שליח ציבור שאינו מתפלל מתוך הסידור
ההלכה השבועית מאת הגר"י גורארי' הרב הראשי לחולון וחבר ביה"ד רבני חב"ד בארה"ק
נשאלתי: האם החזן יכול להתפלל בעיניים עצומות או בעל פה?
תשובה: כתב הרמ"א (סי' נג סעי' כו): "יש מי שכתב דשליח ציבור יתפלל מתוך ספר מיוחד לצבור, דוודאי נכתב לשמו".
ובשו"ע אדה"ז (שם סעי' לו): "יש מי שאומר שראוי לש"ץ שיתפלל מתוך הסידור המיוחד לצבור שבודאי נכתב לשם שמים ולא לשם התפארות, אבל בהנדפסים אין חילוק בין של צבור לאחר". וראה המקור ממהרי"ל בשם הרוקח (הלכות תפלת שחרית דיום כיפור, עמ' שמ).
וכתב הפרי מגדים (משב"ז שם ס"ק טו): "וראוי אף ליחיד להתפלל מתוך הסידור, כל שכן שליח ציבור שאימת צבור עליו שיתפלל בפנים".
ומצאתי בשו"ת אדני פז (להג"ר שמואל זנוויל העקשיר, בהשמטות) שכתב: "שאלה, חדשים מקרוב באו אשר לא שערום אבותינו מאיזה אנשים המשנים ומתפללים לפני העמוד כשהם ש"ץ, מתפללים בעצימות עיניים בחזרת התפלה וכו'.
תשובה: ולא שמעתי ולא ראיתי בשום קהלות קדושות דבר זה. ודקדקתי וחפשתי בכל הפוסקים ראשונים ואחרונים ולא מצאתי דבר זה, רק ראיתי שכל יחיד ויחיד מצוה רבה להתפלל בעצימות עיניים כדאיתא בזהר (ואתחנן, ז"ל: תא חזי[בוא ראה], מאן דקאים בצלותא [מי שעומד בתפלה] וכו', ובעי למכסייה עינוי בגין דלא יסתכל בשכינתא [וצריך לכסות עיניו כדי שלא יסתכל בשכינה]. ובספרא דרב המנונא סבא [ובספר דרב המנונא הזקן] אמר מאן דפקח עינוי בשעתא דצלותא [מי שפוקח עיניו בשעת התפלה], או דלא מאיך עינוי בארעא [או שלא משפיל עיניו לארץ], אקדים עלה [מקדים עליו] מלאך המות. וכד תיפוק נפשיה לא יסתכל בנהירו דשכינתא ולא ימות בנשיקה [וכאשר תצא נפשו לא יסתכל באור השכינה ולא ימות בנשיקה]. ומאן דמזלזל בשכינתא, מתזלזל הוא בההוא שעתא דאיצטריך ביה [מי שמזלזל בשכינה, מתזלזל הוא באותה שעה שנצרך לה], הה"ד [זה הוא שכתוב] (שמואל א, ב) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו עכ"ל.
"משמעות הלשון משמע דקאי איחיד המתפלל, אבל בחזרת תפילת הש"ץ דהוא רק להוציא את שאינו בקי והוא מתפלל בקול רם, ואשתני [ושונה] בזה מתפלת יחיד דצריך דוקא להתפלל בלחש… וצריך להתפלל בעיניים פתוחות מתוך הסידור. וגם לא אשתמיט שום אחד מהפוסקים שיכתוב דבר זה ונשתקע דבר זה ולא נאמר כי הוא מנהג טיפשת ואיכא משום יהורא".
"ועוד נראה לי דאסור לעשות כן, כי יש לחוש מאימת ציבור יטעה איזה פעם כדאיתא במשנה ופוסקים אם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו מחשש טעות וש"ץ שטעה הוא סימן רע לשולחיו ח"ו, ולמה יגרום הש"ץ דבר זה, וגם לדברי הזהר סגי במאיך עינוי [משפיל עיניו] אפילו בתפלת יחיד".
"ועוד, כיון דמתפלל בעל פה האיך יתפלל ברכת כהנים שהם פסוקים, דלכולי עלמא דברים שבכתב האומר בעל פה אין יכול להוציא רבים ידי חובתם.
"ועוד ראיה מגמרא, טעה בכל הברכות כולם אין מסלקין אותו, טעה בברכת המינים מסלקין אותו, ואי צריך להתפלל בעצימת עיניים מאי ראיה מטעותו דהא שכיחא למטעי כנ"ל.
"על כן מי שבידו למחות ימחה פוק חזי מה עמא דבר שכל ש"ץ מתוך הסידור של הקהל, ומנהג ישראל תורה היא כדאיתא בפסחים [פסחים סו, א] דאמר הילל, ישראל אם אינם נביאים הם בני נביאים הם כו'. ואיתא נמי כל הלכה שרופפת בידך הלוך אחר המנהג. והש"ס מקשה קושיא מן המנהג (וכל הש"ס מלא מזה אל ישנה אדם מן המנהג שהרי משה כו'. ושמעתי מן מורי ורבי חמי הגאון אב"ד דק"ק גלוגא [ש]אמר שכל אותן המשנים המנהגים בפרהסיא בציבור, הוא הכל רק יהורי וגאוה יתירה ואינם תוכן כברם כאשר מצא בהם כמה פעמים, ותמיד הי' גוער בהם עד שנתפרדה החבילה, והצנע לכת עם ה' אלוקיך כתיב ותמים תהי' עם ה' אלוקיך כתיב. וכן בכל קהילות קדושות אין מניחין להרים ראש שישנה שום מנהג בפרהסיא בציבור, וכעת יהי' זה לך לתשובה מספקת)".
