הפתק שלא הבנתי בו שום מילה...

'כתב החידה' שהרב חדקוב פתר לי חלק ממנו, כשהחלק השני 'נפתר' כעבור כשבוע על-ידי פוליטיקאית ידועה… * ארבעה פרטים שנכתבו ב'כפר חב"ד' לפני ה'דידן-נצח',  המודעה שהוכנסה ל'כפר חב"ד' שלושים יום לאחר ה"דידן-נצח", ו-8 ההוראות כעבור שנה

כדי לכתוב את כל ההוראות שזכינו לקבל מהרבי בתקופה של משפט הספרים, לפני וגם אחרי ה'דידן נצח', לא יספיק גם עיתון שלם. יחד עם זאת, כיוון שבכל זאת לא יעלה על הדעת שלא להתייחס לכך בימים הסמוכים לה' טבת –  בחרתי ארבעה עניינים, באופן אקראי לחלוטין, בתקווה ובהנחה שבהמשך הסדרה באיזשהו שלב יגיע אי"ה גם תורם של יתר הדברים הקשורים ליום הזה.

'כתב חידה' 

בשבוע השני של חודש טבת תשמ"ו, התקשר אלי הרב חדקוב והקריא לי פתק שיצא עבורי מהרבי. כך נאמר בפתק:

"המשך להספרים מהנעשה באה"ק ובהקדם ויקדים רפואה כו' להפצת המעיינות והפצת היהדות כו' ואין מזרזין כו' ותיכף ומיד יודיע כדי להזכירו עה"צ".

קרה לא פעם שדברים מסוימים שהרבי כתב לא הובנו ברגע הראשון. לעתים הספיק עיון מעמיק יותר כדי להבין את הכוונה במילה זו או אחרת, לפעמים רק שיחה עם אחד המזכירים עזרה להבין את הדברים, והיו גם מקרים שבהם נאלצתי לבקש הבהרה מהרבי עצמו.

אך מעולם לא קרה לי, לא לפני כן ולא אחרי כן, שאני מקבל פתק שכתובות בו כעשרים מלים, ואינני מתחיל להבין מה כתוב בפתק. שום כלום. ממש כמו 'כתב-חידה' קשה. לא היה לי שמץ של מושג במה דברים אמורים, ומה נדרש ממני לעשות.

הבחנתי בכך תוך כדי שהרב חודקוב הקריא לי את הפתק, ולכן מיד כשגמר להקריא שאלתי אותו אם יוכל להבהיר לי את תוכנו ואת הדברים הכתובים בו. המלים היחידות של תגובתו היו: "תתקשר אלי בעוד שעה".

מיותר לספר כי במשך כל השעה שחלפה אימצתי את מוחי בניסיון לפתור את 'כתב החידה' אך כל מאמציי היו לשווא.  רק כעבור שעה, בעקבות השיחה עם הרב חדקוב, התבהרו לי חלק מהדברים:

שבוע קודם לכן הסתיים שלב העדויות במשפט הספרים, שהחל בי"ט כסלו. כמה פעמים באותה תקופה, כששהיתי בניו יורק, אמר לי הרב גרונר שהרבי מתעניין האם אני נוכח באולם המשפט.

באותו שבוע, עם תום שלב העדויות, לפני תחילת השלב של הגשת המסמכים, קיבלתי הוראה לכתוב  השבוע – לראשונה –   על המשפט, לתאר את השתלשלות הדברים, להביע רשמים מאולם המשפט ולציין את האופטימיות והביטחון בניצחון.

באותו יום הייתי אמור לשוב לארץ, ואת הכתבה הזאת הקראתי בטלפון שעה ארוכה לידידי הרב אהרונוב ששימש אז מנהל העיתון. הכותרת, כפי שהכתיב לי הרב חדקוב, היתה: "אופטימיות וביטחון בניצחון הצדק אצל חסידי חב"ד בעולם".

כעת מסביר לי הרב חדקוב, שלזה התכוון הרבי בפתק כשכתב "המשך לספרים מהנעשה באה"ק". כזכור, בסביבות י"ב תמוז תשמ"ה, הורה הרבי להקים בכפר חב"ד בית אגודת חסידי חב"ד, שייקרא כמו ה'תאום' שלו ב-770. בינתיים פעל הבית מתוך מבנה זמני שוועד הכפר הקצה עבורו.

אומר לי הרב חדקוב: "עליך לכתוב השבוע, שבהמשך לרשמים שהעלית בגיליון האחרון מביקורך בניו יורק, בו באה לידי ביטוי פעילותה ובעלותה של אגודת חסידי חב"ד, אתה רוצה לשתף את קהל הקוראים גם ב'תאום' הישראלי, בית אגודת חסידי חב"ד, ופעילותו הציבורית בכפר חב"ד".

הרב חדקוב גם הורה לי להדגיש בכתבה את הנקודות הבאות:

  1. במקום לומדים בקביעות עשרות אברכים ומתקיימים שיעורים סדירים בנגלה ובחסידות.
  2. יש ספרייה גדולה שהולכת ומתעשרת בספרים, והיא משרתת את כלל הציבור ובמיוחד שוחרי תורה וחסידות.
  3. יש שם תפילות והתוועדויות מרכזיות בהשתתפות רבים.
  4. הפעילות הציבורית כולה תועבר, עם הספרייה הענקית, לבניין החדש של בית אגודת חסידי חב"ד בכפר חב"ד.

שבוע לאחר מכן, פתחה שולמית אלוני במערכה ציבורית חסרת תקדים נגד חב"ד ונגד העובדה שמשרד החינוך מרשה למרצים חב"דיים להיכנס לכל בתי הספר הממלכתיים הממלכתיים ללמד יהדות. התחילה אז סערה ציבורית גדולה שנמשכה כמה שבועות. אינני יודע אם זה היה קשור לקטרוג של משפט הספרים, אבל אני בכל אופן הייתי ונשארתי בטוח  שזה בוודאי קשור למלים שהרבי כתב באותו פתק (שנשארו לא מובנים גם לאחר ההבהרה של הרב חודקוב)  "ויקדים רפואה כו' להפצת המעיינות והפצת היהדות".

מודעה בכפר חב"ד

כחודש לאחרי הדידן-נצח, התפרסמה ב'כפר חב"ד' על-פי הוראת הרבי  לרב שלום בער לוין, מנהל  הספרייה, מודעה שאף הוגהה על-ידי הרבי וזו לשונה:

"בקשר עם יו"ד שבט – יום הפטירה-ההסתלקות של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, נשיא אגודת חסידי חב"ד – ליובאוויטש, ומייסד הספרי' שלה, "ספריית אגודת חסידי חב"ד-ליובאוויטש", 

הננו פונים בזה לכל מחברי ספרים, ובראשם רבני ישראל, לכל המו"לים, ולכל אספני ספרים, בבקשה כפולה להשתתף בהרחבת הספרייה הגדולה והחשובה הזאת, להרחיבה בספרי ערך בכל מקצועות היהדות, כולל כתבי-עת, חוברות וכיו"ב, -ובכלל כל חומר שיש לו איזו שייכות שהיא ליהודים וליהדות.

להקל על הרוצים לתרום לספריה זו ספרים שעדיין לא נמצאים בה – ישלחו לנו, ע"פ הכתובת שבתחלת המודעה [770 איסטרן פרקוויי, ברוקלין נ.י. 11213], רשימה מהספרים שברצונם לתרום לספריה. אחרי הבדיקה נחזיר לשולח את הרשימה, שבה יסומנו כל הספרים שעדיין לא נמצאים בספרייה, או שלא נמצאת בספריה – ההוצאה הזו של הספרים.

ותודתנו הרבה נתונה מראש – על הטרחא ועל התרומה. בכבוד, הנהלת הספרייה".

8 הוראות

בשבוע שלאחר מלאות שנה ל"דידן נצח", הורה לי הרבי לפרסם בעיתון  שמונה הוראות לכל החסידים:

א) ללמוד בספרים.

ב) מבין ספרי הקודש בכלל ישנה מעלה מיוחדת בספרי הלכה, המהווים מורה-דרך בהנהגה היום יומית.

ג) ספרי הקודש מהווים עיקר חשוב בבית יהודי, וכל המרבה בהם הרי זה משובח.

ד) מלבד הצורך הכללי של ספרים בבית, יש לדאוג לכך שלכל אחד, גם ילד או ילדה קטנים ביותר, יהיו לפחות חומש, סידור ותהילים משלהם.

ה) מן הראוי שבכל בתי חב"ד בכל רחבי תבל יהיו ספרי קודש רבים נוסף על אלו שכבר ישנם, וכל המרבה וכל המוסיף בהם הרי זה משובח.

ו) כדאי ונכון שמוכרי ספרים יערכו מבצע מיוחד של הנחות על מחירי ספרי קודש בכלל ועל ספרי הלכה במיוחד.

ז) יש לפנות בקריאה למחברי ספרים, מו"לים וגם יחידים, שישלחו עותק מספריהם לספריית אגודת חסידי חב"ד. בבקשה זו נכללים כל סוגי הספרים וכתבי העת, גם כאלה שכל השימוש בהם נועד רק כדי לקיים "דע מה שתשיב לאפיקורוס".

ח) יש לשבח את המנהג של מתנת ש"ס לחתנים וסידור קרבן מנחה וספרים אחרים לכלות.^

החששות וההפתעה

ביום שבו הגיעו הספרים חזרה, ב' כסלו תשמ"ח, כשהמונים חגגו בחוץ, השמיע הרבי דברים מאוד חריפים ליד המכונית בדרכו לאוהל, כידוע ומפורסם, ומצב הרוח, בכל הקשור לחגיגת ה"דידן נצח", השתנה לחלוטין.

משום כך כעבור חודש, כשהתקרב המועד של מלאות שנה לה' טבת הראשון, היו סיבות טובות, כידוע למי שבקיא במהלך העניינים, לחשוב שלא תהיה התייחסות של חג ליום הזה.

אם עבור המוני חסידי חב"ד היה זה עניין של מתח וסקרנות –  עבורנו, בתור השבועון הרשמי, "השופר של הרבי",  הייתה זו שאלה הכי מעשית: מה עושים? באווירה המתוחה של אותם ימים, לא העזנו גם לשאול על כך את הרבי.

כשהתקרבה שעת סגירת הגיליון, תוך כדי התחבטויות ומתח מורט-עצבים, קיבלתי לפתע הוראה מפתיעה מהרבי: לפרסם, במקום המיועד ל"דבר העורך", קטעים מדיברות הקודש של שבת פרשת ויחי מהשנה שעברה.

לאחר הוראה כה מפתיעה,  החלטתי כבר להעז ולכתוב הקדמה קצרה, תחת הכותרת "יום הבהיר ה' טבת". כך נכתב בהקדמה:

'לכבוד יום הבהיר ויום זכאי ה' טבת, הננו מגישים בזה קטעים משיחתו הק' של כ"ק אדמו"ר שליט"א משבת פר' ויחי ה'תשמ"ז, בהם גם מוסברת ההוראה העיקרית הנוגעת למעשה מיום זה. ואכן, דברי קודש אלה נשאו ת"ל פרי רב, והביאו להתעוררות רבה ועצומה ולפועל חיובי של הוספה רבה במשך כל השנה. במקום "דבר העורך" מצאנו לנכון להדפיס מחדש את הקטעים האמורים, מתוך הנחה וביטחון שהדברים ימשיכו לעורר הלבבות ובאופן של "מעלין בקודש"'.

את ההקדמה, עם השיחה, הכנסתי לקודש פנימה, ולמרבה השמחה היא אושרה והוגהה כולל הכותרת, ומני אז נקבע לדורות הלשון "יום הבהיר ה' טבת".

כשהבחורים תלו ב-770 את השלט מאיר העיניים בערב שבת, בלב מלא חששות איך זה יתקבל 'למעלה', לחשתי לאחד מהם, מתוך אהבת-ישראל, עם חיוך ממתיק סוד: "אין לך כלל ממה לחשוש".

שיחות-הקודש שבהן נפתחה התוועדות השבת כבר הסירו את כל החששות, גם למי שלא היה בסוד העניינים, ונתנו ליום גושפנקה של מועד תמידי.