"יש שכונה חדשה במזרח לוד שיכולה להיות אופציה מעניינת עבורכם" – כך הומלץ למשפחת ברונפמן על גני איילון | מאז חלפו שנתיים, והשכונה שהתחילה עם 12 משפחות חב"דיות מונה היום 150 משפחות| סופר 'כפר חב"ד', מנחם ברונפמן, מספר על חוויותיו האישיות כתושב השכונה שזוכה להתבונן על התופעה המרתקת של קהילה הצומחת יש מאין | איך מתחילה קהילה במקום חדש? איך בונים בית כנסת, ועד קהילה ובתי ספר? מה הופך קיבוץ אנשים לישות רוחנית חיה? | דיוקן של קהילה בהתהוות
בשנתיים האחרונות ההשגחה העליונה זימנה לפתחי את ההזדמנות להתבונן בתהליך התהוותה של קהילה חב"דית. מצבור סיבות שסיבב מסובב הסיבות הביא אותנו לחפש מקום שבו נקבע בס"ד את משכן הקבע למשפחתנו. בהמלצת חברים בדקנו אופציה חדשה שקודם לכן כלל לא הייתה על המפה. אמרו לנו: "יש שכונה חדשה במזרח העיר לוד, מעבר לכביש 40, הצמודה ליישוב אחיסמך ושמה "גני איילון".
"השכונה הזאת מבודדת באופן יחסי משאר העיר, כשכביש 40 מבדיל בינה לבין יתר חלקי העיר, מלבד שכונה נוספת – גני יער – הנמצאת אף היא ממזרח לכביש 40, וצפונית לשכונת גני איילון. מתגוררת שם קהילה קטנה של אנ"ש, ויש בה בית כנסת של חב"ד, וזו יכולה להיות אופציה מאד מעניינת עבורכם". חברינו דחקו בנו לבחון אופציה זו. בדקנו, והמקום נשא חן רב בעינינו, ובסייעתא דשמיא אכן קבענו את מגורנו שם.
בשנתיים שחלפו מאז, אני עד המתבונן על התופעה המרתקת של צמיחה מהירה של קהילת אנ"ש, בתוך שכונה בעלת גוון מעניין ונפלא בפסיפס האנושי שבה. חלק גדול מאד בשכונה מהווה משכן לקהילות חרדיות שונות, בעיקר מהמגזר הליטאי, ומתקיימים בה חיים תוססים של לימוד תורה, כשלצד זאת, מתגוררים בה גם דתיים ומסורתיים. ובתוך המרחב הזה, כולו חדש לגמרי, קהילת חב"ד בשנתיים האחרונות יותר מהכפילה את עצמה – והיא כבר מונה היום כמאה חמישים ראשי אב שמהווים חלק מן הקהילה.
בשורות הבאות אני מבקש להיכנס בצורה מעט יותר עמוקה לתופעה הזו של קהילה שמתפתחת, שמתהווה למעשה יש מאין. לא כאן המקום להיכנס למסה הנפלאה של הגרי"ד סולובייצ'יק (בספרו דברי הגות והערכה), אבל איני יכול להחמיץ את דבריו המאירים לפיהם, "הקהלה אינה רק קיבוץ אנשים הפועלים בצוותא למען רווחתם ההדדית, אלא ישות מטפיסית היא, אישיות פרטית, מעין שלימות חיה…".
אכן, בקהילה – כל קהילה – מתכנסים יחידים, בודדים, פרטיים, בקיצור: אינדיבידואלים – שנשארים ביחידותם, בפרטיותם, באינדיבידואליות שלהם – אך יחד עם זאת הם גם חברי קהילה, חלק בלתי נפרד מישות חדשה, המשתתפים זה עם זה, המסייעים זה לזה המגשימים יחד רעיון משותף. לכן, ההתבוננות החווייתית בהתהוותה של קהילה, הן מן ההיבט האינדיבידואלי כמשקיף מן הצד, והן כמי ששרוי בעצמו כחלק מן הקהילה המהתהווה – היא חוויה ייחודית.
כך התחלנו
השאלה הראשונה היא כמובן, איך בכלל מתחילה קהילה במקום חדש שכזה? "מלכתחילה", מספר שליח הרבי לשכונה ומשפיע בקהילה הרה"ח הרב שאול לידר שליט"א, "השכונה כולה הייתה אמורה להיות חרדית. אולם בשל נסיבות פוליטיות שונות, לבסוף כשאושרה התב"ע של השכונה שולב בה גם פרוייקט מחיר למשתכן, שכלל 375 דירות. מתוכן 12 משפחות חב"דיות שזכו בפרוייקט עברו להתגורר בו".
זה אפוא הגרעין הראשוני. כך הכל התחיל. אחר שזכה בפרוייקט מחיר למשתכן, ביקש הרב לידר לשמש כשליח הרבי בשכונה – ואכן מונה על ידי צא"ח לכהן כשליח לשכונה. חצי שנה לפני האיכלוס הרב לידר פעל להקים תשתית עבור פעילות בית חב"ד וכך הוקם גן ילדים חב"ד, בסייעתא דשמיא, וזאת עוד בטרם האיכלוס. "עזרתם הרבה של ראש העיר עו"ד יאיר רביבו ומר יוסי הרוש ראש מחלקת החינוך דאז וסגן ומ"מ ראש העיר למן הרגע הראשון, הייתה אבן דרך חשובה ביותר שאפשרה לנו להתפתח", אומר הרב לידר.
בשלב זה, לנוכח העובדה שבסופו של דבר זו הייתה עדיין קהילה מאד קטנה שנוצרה מכך שהתקבצו כמה יחידים – בית חב"ד והקהילה הקטנה פעלו בעצם במאוחד. כך הוקם הגן כאמור, וכך הוקם בית כנסת בנוסח האר"י לתפילות בימי שבת, שבתחילה קיים את תפילותיו בגן שנפתח. שם גם קיים הרב לידר את שיעורי התורה במסגרת שליחותו. במידה רבה ניתן לומר כי בפעילותו של הרב לידר, נוצרה ונוצקה התשתית הראשונית לא רק לפעילות הכבירה של בית חב"ד בשכונה, אלא גם לקהילה, שברבות הימים צמחה וגדלה לישות בפני עצמה כמובן.
הנה כך מתהווה גרעין ראשוני של קהילה. לאחר קיומו של גרעין ראשוני, מפה לאוזן, התחילה שכונה זו – שנתאכלסה רק בשנים האחרונות – להוות אופציה שחלק מאנ"ש שצריכים לעבור דירה מתחילים לשקול.
פעמים רבות ההבנה כי נדרשת עקירה ממקום אחד למקום אחר מחלחלת בקרקעית התודעה זמן מה, אולם באה לקדמת הבמה כברק, בצורת כורח שנכפה בדרך זו או אחרת על המשפחה. אם הכל הלך באופן משביע רצון בשנות המגורים במקום הנוכחי, מנסים מן הסתם למצוא דיורים במקום הנוכחי. אולם לא תמיד הדבר הוא בר ביצוע. יש ערים ויישובים שחווים כשל־שוק מובנה שבגינו קיים קושי של ממש למצוא בתחומם מקום דיורים; אם מבחינה מוחשית: באין דירות, ואם מבחינה כלכלית – מחירי הדיור האמירו מדי. ומובן ששתי הסיבות כרוכות זו בזו. אם כן, השלב הראשון של המעבר הוא בחירת יעד חלופי.
איך בוחרים זאת? "באופן כללי", כתב הרבי ליהודי מארצות־הברית את כלל האצבע, "כשזה מגיע למעבר דירה עם משפחה, צריכים להביא בחשבון את הרגשות של האישה, עקרת הבית. שיקול חשוב נוסף הוא שלאחר שנתברכתם בילדים, זה חיוני לגור במקום שמציע את התנאים הטובים ביותר לגדל אותם בהתאם לברכה המסורתית לתורה, לחופה ולמעשים טובים במידה המלאה ביותר. אם בכל זאת ישנם ספקות, רצוי להתייעץ עם ידידים עימם ניתן לדון במצב באופן מפורט ובגילוי לב, כמו שכתוב, "ותשועה ברוב יועץ"".
בשנים האחרונות עוברות על עולם הדיור החב"די תמורות טקטוניות. יש קהילות שהיקף התפתחותן הטבעי, בשל צבירת נסיבות שונות, הולך ופוחת עד רמה מטרידה; ולעומתן קהילות אחרות המכפילות ומשלשות את עצמן או המתחדשות לחלוטין.
אולם, בניגוד לשנים עברו, כשקהילת חב"ד ביססה דרכה באה"ק על פי הנחיית והוראת הרבי, בפעולת העסקנים דאז ובראשם הרה"ח הרב אפרים וולף ע"ה, בכמה שיכונים וקריות שנבנו בצורה ייעודית, ממוסדת ומערכתית עבור אנ"ש – הרי שבשנים האחרונות הקהילות שמתהוות במקומות שונים באה"ק לאור התפתחותה והתרבותה בלעה"ר של חסידות חב"ד באה"ק נושאת אופי הרבה יותר ספורדי. כמובן, כל ריכוזי חב"ד שנבנו בשנות האור הולכות ומתרחבות התרחבות עצומה, ולצד זאת, באופן ספורדי כאמור, הולכות ומתהוות קהילות חדשות. אנו כמובן עוסקים פה במקרה מבחן של הקהילות מהסוג השני.
למה נוצרה קהילה?
אחרי בחירת המיקום ומעבר הדירה עצמו מגיע שלב ההשתלבות בקהילה. בנקודה הזו עולה שאלה מחשבתית בנוגע לעצם המושג הזה של קהילה. "למה נוצרה קהילה? מה המשמעות של קהילה? אלו שאלות משמעתיות ועמוקות מאד", אומר הרה"ג הרב משה רוזנבלט משפיע ומו"צ בקהילת חב"ד באחיסמך. "הרבה פעמים קהילה זה מקום בו אנשים מתאספים למקום אחד בשביל להתחזק ברעיון יסוד שמגבש אותם ומאחד ביניהם ואיש את רעהו יעזרו, בגשמיות וברוחניות. חברי קהילה לומדים יחד, עוזרים אחד לשני, ויוצרים אחד עבור השני מעטפת של חברות ותמיכה. עבור חסידי חב"ד כמובן יש מרכיב נוסף, מאוד מרכזי שעומד בבסיס הרעיון של קהילה – להגשים יחד את התפקיד ואת השליחות שהרבי מטיל עלינו. בסוף, כמו שהרבי הדגיש ריבוי פעמים, כל חסיד חב"ד הוא שליח".
"בשנת תשמ"ו – כפי שסיפר העורך הראשי של עיתון כפר חב"ד הרב אהרן דב הלפרין שליט"א – הורה הרבי למזכירו הרב ניסן מינדל להתראיין לכפר חב"ד בעניינים מסויימים (וגם קראו את זה הרבה מבחוץ), והרבי הכתיב בתמצית למעשה חלקים גדולים מהשאלות והתשובות. אחת הנקודות עליהן עמד הרבי הייתה השאלה האם יש קשר בין המבצעים והשליחות לבין לימוד חסידות, או שמא אפשר לבצע את השליחות והמבצעים גם בלי קשר ללימוד חסידות. והתשובה הייתה, שבוודאי יש קשר מהותי בין הדברים והם כרוכים זה בזה.
"כיון שאצל מי שלא לומד חסידות, המחשבה היא שהוא צריך לפעול על הזולת משהו חדש ואז עולות השאלות מה ואיך ולמה. אבל כשלומדים חסידות ומתבהרת נקודת המבט הפנימית, אודות הנפש השנית בישראל שהיא חלק אלוקה, מובן לו ללומד שגם אצל היהודי השני בעצמיותו קיימים כל העניינים דקדושה ורק צריך לגלותם. מתודעה כזאת נובעות שתי מסקנות. ראשית, הרבה יותר קל לגלות דבר מה שכבר קיים בזולת מאשר לחדש בו אותו עניין, ושנית מאחר שבזולת עניין זה כבר קיים והוא רק מוסתר – אזי בוודאי שחייבים לעשות זאת ושהדבר אפשרי ובר ביצוע. זה תוכן הדברים. לכן, כאשר רואים ביהודי השני אלוקות, כל הפעולה עמו נעשית באופן אחר.
"כלפי מה הדברים אמורים? ההשקפה היסודית הזאת שהחסידות והרבי מלמדים אותנו להסתכל על הנפש האלוקית שבכל יהודי, מחייבת ומעניקה את היכולת לכל חסיד חב"ד להיות בבחינת שליח, היכן שהוא לא נמצא. לא מזמן שאל אותי אברך ליטאי האם גם בחב"ד מי שלא יוצא לשליחות הוא בבחינת "גוי גמור" (כלשונו) כמו אברך שלא לומד בכולל… ועניתי לו – ולאחר כך התוועדנו על זה בשבת בבית הכנסת – שבחב"ד גם בקהילה כל חסיד הוא עודנו שליח ומצופה ממנו להיות שליח בכל רמ"ח ושס"ה.
"בקהילה שלנו, בגני איילון-אחיסמך – יש התלכדות מיוחדת למדי בין מרכיב "הקהילה" לבין מרכיב "השליחות", שבהרבה קהילות אחרות אין. מצד אחד יש את העניין הקהילתי הפנימי – האחדות הקהילתית, האיכפתיות, לימוד התורה המשותף בימות השבוע ובשבת קודש, המסירות הן לקהילה ולמוסדותיה, הן בין חברי הקהילה, והכול מתוך אהבת אחים ממש. מצד שני גם מבחינת השליחות, בגלל אופי המיקום של הקהילה ככלה בין רעותיה משובצה. הקהילה שלנו היא מכניסת אורחים גדולה מתוך מאור פנים חסידי, מסייעים מתוך אהבה ואחווה לשליח הרבי לשכונה, הרה"ח הנפלא הרב שאול לידר. גם המגע שיש בין חברים מהקהילה שלנו עם האברכים ואנשי הקהילות השונות שמתגוררים כאן מתוך כבוד והערכה ואהבה, כשאני משוכנע שהם מרגישים ומעריכים מאד את המבט המיוחד שהנחיל הרבי לנו החסידים על כל יהודי".
מסירות ואכפתיות
כאמור, כשהגעתי לגני איילון-אחיסמך הקהילה הייתה בשלבי התארגנות יחסית ראשוניים, גם אם כבר אחרי התפתחות גדולה ביחס לשלב הבראשיתי שבו החלה. בית חב"ד מצידו הרחיב את מוטת כנפי פעילותו – שבעה גנים שפעלו במסגרתו, שיעורי תורה, שיעורים אישיים אחד על אחד, אירוח בשבת ואירועים, ביקורי בית ופעילות ענפה בכל רחבי השכונה בכל מעגל השנה (מבצע מצה, ל"ג בעומר, שבועות, סוכות, חנוכה ופורים) בכל השטורעם. הרב לידר אף גייס במסגרת בית חב"ד שליח תורה מיוחד – הרה"ג הרב ישראל אשכנזי שליט"א שעושה גדולות ונצורות בכישרון רב עם ציבור תלמידי החכמים בשכונה.
בד בבד הקהילה גדלה ומתרחבת, עוד ועוד משפחות מצטרפות. אחד הדברים המדהימים שאתה מגלה בקהילה שנמצאת בשלביה ההתחלתיים הוא מסירות ואכפתיות וכוח התגייסות של אנשים שאין להם שום תפקיד רשמי, שהם עובדים קשה לפרנסת ביתם, לחינוך ילדיהם ובעבודת ה' שלהם – והם מתמסרים להצלחה של הקהילה, מתוך רצון טהור לעשות נחת רוח לרבי. כך הגבאים המסורים, וכך אנשי הקהילה עצמם שנותנים מזמנם, הונם ומרצם למען ההתפתחות הגשמית והרוחני של הקהילה.
עם התפתחותה והתרחבותה של הקהילה, חסידים נמרצים וברוכים הקימו – לצד בית הכנסת הקיים הפועל בהצלחה גדולה בהתמסרות של הגבאים ומהווה מוקד משיכה גם לאברכים ולציבור הרחב – בית כנסת נוסף לקהילה, בצידה הצפוני-מערבי של השכונה, זאת הן לנוכח הריבוי הנוסף של אנ"ש שבאו להתגורר במקום, והן משום שבית הכנסת – בית חב"ד תפארת צבי (על שמו של החסיד הבלתי נשכח ר' צבי לידר ע"ה), הממוקם בצד המזרחי-דרומי של השכונה, מרוחק מהמוקם שבו מתגוררים חלק מאנ"ש. ב"ה שני בתי הכנסת, הפעילים והשוקקים במאוד בחיי קהילה חסידיים ותוססים, מלאים בשבתות עד אפס מקום!
ההחלטה לפתוח בית כנסת נוסף לא הייתה קלה. היה חשש שמא הדבר יגרום לפירוד בקהילה, לפיצולה. מצד שני – הכורח לא יגונה. הכרח הוא. בסופו של דבר מתברר כי ב"ה הדבר לא פגע באחדות הקהילה. אין ספק כי זה יפה ומרגש כל כך לראות מאמץ משותף כה כביר לפעול מתוך אחדות, אהבה ופירגון. זה אולי גם כך אחד ממאפייניה של קהילה בהתהוות הרוצה לצמוח בצורה טובה, הרוח החיובית, המסירות והרצון לכבוד ולאהבה הדדיים.
לדמותה של קהילה חסידית
השלב השלישי בחיי קהילה מתפתחת הוא יציקת התוכן הפנימי למבנה הטכני של הקהילה. אחד מבני הקהילה הוא איש הספר והמרצה, שליח חב"ד בבורסת היהלומים, וידיד אישי שלי – הרה"ח הרב עומר הלוי. גם הוא כמוני מתבונן וחווה את התהוותה של הקהילה החדשה. שאלתי אותו, איך בונים קהילה חיה ותוססת מריבוי נשמות שונות?
"קל לטעות ולחשוב", השיב לי הרב הלוי, "ש"קהילה" נוצרת כשאנשים גרים זה לצד זה. כל אחד מבין שקרבה גאוגרפית בלבד אולי מצליחה לייצר גוף המורכב מרכיבי בני אדם. אך ללא רוח חיים שמחברת ביניהם, בעתיד הקרוב גוף זה יתפרק לרסיסי אנשים שסובלים מבדידות. שכנות פיזית אינה מולידה חיי קהילה. להפך. אם אין נשמה המחברת את החלקים, הקירבה הזו עלולה להבליט דווקא את הפערים ולפורר את השייכות.
"קהילה חסידית אמיתית היא יצור חי. היא מבנה של גוף ונשמה: הגוף הוא הגבול הטריטוריאלי שבו ממוקמת הקהילה. הגוף הוא המוסדות, המסגרות, החוקים, הארגונים. אך כדי שאלה יתקיימו צריכים לצקת בהם נשמה. הנשמה היא האמונה המשותפת, השאיפות, הערכים, הסיפור, הרגש שכל אחד מחברי הקהילה מביא איתו.
"בחב"ד יש מכנה משותף עמוק: ההתקשרות לרבי, ההליכה בדרכיו, וחזון השליחות. אך גם בתוך המכנה הזה יש שונות גדולה. לכל אחד בחברי הקהילה יש עיסוק שונה, סגנון חיים שונה, מנטליות שונה, עולם פנימי אחר. השוני הזה מייצר אתגר לא פשוט. איך מאחדים קהילה? איך גורמים לה לצמוח ולשגשג בגשם וברוח?
"התשובה טמונה ביצירת שותפות עמוקה בבניין הקהילה. קהילה אינה רק מסגרת. היא בית שכל חברי הקהילה בונים יחד. הדרך לחיבור בין אנשים שונים היא עשייה משותפת: כשאדם תורם מיכולותיו ומכשרונותיו לקהילה, משתתף בהווי החיים החסידי, יוזם ומפרגן – הוא מזרים חמצן לאברי קהילתו. לכן אסור להסיר אפילו לרגע את השלט "כאן בונים".
"זה הרעיון, זו הדרך: כל אחד מחברי הקהילה צריך לקחת חלק פעיל בה. אם זה בהקמת בית כנסת, במסירת שיעורי תורה, בהתוועדויות, בארגון גמ"ח, בהקמת מוסדות חינוך, באירועי שמחה וחלילה להפך. גם לנשות הקהילה יש תפקיד מרכזי, לא רק כמשתתפות, אלא כשותפות. מתן תפקידים משמעותיים לנשים בכל התחומים הנ"ל מחזק את מארג הקהילה ומנכיח את עוצמתה.
"ומה מחזיק את כל זה יחד? רוח של שליחות. לא רק כלפי פנים, אלא גם כלפי חוץ: להאיר את הסביבה, להפיץ חסידות, לבטא את חזון הרבי בפועל ממש.
"קהילה חסידית מצליחה אינה נמדדת רק בכמות תושביה, אלא באיכות הקשר שביניהם. בתחושת המשמעות, הערבות ההדדית, והידיעה שכל אחד, באשר הוא, חשוב לבניין הכללי. קהילה חיה היא לא רק שכונה. היא נשמה אחת עם הרבה לבבות".
הקמת ועד הקהילה
ואכן, נשמה אחת והרבה לבבות פועמים בקהילת אחיסמך. מספר חודשים אחרי שהתיישבנו בשכונה, אברכים שאיכפת להם אספו את חברי הקהילה, ובמחשבה משותפת מתוך מודעות להתפתחות ההולכת ומתרקמת ולגדילה של הקהילה ולצורך בוועד שיפעל למען ענייני הקהילה – הועלה הרעיון להקים ועד מייצג ורשמי של הקהילה, שאליו יתמודדו כל מי שחפץ. ואכן בבחירות פתוחות שנערכו בפיקוח הרה"ח עו"ד אמנון גת, נבחרו שבעה חברים כחברי ועד קהילת חב"ד גני איילון – הלוא הם הרב מנחם חזיזה, הרב מנחם מארק, הרב פנחס סלמה, הרב אברהם פרנקל, הרב מאיר קולטון, הרב יוסף יצחק קעניג והרב משה רוזנבלט. ומה שהשבעה הללו עושים הוא עולם ומלואו.
אין ספק כי הקמת ועד הקהילה מסמנת נקודת מפנה עצומה בהתפתחות הקהילה והתבססותה. ועד הקהילה, שמייצג את הקהילה ונבחר כאמור בצורה מסודרת ורשמית, הצעיד את הקהילה – שהיום כאמור מונה מעל 150 משפחות – קדימה בצורה בלתי רגילה. הוועד מארגן התוועדויות קהילתיות פעילות מאוד עשירות בגשמיות וברוחניות, עם שפע גשמי, ועם דאגה למשפיעים מהשורה הראשונה; בשבתות לפני החגים הגדולים של חב"ד מארגן הוועד שבתות אחדות עוצמתיות זאת לצד אירועים מגבשים מדהימים נוספים – דוגמת אירועי ל"ג בעומר, סוכות, בשלל פעילויות עבור ילדי ואנשי הקהילה בכלל.
מנקודת מבטי הבוחנת התפתחות של קהילה, אין ספק כי קהילת חב"ד בגני איילון זכתה בוועד שמורכב מאנשי יוזמה, מרץ, חזון וביצוע מהמעלה הראשונה, והעשייה שלהם למען הקהילה בלי ספק לא רק מצליחה לגבש את הקהילה, אלא מקדמת אותה קדימה ומכניסה אותה לגבהים חדשים.
שילוב הכוחות בין השליח הרב לידר לבין ועד הקהילה הוליד את החלום להקים תלמוד תורה לבנים ובית ספר לבנות עבור ילדי הקהילה ומשפחות המקורבים התורניים לבית חב"ד. רבה של קהילת חב"ד בלוד הגה"ח הרב ברוך בועז יורקוביץ' שליט"א נתן את ברכתו, ונציג חב"ד לוד בעירייה הרב שמוליק בורקיס במסירות העצומה ובדחיפת הבולדזור שלו נרתם לסייע לוועד הקהילה ולבית חב"ד במשימה הגדולה הזו, כמו בכל דבר ועניין באופן כללי. בהקשר הזה חשוב לציין כי העשייה וההצלחות הכל כך משמעותיות של הרב בורקיס למען ענייני הרבי ולקהילת חב"ד בעיר לוד באופן כולל, ובכלל זאת לכלל צרכי הקהילה בגני איילון, היא מהפכה גדולה בעיר לוד ששנים סבל מתת ייצוג ומתת פעולה בשטח זה.
בזכות פועלם של כל אלו, ובזכות הלב הפתוח, האוזן הכרויה והיד הפועלת של כבוד ראש העיר לוד עו"ד יאיר רביבו וסגן ראש העיר הרב בני סיכלתאיל ויו"ר המועצה הדתית בלוד הרב שבתאי קטש שיצאו ויוצאים מגדרם על מנת לסייע בכל צורך של הקהילה – קם הדבר ונהיה: שני בתי ספר חדשים של חב"ד – תלמוד תורה ומוסד חינוך לבנות – נפתחו שנה שעברה בגני איילון במסגרת "בית ספר צומח", ובשנת הלימודים הבע"ל תפתח שנת הלימודים השנייה עם כיתה ב' בשני המוסדות; ובנוסף, בימים אלה ממש שוקדים חברי ועד הקהילה ופועלים להקמת מרכז של קבע לקהילה שיהלום את גודלה וצרכיה, בשיתוף פעולה עם ראש העיר עו"ד רביבו וסגן ראש העיר הרב סיכלתאיל והרב בורקיס.
אגב, כאן אני חייב להשחיל מילה גם כתושב העיר. אני מאחל לכל עיר, ראש עיר כמו עו"ד רביבו. האיש דואג לכל נקודה בעיר כאילו הוא ביתו שלו. במסירות, באיכפתיות, ואכן מעלה אותה לגבהים חדשים. גם ברמה החב"דית, ההירתמות שלו, הדאגה והסיוע הכביר שמעניק הן לקהילת חב"ד בלוד בכללותה ובכלל זה לקהילת חב"ד בגני איילון – הם אגדה ממש. ועל כך בהחלט מגיעה לו הערכה עמוקה ותודה רבה.
אבל שלא תחשבו, לפתוח בית ספר חדש זה לא דבר של מה בכך. בעבודה הקשה עושים יחדיו הנהלת המוסדות – הרב לידר שליט"א, שבנוסף להיותו שליח חב"ד בשכונה וכו' כאמור הוא גם איש חינוך דגול, והרב יוסף יצחק קעניג שליט"א – נציג ועד הקהילה, ואיש חינוך ידוע ומצליח שהקים את החיידר המפורסם לשם ולתהילה במוסקבה. הרב קעניג, מקדיש ריבוי זמן ומאמצים מזמנו האישי – שלא על מנת לקבל פרס – על מנת לסייע בהקמת ובהתוויית הדרך של מוסדות החינוך החדשים להצלחה ולברכה.
איך בונים מוסד חינוך בקהילה מתפתחת? "בואו נתחיל מההתחלה", השיב לי הרב קעניג. "האתגר הגדול שלנו החל כאשר הבנו שיש כאן אפשרות לבנות מוסד חינוך, שהנה יש פה קהילה בהתהוות שמתפתחת מאוד מהר, ויש לנו את היכולת לבנות מוסד.
"האתגר הגדול היה איך בונים את המוסד הכי טוב שיש, כדי שאנשים מהקהילה יבחרו להגיע ללמוד בו. בל נשכח כי בסביבתם המון מוסדות חינוך איכותיים – אם זה בשיכון חב"ד בלוד, ששוכנים בו מוסדות חינוך מהטובים שיש בארץ, או בכפר חב״ד. בפרט שעד כה אנשים היו מסודרים במוסדות, אז למה שיעברו? למה לעזוב את המקום הבטוח? האתגר השני, והוא לא היה פחות קשה – הקהילה פה בנויה ברובה מאנשים שהגיעו ממוסדות של קהילות "סגורות" (דהיינו משיכון או קריה או כפר שכולו אנ"ש), למשל מכפר חב״ד. אנחנו מראש ידענו שאין לנו את הפוטנציאל לפתוח בית ספר רק מקרב ילדי הקהילה ללא עוד ילדים של משפחות תורניות נוספות, ולכן מדובר במוסדות יייחודים, שהם פרי שיתוף פעולה של בית חב"ד והקהילה.
"באופן אישי – אני מדבר על עצמי, אבל ניתן לראות זאת כדוגמה – כאחד שגדל בנוף הגליל, אני מבין שיש מעלה עצומה דווקא במוסד חינוך מסוג כזה, כשאתה גדל בחברה שיש בה גם אלמנטים שהם לא בדיוק זהים לך. ראיתי את זה לאחר מכן, כשכיהנתי מנהל החיידר במוסקבה. בחיידר למדו ילדים על הרצף האוטיסטי, וביכולתי לומר כי כיתה שהיה בה ילד מיוחד – זו הכיתה שהכי הרבה הרוויחה. מעבר לעובדה שהרבה אנשי מקצוע נכנסו לכיתה, ראו ועזרו לעוד הרבה ילדים, הרי בעצם ומהות העניין שהילדים לומדים לגדול עם השונה יש תרומה כבירים לנפשם ולאישיותם של הילדים.
"בנוף הגליל שם גדלתי, דווקא לנוכח העובדה שלא כולם היו מאנ"ש – גדלתי בתחושת שליחות מאוד חזקה. בזמני זה היה קיצוני, בכיתה היינו רק אני ועוד חב״דניק אחד. ברוך השם גם במוסקבה, בחיידר שאני בניתי שם, היה בנוי באותו סגנון – היו את כל העדות ואת כל המגזרים, וכולם חיו יחד בהרמוניה. זו באמת תחושה מדהימה לגדול ככה, ואין ספק כי הדבר תרם והעצים מאד את הילדים.
"בכל אופן כאמור, מוסדות החינוך הוקמו ביחד ובשיתוף פעולה מלא עם בית חב"ד בראשות השליח הרב לידר שליט"א, מי שהקים את התשתית החינוכית של חב"ד בגני איילון. המטרה המשותפת שלנו היא לבנות בית ספר שקודם כל הוא בית ספר תורני, חסידי, חב"די. יחד עם זאת, הוא לא בית ספר קהילתי סגור, והוא מיועד גם למשפחות התורניות המקורבות לבית חב"ד. זה שילוב מדהים של קהילה ושליחות, שאני בטוח שהיא גם תצליח וגם תביא נחת רוח עצום לרבי.
"בנקודה הזאת כמובן יש אתגר מסוים. אנו צריכים לחבר ולרתום את ההורים האלה לתחושת השליחות הזאת. מי שרגיל לחינוך קהילתי "סגור", לא תמיד קל לשנות את המבט למבט שליחותי. אבל ברוך השם כשרואים את התוצאות המדהימות בשנה הזאת, ובע"ה את ההצלחה שעוד תבוא, אני משוכנע שהאתגר הזה הולך וקטן וילך ויקטן, והמעלות שלו רק יותר ויותר תתבררנה".
"חד משמעית", מוסיף הרב לידר, "אפשר לקיים את שתי התכליות, זו של חינוך חסידי ללא פשרות וזו של שליחות, בעת ובעונה אחת. ולא רק שאפשר לעשות זאת, צריך! מצד אחד אנחנו מאוד רוצים את האותנטיות החב"דית, שילדים יגדלו בחממה חסידית של ממש. יחד עם זאת יש לנו גם אחריות כלפי הציבור, אחריות וזכות. וברור שזהו רצון הרבי. פשוט להיות עם גם וגם. וזוהי מעלה עצומה בעצם החינוך. וב"ה, במוסדות החינוכיים של קהילת חב״ד גני איילון גם מקבלים חינוך קהילתי חב״ד אותנטי, והם גם לומדים להיות בחוד החנית של דור השביעי – לדעת להסתכל החוצה, לראות את הסביבה, ללמוד להכיל אנשים אחרים שלא נראים כמונו. לא רק להכיל, אלא גם לחבק אותם וזאת בד בבד שהמקום שלו והאותנטיות שלו לא נפגמת ולו כמלוא נימה. זה באמת דור העתיד של ליובאוויטש.
"אגב, במובן רחב יותר, יש בשכונה שלנו לכל אחד מאנ"ש עבודה יומיומית, כל מפגש עם חבר ומכר מהשכונה ברחוב – זו ממש שליחות והזדמנות. כל יהודי ראשון כמעט בשכונה שפוגשים, זו הזדמנות להפיץ את המעיינות בכל דרך שהיא. יכול הדבר לבוא לידי ביטוי אפילו באמירת שלום יפה, על אחת כמה וכמה אם זו בהמלצה לבוא לאירוע להתוועדות, לגן, ואם הוא מתאים אז גם לבית חינוך. פשוט כל הזמן, "מתחת לאף", קיימת ההזדמנות לקיים את הרצון של הרבי, להפיץ את המעיינות חוצה".
כל זה בהיבט של עצום החזון והאופי, אבל לכם יש הזדמנות גם להתחיל ממש מוסד חינוכי חדש מאפס. איך עושים את זה כך שזה יקרה בצורה המיטבית?
הרב קעניג: "על שלושה דברים עליהם עומד מוסד: ראש בריא – מנהל טוב: זה דבר קריטי. אם המנהל מקצועי, ניתן לקדם את הילדים כל יום ממש. באמצעות ניהול טוב – הכל ממוקד. במוסדות בגני איילון אנחנו ממוקדי מטרה, שהילד יתקדם בפרמטרים שהוא צריך. אנחנו מודדים התקדמות ולא מודדים הצלחה – התקדמות, לא ציונים. אנשי צוות טובים: בעלי תודעת שליחות גדולה ואנשי מקצוע מעולים. קשר טוב עם ההורים: אם ההורים מעורבים ומגויסים – כל החינוך נראה אחרת.
"זה בדיוק מה שאנחנו מנסים לבנות פה – מקום מקצועי שממוקד בפרמטרים החשובים שכל אלה צריך לקבל. את הפן החינוכי בבית הספר מלווה הרה"ח הרב יצחק ערד, שמתווה את הקו החינוכי ואת דרכו הפדגוגית של בתי החינוך. למוסדות החינוך שלנו יש תוכנית מוכוונת וסדורה שמטרתה ותכליתה – לקדם כל ילד בהנהגה, ואנו ברמת מעקב ותשומת לב ביחס לכל ילד באופן שאנחנו יכולים להגיד לך בצורה ספציפית איך הילד נכנס והיכן הוא נמצא כעת. ואנו מקווים בעזרת ה' שחפץ ה' בידינו להצליח להנחיל אהבת תורה ויראת שמים, הנהגה חסידית ותודעת שליחות של הרבי בקרב התלמידים".