"המהפכה הגדולה באה לידי ביטוי גם בכך שאם פעם פחדו לבקר בציון הקדוש של ר' לוי'יק, וגם בין היהודים תושבי אלמא אטא לא כולם ידעו אפילו היכן בדיוק נמצא הציון, היום יש במקום אוהל מכובד ומשנה לשנה העליה לציונו בכ"ף אב נעשית יותר ויותר ברוב עם ובאים בטיסות מכל העולם. כפי שראוי ומגיע לו לצדיק הגדול הזה" | סיפורו המרתק של ר' אפרים איסקי, מקהילת יהודי "נאש דידן" באלמא אטא, הוא סיפורה של ההשפעה המתמשכת של בעל ההילולא על יהודי אלמא אטא בה התגורר באחרית ימיו ובה נטמן
סיפורה הייחודי של קהילת יהודי "נאש דידן" (האנשים שלנו) מתחיל באזור אורמיה שבפרס, על גבול כורדיסטן, לפני שנים רבות. יש אומרים כי הם הגיעו לאזור עוד בימי גלות עשרת השבטים על ידי סנחריב מלך אשור. הם גרו באזור אורמיה ושפת הדיבור שלהם הייתה ארמית גם בשנים מאוחרות יותר, ולא פרסית.
בימי מלחמת העולם הראשונה חברי הקהילה סבלו פרעות קשות. במהלך המלחמה העיר עברה כמה פעמים משלטון לשלטון. מהתורכים אל הרוסים ומהרוסים אל הכורדים וכרגיל, בכל מעבר כזה היהודים היו הראשונים להיפגע. הפרעות התרחשו כשהשלטון היה תקופה מסוימת בידי הנוצרים ולפי עדויות, כמאה וחמישים יהודים, ובהם ראשי ונכבדי הקהילה, נטבחו באכזריות.
בעקבות הפרעות, קבוצה גדולה מבני הקהילה נמלטה צפונה לעיר באקו ומשם המשיכה לגאורגיה רק יהודים מעטים נותרו בעת ההיא באורמיה והיהודים האחרונים עזבו את המקום בעת המהפכה האיסלמית באירן בשנת תשל"ט.
אלה שנמלטו לגאורגיה חיו שם בשלווה יחסית וילדי ונערי הקהילה למדו תורה אצל חסידי חב"ד, הרבנים שנשלחו לגאורגיה על-ידי הרבי הרש"ב והרבי הריי"צ.
השלווה נקטעה באחת, בלילה קר בחורף תש"י. כאשר שליט ברית המועצות דאז, הצורר העריץ ג'וזף סטאלין, גירש את כל בני הקהילה למרחקים, אל קזחסטן. המסע היה קשה ומפרך עד מאוד. כדרכו של השלטון בימי סטאלין, הם הובלו ברכבות משא ובמהלך הדרך הארוכה סבלו מרעב ומקור וחלקם לא שרדו את תלאות הדרך. גם בהגיעם אל היעד, הלוא היא קזחסטן, הם לא הורשו לגור בערים הגדולות ונאלצו להתפזר בכפרים הקטנים.
ואולם, מבחינה רוחנית, מצבם הוטב. הם הביאו איתם ספרי תורה ושאר תשמישי קדושה, אותם לקחו איתם בעת הגירוש במקום לקחת כלי בית ובגדים, וגם השלטונות וגם התושבים בקזחסטן התייחסו אליהם טוב יותר מאשר בגאורגיה.
לאחר מותו של סטאלין בשנת תשי"ג, מצבם השתפר עוד יותר ורבים מבני הקהילה עברו להתגורר בעיר הגדולה אלמא אטא וכאן קהילתם הלכה ונבנתה מחדש. כמעט כל בני ובנות הקהילה דבקו במסורת ישראל לאורך כל ימי השלטון הקומוניסטי, לא התערבו בגויים ולא התבוללו.
כאשר השליח לקזחסטן הרב ישעיה כהן הגיע לאלמא אטא בשנת תשנ"ד, עדיין גרו בעיר אותם מגורשים מגיאורגיה והם סיפרו לו בערגה כיצד כמו בגיאורגיה, גם כאן הם נהנו מהשפעתו של חסיד חב"ד מובהק. היה זה הרב החסיד התמים ר' הלל ליברוב, אחיו של המשפיע והשד"ר הנודע הרב החסיד התמים ר' סעדיה ליברוב, ששניהם היו מתלמידי תומכי תמימים בליובאוויטש שבליובאוויטש. ר' הלל היה השוחט באלמא אטא בימי השלטון הקומוניסטי, עד פטירתו בשנת תשמ"ג, והייתה לו השפעה ברוכה בעיר ובכלל זה על בני קהילת "נאש דידן". הוא מצידו התמסר אליהם והם מצידם כיבדו והעריצו אותו.
ה'סבא'…
"ר' הלל", כך סיפר לנו השבוע, ערב יום ההילולא של כ"ק הגאון המקובל רבי לוי יצחק, אביו של הרבי שמנוחתו כבוד באלמא אטא, בן הקהילה ר' אפרים איסקי, "היה מספר לבני הקהילה על הגאון ר' לוי'ק וחיבר אותם לדמותו".
ר' אפרים עצמו הוא יהודי חם ולבבי, מלא אמונה תמימה ומעיד על עצמו – "גם אם אני לא נראה חסיד חב"ד עם הכובע והלבושים, אני חב"דניק, חב"דניק, חב"דניק".
והנה סיפורו המרתק שמספר את ההשפעה המתמשכת של בעל ההילולא על יהודי אלמא אטא בה התגורר באחרית ימיו ובה נטמן ואת הפעולה הנמשכת של שלוחי בנו, הרבי נשיא דורנו, בעיר וסביבותיה.
"נולדתי באלמא אטא בשנת תשמ"ו", הוא מספר, "בדרך כלל, אנשים מתחילים להבין דברים ולקבל זהות בגיל 13-14, אבל אצלנו, הקשר עם חב"ד התחיל עוד קודם לכן. אני זוכר כשעוד הייתי ילד קטן, את התמונה של הרבי מתנוססת אצלנו בבית. זה היה בימי השלטון הקומוניסטי ובבית לא אמרו במפורש את המילה 'חב"ד' והילדים אמרו שהאיש שבתמונה הוא 'סבא'. היינו רגילים ביציאה מהבית לנשק את התמונה. באותם ימים, כשם שלא ידעתי את זהותו של הרבי, כך לא סיפרו לנו שאביו ר' לוי'ק נטמן כאן בעיר. המבוגרים ידעו, אבל לא דיברו על דברים כאלה עם ילדים. הפחד מהשלטון הקומוניסטי היה גדול.
"עם זאת, היו לנו חיים יהודיים. היינו הולכים לתפילות בבית הכנסת שנמצא די קרוב לבית העלמין שבו נטמן הצדיק ר' לוי'ק.
"כשגדלתי מעט נודע לי איכשהו שה'סבא' הוא הרבי מליובאוויטש והוא בנו של הצדיק ר' לוי'ק שחי ונסתלק ונטמן בעיר. בנעוריי עוד היו באלמא אטא זקנים שזכרו את ר' לוי'ק, על אף שבגלל מצב בריאותו הרופפת, וכנראה בגלל אימי השלטון הסובייטי, בימי מגוריו בעיר הוא כמעט לא נראה בציבור.
"מעטים זכו לראות את ר' לוי'ק בעצמם אבל החסיד הרב הלל ליברוב היה מספר עליו הרבה – על גדולתו, על צדקתו ועל כך שהיה רגיל לכתוב דברי תורה בקבלה.
"אני חושב שבאופן כללי יהודי אלמא אטא ראו את ר' הלל כממשיך דרכו של ר' לוי'ק. בזקנותו, ר' הלל לימד שחיטה את הסבא רבא שלי, ר' יצחק שכולם קראו לו רבי איסאק, ואפילו מסר לו את סכיני השחיטה שלו ואכן רבי איסאק היה השוחט של הקהילה אחרי ר' הלל עליו השלום. ר' הלל דאג גם שבעיר יהיה מקוה טהרה. זה היה בסוד ובסתר, בבית פרטי, והסוד היה עובר מפה לאוזן רק לאנשים שהיה אפשר לסמוך עליהם במאה אחוז שלא יספרו על כך למי שלא צריך לספר".
"מאז ועד היום יהדות אלמא אטא מכבדת את זכרו של ר' הלל שהיה השו"ב ולמעשה גם הרב בעיר בימים קשים ליהודים וליהדות. בשנת תשע"ג, למשל, במלאות שלושים שנה לפטירתו, מניין מיהודי העיר עלו לקברו לאמירת פרקי תהילים וקדיש ולאחר מכן קיימו התוועדות חסידית לרגל היום.
"בהתוועדות גילה השליח והרב הראשי לקזחסטן הרב ישעיה כהן שבשעתו ראה מכתב של הרה"ח ר' יוסף נימוטין ע"ה – שעשה רבות עבור רבי לוי יצחק, כידוע – בו הוא מספר ששאל את הרבי אודות יציאתו של ר' הלל מברית המועצות והרבי ענה שעליו להישאר באלמא אטא".
צעד מסוכן
מוסיף ומספר ר' אפרים: "כמו שהזכרתי, שנים רבות אחרי ההסתלקות של ר' לוי'ק בכ"ף אב תש"ד, עדיין היה פחד גדול מהשלטון הקומוניסטי. לכן, על אף שבני הקהילה שמעו מר' הלל על ר' לוי'ק ועל בנו הרבי, אנשים לא הלכו לציון ר' לוי'ק. אמנם בשלב מסוים, אינני יודע אם זה היה בכוונה או שכך התברר לאחר מעשה – הקהילה שלנו השיגה בדרך לא דרך חלקה פנויה בבית העלמין, סמוך מאוד לציון של ר' לוי'ק, כחמישים מטר ימינה וגדרו את השטח וקידשו אותו לבית עלמין יהודי. זה היה בהחלט צעד מסוכן, אבל עשו את זה.
"בשנים הבאות הגיע לעיר השליח הרב ישעיה כהן ואחריו השליח הרב אלחנן כהן וכידוע ומפורסם הם עשו כאן מהפיכה גדולה. אישית הייתי חניך במחנה קיץ 'גן ישראל' באלמא אטא בשנים הראשונות להקמתו וזה כבר היה אחרי שברית המועצות התפרקה והפחד נעלם ולאט לאט היהדות באלמא אטא קמה לתחיה. אני חושב שבמחנה הקיץ הזה הבנתי שהאיש בתמונה, הרבי, שבבית קראו לו 'סבא' הוא לא רק 'סבא' של המשפחה שלנו אלא 'סבא' של עם ישראל…
"המהפכה הגדולה באה לידי ביטוי גם בכך שאם פעם פחדו לבקר בציון הקדוש של ר' לוי'יק, וגם בין היהודים תושבי אלמא אטא לא כולם ידעו אפילו היכן בדיוק נמצא הציון, היום יש במקום אוהל מכובד ומשנה לשנה העליה לציונו בכ"ף אב נעשית יותר ויותר ברוב עם ובאים בטיסות מכל העולם. כפי שראוי ומגיע לו לצדיק הגדול הזה".
החיבור של הקהילה הייחודית לרבי ולשלוחיו בא לידי ביטוי בתחומים רבים וכפי שר' אפרים מגדיר זאת, "אנחנו חב"דניקים בדם ובנשמה. מושפעים הרבה מהשלוחים היקרים הרב ישעיה והרב אלחנן ואנחנו בעצמנו עושים הרבה שליחות. אני אישית מתפלל בנוסח עדות המזרח, כמסורת אבות, אבל כמו שאמרתי אנחנו מאד חב"דניקים ואחרי שראינו במו עינינו את הפעילות הגדולה של השלוחים, משתדלים גם לתרום לחב"ד בקזחסטן ככל יכולתנו".
מזה כשבע שנים שר' אפרים איסגי עלה לארץ ישראל והוא גר באשדוד וגם כאן הוא קשור בקשר הדוק עם חסידי חב"ד ונמנה על מתפללי בית הכנסת של השליח מטעם 'חב"ד בעליה' הרב שמחה קוליעקב בו מוצאים בית חם יהודים דוברי רוסית, עולים ממדינות חבר העמים.
לפני כשנתיים הוא קיבל על עצמו יוזמה ברוכה של ארגון תרומת שני ספרי תורה. האחד – לקהילתו הנוכחית באשדוד והשני לבית הכנסת החב"די המרכזי באלמא אטא. ההחלטה התקבלה ביום הבהיר י"א ניסן, יום ההולדת של הרבי. עם קבלת ההחלטה ר' אפרים כתב מכתב עם הבשורה לאוהל הרבי וב"ה ההחלטה בוצעה. הספר לבית הכנסת באשדוד כבר נכנס ברוב פאר והדר ובשמחה גדולה. סיום והכנסת ספר התורה לאלמא אטא תוכננו מראש ליום ההילולא כ"ף אב. אילוצים של הרגע האחרון לא אפשרו זאת, אבל הספר נוסע לייעדו בטיסת הצ'רטר המיוחדת שיצאה השבוע והסיום וההכנסה יתקיימו בע"ה בעוד מספר שבועות, ביום הבהיר ח"י אלול.
הכתיבה לרבי
ר' אפרים איסגי ניחן בחוש לעסקים וגם בעסקיו הוא רואה במוחש, לדבריו, ביטוי לקשר החב"די שלו. "ובכלל", הוא מציין בהתלהבות של חסיד, "כמי שנולד בי"ט כסלו, ראש השנה לחסידות, חג הגאולה של האדמו"ר הזקן, אין פלא שיש לי קשר כל כך הדוק לחב"ד".
הוא גם רגיל לכתוב לרבי לפני כל צעד חשוב בחייו האישיים והעסקיים ומציין בפליאה כי "כבר כמה פעמים כתבתי לרבי וכשפתחתי את אגרות הקודש, בעמוד בו הכנסתי את המכתב, הופתעתי לראות שוב ושוב איגרת מתאריך י"ט כסלו, ופעמים רבות זכיתי לראות במכתבים שפתחתי תשובות ישירות לשאלות שהעסיקו אותי.
"למשל, הייתי הראשון בקזחסטן שייצר נקניק כשר. עשיתי זאת לאחר שכתבתי לרבי על הרעיון ובמכתב באגרות קודש שבו פתחתי, היה מדובר על כך שמזון כשר מחדיר באדם אמונה. לכן המשכתי בכך גם בתקופות שזה לא היה משתלם כלכלית, אבל ב"ה בהמשך הרווחתי יפה ועם הזמן ייצור ושיווק בשר כשר בקזחסטן התרחב וגם אחרים נכנסו לתחום".
גם עלייתו לארץ הייתה רצופה אירועים של השגחה פרטית. "האמת היא שבכל שנות מגוריי באלמא אטא אהבתי מאד את המקום. שם נולדתי והקהילה שלנו חמה ותומכת. לעיתים הייתי תוהה על עצמי מדוע אני מרגיש כל כך נוח בחו"ל ואין לי רצון לעלות לארץ ישראל. אבל הקדוש ברוך הוא מסבב הסיבות סיבב את הדברים כך שסבלתי מהתנכלות של גורמים ממשלתיים וכאילו בלית ברירה עליתי לארץ. וב"ה אני מאד שמח על כך גם בגלל השייכות לקהילה של השליח הרב שמחה קוליעקב".
בארץ הקודש, ר' אפרים נכנס לתחום ייצור רצועות לתפילין. וגם בכך הוא ראה השגחה פרטית על כל צעד ושעל. "הדברים התגלגלו כך שהאחריות על העסק נפלה עלי, למרות שמלכתחילה הייתי רק מתווך, ולמעשה נשארתי עם מלאי גדול שלא הצלחתי למצוא לו קונים. כתבתי לרבי שוב ואיגרת הקודש של הרבי, שפתחתי בהשגחה פרטית בעמוד בו הכנסתי את המכתב, עסקה בנושא הכשרות ונאמר בו משהו אודות שליח שיבוא לסייע, הבנתי שעלי להמשיך לעסוק בנושא ולא להתייאש.
"ואכן, השכם בבוקר שלמחרת הכתיבה לרבי, קבלתי הודעה ממישהו שלפני כמה שבועות סירב להצעתי לקנות חלק מהרצועות שהוא שינה את דעתו ומעוניין להיות לקוח קבוע שלי. עם הזמן העסק התבסס והיום אנחנו מייצרים רצועות בכמה רמות כאשר הרמה הגבוהה ביותר היא בהידור גדול – בעבודת יד ללא מכונות כלל כשהעיבוד של העור ושרייתו בסיד היא בבורות, בשיטת הייצור העתיקה, והעורות הם מבהמות שחוטות כשרות.
"אגב", הוא מוסיף ומציין, "כדאי שהציבור יהיה מודע למשמעות המושג 'עבודת יד'. בשעתו, כשהתחיל למשל הפולמוס על מצות מכונה, המכונות היו בעיקר גלגלי שיניים מסתובבים ולא היו עדיין מכונות עם מנוע חשמלי ובכל זאת הפוסקים טענו שזה מעשה מכונה ולא עבודת יד. וזה נכון באופן כללי גם לגבי עשיית ציצית. אבל לא נרחיב כאן בנושא.
"רק אציין כאמור שאנחנו מייצרים גם רצועות ברמה המהודרת ביותר ולא חוסכים מאמץ וכסף ומטיסים עובדים ומשגיחים למקומות הייצור בתורכיה וברוסיה, שם אנחנו רוכשים את העורות מבית המטבחיים שהשחיטה בו מתנהלת על ידי השו"ב הוותיק, החסיד ר' יצחק קוגן 'הצדיק מלנינגרד'. לאחר מכן מביאים את התוצרת לארץ ועושים כאן את החיתוך בנקודות ייצור בקוממיות ובירושלים. אני מציין במיוחד את קוממיות כי הרצועות שלנו הם בהכשר הרב מנדלסון שליט"א אב"ד קוממיות ומאחד ממקורביו שמעתי שהוא עצמו היה פעם אצל הרבי וכשאמר שהוא עוסק בייצור רצועות תפילין הרבי נתן לו ברכה והוסיף שהייצור צריך להיות בהידור. אנחנו מתהדרים גם בהכשר של רבה הראשי רוסיה הרב לאזאר שליט"א".
מהפכת התפילין
לסיום, מה התחושות בערב יום ההילולא כ"ף אב של יהודי יליד אלמא אטא שזכה להיות קשור לרבי, בנו של הגאון המקובל בעל ההילולא?
"אינני יודע אם זה נכון וראוי להתבטא כך, אבל אגיד לכם מה אני חש: "הגאון הצדיק ר' לוי'ק מסר את נפשו והיה כמו קרבן בשביל היהודים בברית המועצות בזמנו וסוף ימיו בעולם הזה וההסתלקות שלו והציון באלמא אטא בוודאי בהשגחה פרטית מלמעלה. ובתור בן ליהודי אלמא אטא שהושפעו ממנו והאור שלו, זה ברור שכל המהפכה שעשו השלוחים של בנו הרבי בקזחסטן מקבלת כוח ממנו ומהאש והאור שלו.
"וביום הגדול הזה גם אנחנו באשדוד נתאסף כאן כל הקהילה, ציבור נכבד של עולים מרוסיה ומאוקראינה ועוד מדינות מחבר העמים, וכמובן קזחסטן ונעשה התוועדות גדולה לכבודו.
"ולא נסתפק רק בדיבורים וב"ה עשינו גם מעשה. מעשה הוא עצמו מלמד על המהפכה הזו. הכוונה לכך שלכבוד כ"ף אב השנה תרמנו ליהודי קזחסטן שבעה זוגות תפילין. ותשמעו – בקשנו שהתפילין יגיעו ליהודים שרוצים להניח תפילין ועדיין אין להם תפילין משלהם. ובפועל, היה ממש קשה למצוא יהודים כאלה. ועד כדי כך שחלק מזוגות התפילין ששלחנו הם תפילין דרבנו תם כי לא מצאנו שבעה יהודים שאין להם תפילין של רש"י. וזה בעיר שבעבר היו אך מעט זוגות תפילין יחסית למספר יהודי המקום. האם זו לא מהפיכה?!…
"כך כל החיים וכל הפעולות שלנו הם סביב דמותו של הגאון ר' לוי'ק והשליחות של הרבי. וה' יעזור שתמיד נהיה קשורים לצדיקים האמיתיים ובמהרה תבוא הגאולה השלימה".