מסע כ"ב שבט מתחיל 30 יום לפני יו"ד שבט, בלימוד "באתי לגני" המתאים לשנה. זוהי ההכנה שלנו לנסיעה, והמאמר מלווה אותנו במשך כל המסע – מההכנה, דרך המסע עצמו, ועד לסיום הרשמי שאנו מציינים בכ"ה אדר.

כידוע, כ"ב שבט הוא יום ההסתלקות של הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא ע"ה, וכ"ה אדר הוא יום הולדתה. אפשר לומר על כך "גדול זכות יום הלידה שמכפר על המיתה". את התוועדות הסיום אנו עורכים בכ"ה אדר, וכך עשינו גם השנה. באור לכ"ה אדר, ב-770 כפר חב"ד, קיימנו את ההתוועדות לבנות שחזרו ממסע כ"ב שבט.

הגילוי במאמר וכוחות מיוחדים

במאמר של השנה שעברה "באתי לגני" תשכ"ד ישנו חידוש – גילוי שנמצא רק בשנים האחרונות בכתב יד של 'החוזר' הר"ר יואל קהאן ע"ה .בביתו נמצא כתב ובו 19 הארות, תוספות על המאמר שהודפס . דבר מדהים: במאמר מדובר על "בזבוז האוצרות".

לביטוי "בזבוז האוצרות" יש כמה הגדרות, אך המשותף לכולן הוא: כוחות מיוחדים שניתנים לצבאות ה',החיילים, החסידים. – כוחות עצמיים בכדי להתגבר ולנצח את ההעלם והסתר שבסיום תקופת הגלות ולהביא לתכלית, לגאולה.

מה שהוסיף הרבי במאמר שנה שעברה: "ויש להוסיף שבעניין האוצרות דלמעלה נכלל גם כללות העניין דהתגלות אלוקות על ידי צדיקים ובפרט על ידי נשיא הדור". זאת אומרת, הרבי אומר שבעניין של בזבוז האוצרות נכללים גם מופתים שהרבי, נשיא דורנו, עושה.

ההחלטה לפרסם מופתים

מאז שגיליתי את ההוספה הזאת במאמר "באתי לגני", נכנסתי עם זה לציון כשהייתי צריך "בזבוז האוצרות" בשביל הבנקט. ציטטתי את לשון הרבי במאמר שבזבוז האוצרות אלו מופתים שהרבי עושה, וביקשתי שהרבי יעשה מופתים בקבוצה שלנו – שיהיה עניין של בזבוז האוצרות .

מכיוון שהעניין של המופתים האלה הוא התגלות אלוקות, כתבתי לרבי שאפרסם את זה: הרבי יעשה את המופתים בקבוצה ואני אפרסם זאת. מאז מקפיד הנני לפרסם את המופתים שאנו חווים.

הטרגדיה של משפחת סוויסה

שנה שעברה, בכ"ו אדר, התרחש אסון טרגי במשפחת סוויסה. בנם, ישראל אליהו, שהיה חייל, נהרג בתאונה מחרידה.

משפחת סוויסה הגיעה לפני כתשע שנים ממונטריאול שבקנדה. משפחה גדולה שעשתה עלייה לארץ הקודש -הייתה משפחה מסודרת ומכובדת בקהילת אנ"ש במונטריאול. כעבור כשש שנים בארץ, בשל קשיי פרנסה, נאלצו לחזור למונטריאול.

אך אחד מבניהם, ישראל אליהו, כבר הספיק להתגייס. כשהמשפחה עזבה, הייתה לו בחירה – הוא לא היה חייב להמשיך בצבא, אך בחר להמשיך ולשרת. כשפרצה המלחמה, הוא לחם מהיום הראשון בעזה, בקו הראשון. חבריו סיפרו על לוחם אמיץ עם מסירות נפש. ישראל דיבר על כך שהוא 'הולך עד הסוף'. הוא לחם במשך ארבעה חודשים כמעט ברצף, וכשיצא להפוגה, בדרך לבית לחיילים בודדים ברעננה, נהרג בתאונת דרכים קשה.

בעקבות האסון הנורא, המשפחה החליטה לחזור לארץ והתיישבה בקריית מוצקין, היכן שהיו גם תשע שנים קודם.

הנצחה באמצעות ספר תורה

עוד בשבעה, האב ,שיבדל לחיים טובים וארוכים, ביקש ודיבר על רצונו להנציח את בנו באמצעות ספר תורה, אותו ביקש להכניס לבית הכנסת לצעירים שישראל היה מתפלל בו בקרית שמואל. חבריו של ישראל מתפללים שם, וגם מתקיימים שם שיעורים.  המנהל והרוח החיה של המקום הוא השליח ר' מנדי אוירכמן.

התארגנו כמה חברים ושכנים להתחלה של כתיבת ספר תורה, וגם עזרנו להם לפתוח קמפיין התרמה לטובת ספר התורה והמרכז לצעירים וחיילים. הקמפיין התחיל טוב, אך לא היה מי שיוביל אותו קדימה, והוא נרדם.

החלטה נחושה והשליחות למונטריאול

כשעברה כמעט שנה והתקרב היארצייט, היה לי קשה להסתכל לאב, למוישה סוויסה בעיניים, ולחשוב שאפילו לספר תורה עוד לא הצלחנו להגיע. התאספנו שוב ,חברים ושכנים, ואמרנו שחייבים לעשות משהו. החלטנו החלטה נחושה שבשלב ראשון חייבים להביא את ספר התורה ולהכניס אותו בצורה מכובדת.

הייתה הצעה שמישהו מאיתנו צריך להגיע למונטריאול, משם מגיעה המשפחה, ולעורר את הקהילה, קהילת אנ"ש במונטריאול, שיחזקו את המשפחה על ידי שישתתפו כמה שיותר בספר התורה. כך גם הנחו אותנו מבחינה מקצועית שצריך להתחיל מחיבוק של הקהילה במונטריאול, ואחר כך אפשר לחבר גם את קהילת אנ"ש בארץ הקודש ובכלל אנ"ש בעולם ועם ישראל בכלל.

הצעתי שאסע אני למונטריאול, היות ויש לי קשר משפחתי לשם, ותכננתי את הנסיעה.

ההשגחה הפרטית מתחילה להתגלות

ביום ראשון, כ"ג אדר, כבר היה לי כרטיס טיסה לימים ספורים. תכננתי להגיע ביום רביעי בערב לניו יורק לטפל בכמה סידורים בקשר לקבוצה של כ"ב שבט, להיות בשבת מברכים ניסן ע"י האהל הקדוש, בבוקר יום ראשון ר"ח ניסן להגיע למונטריאול על-מנת לפעול בקהילה במשך יומיים, וביום שלישי בערב לחזור לארץ.

יצרתי קשר עם משפחתי במונטריאול וביקשתי להתארח אצלם ליום-יומיים.  המשפחה שלי הפנתה את תשומת ליבי לכך שבאותו ערב שתכננתי לנחות בניו יורק, אחותי בפלורידה עורכת בר מצווה לבנה, ושאלו למה שלא אבדוק אפשרות להגיע לפלורידה קודם.

להנצחה – לחצו כאן

בדקתי את האפשרות וראיתי שזה פשוט, ואפילו לא מייקר לי את הכרטיס כמעט. שיניתי את הכרטיס כך שביום שלישי אחר הצהריים אנחת בפלורידה, וביום חמישי בערב אמשיך לניו יורק, משם אמשיך בתוכנית המקורית.

חשבתי שביומיים בפלורידה אוכל להועיל לעניין ספר התורה, שכן אפגוש שם יהודים וישראלים, וגם אנשי חב"ד, ובוודאי אוכל לקבל גם משם עזרה לספר התורה.

מעיל ספר התורה והמופת המתגלה

ביום ראשון, כמה שעות לאחר שסגרתי את הכרטיס דרך פלורידה, קיבלתי שיחת טלפון מר' ניסים קורטס, סופר סת"ם מקריית מלאכי (שבנו ר' מענדי כותב בכפ"ח). הוא אמר: 'שמעתי שאתה נוסע לניו יורק, ואנחנו צריכים להעביר לניו יורק מעיל של ספר תורה. האם אתה מוכן לקחת אותו איתך?'

הסכמתי, אך הבהרתי לו את לוח הזמנים שלי – לצאת מהבית כבר למחרת ביום שני  להתוועדות בכפר חב"ד, ומשם לשדה התעופה, ואגיע לניו יורק רק ביום חמישי-שישי. הוא השיב שזה לא מתאים, שהם צריכים מישהו שמגיע לניו יורק מוקדם יותר.

כעבור כמה שעות קיבלתי הודעה מר' יצחק רסקין מברוקלין, שעוסק בספרי תורה. הוא אמר לי: 'המעיל של ספר התורה שביקשו ממך להביא לניו יורק בעצם צריך להגיע לפלורידה. פשוט חשבו שיהיה יותר קל למצוא מישהו שנוסע לניו יורק ומשם להמשיך הלאה. אבל שמעתי שאתה מגיע לבר מצווה בפלורידה, האם תהיה מוכן להביא את המעיל ישירות לשם?'

הסכמתי בשמחה, ותיאמנו שקורטס מקריית מלאכי ימסור אותו לרב מני וולף וככה המעיל יגיע ל-770 כפר חב"ד. זה הסתדר מצוין כי ביום שני בערב יש לנו את ההתוועדות ב-770.

אמרתי לרסקין: 'אי אפשר להתעלם מההשגחה הפרטית שקורית כאן. הסיבה שאני נוסע לפלורידה היא הספר תורה לחייל מאנ"ש, ועכשיו אתם מבקשים ממני להביא לפלורידה מעיל של ספר תורה. זה בטח קשור אחד לשני, וצריכים לחשוב איך אתם יכולים לעזור לנו עם הספר תורה לחייל.'

רסקין השיב: 'תשמע, אתה תבוא עם המעיל לפלורידה. היהודי שיבוא אליך לשדה התעופה לאסוף את המעיל הוא התורם של ספר התורה. הוא גם  ישראלי ויש לו יכולת לעזור, פשוט תדבר איתו.'

בהתוועדות ביום שני בערב אור לכ"ה אדר , -שנפתחה בהרצאה של הרב יואב אקריש ובהמשך התוועד הרב יחיאל גלוכובסקי, דובר על המשמעות העמוקה של היום. אחרי שבכ"ב שבט היינו אצל הרבי ודיברו איתנו כל כך הרבה על כל המעלות של כ"ב שבט וכמה שזה יום של ברכות אין-סופיות, "בך יברך ישראל", הנה אנו נמצאים ביום הולדתה של הרבנית, וכמובן ש"גדול זכות יום הלידה" וכל הברכות הן פי כמה וכמה.

בהתוועדות זכרתי את מה שכתבתי לרבי – לפרסם על המופתים, במיוחד בקשר לבנקט. סיפרתי לבנות על המופתים שאנו רואים, והן חזרו הביתה כשכל אחת קיבלה ספר מיוחד למזכרת שעוסק בעניין של "באתי לגני".

באותו לילה, אור לכ"ה אדר, לפני שיצאתי לנמל  התעופה, חזרתי שוב ל-770 ,התכוננתי וכתבתי פ"נ על השליחות המיוחדת שיש לי עכשיו, על הנסיעה המיוחדת. ציינתי את המקומות שתכננתי לבקר בהם – פלורידה, ניו יורק, מונטריאול – וביקשתי מהרבי שהכל יתנהל באופן של "ישלח מלאכו לפניך".

מי שמכיר את השיחה שבדרך כלל קרובה לכינוס השלוחים, יודע את ההבדל שבין "ישלח מלאכו איתך" שאמר אליעזר למשפחה של רבקה, לבין "ישלח מלאכו לפניך" שאמר אברהם לאליעזר. כך ביקשתי מהרבי – שהכל יהיה באופן של "ישלח מלאכו לפניך".

המפגש המופלא בפלורידה

נחתתי בפלורידה ביום שלישי אחר הצהריים, אך לא חיכה לי איש. עברו כמה שעות, ורק ביום רביעי בבוקר קיבלתי הודעת SMS באנגלית משליח בשם סימון ג'ייקובסון, שהמעיל של ספר התורה צריך להגיע אליו. התקשיתי מעט לתקשר איתו מסיבות טכניות, אך לבסוף הצלחנו לשוחח.

חזרתי ואמרתי לו מה שאמרתי לרסקין, שיש פה השגחה פרטית, ושהם צריכים לעזור. ג'ייקובסון אמר שהיהודי שצריך לקבל את המעיל הוא ישראלי, יש לו אמצעים, ויש לו גם קשר לביטחון. ההיגיון אומר שהוא יעזור, והדבר הטוב ביותר יהיה שאפגוש אותו.

הבעיה הייתה שג'ייקובסון נמצא שלוש שעות נסיעה מהמקום שבו הייתי, בבל-הרבור, ליד השול של הרב ליפסקר, והוא היה בצד השני, במערב פלורידה, במקום שנקרא פונטה-גורדה.

אמרתי לג'ייקובסון: 'יש לי מטרה – להגיע לארץ עם ספר תורה. התוכניות שלי לניו יורק ומונטריאול יכולות להשתנות. הייתי מוכן לעשות את הנסיעה ובלבד שתגיד לי שאוכל לפגוש את התורם של הספר ושתהיה עזרה לספר התורה לחייל'.

ג'ייקובסון השיב: 'אני יכול להבטיח לך שתהיה עזרה, אך איני יכול להגיד לך כמה. תן לי לבדוק את זה'.

ההחלטה המכרעת

יום רביעי כ"ו אדר, היארצייט הראשון של החייל הת' ישראל אליהו ע"ה. בערב היה אירוע הבר מצווה של האחיין שלי, הת' זאוול שיחי' אידלקופף ולמחרת, יום חמישי בבוקר, בבית הכנסת הגדול בחור הבר מצוה עלה לתורה ולאחר התפילה התיישבנו להתוועדות.

ידעתי שעוד כמה שעות אצטרך להמשיך. בערב יש לי טיסה לניו יורק. עדיין לא החלטתי מה לעשות עם המעיל של ספר התורה – אם אסע בעצמי למסור אותו או אשלח אותו בדרך אחרת.

ביקשתי להתייעץ עם קרוב משפחה, דוד של אשתי, הרב יוסף יצחק ברונשטיין, שליח במקום שנקרא הוליווד בפלורידה . הנסיעה אליו הייתה כ-45 דקות, אך זה גם קירב אותי לכיוון פונטה-גורדה. אם אחליט להמשיך לשם, יוותרו כשעתיים ורבע נסיעה.

החלטתי לנסוע אליו כשאני מוכן לכל תרחיש – או שאמשיך לפונטה-גורדה, או שאמשיך לניו יורק.

המפגש המופלא הראשון

 את החדר שלי במלון הייתי צריך לפנות בשעה 11. בבוקר מוקדם לפני שיצאתי לבית הכנסת, ביקשתי רשות וקיבלתי אישור עד השעה 12. בפועל, בגלל שנמשכה ההתוועדות ועוד רבע שעה הליכה הגעתי למלון קרוב ל-12 וחצי. עד שהספקתי להתקפל מהר ולרדת ללובי, היתה כבר השעה יותר קרובה ל13.

בלובי כשחיכיתי כמה דקות לאובר שיקח אותי להוליווד, לברונשטיין. ראיתי זוג יושב על הספה, לא צעירים ולא זקנים. פתחתי איתם בשיחת נימוס ושאלתי מאיפה הם. הם אמרו לי 'מונטריאול'.

להנצחה – לחצו כאן

מובן שמיד עלתה בראשי המחשבה – הרי האתגר שלי במונטריאול. איך אפשר להפיק מהם איזושהי תועלת? הם סיפרו שהגיעו היום, יום חמישי, לחתונה בפלורידה, וביום ראשון הם חוזרים למונטריאול. אמרתי שאני גם מתכנן להגיע למונטריאול ביום ראשון.

שאלתי אם הם חדשים במונטריאול או כבר כמה שנים שם, והם ענו שהם חיים שם הרבה שנים. שאלתי אם הם מכירים את משפחת סוויסה, משה וחווה. עמדתי משתאה כשהאיש ענה לי: 'נעים מאוד, אנחנו משפחת דהן. אני גיסו, ואשתי היא אחותו של מוישה סוויסה'.

שתבינו את המפגש הזה – זו השגחה פרטית גלויה! אף אחד לא יכול לתכנן כזה מפגש. שאפגוש בפלורידה את אחותו של מוישה סוויסה וגיסו! כעבור לא יותר משתי דקות, הם ממהרים לאובר שלהם. כמובן שהספיקו לתת לי את מספר הטלפון שלהם. הם הבינו שכל מה שאני עושה פה זה בשביל ספר התורה של האחיין. אמרו לי: 'כשתגיע למונטריאול, נהיה בקשר ונראה איך לעזור לך ולכוון אותך להגיע למקומות הנכונים'.

התייעצות ושינוי התוכניות

אני עולה על האובר שלי בדרך להוליווד – לברונשטיין. כשאני יושב ברכב, אני קולט שהטיסה שלי לניו יורק היא כמה שעות קודם ממה שחשבתי. כשאני אומר זאת לברונשטיין, הוא אומר לי: 'תשמע, יש לך פה רק כמה דקות, אתה חייב להמשיך לשדה.'

בסדר,  אמרתי לנהג האובר שימתין לי על יד הבית חב"ד של ברונשטיין. נכנסתי להתייעצות קצרה איתו, וסיפרתי לו את השתלשלות העניינים. עכשיו צריך להחליט מה אני עושה עם המעיל.

ברונשטיין פותח את המעיל ולראשונה ראיתי את הכיתוב הרקום: "לזכות חיילי צה"ל והשבויים". הוא מרים טלפון ומדבר עם השליח ג'ייקובסון, הם מתייעצים ביניהם, וגם מטלפנים לרסקין. היה מלבב לראות שלושה  חסידים – אחד שקשור לספר התורה בברוקלין ועוד שני שלוחים – מדברים ביניהם מה תהיה הדרך הנכונה להפיק יותר תועלת עבור הספר התורה לחייל מאנ"ש.

הביקור בניו יורק והכנה להמשך

הדוד ר' יוסף יצחק הציע שאשאיר אצלו את המעיל והוא ימצא את הדרך לשלוח אותו לפונטה-גורדה. 'תמשיך בתכנית שלך , תהיה שבת אצל הרבי וביום ראשון אם תרצה, תוכל לבוא שוב לפלורידה, לאירוע הסיום וההכנסה.' המשכתי א"כ לשדה ועליתי על הטיסה שהביאה אותי חמישי בלילה לנמל התעופה קנדי בניו יורק.

 יום שישי בבוקר,  הגעתי לציון של הרבי. שוב כתבתי את הפ"נ, מבקש על השליחות המיוחדת הזאת של ספר התורה, שיהיה באופן של "ישלח מלאכו לפניך". מהציון של הרבי נסעתי לשכונה, פגשתי מי שהייתי צריך לפגוש לטפל בענייני כ"ב שבט, ברוך השם גם כן בהצלחה .

סמוך לשבת נסעתי לשהות על יד האהל. הייתה זו שבת מאוד מרוממת. בהשגחה פרטית, גם הבן שלי מענדי שיחי' היה אצל הרבי עם כל הישיבה בית מנחם מענדל מצפת עם המגידי שיעור, המשפיעים וראש הישיבה הרב שניאור זלמן שיחי' קפלן. שלאחר הכנה רבתית במשך חודשים, הגיעו לרבי לשבוע ימים ואת השבת עשו בדל"ת אמות הק'. תארו לעצמכם, שבת מברכים ניסן, השכם בבוקר, לעמוד הכי סמוך לבעל התקנה, לומר את התהילים , ללמוד, להתפלל ולהתוועד. הייתה זו שבת מאוד מרוממת.

מוצאי שבת חזרתי לשכונה לכמה שעות, ושיניתי את התוכניות: במקום לנסוע למונטריאול ביום ראשון בבוקר מוקדם,  אהיה בשדה התעופה לה-גוארדיה, על טיסה לפלורידה. אבל עכשיו הטיסה נוחתת  קרוב יותר לפונטה-גורדה, שדה תעופה אחר, שנמצא כחצי שעה נסיעה לבית חב"ד של ג'ייקובסון.

ההשגחה הפרטית בפרטי הפרטים

גם כאן אפשר לראות את הפרטים של ההשגחה הפרטית המדויקת. הסוכן מהארץ אמר שיש כמה אפשרויות, יש טיסות מקנדי בשעות נוחות, אבל התעקשתי על הטיסה המוקדמת הזו. בחמש בבוקר כבר יצאתי מהשכונה ללה-גוארדיה, ועליתי על הטיסה.

בשדה, הבחנתי בכמה נערים חב"דיים. חשבתי לעצמי, בטח אלו בחורים שעושים את דרכם לביתם לבין הזמנים. והנה אנחנו על אותה הטיסה. באמצע הדרך ניגשתי לאחד מהם: "מה שמך?"

'לוי ג'ייקובסון', הוא עונה. מתברר שזה הבן של השליח! והנערים האחרים הם אחיו. – ארבעה אחים לבית ג'ייקובסון על הטיסה הזאת. כל אחד סיים את הלימודים שלו במקום אחר – אחד בנויורק, אחד בלונדון ובעוד מקומות, והם מקדימים כך ביום-יומיים הביתה כדי להשתתף בסיום והכנסת ספר תורה לבית חב"ד שלהם.

 ההרגשה טובה יותר. ידעתי שיש לי כבר נסיעה מסודרת לבית חב"ד. צריך לומר שהילדים, הבנים של ג'ייקובסון, עושים רושם של נערים חסידיים.

נחתנו בפונטה-גורדה. עלינו על רכב מרווח שאבא שלהם שלח. בדרך, המבוגר מבין האחים, גרשון, מספר לי על השליחות שלהם. מטבע הדברים, התעניינתי בגביר  שמכניס את ספר התורה ושאלתי עליו. גרשון  מספר לי על מר יהודה דפנה ואשתו שהגיעו לרבי כשהיו זקוקים לברכה לילדים ובאותה הזדמנות התייעצו לגבי פרנסה. הוא התעסק בתחום הבטחון ובתכנית שלו היה לפתח קריירה בארץ הקודש. הוא קיבל מהרבי 3 דולרים וכעבור זמן זכו וחבקו שלישיה. מאוחר יותר נולדה אצלם עוד בת. לגבי הפרנסה , המענה של הרבי הפתיע כשעודד להתעסק בתחום הבטחון אבל דווקא באמריקה. בתחילה הוא חשב שבכל זאת יסעו ארצה. היתה זו האישה שטענה שאי אפשר לקחת חצי מהברכה והם נשארו באמריקה כל השנים והקשר עם הרבי התחזק. כל אותם  שנים, הם גרו בפייב-טאון וגם על זה סיפור מיוחד. הם אלו שהביאו שליח למקום. קודם לכן , כשפנו לרב משה קוטלרסקי ע"ה, הוא לא סבר שלמקום כזה שנחשב 'דתי' יש צורך בשליח אבל מר דפנה, היה לו איזה סוג של 'איום' כזה שאם לא ישלחו, אז הוא יפתח בית כנסת. לא הבנתי בדיוק מה, אבל בסופו של דבר כן שלחו לשם שליח. והשליח הוא גם כן שליח שמאוד מוכר בשנים האחרונות, כיוון שמר דיוויד פרידמן, שהיה נציג של טראמפ בארץ, הוא מקורב אליו מאותו מקום שליחות. השליח בפייב-טאון הוא הרב וולוביק, חתנו הראשון כמדומני של הרב משה קוטלרסקי ע"ה. מר דפנה היה תומך מאוד משמעותי בכל השליחות שלהם שם. כך עשרות שנים , עד הקורונה, אז עברו משפחת דפנה לפונטה-גורדה שבפלורידה, שם החל הקשר עם השליח הרב סימון ג'ייקובסון. והנה כעת ולכבוד יום הולדת 75 של מר דפנה הוא מכניס ספר תורה לבית חב"ד בפונטה-גורדה. 

לידיעת הרב וולוביק: עדיין אפשר להצטרף ולהיות חלק מהמופת של הספר תורה של החייל מאנ"ש! 

האמת, כשאני שומע את הסיפור על מר דפנה, הוא נשמע לי מוכר. נזכרתי, הסיפור על מר דפנה מופיע בין ספרי המופת הראשונים שהודפסו על הרבי . בילדותי, קראתי ספרים אלו פעמים רבות.

הגענו לבית חב"ד משפחת ג'ייקובסון. כאן אני מוכרח לעצור את רצף הסיפור. ברגעים אלו אני קולט שמה שעד היום קראתי עליו בכתבות של אהרן דב הלפרין, או אפילו צפיתי בוידאו בכינוסי השלוחים, הקושי של הורים שלוחים שהילדים נוסעים למרחקים בשביל מוסדות חינוך… והנה מפגש חי של ארבעה אחים תמימים ,ילדי שלוחים,לאחר 'זמן חורף', חוזרים הביתה . האמא והאחים הצעירים רצים אליהם ומתחבקים. זה מפיל אותך, אתה קולט באחת את העוצמה, רבי , שלוחים, באמת עוצמתי ביותר.

ישבתי מעט בביתם והנה השליח הרב ג'ייקובסון ניגש אלי לשלום עליכם, התבוננתי בהערצה בשילוב הזה המיוחד רק לנו, איזור שהוא סמל לאמריקה , מה אתה יודע , פונטה-גורדה ואברך חסידי בשליחות כאן. ביתו , בית חסידי מלא ספרים וילדים בלעה"ר , ושכנתי בתוכם. (פירגן לי שדבר ראשון כשראה אותי אמר 'קלסתר פניו דומה כקלסתר פניו של של אביו')… השליח לובש סירטוק שבת ויוצאים למעמד סיום הספר.

המפגש עם התורם והבת החיילת

כשנכנסתי לבית דפנה למעמד סיום כתיבת האותיות האחרונות, הופתעתי. ציפיתי לראות את מר יהודה דפנה כישראלי טיפוסי, מחוייט ואולי מעונב. זקן, אפילו שחור לא  דמיינתי . לקח לי זמן לקלוט שזהו בעל הבית. מראהו כוותיק וחסיד . מר אולי לשעבר . ר' יהודה דפנה, שכבר נראה כמו חסיד חב"ד. זה מה שהוא – יהודי ירא שמיים, כבר עם זקן לבן 🙂  וסירטוק. הוא היה שמח ונרגש באירוע.

מיד ניגשתי אליו. הוא קלט אותי בתור מי שהביא את המעיל מאה"ק, ואמר לי בחידוד לשון: 'אתה השליח לדבר העברה… כן, אתה העברת את המעיל'.

ביקשתי ממנו אם אפשרי לשוחח איתו בארבע עיניים, והוא השיב שזה לא שייך עכשיו. ישבתי שם קצר רוח,  מצפה להחליף איתו כמה מילים. להשתתף ממש בשמחה, התקשיתי כי יש לי כאן שליחות, יש לי כאן מטרה, וחיכיתי לראות שהיא מתממשת.

והנה התהלוכה כבר יוצאת מהבית לכיוון בית חב"ד. תהלוכה צנועה מבחינת מספר משתתפים. כבישים , אין צורך לסגור. כמה עשרות משתתפים, גם גברים גם נשים, אולי 30-40 איש לכל היותר. בוקסה ניידת משמיעה שירים שמחים , מוחזקת בידי אחד הצועדים, אווירה טובה .מגיעים לבית חב"ד, עושים הקפות וקוראים בתורה. ר' יהודה דפנה בעצמו קורא את הקריאה לראש חודש. השולחנות ערוכים לסעודת מצוה ובאולם עוד כמה עשרות אורחים שמחכים לשמוח איתם בשמחה. גרשון, הבן הגדול של ג'ייקובסון, מוכשר מאוד – הוא מנגן באורגן ניגונים, ממש ניגונים כמו שצריך.

וכל הזמן ניסיתי לתפוס שיחה. גם תוך כדי התהלוכה אומר לי ג'ייקובסון, 'תנסה עכשיו, תנסה עכשיו לדבר איתו'. ניסיתי, אבל ללא הצלחה. ראיתי שמבחינתו – זה לא הזמן. וכשניסיתי לשתף אותו, אמרתי שאפשר לשער שהענין יוסיף בשמחה, אז הוא אומר לי: "אין מערבין שמחה בשמחה." לא מצליח לתפוס איתו שיחה, הייתי מתוסכל ודרוך ,מתוח וקצר רוח.

תוך כדי התהלוכה שמעתי משהו שהוא זורק – איזו מילה, ואומר – הבנתי שהוא מדבר על הבת שלו. הוא אומר: 'החיילת, החיילת שהגיעה לשמחה.' שאלתי: 'מי זאת החיילת?' היא מציגה את עצמה. היא הבת הצעירה שלהם, ואכן חיילת בארץ, שהתגייסה שבוע לפני ה-7 באוקטובר.

סיפרתי לה שהגעתי לכאן בשביל מטרה אחת – ספר תורה עבור החייל ישראל אליהו סוויסה. היא אומרת: 'ישראל סוויסה? אני מכירה. אני מכירה את הסיפור.' הייתי נרגש, והיא הייתה נרגשת אפילו עד כדי דמעות. היא רצתה מיד לעזור לי, אבל התרשמתי שההורים שלה מכוונים אותה ש'עכשיו זה לא הזמן'- יש להם את השמחה שלהם, 'בואו נתרכז בשמחה'.

שוב פגשתי אותה אחר כך באירוע, ותפסתי איתה שיחה. רציתי גם להשאיר לה את הפרוספקט שהיה לי, גם בעברית גם באנגלית, על הסיפור של ישראל אליהו ועל הקמפיין. היא אומרת: 'אני לא צריכה שתשאיר לי את הפרוספקט, אני מכירה את הסיפור. ואני אומרת לך שאעזור. יש לי השפעה על כמה אנשים, ואעזור לכם, בעזרת השם, להשיג את ספר התורה.'

ההגעה למונטריאול והתוצאות המופלאות

לא יכולתי להתעכב עוד. היתה לי נסיעה של כשעתיים וחצי על לשדה התעופה בפורט-לוטרדל, משם הטיסה שתביא אותי אי"ה למונטריאול – היעד העיקרי של נסיעתי.

היה לי גם טרמפ נוח עם סופר הסת"ם שהגיע מפורט-לוטרדל במיוחד לכתיבת האותיות. ניגשתי לומר שלום לשליח הרב ג'ייקובסון והוא שהיה רגיש והבין מה עובר עלי, סיפר לי סיפור מהרבי שהמסר שלו: 'חשבנו שתשוחח עם יהודה ומשם תתקדם לספר תורה. אני רוצה לומר לך שהבת שלו , שמה גולדה, שהיא חיילת בארץ, תביא בעז"ה תועלת עוד הרבה יותר גדולה, יש לה השפעה על עשרות אלפי עוקבים'…

נסעתי עם הסופר הרב שניאור זלמן אוסוביצקי שהספיק עוד לארח אותי בביתם  לכחצי שעה, התכבדתי בקפה ועוגה והזמין עבורי אובר לנמל התעופה.

בתכנית היה שננחת במונטריאול 00:30 ראשון בלילה. בפועל הטיסה נדחתה ושוב נדחתה ועד שנחתנו השעה היתה כבר 04:00. אבל , את מי אני פוגש על המטוס?

לא פחות ולא יותר, את הזוג דהן מיום חמישי, אחותו וגיסו של משה סוויסה…

לקחנו יחד הסעה לעיר , הם הביאו אותי בשעה 05:00 של יום שני לבית בו התארחתי , הדודים שלי, משפחת הרב אברהם בן שמעון.

אם תחשבו על זה, שבעצם ,הנסיעה הזאת בכללותה, מיועדת היתה בעיקרה עבור הקהילה במונטריאול. בתכנית המקורית יש לי את ראשון ושני לפעול בקהילה ובערב לצאת חזרה לאה"ק. והנה יום ראשון הוקדש כולו לאירוע הכנסת ס"ת בפלורידה ועד שהגעתי למונטריאול, נשאר לי רק את היום עד אחה"צ שכבר צריך לצאת לשדה. ללכת לנוח לא שייך, הייתי מוכרח לאזור כח ולצאת לפעול. אתה יכול לחשוב מחשבות ולתכנן תכניות, זה חשוב. אבל כשהקב"ה רוצה, אז בזמן קצר ביותר תגיע אל התועלת הרצויה. 

בדרך , בנסיעה עם דהן הם עושים לי תכנית עבודה לשעות הבוקר. מביאים לי מספר שמות וכתובות ועושים לי סדר. דבר ראשון על הבוקר תגיע לבית הכנסת 'נהר שלום' הבן שלנו הוא רב בית הכנסת והקהילה, הרב יואל דהן. התפילה מתחילה שש וחצי או לכל המאוחר רבע לשבע…

 בשש וחצי אני יוצא באובר לבית הכנסת 'נהר שלום'. לכתובת הגעתי, 'נהר שלום' לא מצאתי.

מבנה ענק של בית כנסת 'עדת ישראל ' היה כן באיזור, צלצלתי בשיחת וידאו לארץ לר' משה סוויסה שזיהה את האיזור והוא כיוון אותי להיכנס לתוך בית מגורים ממול , בית הכנסת בתוך בית.

נכנסתי פנימה. התפילה כבר כמעט מסתיימת. תוך דקות, כל המתפללים כבר יוצאים. ואז פגשתי את הרב יואל דהן, רב צעיר, רב של בית הכנסת, ושל קהילה ספרדית. ושמתם לב , שהרב שיבדלחט"א הוא בן דודו של החייל ישראל אליהו ע"ה סוויסה. שמתם לב?

הוא מקבל אותי יפה ומבין שבאתי מהארץ במיוחד בשביל ספר התורה של בן הדוד שלו. והוא נרתם בכל הרצינות ועושה תוכנית עבודה. הוא אומר: 'זה לא מה שאתה רוצה – שאנחנו נעשה פה כמה טלפונים ויביאו כמה מאות דולר. לא, יש פה קהילה שיודעת לתת צדקה, ואנחנו נכין את הקהילה.'

הוא מוציא את היומן וקובע שלושה ימי התרמה. הוא אומר: 'תן לי להכין את הקהילה. אנחנו נעשה איזשהו ערב מיוחד, ואולי גם נכין סרט על ישראל אליהו. ובעזרת השם, אתה תראה שיהיה את ספר התורה בקרוב.'

הספקתי לפגוש עוד כמה אנשים במונטריאול, אבל המפגש הראשוני הזה של שבע בבוקר, אחרי שפגשתי את משפחת דהן –  ההורים של הרב יואל – ביום חמישי בפלורידה, ואחרי זה על הטיסה למונטריאול ובמונית, והם מכוונים אותי 'תלך דבר ראשון אליו', ואנחנו מתכננים ימי התרמה שבעזרת השם יהיו בשטורעם גדול – יכולנו לראות כאן באופן הכי מוחשי את ה"ישלח מלאכו לפניך".

ה"ישלח מלאכו לפניך" – מפגשים שבכלל לא יכולתי לתכנן אותם: הפניה להעברת המעיל לפלורידה, הקשר עם השלוחים, הפגישה עם משפחת דהן, עם משפחת דפנה, ר' יהודה ובתו, ושוב במטוס וברכב את משפחת דהן, שמכוונים אותי ישר לבנם הרב יואל, בן דודו של ישראל אליהו…כך שאחרי שעת עבודה אחת במונטריאול המסע אל הספר תורה עומד להיות מושלם בעז"ה בקרוב ממש.

אלו מופתים שעושה נשיא הדור. זהו "בזבוז האוצרות, כללות הענין דהתגלות אלוקות ע"י צדיקים ובפרט על ידי נשיא הדור".