"למה באותו יום, שבו אברהם אבינו היה באוהל, היה מאוד חם?" – כך שאל הרבי את הילד הקטן שעמד נרגש ב'יחידות'. התשובה המוצלחת זיכתה אותו לציון מהרבי: "יפה מאוד" | הרב שלמה רסקין מגולל בשיחה עם 'כפר חב"ד' את סיפור היחידות, בה גם זכתה אימו למענה לא שגרתי מהרבי | וגם: הלקחים לחיים מהכנסת אורחים והרשמים מהביקור אצל הרבי שמלווים אותו עד היום
לפני שחצה את מפתן הדלת ב-770 ונכנס לרבי ל'יחידות' פרטית, בפעם הראשונה והיחידה בחייו, קיבל הרב שלמה רסקין הדרכה קצרה. "תתכונן טוב על מה שלמדת בחיידר", יעץ לו דודו בחיבה. והוא, ילד קטן בן תשע וחצי, שבדיוק למד את הפרשה הרביעית בחומש בראשית, הפנים.
קרוב לארבעים וחמש שנים חלפו מאז אותו לילה. "זו הייתה הפעם הראשונה שבה נסעתי לרבי", משחזר הרב רסקין השבוע, בשיחה עם 'כפר חב"ד'. "נסענו אמא ואני. באותה תקופה חיתן החסיד ר' יחיאל מיכל רסקין ע"ה, בעל חנות הפירות והירקות המוכרת בפינת הרחובות קינגסטון ופרזידנט, בן-דודו של אבי שליט"א, את אחד מבניו. זו הייתה העילה לנסיעה.
"אני לא זוכר לנקוב בתאריכים המדויקים שבהם שהינו אצל הרבי. אולם סביר להניח שמדובר בשלהי חודש אדר ראשון או בתחילת חודש אדר שני תשמ"א. זאת משום שאני זוכר מאותו ביקור את הגעתו של האדמו"ר מבעלזא שליט"א אל הרבי. הוא הגיע בד' אדר שני.
"התאכסנו בביתו של דודי המשפיע הרב פרץ פייגנסון ע"ה בקראון הייטס. הוא היה מחשובי תושבי השכונה ויהודי חסידי שזכור בין היתר לרבים מוועדת שיעורי תורה בצעירי אגודת חב"ד המרכזית שאותה ביסס. רעייתו של הרב פייגנסון, מרת בת שבע ע"ה, היא אחותה של אמי.
"אני זוכר שהרב פייגנסון אמר לי: 'אם בכוונתך להיכנס ליחידות, עליך להתכונן טוב על מה שאתה לומד. על חומש, על משניות. כי הרבי עשוי לשאול אותך שאלות '. ידעתי שיש שאלות, לעיתים קבועות, שאותן שואל הרבי ילדים שנכנסים ליחידות עם הוריהם, ונערכתי לכך".
היחידות נקבעה לשעת לילה מוקדמת יחסית.
"נכנסנו אמא ואני ונעמדנו מול הרבי. אמא מצד ימין ואני בצד שמאל. אמא הגישה פתק לרבי, והיה ביניהם שיח קצר. בשלב מסוים, אחרי כשתי דקות בערך, פנה הרבי אליי, ושאל אם אני דובר אידיש".
הילד מקריית מלאכי השיב בחיוב.
"ווי הייסטו?" שאל הרבי. איך קוראים לך.
"שלמה", השיב הילד.
"ווי אלט ביסטו?" – בן כמה אתה?
"רציתי להשיב לרבי שאני בן תשע וחצי, ועניתי 'האלב צען'. אבא שלי תמיד אומר שגרמתי לרבי לחייך. ובאמת הרבי חייך מאוד. בזמנו, כילד שגדל בארץ ויידיש לא הייתה השפה הכי שגורה בלשונו, לא ידעתי שמדובר בשיבוש. כי פירוש 'האלב צען' הוא חצי לעשר. כשרוצים להגיד לדוגמה שהשעה תשע וחצי משתמשים במילים 'האלב צען'. אבל כאשר מתייחסים לגיל לא אומרים כך אלא צריך להגיד 'ניין און האלב'. הרבי חייך והציע: נדבר בלשון הקודש".
הרבי המשיך להתעניין.
"איפה אתה לומד?"
"בתלמוד תורה בנחלת הר חב"ד", הייתה התשובה.
"ומה אתה לומד?"
רסקין השיב: "משניות, חומש".
הרבי שאל "מה בחומש?"
הילד השיב: "פרשת וירא".
הרבי הציג בלשון הקודש שאלה בפרשת השבוע: "למה באותו יום, שבו אברהם אבינו היה באוהל, היה מאוד חם?"
רסקין הקטן, שהתכונן לבוחן, שלף את התשובה: "כי השם הוציא חמה מנרתיקה, משום שלא רצה להטריח את אברהם אבינו שעבר ברית מילה, בכך שיגיעו אליו אורחים".
הרבי חתם "זייער פיין" [יפה מאוד] וחזר לשוחח עם האמא, שנפטרה בהשגחה פרטית בשבת קודש פרשת וירא, ט"ו במרחשוון תשע"ה.
"אמא סיפרה לרבי שהיא סובלת ממיגרנות תקופה ממושכת וביקשה עצה וברכה. הרבי השיב לה באידיש, ואמר: 'ארשום לך תרופה לקחת, אני מקווה שלא תצטרכי להשתמש בה, אבל אם תצטרכי – תקני את התרופה ותיקחי חצי כדור בכל יום'.
"הרבי לקח משולש נייר, מקצה של מעטפה, הרכיב את משקפיו, הוציא עפרון וכתב שם של תרופה מודרנית שהחלו להשתמש בה באותם ימים באמריקה. אמא שמרה את הפתק.
"זו הייתה תשובה די נדירה, שהרבי כך ירשום בעצמו שם של תרופה ויציע להשתמש בה. אבל כך הדברים התנהלו. במשפחה יש המספרים כי אחרי היחידות כאבי הראש של אמא חלפו כלא היו.
"היחידות הסתיימה אחרי כארבע או חמש דקות. אני זוכר שהמזכיר הרב יהודה לייב גרונר פתח את הדלת באמצע לפחות פעם אחת כדי לזרז אותנו. מדובר בתקופה שבה כבר מיעט הרבי יחסית בקבלה ליחידות. בתוך תקופה קצרה יפסיק הרבי לקבל לחלוטין ליחידות פרטית. זכיתי להספיק ממש בתקופה האחרונה להיכנס גם אני ליחידות ואני מודה על זה לקב"ה ולהורים שלי בכל רגע.
"אני זוכר שאחרי היחידות, כשחזרתי לבית משפחת פייגנסון, סיפרתי לדודי ע"ה על מה שהיה ביחידות. הוא חייך ואמר לי ישר כוח. 'עשית לרבי נחת'. כמובן, כשחזרתי לארץ סיפרתי על כך למורים ולחברים. ערכו מסיבה בכיתה, והבאתי לכל אחד מהחברים ממתק וסיפרתי על הנסיעה לרבי".
הוראות מהיחידות
בכל שנה לקראת שבת וירא נזכר הרב רסקין ביחידות הזו ובבוחן הקצר שערך לו הרבי במהלכה. כוחו של הרב רסקין בפיו. הוא מוכר בכושר ההסברה שלו ובשיעורים הצבעוניים שהוא מוסר על פרשת השבוע. הוא יודע להתעכב על נקודות פשוטות לכאורה בפרשה ולנתח אותן בשפה שווה לכל נפש; להפיק מהן בדרכו של הרבי מסרים לחיי היום יום. תורת חיים הוראה בחיים. עוד נשוב לשיעוריו, ולכמה שביבים על פרשת וירא.
גם מהיחידות הזו, ובכלל מאותו ביקור אצל הרבי, הוא למד מספר הוראות שמלוות אותו, והוא מחדיר אותן בקרב שומעיו. "בזמנו, כילד קטן, לא הבנתי מספיק לעומק כמה יקר הדבר שאני חווה. התחושות שלי אז, כשהייתי ביחידות, היו לכאורה רגילות. ראיתי ברבי כמו סבא טוב שהסתכל עליי והתעניין בי. היו גם דברים חיצוניים שהלהיבו אותי. אבל יחד עם זאת אני מרגיש ובטוח כי זו הייתה חוויה דרמטית ומעצבת על כל החיים.
"אני חושב, וזו נקודה שכדאי להתעכב עליה, שאין ערך גדול וחשוב יותר לילדים מכך שהם נוסעים לרבי עם אבא או עם אמא לרבי – ובמיוחד אם הם נוסעים לבדם, והיינו רק הם ללא עוד אחים. לדעתי מדובר במתנה אדירה לילד, ששווה כל מחיר.
"עצם הקשר הקרוב שנרקם אז בין ההורה ובין הילד אינו ניתן לתמחור. הוא שווה כל הון ויכולות להיות לו השפעות מרחיקות טווח. וכאשר זה נעשה תוך חיבור לרבי, למקום קדוש, אין למעלה מזה: הילד לומד יחד עם אבא או אמא בארבע עיניים, מסתובב איתם, מדבר איתם, אפילו הולך איתם לקניות בשביל הנפש הבהמית. הילד קולט מה העיקר בנסיעה – השופינג או התפילות והנוכחות אצל הרבי. וזה דבר חשוב מאין כמותו. הילד גם מפנים כמה חשוב להיות אצל הרבי ולהתקשר ולהתחבר אל הרבי.
"אמא ע"ה הייתה גננת בשנות ילדותי. אני זוכר שהיא שילמה ממיטב כספה, חסכה דולר לדולר, יחד עם אבא יבדל לחיים, כדי שתהיה לי אפשרות לנסוע יחד עמה לרבי. היה ברור לי שהיא רואה בנסיעה הזו דבר יקר המציאות עבורי ועבורה. ובאמת נצרבו בי מהנסיעה הזו רגעים ששווים כל הון.
"אני זוכר את עצמי הולך לתפילות אצל הרבי ויודע שאמא נמצאת בעזרת הנשים ועוקבת אחריי. פגשתי בביקור הזה גם יהודיים חסידיים. אני זוכר את השיחות עם הדודים. כמובן שהייתה גם התרגשות מהטיסה וכדומה. אבל כל זה בטווח ארוך נבלע בחוויה המרכזית והעיקרית שנותרה מהביקור.
"כיום, בעולם המודרני, כשהשגרה מלאה באין ספור טרדות ועיסוקים, הורים פעמים רבות עסוקים בעולם שלהם ואין להם למרבה הצער מספיק זמן איכות אמיתי ומזוקק עם הילדים שלהם. היום מדברים 'אל' הילד, ופחות 'עם' הילד, תוך הקשבה אליו ללא עוד טרדות. אם יש דבר שאני רוצה, בראש ובראשונה, להנחיל מאותו ביקור שלי אצל הרבי, זה הדבר הזה.
"אני יכול לומר שהביקור הראשון שלי אצל הרבי כילד בכור, שנסע לבדו רק עם אמא, בנה עבורי מערכת נפלאה של קשר ואהבה, עם אמא שלא משה מזיכרוני ועם דמות של רבי שלא מש מזיכרוני. אני כעת יושב בחדר העבודה שלי ולפניי שמונה תמונות של הרבי. אני מסתכל פעמים רבות בתמונות שלי אצל הרבי. בכל יום מחיי כשאני נתקל בשאלה אני חושב על הרבי. אני מודה לה' בכל יום על כך שההורים שלי חיברו אותי לראש בני ישראל. לפעמים אני לא מצליח להסביר לאנשים שמקשיבים לי מי זה באמת הרבי. מבחינת יהודים רבים יש יהודי שהוא חכם וצדיק. הם לא מבינים שעבורי הרבי הוא הרבה מעבר. וכל זה נחקק במיוחד כבר כילד קטן מהנסיעה לרבי. במהלך השנים ביקרתי אצל הרבי עוד פעמים רבות. אבל לביקור הראשון והייחודי הזה הייתה השפעה מיוחדת".
החידוש של הכנסת אורחים
ובחזרה ליחידות.
"השאלה של הרבי עסקה באברהם אבינו ובהכנסת האורחים שלו", אומר הרב רסקין. "אני חושב שניתן ללמוד מהנושא הזה בפרשת השבוע מספר נקודות מרכזיות. אני לפחות למדתי את הנקודות הללו. הן אולי פשוטות, אבל גם עליהן צריך לדבר ובהן צריך להתבונן.
"דבר ראשון החידוש של הכנסת אורחים זה לאהוב את האורחים ולהתמסר אליהם בכל הישות ולא להרגיש בהם נטל. מסופר על דוד המלך (בספר שמואל), שכאשר נמלט מירושלים אחרי מרד אבשלום, עבר דרך אזור גלעד במזרח הירדן. באותם ימים קשים, כשחלק מהעם פנה נגדו, כש'הקריירה הציבורית' של דוד הייתה בשפל וכמעט התרסקה, היו מעטים שעמדו לצידו. אחד מהם היה ברזילי הגלעדי, איש עשיר, זקן ונכבד מהעיר מחניים. ברזילי סיפק לדוד ולחייליו מזון, מחסה ותמיכה באותה תקופה.
"לימים, בערוב ימיו, בצוואה האחרונה לבנו, מורה דוד המלך לשלמה שיעשה חסד עם בני ברזילי הגלעדי. הוא משתמש בלשון 'כי כן קרבו אליי בברחי מפני אבשלום אחיך'. אלו מילים שמהם משמע שדוד היה זה שאירח את ברזילי ולא להיפך. ההסבר הוא שברזילי נתן בביתו לדוד לשבת בראש השולחן, כביכול הוא בעל הבית. בכך החזיר לו את המהות שלו. מלוכה. הפך את דוד חזרה למשפיע ולא למקבל. זו המהות של הכנסת אורחים.
"אבן הבוחן בהכנסת אורחים, שדרכה ניתן לבחון אם הכנסת האורחים הייתה באופן אמיתי, היא בליווי האורח בסיום האירוח, כדברי הרמב"ם, "שכר הליווי מרובה מהכל". כי כאשר מלווים אורחים מבטאים בכך למעשה שהאורח לא היה נטל אלא מעוניינים להישאר עוד מעט במחיצתו. לפעמים אורח עוזב את הבית ואז נשמעת אנחת רווחה, סוף סוף הוא הלך. הכנסת אורחים מושלמת זה כאשר משדרים לאורח כמה כיף וטוב לי שהוא נמצא בבית.
"ובעומק יותר: הכנסת אורחים היא דווקא למי שבמחשבה ראשונה לא מעוניינים בקרבתו. והלא דבר הוא שהחסידות החלה בהכנסת אורחים. על אביו של הבעל שם טוב, רבי אליעזר, מסופר שהיה ידוע בהכנסת האורחים שלו. מסופר שאליהו הנביא הגיע פעם, מחופש לעני , לבית הוריו של הבעל שם טוב בעיצומו של יום השבת. ואירחו אותו בנדיבות.
" להביא אורח שמריח טוב ובעל מעמד ושררה זו לא חכמה. החכמה היא להכניס דווקא את מי שנראה 'שלעפער'. כזו הייתה הכנסת האורחים של אברהם אבינו בשעתו. ניתן להבין שהאנשים שאותם אירח אברהם באוהלו היו הולכי דרכים הרחוקים ממנו מכל הבחינות. ובכל זאת ישב בפתח האוהל, כואב אחרי ברית, בגיל מבוגר, כדי שיזדמן לו להכניס אורחים. וזה גילוי פני השכינה. זה מבחינתי מה שהרבי רצה להחדיר בי ביחידות שלי. וזה מבחינתי גם המסר שקיבלתי מאמא שלי.
"השבוע חל היארצייט של אמא, שבזכותה נכנסתי ליחידות. אמא הייתה מודל להכנסת אורחים. היא אהבה אורחים, ואורחים לא היו עבורה נטל. כל מי שהכיר אותה ידע זאת. גם ר' מיכל רסקין, שהגענו לרבי בגלל החתונה במשפחתו, היה מכניס אורחים ידוע ומפורסם. מי שהיה בבית שלו ראה אוהל של אברהם אבינו. לא ראיתי אף פעם הכנסת אורחים כמו שהייתה לו.
"אני חושב שזה נוגע במיוחד גם אלינו חסידי חב"ד כשמדברים על השפעה לזולת. הקשר הכי אמיתי עם אנשים נעשה דרך אירוח. לפעמים אירוח של מקורב בבית משפיע דרמטית לא פחות ואף יותר מאשר בשיעור תורה וכדומה".
רגעי נצח מ-770
זיכרונות רבים יש לרב רסקין מתקופות שהייתו אצל הרבי. "לקראת בר המצווה שלי, שנים ספורות אחרי היחידות, נסעתי פעם נוספת. אני זוכר שבאחת ההזדמנויות הציע לי דודי, ר' אלי ליפסקר ע"ה, הבעל תפילה והבעל מנגן המפורסם, לעמוד לידו בשעה שניגן במחיצת הרבי. הוא אמר לי: 'כשהרבי מעודד את השירה הוא מביט לכיווני ואם תעמוד לידי תזכה להרבה מבטים'. עשיתי כעצתו ואני זוכר את המבטים המיוחדים כאילו התרחשו אתמול. הם מלווים אותי יום יום.
"בתקופה מאוחרת יותר, בשנת תנש"א, הייתי באופן קבוע אצל הרבי. כבר הייתי אז בגיל עשרים. עשיתי לי מנהג בכל ליל שבת, בסיום תפילת ערבית, להזדרז לעבר דלת היציאה מבית הכנסת הגדול, ולעמוד כמעט אחרון בשביל המעבר לרבי. עמדתי במקום שבו תולים כיום את ההזמנות לחתונה, מטרים ספורים מהדלת. רציתי להגיד לרבי 'גוט שבת'. אני יכול לומר שבאופן קבוע בלילות שבת הרבי הנהן בראשו לעברי. קיבלתי מהרבי 'גוט שבת' אישי. אלה רגעים שאני נוצר אתם בליבי לנצח. מעניין לציין שבתפילות היום עמדתי גם באותו מקום בסיום התפילה, אבל אז לא הבחנתי בקירוב מהרבי. ודעת עליון מי יבין".
והיה רגע אחד שלא הותיר מנוח. "במשך שנים רדפה אותי התשובה המשובשת שהשבתי לרבי באידיש ביחידות כששאל אותי לגילי. החלטתי בשלב מסוים שאני מוכרח לדעת אידיש על בוריה. והשקעתי בכך".
הוא לא צריך להוכיח זאת. כיום הוא דובר גם גרמנית שוטפת, ברמה גבוהה. הוא מפעיל ערוץ לימוד חסידות ברשת בשפה הגרמנית. יש קרוב ל-12 אלף מנויים קבועים לשיעורים שלו. "אני פונה בעיקר ליהודים שרוצים ללמוד יהדות אחרי העבודה. אנשים נמשכים אחרי דברי אגדה ומחפשים מסרים בסיסיים ופשוטים לחיים על בסיס פרשת השבוע".
על החומש שבמשרדו מסומנים במרקר מספר מילים מתוך פסוקי הפרשה – עליהם בחן אותו הרבי. "אחד מהדברים שבולטים בפרשה בתיאור דמותו של אברהם אבינו זה הזירוז. התורה מזכירה כמה וכמה פעמים מילים של 'דרייב' בהקשר של אברהם: כבר בתחילת הפרשה בעת שרואה את האורחים נאמר וַיָּרָץ לִקְרָאתָם. בהמשך, אחרי שקיבל את האורחים, אומרת התורה 'וַיְמַהֵר' אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה, הוא מזרז את שרה שתכין אוכל. מיד לאחר מכן מציינת התורה שאברהם 'רץ' אל הבקר, כדי להביא בשר בעצמו לאורחים. ובהמשך מסופר שאברהם לקח בן בקר רך וטוב, נתן אותו אל הנער 'וַיְמַהֵר' לַעֲשׂוֹת אֹתו. הנער, ישמעאל, למד מהדוגמה החיה של אברהם והזדרז להכין את הבשר. גם בשלהי הפרשה, בעקדת יצחק, נאמר על אברהם וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר. אברהם השכים קום, הזדרז. מיהר.
"מי שלומד רמב"ם יודע שבשביל לבחון אישיות של אדם יש להביט בין היתר 'במהלכו'. כשמסתכלים על אדם ועל צורת התנהגותו והליכתו אפשר ללמוד על הדינמיקה של החיים שלו. אצל אברהם אבינו התורה רואה צורך להתייחס למהירות שלו. הוא היה בא בימים, לא צעיר, ובכל זאת הזדרז ומיהר.
"תכונת האופי הזו מסמלת מרדף תמידי, יום יומי, אחרי עשייה, אחרי דברים טובים. יש אנשים שלוקחים את הזמן ומספיקים רק מה שמספיקים. ויש אנשים שמזדרזים להספיק עוד ועוד. היום אפשר להמשיל את זה להאזנה 'במהירות כפולה' לשיעורים מוקלטים. כדי להרוויח זמן ולהספיק עוד מקשיבים במהירות. כזה היה אברהם אבינו.
"גם מי שהביט על הרבי ראה את העניין הזה באופן קבוע. הרבי תמיד חתר להמשך, לעשייה, להתעסקות. הרבי מעולם לא הסתפק בדברים שנעשו ותמיד דרש עוד ועוד. בי"א ניסן תשל"ב, שנת השבעים, הרבי מכריז על הקמת ע"א מוסדות. זו נקודה שאפשר ללמוד מתחילת פרשת וירא.
"וזה מתקשר לנקודה נוספת, מהמשך הפרשה, מהסיפור עם לוט. התורה מתארת את חורבן סדום ועמורה ואת הצלתו של לוט ובני ביתו. המלאכים מלווים את לוט לצאת מן העיר ואומרים לו בין היתר – אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ.
"גם כאן יש אלמנט של זריזות ועשייה. התורה מלמדת לא להסתכל לאחור, לא להתפלש בעבר, אלא להתקדם תמיד. היום בעולם המודרני יש טרנד לחפור בעבר, במה שקרה לפני כך וכך זמן. פסיכולוגים אוהבים לדוש בזה ולעסוק בזה.
"התורה מלמדת יהודי לא לעמוד במקום אחד. תמיד להתקדם הלאה. לא משנה מה היה, מה עברת, מה קורה מאחורה. מה שחשוב זה קדימה. מה התוכניות שלך להיום, במה אתה עסוק היום. אפשר לראות שיש שני אנשים שעברו בחייהם אירוע טראגי מצער. לדוגמה פטירה של אדם קרוב. יהיה מי שיבחר למנף את זה לעשייה, להתעלות ולהשפעה. ויהיה מי שיבחר ליפול מטה בעקבות האירוע.
"מי שקורא אגרות של הרבי רואה שהרבי אף פעם לא הקדיש מקום נרחב להתפלשות בעבר, אלא מיקד תמיד את המבט בעתיד. מסופר על הרב ישראל מאיר לאו, הרב הראשי לישראל, שבאחד מביקוריו אצל הרבי שאל אותו הרבי מה נשמע בארץ. הוא סיפר שבארץ אנשים מודאגים ושואלים 'מה יהיה'. הרבי אמר לו: אסור לשאול מה יהיה, צריך לשאול 'מה נעשה'.
"הרבי דורש מאיתנו התקדמות תמידית, עשייה, מבט לעתיד וזריזות בענייני קדושה. כזה היה האבא של כולנו, אברהם אבינו".