בי"ט כסלו תשכ"ו, אמר הרבי שיחה מיוחדת שהפכה ל"קונטרס ענינה של תורת החסידות", ובה גילה הרבי את מהותה של החסידות, המאירה ומחיה את כל חלקי התורה | כעת, במלאות שישים שנה לחלוקה ההיסטורית, מספר הרב יוסף הכט, רבה של אילת – שהיה ב-770 בעת אמירת השיחה, על התחושה הגדולה סביב הקונטרס, על ההדגשה המיוחדת של הרבי בנוגע להפצת החסידות, ועל הקריאה המחודשת בימינו להוסיף חיות והתלהבות בלימוד הקונטרס ולהפיץ את אורו
בי"ט כסלו השנה, תשפ"ו, ימלאו שישים שנה להתוועדות י"ט כסלו תשכ"ו שבה הרבי אמר את שיחת הק' המיוחדת והנפלאה שמאוחר יותר הרבי הגיה ויצאה לאור ב'קונטרס ענינה של תורת החסידות'. כמי שזכה להשתתף באותה התוועדות, מה כב' זוכר מאותו מעמד גדול וייחודי?
"הייתי בחור צעיר, כבן חמש עשרה בלבד, ובכל זאת, גם אנחנו, נערים בגיל ישיבה-קטנה, היינו שותפים לתחושה הכללית שיש כאן דבר גדול, יוצא מן הכלל.
"בית המדרש של 770 למטה, בו נערכה ההתוועדות, היה עדיין לפני ההרחבה הראשונה שהייתה בחודש אלול תשכ"ז, לקראת תשרי תשכ"ח, וקהל גדול יחסית הצטופף בהתוועדות. אני זוכר שהשיחה הזו, על ענינה של תורת החסידות, עשתה על כל הציבור רושם כביר. הייתה אש להבה. כולם חשו שהרבי גילה כאן עומק חדש במהותה של תורת החסידות.
אור חדש שלא היה מאז שאדמו"ר הזקן יסד את וגילה את חסידות חב"ד. וכאמור, גם אנחנו, בחורים צעירים שעדיין לא היו בעלי הבנה וידיעה גדולה בחסידות, הרגשנו את זה במוחש. רק לשמוע את הרבי מסביר שבתורה יש פרד"ס – פשט, רמז, דרוש סוד, המכוונים כנגד ארבע בחינות הנשמה, נפש רוח, נשמה, חיה, ותורת החסידות מכניסה חיות בכל אחד מהם והיא כנגד הבחינה החמישית של הנשמה, בחינת היחידה, והרבי המחיש את כל זה בפירושים של נוסח 'מודה אני' – היה מופלא ומרומם באופן שאין לתאר.
"כדאי להזכיר גם שהשיחה נאמרה לאחר מאמר חסידות ארוך ועמוק במיוחד (דיבור המתחיל 'פדה בשלום' – יצא לאור מוגה ב'קונטרס י"ט כסלו תשנ"ב') שגם בו יש עניינים מופלאים על המיוחד שבהפצת המעיינות של תורת החסידות והשייכות לגאולה השלימה, כפי שמבואר באר היטב ב'קונטרס ענינה של תורת החסידות', ובסיום המאמר הרבי אומר:
"'… ועפ"ז תובן השייכות דפדה בשלום גו' לגאולת רבינו הזקן שענינה הוא הפצת המעינות חוצה, דענין הפצת המעינות חוצה הוא שגם בבחינת מלכות שבמלכות כמו שהיא בבחי' חוצה יומשך לשם המעינות, לא רק המים חיים הנמשכים מהמעינות אלא המעינות עצמם, המשכת פנימיות הכתר (מעינות) לבחינת מלכות שבמלכות כו' (חוצה). וזהו שע"י הפצת המעינות חוצה יהי' אתי מר דא מלכא משיחא (כאגרת הקודש הידועה דהבעש"ט נ"ע), כי הפצת המעינות חוצה הוא ענין המשכת פנימיות הכתר לבחי' מלכות שבמלכות…'. וכפי שמופיע בתחילת הקונטרס (בסעיף ב'): 'הנקודה העצמית של החסידות היא [כמדובר לעיל בהמאמר…] – המשכת אור חדש מבחי' פנימיות הכתר, ולמעלה יותר – המשכת בחי' פנימיות עתיק ממש…'.
"אני זוכר שההתוועדות הייתה ארוכה והסתיימה בערך בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר, אבל למרות העייפות והשעה המאוחרת, כולם נשארו ב-770 ולא הלכו לנוח. עם סיום ההתוועדות נוצרו מעגלים-מעגלים של חבורות-חבורות שרק שוחחו על השיחה המיוחדת ואיש את רעהו יעזורו להבין ולקלוט את הדברים הנפלאים. כולם נסחפו לעניין בהתלהבות והחיות בשיחה הזו מילאה את כולם".
וגם הגהת הקונטרס הייתה סיפור מופלא…
"אכן. כפי שסיפרתי בשעתו, בשנת תשכ"ז הלכה ונשלמה המלאכה הגדולה של הכרך הראשון בסדרת 'ספר הערכים – חב"ד' בעריכת הגה"ח הרב יואל כהן. כידוע, מדובר באנציקלופדיה של ריכוז ותמצות ביאורי החסידות לפי 'ערכים'. ר' יואל כתב גם 'מבוא' לספר הערכים, אבל הוא רצה שהפתיחה והכניסה לספר תהיה דברים של הרבי על חסידות חב"ד.
"ובמענה לבקשה שהרבי יכתוב הקדמה לספר, התקבל המענה הבא:
"'אין הזמ"ג כלל למכתב ממני מסוג הנדרש.
"'באם יסגננו ר"ד [=ראשי דברים] משיחת יט"כ (דלפני שנים אחדות), ע"ד שתורת החסידות היא יחידה, ובמילא מחי' כל פרד"ס שבתורה וכו' – באופן שלא תדרוש מצדי כתיבה מחדש בכדי שתתאים לכאן – ה"ז בלאה"כ [=הרי זה בלאו הכי] המתאים ביותר'.
"בעקבות מענה זה התחיל ר' יואל לערוך את השיחה הזו של י"ט כסלו תשכ"ו לקונטרס שלם, ערוך ומבואר, עם הערות ומראי מקומות.
"אלא שלמעשה אחרי שהרשימה הערוכה נמסרה לרבי, הרבי לא החזיר את רשימת הדברים מוגהת.
"מאוחר יותר פנו לרבי שוב בנושא שכן הכרך הראשון של 'ספר הערכים' כבר נשלם גם בדפוס, אולם גם לאחר פנייה זו הרבי לא הגיה את הקונטרס.
"זה היה פלא גדול, במיוחד שכאמור הרבי זירז ביותר את השלמת הכרך הראשון של 'ספר הערכים'. יתר על כן, בהתוועדות שבת פרשת וישב תשכ"ח, הרבי אפילו דיבר ברבים על כך שהספר נשלם. והורה לרב יואל כהן לומר "לחיים".
"וכך אמר הרבי (סעיף כ"ו ברשימת השיחה ב'תורת מנחם'):
"'כאן המקום להזכיר שזה עתה נדפס (ובקרוב יגיע גם מבית-הכורך) "ספר הערכים – חב"ד", שבו יכולים למצוא עניני החסידות ע"פ סדר הא"ב.
"'ובפרט שגם בענין זה היו העלמות והסתרים, והעלמות והסתרים גדולים יותר, כיון שהי' קשור עם בנ"י,
"'– וע"ד הידוע בנוגע לי"ט כסלו, שה"מסירה" היתה יכולה להיות רק ע"י יהודי, ולא ע"י אינו יהודי, ש"בבואה דבבואה לית להו" –
"'ואעפ"כ, התגברו והסירו את ההעלמות וההסתרים, כי הקב"ה הוא "מפליא לעשות", וביכלתו לפעול גם למעלה מן הטבע לגמרי.
"'ויה"ר שכולם ילמדו חסידות כדבעי, כרצון רבותינו נשיאינו עד לרבינו הזקן, ועי"ז יפעלו ביאת משיח, שילמד תורה את כל העם כולו'.
"גם מהביטויים המיוחדים הללו אפשר להבין שמדובר בעניינים רוחניים נסתרים.
"בסופו של דבר, רק כשלוש שנים לאחר שהקונטרס נמסר לרבי, בט"ו חשון תשל"א, כאשר הרבי חזר מה'אוהל' התקבלה הוראה, בהפתעה גמורה, להזדרז בהוצאת הקונטרס ובהדפסת ספר הערכים במהירות. ואמנם, כעת הרבי הגיה את הקונטרס בתוך זמן קצר.
"וכפי שסיפרו באותה שעה (ואז כבר הייתי כבן עשרים והשתתפתי ב'חזרה' והייתי בין תלמידיו הקרובים של ר' יואל), כאשר ר' יואל קיבל את הגהות הרבי על הקונטרס, הוא מיהר לשלב את הגהות הרבי בתוך הטיוטה, ומסר את הטיוטה המתוקנת לאישורו של הרבי. כאשר הרבי קיבל את הטיוטה המתוקנת, מיהר להגיהה שנית. ר' יואל הכניס את התיקונים הנוספים אל הטיוטה ומסר זאת אל הרבי לאישורו, והרבי הגיה מיד את הקונטרס בפעם השלישית והוסיף תיקונים נוספים. ר' יואל ערך והכניס אל הטיוטה גם את התיקונים הללו, ושוב, הרבי הגיה את הקונטרס בפעם הרביעית. והפעם הרבי הורה להדפיס את הקונטרס ולא להכניסו אליו להגהה נוספת, באמרו כי 'אין לדבר סוף'!
"על פי הוראת הרבי, הקונטרס נדפס בסוף הכרך הראשון של 'ספר הערכים' ולא בתחילתו. וכן יצא לאור בקונטרס בפני עצמו ומאז נדפס פעמים רבות, כידוע.
"את העיכוב הממושך של כשלוש שנים בהגהת "קונטרס עניינה של תורת החסידות" יש לראות כעניין שמיימי שלמעלה מן הטבע. הלא הרבי ביקש וזירז רבות את הוצאת 'ספר הערכים', והנה קורה פלא גדול שכזה שהגהת הקונטרס התעכבה זמן רב כל כך. אין לנו עסק בנסתרות, ומי הוא זה אשר יכול לדמות עניין זה למניעות ועיכובים שהיו על הפצת תורת החסידות בתקופת רבינו הזקן, אבל בהחלט הייתה תחושה שהוצאת הקונטרס לאור מהווה שלב מהותי בהתגלות תורת החסידות והעיכוב הוא עניין רוחני, עד שהגיעה שעת הכושר והתאפשרה התגלות הקונטרס ותכניו המופלאים.
"מעניין שהרבי עצמו מתייחס לנושא העיכוב בהגהת הקונטרס לאחר ש'ספר הערכים' עצמו כבר נדפס, באגרת קודש למר שניאור זלמן שזר (מכתב מיום י"ט תמוז תשכח, נדפס באגרות קודש חלק כה עמ' קצו):
"'ת"ח ג"כ על ההצעה לדבר עם מר מ. יוביליר שי' [מ'וועדת התביעות' שתמכה בהוצאת 'ספר הערכים']. ומה שעומד על הפרק הוא שיעביר על מדותיו, כוונתי שאף שכבר נדפסה האנציקלופדי' החסידותית פרט לשמונה לערך העמודים האחרונים, נתעכב הענין כיון שמחכים להגהת העמודים האלה שצריכה להיות על ידי ודורשת ממני התרכזות אך ורק לזה, שלכן נדחה מזמן לזמן, וכדאי לפעול אצל הנ"ל שיוותר על שעברו כבר כל הזמנים שהוקבעו על ידי הועד של הנ"ל להופעתו של ח"א דאנציקלופדי'. ובודאי ידוע גם להנ"ל – שנדפסה האנציקלופדי' כולה פרט להוספה האמורה, כיון שנשלח טופס מודפס אף-כי בלתי מכורך להועד שלו…'.
"כאן הרבי בעצמו אומר שההגהה הזו היא ענין מיוחד במינו…
"ושוב, אינני מתיימר להציע הסברים על דברים שמיימיים מופלאים, אבל אולי מן העניין לציין שבמהלך חורף תשכ"ח הייתה פרשה סוערת בנושא טענות וביקורת שהשמיעו אז בחוגים מסוימים על ליובאוויטש. זה היה לאחר שבאסיפת רבנים מסוימת נשמעה ביקורת על 'מבצע תפילין' שהרבי הכריז עליו בשנת תשכ"ז, בימי 'מלחמת ששת הימים'. והרבי הגיב על זה באריכות ובחריפות בהתוועדות ש"פ תולדות אותה שנה. הדברים של הרבי עוררו תגובות מצד משתתפי אותה אסיפה ובהתוועדות ש"פ וישלח הרבי התייחס לאותן תגובות ושוב דיבר על הנושא באריכות ובחריפות. מדובר בשבתות החורף ואני זוכר שלפחות אחת משתי ההתוועדויות הללו נמשכה ממש עד צאת השבת, כך שבסיום ההתוועדות התפללו מנחה ומיד אחר כך התפללו מעריב וכמובן לא נותר זמן לסעודת שבת (ראו רשימת השיחות ב'תורת מנחם – התוועדויות'). וכן אי אפשר שלא להזכיר שבפרק הזמן שבינתיים, היה יו"ד שבט תש"ל, יו"ד שבט הגדול, עם סיום ספר תורה של משיח" (וראו עוד בנושא זה בכתבה מאת הרב זושא וולף, ב'כפר חב"ד' גיליון 1633. מ.מ.).
"צריכה להיות חיות מחודשת"
נגענו בקצרה בנושאים שסביב הקונטרס. כעת נבקש להתייחס גם לפנימיות הדברים ותוכן הקונטרס.
"אין ספק שכעת, במלאות שישים שנה לאמירת השיחה בהתוועדות י"ט כסלו תשכ"ו, צריכה להיות חיות מחודשת והתלהבות מחודשת בלימוד הקונטרס ובהפצתו, לימוד באופן של 'הפך בה והפך בה' כך שגם מי שלמד את הקונטרס כמה וכמה פעמים ימצא בו עניינים חדשים ועומקים חדשים.
"וביחס לשאלה, אתייחס בקצרה לשני עניינים. אחד – פרט בקונטרס, והשני הנקודה הכללית של הקונטרס.
"האחד – בסעיף ו' בקונטרס נאמר: '… וכאשר חיות חדש זה של החסידות נמשך בעולם [תורת חסידות הכללית ע"י כ"ק הבעש"ט, הה"מ וכו' ואח"כ – תורת חסידות חב"ד ע"י ה"נשמה חדשה" – כ"ק אדמו"ר הזקן בעל השמחה והגאולה], התחילו כל עניני העולם לחיות בחיות חדש – חיות עצמי, ובמילא נתחדשו בהם כמה וכמה ענינים'.
"והנה, בדרך כלל רגילים לפרש את המושג 'נשמה חדשה' – נשמה שבאה לעולם בפעם הראשונה, בשונה מנשמות רגילות שכבר היו בעולם הזה ב'גלגולים' קודמים.
"אמנם בהערה על המילים הללו "נשמה חדשה" (הערה 48 בקונטרס) הרבי מציין: 'וראה לקו"ת שה"ש (נ, א) בפירוש ענין נשמות חדשות. וש"נ'.
"וכשמעיינים בליקוטי תורה שם רואים את גודל ההפלאה של 'נשמה חדשה'. וכך מבואר שם: 'ועתיד לבוא יומשכו נשמות חדשות שלמעלה גם ממדריגת יחידה שבאדם הראשון כמבואר בספר הגלגולים ר"פ שביעי וז"ל ודע כי יש שני מיני נשמות . א' אותן שנכללו באדם הראשון. ב' הם אותם שלא נכללו באדם הראשון ואלו הנשמות הם יותר גבוהים ומעולים מכל הנשמות שנכללו באדם הראשון. וכמו שביארנו בפ"א כי נשמות אדם הראשון כוללות מן נפש דעשייה עד יחידה דאצילות כן אותם הנשמות שלא נכללו באדם הראשון הם על דרך זה כו'. ובאלף השביעי יתעטרו אלו הנשמות שנכללו באדם הראשון באותם הנשמות היותר גבוהים מהם כל חלק וחלק עם הדומה לו עד כאן לשונו'.
"אלו דברים בתורת הסוד, אבל גם אם אנחנו לא מבינים את עומק העניין, יש כאן הגדרה אחרת, נעלית מאוד, למושג 'נשמה חדשה' שנזכר כאן בשייכות לאדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד, בעל השמחה והגאולה. וגם, ובמיוחד, מודגש הקשר של המושג לבחינת היחידה ולימות המשיח, לעתיד לבוא.
"ומן הפרט, אל הכלל.
"בקונטרס יש הרבה עניינים נפלאים בכל חלקי התורה, נגלה ונסתר, פשט ורמז, דרוש וסוד ולצד כל אלה מן הראוי לשים לב במיוחד לנקודה הכללית והמרכזית – בתורה יש חלקים שונים ותורת החסידות, ה'יחידה' של התורה, מביאה ומחדירה אור חדש וחיות חדשה בכל חלק וחלק של התורה, גם בחלק הסוד והנסתר. וכן ההסבר המופלא שכל זה קשור עם הגילוי של האלוקות בימות המשיח שהמשיח הוא בחינת ה'יחידה' כמבואר בקונטרס בהרחבה.
"ואין ספק שעצם העובדה שזכינו ובדורנו הרבי גילה לנו את הדבר הנפלא הזה, ובבוא העת הגיה את הדברים, ונחתם בטבעת המלך, זה 'גילוי' מופלא שצריך ללמוד אותו היטב, להתעמק בו ולקבל ממנו עוד הפעם ועוד הפעם חיות חדשה בלימוד והפצת חסידות ביתר שאת וביתר עז. מתוך ההבנה וההכרה שתורת החסידות מאירה את כל חלקי התורה באור חדש וכשם שבגשמיות כשיש אור גדול רואים טוב מה נמצא לפנינו ויכולים ליהנות מכל מה שנמצא בסביבה, הרי כך גם בלימוד התורה, ובכל ענייני עבודת ה', כשהדברים ברורים ומאירים באור המופלא של תורת החסידות, הכל נראה אחרת ומאיר אחרת ומעלתו כפולה ומכופלת".
'ינסה עתה להרעיש'
ברשותכם, נחזור שלוש שנים אחורה להתוועדות י"ט כסלו תשכ"ג שבסיומה היה דבר מעניין עם אביכם ע"ה.
"מעשה שהיה כך היה. מזמן לזמן, פעם בשנה או פעם בשנתיים, הייתה מתקיימת ועידה של איחוד בתי כנסת בארה"ב. מארגני הועידה פנו לאבי והזמינו אותו להשתתף בכינוס וגם לנאום בו. הכל התנהל שם בסדר מסודר והם גם קבעו לו מראש את נושא הנאום שלו שהיה על חשיבות התפילה (או על החשיבות של תפילת מנחה) וגם את אורך הנאום – עשר דקות בדיוק. הוא שאל את הרבי האם להיענות להזמנה והרבי ענה לו שיקבל את ההזמנה והוא אכן נסע לאותה אסיפה. למעשה, לאחר שכבר ניתנה לו הבמה והמיקרופון היה בידו הוא ניצל את ההזדמנות ודיבר על הרבי ועל חסידות והדברים נמשכו במקום עשר דקות, כחצי שעה. היו שם כשלוש מאות רבנים מרחבי ארה"ב והוא נשא נאום כיד ה' הטובה עליו, עם כל הברייטקייט שאפיינה את האחים הרבנים למשפחת העכט. בדרך אגב צריך לציין שבשנת תשכ"ג שם ליובאוויטש לא היה כל כך מפורסם בארה"ב כאשר בכל מדינות ארה"ב היו בתי חב"ד בודדים והיה צריך לא מעט אומץ לשאת נאום כזה.
"זמן קצר אחר כך הוא היה ב'יחידות' אצל הרבי ומסר דיווח על נאומו המוצלח באותה ועידה. הוא גם דיווח שבין הדברים אמר בנאומו שחסידות היא ה'נשמה יתירה' של התורה (זה היה שלוש שנים לפני השיחה של 'ענינה של תורה החסידות', אבל כך הוא התבטא). על כך הרבי אמר בנימה של התפעלות "אזוי האט איר געזאגט?!", [כך אמרת?!] והרבי מיד חזר ואמר פעם נוספת "אזוי האט איר געזאגט?!"… והיה ניכר שלרבי יש נחת מהדיווח על ההצלחה של דבר גדול למעלה מהמצופה.
"אחרי זמן מה הגיע י"ט כסלו. אבי ע"ה נכח בהתוועדות. הייתה התוועדות ארוכה ובסיומה הרבי אמר (סעיף נח ברשימת ההתוועדות ב'תורת מנחם'):
"'ישנו לשון המורגל בשיחות ש"נחלש ענין העבודה"; ובימינו אלו, יכולים לומר, שנחלש גם לימוד התורה, ובפרט לימוד החסידות. יהודי צריך להרשות לעצמו ("זיך פאַרגינען") להיות בקי בתורה אור, לקוטי תורה – ואין צריך לומר בנוגע לתניא – המשכים, מאמרים, וכן הלאה, "וכל המוסיף מוסיפין לו" – להיות בקי באותיות, הרי זה דורש זמן רב; אבל יכולים להיות בקי בתוכן הענינים.
"'כוונתי היא בפשטות ביותר: יש להוסיף בשקידה והתמדה בלימוד החסידות. הלימוד יבוא במילא לידי מעשה, אבל דיבורי עתה – ופי ולבי שוין: התמדה ושקידה בלימוד החסידות. וההוספה בשמן דתורה (רזין דרזין) ויין דתורה (רזין) – תוסיף גם בהבנה והשגה דלחם ומים דתורה (נגלה).
"'ויהי רצון, שהחל מהלילה, או מחר בבוקר, יתרבו לומדי תורת החסידות ועוסקים בה על מנת להבינה ולהשיגה, ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים'.
"'ואח"כ אמר: כיון שנמצא כאן אברך שביקשו ממנו פעמיים להרעיש, והצליח בכך – ינסה עתה להרעיש, מתוך ניגון שמחה, בנוגע ללימוד החסידות'.
"ועל המילים 'שנמצא כאן אברך' נרשם בהערת המו"ל:
"'הכוונה להרה"ת ר' משה יצחק העכט, שדיבר בכינוס של "התאחדות היהודית האורטודוקסית" ובכינוס של "ישראל הצעיר", אודות חוו"ד כ"ק אדמו"ר שליט"א בנוגע לתמיכת הממשלה, ובנוגע לתפילה רבתי בבתי-ספר הממשלתיים'.
"ועכשיו, במלאות שישים שנה ל'קונטרס ענינה של תורת החסידות', וכיון שדברי צדיקים חיים וקיימים לעד, בוודאי שעל כל אחד ואחד מאתנו להתעורר בי"ט כסלו הבא עלינו לטובה לקיים את דבריו הק' של הרבי, הן בעצמו והן בהשפעה על סביבתו – ש"יתרבו לומדי תורת החסידות ועוסקים בה", וכדברי הרבי לאבי, "להרעיש" על זה ובשמחה".