים חמישה שלוחים נוספים, ועוד שליח בקיסריה. "ברוך השם יש לי שותפים טובים לשליחות באור עקיבא ובקיסריה. כשהוקמה לפני עשרים וחמש שנה שכונת 'אורות' בעיר, שכונה גדולה ומשמעותית, הבאנו את הרב יואל מן ומשפחתו לשליחות בעיר – ומאז הוא מנהל פעילות ענפה ומסועפת. בשנים האחרונות התווספו עוד שלוחים נפלאים ממש שעושים עבודה אדירה. הסינרגיה בעבודה בין השלוחים היא כל כך טובה, יש אהבה ורעות ופירגון וכבוד הדדי, ובאמת התחושה היא של שותפות טובה וברוכה, שותפות בשליחות קדושה וכבירה לעשות טוב ולהתמסר למען אנשי המקום.
"בשנים הראשונות עיקר הפעילות התקיימה באור עקיבא. באותן שנים בקיסריה התגוררו באופן של קבע משפחות מעטות יחסית, עד כדי כך שביישוב לא היה אפילו בית ספר (וילדי היישוב היו נוסעים ללמוד בבית הספר האזורי במעגן מיכאל). לעומת זאת, באור עקיבא של אז היו שלושה בתי ספר ושלושים גני ילדים… לכן, מטבע הדברים, נפח הפעילות הופנה יותר לאור עקיבא, אבל מובן שנתתי את כל מה שיכולתי גם עבור אנשי קיסריה.
"היו כמה אנשים שקיימו כבר אז מניין לשבת, הייתי מגיע בכל שבת מאור עקיבא, ופעמים רבות לוקח איתי כמה נערים כדי שיהיה לנו מניין ודאי. היום יש בקיסריה חמישה בתי כנסת הפעילים בשבת. כאמור, מאז הן באור עקיבא הן בקיסריה – תנופת הפעילות התעצמה מאוד. מספר שנים לאחר בואו של הרב מן הגיע הרב חיים מאיר ליברמן כשליח לקיסריה והוא פועל בה גדולות ונצורות. הרב ליברמן עצמו הביא שליח נוסף, שגר באור עקיבא ופועל בפארק התעשייה הענק והמתפתח בקיסריה, מהמתקדמים בארץ ובעולם".
"בשנים ההן, חלק מהפעילות שלי בקיסריה הייתה נערכת בשרידי העיר העתיקה – העיר התיירותית – שבה מבקרים מאות אלפי אנשים בשנה. אספר לך סיפור מעניין שאולי יתאר קצת את אופי העבודה שלי…
"בשכנות ובצמידות לביתי באור עקיבא, גר אז יהודי חסון ותמיר, שהיה אחראי מטעם רשות העתיקות, רשות הגנים הלאומיים, על כל אתר העתיקות ההיסטורי בקיסריה. לפני שנים רבות לקראת חג הסוכות, ניגשתי אליו ושאלתי אם אוכל לבנות סוכה סמוך לאתר העתיקות בקיסריה. 'לשם מה אתה צריך סוכה בעתיקות בקיסריה?' שאל אותי בתגובה לבקשתי. עניתי לו דברים כהווייתם: במשך חג הסוכות מגיעים למקום מאות אלפי תיירים. אני חושב שזו הזדמנות מצוינת לזכות רבים מהם בנטילת לולב, או סתם לבוא לאכול משהו בסוכה, ולשם כך אני רוצה לבנות שם סוכה. ענה לי שכני: בשביל זה אתה צריך סוכה? אתה לא צריך לבנות סוכה. אני אבנה את הסוכה… תגיד לי רק איפה אתה רוצה למקם אותה. ואכן הוא בנה סוכה יפיפייה, ארבעה על ארבעה מטרים, ומיקם אותה בדיוק בכניסה לאמפי-תיאטרון העתיק, מקום שאיש אינו פוסח עליו בביקורו באתר.
"יום אחד, בחול המועד, עמדתי שם כדי לזכות יהודים בנטילת לולב. אל מול המקום שבו עמדה הסוכה, הקימו סככה החבר'ה מהקיבוץ הסמוך, ובה עמדו וחילקו פליירים המפנים לאחת האטרקציות התיירותיות שהציע הקיבוץ לתיירים הרבים. כשאני עמדתי שם וחילקתי את הדפים המזמינים יהודים לבוא לסוכה וליטול לולב או לאכול משהו בסוכה, עמד שם קיבוצניק אחד וחילק את הדפים של קיבוצו. התפתחה בינינו שיחה: 'אתם כאלו מיסיונרים', הוא אומר לי… בחצי חיוך ובהנפת אצבע. 'למה מיסיונרים?' שאלתי אותו. מה אתה מחלק שם? אמר לי בתגובה. 'ומה אתה מחלק שם?' השבתי בשאלה. אני, הוא אומר, מחלק פליירים ל'כיף ים'. מיד עניתי: 'ואני מחלק פליירים לכיף סוכות'. הוא תמה מיד: מה זה כיף סוכות? – 'מי שרוצה סוכה', עניתי, 'בכיף שיבוא… אני פה', הוספתי ואמרתי, 'בשביל לעזור לכל אחד'.
"כשהוא שמע את זה הוא נהיה קצת רציני ואמר לי: ולי אתה מוכן לעזור? אמרתי לו: 'בוודאי, בשמחה רבה! איך אני יכול לעזור לך?'. בעוד חצי שנה, הוא אומר לי, יש לבן שלי בר מצווה. תוכל לעזור לי להכין אותו לזה? – 'בוודאי', עניתי, 'ברצון רב. תתקשר אלי שלושה חודשים קודם לכן, ונעשה זאת באהבה'. זה היה עוד בעידן העט והנייר, הוצאתי פתק וכתבתי לו את מספר הטלפון שלי, וכתבתי לעצמי את מספר הטלפון שלו.
"עברו שלושה חודשים. זכרתי אותו והתקשרתי אליו. 'הגיע המועד', אני אומר לו, 'אנו עומדים שלושה חודשים לפני הבר-מצווה של הבן שלך…' הוא נדהם! 'מה?' הוא אומר לי, 'אתה מתקשר אליי? אני לא מסוגל להאמין. תבוא עכשיו ותלמד עם הבן שלי'… ולא רק שלימדתי את הבן, גם חיתנתי אותו, ואת אחותו, ואנו חברים טובים עד היום".
בין שתי ערים
הרב שמולביץ, אתה שליח כבר 35 שנה. שליח משפיע מאוד במקומך. אהוב על כולם. כעת בחרו בך פה אחד לתפקיד הרב המקומי של קיסריה. מהי בעצם שליחות בתפיסתך?
"לא צריך להלאות ולפרט את מה שהקוראים יודעים היטב היטב, שלשליחות יש מטרות-על נשגבות ורוחניות עילאיות ביותר. אבל הנקודה היותר עמוקה וחשובה היא, שכל צעד ושעל בשליחות הם חלק ממטרת העל, ויש לתת להם – לפרטים הקטנים והרבים, לעבודה ולהתייגעות הקשה וגם להצלחות הגדולות והקטנות – את מלוא החשיבות ואת מלוא המשמעות משום שהם ממש הדרך למימוש הדברים הנשגבים והגדולים. אי אפשר להיתקע באמירות הגדולות, חייבים להפשיל את השרוולים ולממש את האמירות הכבירות בתוך העשייה היום-יומית והעבודה הקשה…
"הרבי הגדיר פעם מה ההבדל בין שליח לבין עסקן. שליח מגיע למקום והוא חי אותו. הוא גר במקום, הוא בא להיות חלק מהקהילה ומהאנשים שאליהם הגיע. הוא מכבד כל אחד ואוהב כל אחד, מתעניין בשלומו ובצרכיו של כל אחד, בגשמיות וברוחניות. צריך להיות רגיש, קשוב, מתעניין ועוזר, בכל ההיבטים וההקשרים השונים והמגוונים שיש למושג עזרה, גם בדברים שקשורים לגשמיות וגם בדברים שקשורים לרוחניות וליהדות".
אבל אור עקיבא וקיסריה הם שני מקומות שונים מאוד. קיסריה היא עיר-עילית, יישוב שמתגוררים בו בני העשירון העליון של ישראל. לעומת זאת, אור עקיבא היא אחת מערי ישראל, הרבה יותר מגוונת ומרובדת ומן הסתם מתאפיינת אף באתגרים המלווים את החברה בישראל ובפרט בערי הפריפריה. סביר להניח כי אופי הפעילות הנדרש בשני המקומות שונה בתכלית. איך זה מצליח להתנהל בקרבו ועל ידיו של איש אחד?
"קודם כל אומר בהקשר זה את המובן והפשוט, שמבחינתנו כולם אהובים וכולם ברורים. כל אחד, יהיה מי שיהיה, אהוב ויקר. כשליח, כך אני מאמין, נועדתי להתמסר למען טובתו של כל אחד, מי שהוא כמות שהוא. תמיד הקפדתי ואני מקפיד, בראש ובראשונה, לעבוד עם כל התושבים כולם באותה האהבה ובאותה ההתמסרות בהשוואה גמורה.
"עם זאת, שליח חייב להיות איש מקצוע. מצופה ממנו להיות מקצוען מן המעלה הראשונה. על כן עליו לדעת בכל מקום מה נדרש ממנו בהתאם לתנאי ונסיבות אותו מקום; השאלה שעליה להדריך אותו היא: מה הדבר הטוב ביותר שיוכל לעשות עבור אנשי המקום הנתון לפי אופיים ולפי טבעם ולפי צורכיהם. נתינה צריכה להיות לפי ערך כלי המקבל ולהיות משמעותית עבורו, כדי שאכן תהיה לה משמעות.
"המדרש רבה בפרשת יתרו מספר על ההופעה של הקב"ה במתו תורה. על הכתוב 'קול ה' בכוח' אומר המדרש: 'בכוחו לא נאמר אלא בכוח – בכוחו של כל אחד ואחד: אנשים לפי כוחן, נשים לפי כוחן, בחורים לפי כוחם, תינוקות לפי כוחן'. כלומר, כשהקב"ה נתן את התורה הוא נתן אותה בצורה כזאת שהמקבל יקבל לפי האפשרויות שעומדות לפניו. כי אם נותנים לאדם לפי האפשרויות שלנו כנותנים, ולא לפי האפשרויות שלו, חוטאים למטרה.
"מה שחשוב לי הוא לעשות טוב. אם הטוב של אור עקיבא הוא לעשות את זה ואת זה, אעשה את זה ואת זה. ואם הטוב בקיסריה הוא לעשות כך וכך – אעשה כך וכך"
"בהקשר זה יש נקודה מרתקת מהרבי, הלומד עיקרון גדול זה על פי 'נגלה'. בי"ט כסלו תש"מ אמר הרבי 'הדרן' על מסכתות שמסיימות ב'תנא דבי אליהו' (ברכות, נזיר, יבמות וכריתות). בין שאר הדברים עומד הרבי על סיום מסכת יבמות, שם אומרת הגמרא שאף על פי שכעיקרון, דיני ממונות טעונים דרישה וחקירה – חכמים ביטלו זאת 'כדי שלא תינעל דלת בפני לווים'. מסביר על כך הרבי דבר נפלא עד מאוד:
"צאו וראו את כוחם של חז"ל. יש עניין של 'כוח הנותן' ויש עניין של 'כוח המקבל'. וכבר במתן תורה אמר הקב"ה: 'איני מבקש לפי כוחי אלא לפי כוחן'. ולכן, הגם שמעיקר הדין דיני ממונות טעונים דרישה וחקירה ואין להאמין לשני עדים ללא חקירה מלאה – אבל כשהמלווה יודע שכדי להוציא את כספו מהלווה עליו ללכת לבית דין ולהמתין עד לסיום חקירת העדים ובינתיים הלווה לא ישלם לו – בפעם הבאה לא ירצה להלוות. עמידה על העיקרון במקרה זה תיצור תמריץ שלילי כה גדול, עד שנעקור משורש את כל מוסד ההלוואה – ולכן ביטלו חכמים את הדרישה והחקירה בדיני ממונות.
"אם נחשוב על זה, ברור שכבר בזמן מתן תורה, הייתה לחכמים סמכות לבטל את עקרון חובת דרישה וחקירה בדיני ממונות. אולם כל עוד ה'מקבלים' היו מסוגלים לקיים זאת, ולהמשיך את מוסד ההלוואה גם אם עקרון החקירה והדרישה עדיין תקף – היו דיני ממונות טעונים דרישה וחקירה. אבל כשמגיע דור שבו המושג של ה'מקבלים' נהיה מצומצם, כך שהמלווה יגיע למסקנה שאם לא יצליח לגבות את חובו בבית דין תוך זמן קצר הוא יחדל מלהלוות עוד – אזי כדי שלא לנעול את כל מערך ההלוואות בעולם – ביטלו את דיני הדרישה והחקירה בדיני ממונות.
"כמובן, זה מלמד עיקרון גדול באופן כללי. צריך לדעת להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד, לפי כוח המקבל. כמו שה' אומר למשה, הנה אני ממנה את יהושע, 'איש אשר רוח בו', וכפי שמסביר רש"י 'שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד'.
"ולכן, כשליח הן באור עקיבא הן בקיסריה הנני משתמש תמיד במה שהתורה אומרת על עבודת הכהן: 'ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה'. אור עקיבא היא תוססת חיי עבודה ומסחר, ובה מרכזים מסחריים, בנקים, חנויות, פעולות גדולות וציבוריות – והיא דורשת בגדים מסוג אחד; לעומת זאת קיסריה הוא יישוב שקט, פסטורלי, בסגנון אחר – והוא דורש בגדים מסוג אחר. ובכל מקום הקו שמנחה אותי הוא לפי כוח המקבל, כנגד רוחו של כל אחד.
"ולכן בקיסריה עיקר העבודה שלי במשך השנים הייתה לעשות את הטוב ולהאיר אור ברמה היותר אישית, ביצירת הקשר החברי, בלימוד חברותות, במפגשים אישיים, בעבודה בסגנון המיוחד של בית הכנסת וכו', וברוך ה' העובדה היא שהאנשים מאמינים בדרך הזאת ובחרו אותי בהסכמה מלאה ופה אחד להיות הרב של קיסריה".
לשרת כל אחד
זה נשמע קשה מאוד, השילוב הזה, בין שני סגנונות שונים כל כך…
"תראה, השאלה היא על מה אני מסתכל. אילו הייתי מסתכל על עצמי; אילו את העבודה שלי הייתי עושה בשבילי, יכול להיות שזה היה קשה. אבל אני שליח של הרבי. אני יודע שהרבי לימד אותנו (משם הבעל שם טוב), שהנשמה יורדת לעולם כדי לעשות טוב ליהודי בגשמיות או ברוחניות. אני גם יודע שכבר במאמר הראשון דיבר הרבי על הערך הנעלה של עשייה טובה ליהודי בגשמיות. אני יודע שהעבודה שלי היא לעשות טוב ולהאיר אור, בכל המובנים, בגשמיות וברוחניות, לאנשים באור עקיבא ובקיסריה. אז מה שחשוב לי הוא לעשות טוב. אם הטוב של אור עקיבא הוא לעשות את זה ואת זה, אעשה את זה ואת זה. ואם הטוב בקיסריה הוא לעשות כך וכך – אעשה כך וכך. אם המיקוד שלך הוא לא אתה, אלא מה וכיצד אתה עושה טוב לזולת, ממילא זה הרבה פחות קשה ממה שנדמה.
"יש מושג בחסידות 'להתלבש בלבושי המתברר'. אין הכוונה כמובן להפוך להיות המתברר, אבל בהחלט חייבים להיות קשובים לו ולמה שהוא זקוק. אני יכול לבוא עם רעיון יפה ועם שיעור מבריק, אבל האיש שלפניי מונח כולו במשהו אחר שמטריד אותו… אם אתעקש להיות עסוק בעצמי ובמה שהכנתי, אולי במקרה הטוב, מתוך נימוס, הוא יקשיב לרעיון שממנו התלהבתי, אבל ודאי שהדבר לא ילהיב אותו. אבל אם תחת זאת אקשיב לו, לרחשי ליבו, ואתן לו מענה מעולמי שלי שיכול לרומם אותו ולסייע לו במצבו ובמה שהוא זקוק לו כרגע – התועלת תהיה משמעותית הרבה יותר.
"בהקשר זה אצלי חוק חשוב וקדוש הוא שאם מישהו מבקש ממני משהו, אשתדל למלא את מבוקשו אם הדבר ביכולתי, לא משנה באיזה תחום זה. למשל, כשפנה אליי אחד ושאל אותי מתי יש רכבת לבנימינה – אינני יודע מדוע שאל דווקא אותי, אבל זה המעשה שהיה – בדקתי ועניתי לו. מפני שמטרתי היא לסייע לכל יהודי. ויתרה מזאת, כעת אותו יהודי גם יודע שאם הוא צריך משהו, יש לו כתובת. הוא יודע שאני אשתדל להיות שם בשבילו גם עבור דברים אחרים, על אחת כמה וכמה בנוגע לעניינים שקשורים ליהדות ולתורה. זה עבורי המיצוי של הסיסמה המפורסמת 'חב"ד – עם כל הלב לכל אחד'.
"אגב, ברוך השם, דווקא מתוך המקום הזה של שילוב בין שני יישובים שונים כל כך, חלק מעשיית הטוב הוא גם שילוב כוחות וחיבור ייחודי. כמי שמצד אחד מכירים היטב אנשים שרוצים, מרגישים צורך ומסוגלים להעניק ולתת; וכמי שמצד שני מכירים לעומק את הצרכים של אנשים שיכולים להיעזר ולהסתייע – פעמים רבות אנו פועלים לעשות את השידוך הטוב והכל-כך חשוב הזה. כך יוצא שבבת אחת אתה עוזר לשני אנשים מסוגים שונים מאוד במשהו ששניהם רוצים וצריכים מאוד… ובאמת ברוך השם בית חב"ד אור עקיבא – קיסריה הוא בית חב"ד שפועל גדולות ונצורות בעזרה ובתרומה משמעותית וכבירה לקהילה הן בגשמיות הן ברוחניות, ואנשי קיסריה הם שותפים אדירים לטוב ולאור הזה".
אז עבורך, מהי משמעותה של ההתפתחות החדשה הזאת, עם התמנותך לרב של קיסריה?
"בתפקיד הרבנות גלומות אפשרויות רבות שבאמצעותן ניתן להעצים את השפעת השליחות ולהרחיב את עשיית הטוב למען הזולת, כך שאין שום ספק שבמינוי לרב המקום שבו אני שליח יש משום דחיפה עצומה קדימה והענקת תוספת כוחות מחודשים להגשים ביתר שאת את השליחות. אגב, מעניין הדבר שכאשר שלח הרבי את השלוחים המיוחדים לארץ הקודש – בתחילה הם פשוט ישבו ולמדו בירושלים ובצפת. אך בשלב מסוים הורה להם הרבי להתחיל ולפעול חוצה, ובפרט בשימת דגש על תפקידי רבנות. זה כמובן לא בהכרח הנחיה לכל אחד, אבל מלבד מה שרואים שתפקידי רבנות הם חד-משמעית חלק מהשליחות, הרי בפרט בנוגע אליי שבאופן אישי הונחיתי על ידי הרבי להתעניין בתפקיד.
"אולם יש פה פן נוסף. אין זה רק שהשליחות נבנית מתפקיד הרבנות. דומני כי גם ה'רבנות', התפקיד הרבני, יכול להיבנות הרבה מתודעת השליחות כפי שהרבי מטמיע בנו, שהשליחות במשמעותה העמוקה והרחבה כוללת בתוכה גם תפקידי רבנות, והיא כאמור הרי צריכה להיעשות באופן של 'כעול למשוי', 'עבדות אני נותן לכם', ובשום צורה לא כשררה. אין לי ספק כי במקומות רבים, אימוץ תפיסה כזאת של רבנות יכול לרומם מעלה מעלה את תפקיד הרב ולהשפיע השפעה טובה ומאירה על בני מקומו.
"בהקשר זה צריך לזכור, בהמשך לאמור מעלה, שרב מקומי צריך לדעת להיות קשוב למקומו ולשרת את קהלו לפי הלוך רוחם ולפי צורכיהם ולפי כלי המקבל שלהם; ולכן רב במקום פלוני יכול שיהיה צריך להתנהג באופן אחד ואילו רב במקום אחר יידרש להנהיג עצמו בדרך אחרת, כי לכל מקום הייחודיות שלו וקווי האופי שלו. אנו חייבים לתת את הדעת ולהיות רגישים לאופן שבו האנשים תופסים אותנו ואת דברינו. אין זה אומר שעלינו לעצב את עצמנו בהתאם לשבשבת דעת הקהל ולשנות את צורתנו כל העת בהתאם לדעת הקהל, ודאי שלא.
"החזון שלי אפוא בתפקיד הרבנות הוא לשרת ביתר שאת וביתר עוז כל אחד ואחד שנזקק לתפקידי הרבנות, אם בעיתות שמחה ואם בעיתות עצב ל"ע, במעגל החיים ובמעגל הזמן, נוסף על העבודה הגדולה בלהוסיף אור וטוב במכלול תפקידי השליחות שעד עתה".
"אי אפשר להיתקע באמירות הגדולות, חייבים להפשיל את השרוולים ולממש את האמירות הכבירות בתוך העשייה היום-יומית והעבודה הקשה…"
להיות 'מזהירים'
איך אתה מטעין את המצברים שלך?
"קודם כל, אני לבטח יכול להטעין אותם יותר… אבל ברוך השם, שיעורי התורה בנגלה ובחסידות והתוועדויות חברים מדי פעם, מסייעים מאוד. אני מוכרח לציין את כל העבודה של צעירי אגודת חב"ד באה"ק שנותנים המון כלים והמון חומר, השתלמויות ועצה ותבונה. אני שואב המון כוח מרעייתי שתחי', שותפה מלאה לכל העבודה שלושים וחמש שנה, מהעובדה שברוך השם ילדיי שי' עוסקים בשליחות הרבי אף הם – בגרמניה, בקריית ארבע, בחיפה ובאור עקיבא…"
באיזו אמירה היית מסיים את הריאיון הזה?
"בהשגחה פרטית, הבחירה התרחשה בפרשת אמור. ידוע מאמר חז"ל: 'אמור, ואמרת – להזהיר גדולים על הקטנים'. הגמרא ביבמות (קיד, א) דורשת מזה את האיסור ליספות איסור בידיים לילד קטן הפטור מן המצוות: 'לא תאכלום כי שקץ הם, לא תאכילום – להזהיר הגדולים על הקטנים… דלא ליספו ליה בידיים'.
"אבל כפי שהרבי מלמד, העניין של 'להזהיר גדולים על הקטנים' – ככל ענייני התורה – ישנו הן בכללות הן בפרטיות: בכללות ישראל – הרי זה כפשוטו, שהגדולים שבישראל, שכבר נעשו בני י"ג שנה, צריכים להשגיח על הקטנים; ובכל אחד מישראל בפרטיות – שה'גדול' שבאדם, כוח השכל, צריך להשגיח על הכוחות התחתונים שבו ולהנהיג אותם, שזהו כללות העניין ד'גדול תלמוד שמביא לידי מעשה'.
"מצד ההיבט הזה בעניין 'להזהיר גדולים על הקטנים' שכוח השכל צריך להתעסק בכוח המעשה – הנה על ידי ירידת השכל לפעול במעשה ניתוסף עילוי גם בשכל, דבר שמרומז גם בדיוק הלשון 'להזהיר גדולים על הקטנים' – לא לצוות וכיוצא בזה, אלא 'להזהיר' דווקא – מלשון זוהר, בהירות ואור, כדי להורות על תוספת האור שנעשתה בעניין השכל (הגדול שבאדם) על ידי ירידתו להתעסק ולפעול על עניין המעשה (הקטן שבאדם).
"ומוסיף הרבי רובד נוסף בלימוד זה של דרשת חז"ל 'להזהיר גדולים על הקטנים', הקיים ביחס לכללות ישראל: כשם שבנוגע לגדולים וקטנים בכל אחד מישראל בפרט נעשה עילוי ושלמות בגדולים (שכל) על ידי ההשפעה לקטנים (מעשה) – כך גם בנוגע לגדולים וקטנים כפשוטם, בכללות ישראל, נעשה תוספת אור ('להזהיר' מלשון זוהר ואור) אצל הגדולים על ידי ההשפעה לקטנים ('להזהיר' כפשוטו).
"ומעניין, שבהמשך השיחה הרבי קושר את דרשת חז"ל 'להזהיר גדולים על הקטנים' למשנה 'הוי גולה למקום תורה': כוונת המשנה היא להדגיש שבלימוד תורה נדרש הממד של להיות 'גולה' ממקום דירתו, דהיינו לצאת ממעמדו ומצבו, שכן דווקא באופן כזה יוכל לקבל את השפעת הרב באופן שלמעלה מהגבלת כלי שכלו, ואפילו היפך הנחת שכלו – כיוון שגלה ויצא מגבולותיו האישיים.
"ואמר הרבי: 'וזהו גם כללות הענין ד"להזהיר גדולים על הקטנים" – שבזה מודגש ענין היציאה מהרגילות כו', כולל גם שדוקא על ידי זה תהיה אצלו תוספת אור. – הוא חושב שלהיותו גדול הרי הוא במצב מעולה ולא חסר לו מאומה, וטוב שישאר במצבו, ויוכל לקבל תורה כו'. ועל זה אומרים לו – אדרבה: דוקא ע"י היציאה ממצבו להתעסק עם קטנים, יהיה אצלו תוספת אור'.
"זה אולי המסר הגדול של שליחות, וכל חסיד חב"ד הוא שליח. על כל אחד מאיתנו להיות זוהר ולעשות אחרים זוהרים, וזה לא בהכרח קל. צריכים להיות בבחינת 'גולה' לפעמים, לא להיות תקועים בתחום האישי שלנו, בכל המובנים, אלא ללכת ולהתעסק ולהתמסר למען השני, ואז התווספות האור בעולם בכלל וגם בעולם האישי שלנו – כפי שהתבטא הרבי באותה שיחה – היא באופן של אין ערוך.
"אני מאחל לעצמי ולכל אחד מאיתנו – שנזכה להיות 'מזהירים' ולהביא תכף ומיד את הזוהר של הגאולה האמיתית והשלמה". ♦
