השליח הרב יהודה שטרן, מיוהנסבורג שבדרום אפריקה, שנבחר להיות הנואם המרכזי בכינוס השלוחים העולמי, מספר על שליחותו בבית הכנסת הגדול והנחשב ביותר של דרום אפריקה, על ילדותו באוסטרליה, על חווית הביקור הראשון אצל הרבי, ומדבר על מה שיעמוד במוקד הכינוס העולמי: המאורעות הקשים והנוראים, שהתרחשו בדיוק לפי חודש בארץ ישראל, ועל חיזוק ועידוד הרוח של השלוחים, 'חיילי בית דוד' ו'חיילי צבאות השם', שלוחמים את המלחמה הרוחנית של עם ישראל בכל העולם כולו | בדרך לניצחון
קצת היסטוריה. אחרי 'יציאת רוסיה' המפורסמת, לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנים תש"ו-תש"ז, הגיעה קבוצה גדולה של חסידי חב"ד מברית המועצות לאירופה, בעיקר לצרפת. הפליטים התפזרו ליעדים שונים. קבוצה משמעותית הגיעה לארץ ישראל בשנת תש"ט. רבים היגרו לארצות הברית, וחלקם נותר באירופה.
יצאו מן הכלל משפחות אחדות, שבהוראת הרבי הריי"צ הגרו לאוסטרליה הרחוקה, מתוך כוונה שאור וחום החיים החסידיים יאיר ויחמם גם שם. אחת מאלה הייתה משפחתו של הרב החסיד ר' נחום זלמן גורביץ ורעייתו בתיה ע"ה. ביתם הבכורה, מרת יהודית, נישאה ליהודי ניצול שואה, ר' הרשל קליין, שלימים היה מקורב מאוד לשליח הראשי במלבורן, הגה"ח הרב יצחק דוד גרונר ע"ה, ועל אף שלא היה חסיד חב"ד מוצהר, היה פעיל מאוד בקהילת חב"ד ובמוסדות חב"ד בעיר.
בתם של בני הזוג קליין, נכדתו של ר' נחום זלמן, מרת מינא, נישאה לר' ישעיה שטרן, גם הוא בן לניצולי שואה, שהיו קרובים למוסדות חב"ד במלבורן.
בנם, הרב יהודה שטרן, משלוחי הרבי ביוהנסבורג שבדרום אפריקה, יהיה הנואם המרכזי ב'באנקעט' של כינוס השלוחים העולמי, שיתקיים ביום ראשון הקרוב.
אם בכל שנה העיניים נשואות לכינוס החשוב, שמשתתפיו מייצגים את יהדות כל העולם, זה נכון שבעתיים השנה, בעקבות האירועים המחרידים והמזעזעים בארץ ישראל, והשפעתם המתגלגלת על יהדות התפוצות.
משפחת שטרן עלתה לארץ ישראל כשהבן הרב יהודה היה ילד, וחינוכו התורני, שהתחיל באוסטרליה, המשיך בארץ. עודנו נער, עבר ללמוד ב'אהלי תורה' בקראון הייטס, שם ספג מידה גדושה של תורה וחסידות ולהט של התקשרות. מטבע הדברים, קנה בנפשו גם את השאיפה לשליחות, ולאחר נישואיו עם רעייתו, בת הרב אברהם ויגלר, מוותיקי השלוחים ביוהנסבורג, יצאו בני הזוג לשליחות בעיר, לא לפני תקופת לימודים והשלמת ה'סמיכה' לרבנות בכולל באוסטרליה.
המענה של הרבי
בראשית דברינו, נרצה לשמוע על אופי שליחותך.
השליח הראשי לדרום אפריקה, הרב מנחם מענדל ליפסקר, הגיע לכאן לפני כחמישים שנה. שנים אחדות אחריו, בשנת תשל"ו, הגיע השליח הרב יוסף יצחק גולדמן. לאחר שבראשית שליחותו פעל הרב גולדמן במוסדות החינוך שהרב ליפסקר הקים, הנהלת בית הכנסת הגדול והנחשב ביותר בעיר הציעה לו את רבנות בית הכנסת והקהילה, ובברכת הרבי הוא קיבל את המינוי, ובמשך השנים פעל ופועל רבות.
הרב גולדמן זכה וזוכה למעמד חשוב ומכובד מאוד בעיר, ובתפקידו הוא מביא לקידוש שם שמים וקידוש שם חב"ד ברמה גבוהה ביותר. לפני יותר מעשור, זכיתי להתמנות לסגנו של הרב גולדמן, ולעבוד לצידו.
לפני כשלוש שנים, במלאות לו שבעים שנה לאורך ימים ושנים טובות, הרב גולדמן פנה לפתח פרויקטים חדשים – כתיבת ספרים ומסירת הרצאות ברחבי העולם. נאומיו כובשים לבבות והוא נודע כפה מפיק מרגליות, והמינוי שלי תחתיו מאפשר לו לנסוע מעת לעת להרצאות מסביב לגלובוס (בהגדרה, הרב גולדמן ממשיך לשאת בתואר רב בית הכנסת, באופן הקרוי באקדמיה 'אמריטוס', כך שאמנם יש לו ממלא מקום, אך מעמדו נשמר).
מה מצבו של בית הכנסת כיום?
בעשרות השנים האחרונות, בעיקר מאז ביטול המשטר הקודם ותחילת המשטר הנוכחי, לפני כשלושים שנה, מספר היהודים בדרום אפריקה התמעט במידה משמעותית. בתקופת חילופי השלטון היה פחד מפני מלחמת אזרחים, יהודים רבים חששו לעתידם במדינה, והגרו ממנה לארצות אחרות.
כזכור, באותם ימים הרבי אמר מפורשות, שאין מקום לדאגה, וכי אין סיבה לעזוב את המדינה, אלא יש לחזק ולבסס את הקהילות והחיים היהודיים. בדיעבד התברר, שאלה שנשארו אכן לא הפסידו דבר. למרות התהפוכות במדינה, ועל אף שבמובנים רבים הכלכלה בימי השלטון הקודם הייתה מפותחת יותר, וגם הפשע התגבר, בכל זאת, למעשה רמת החיים של הציבור היהודי בדרום אפריקה לא נפגעה במובן הגשמי, וגם במובן הרוחני הקהילות והמוסדות רק התפתחו.
יתר על כן, המצב הוא, שאמנם מספרם של יהודי דרום אפריקה כיום קטן ממספרם לפני שלושים-ארבעים שנה, אבל המעורבות שלהם בקהילות וביהדותם גדלה והעמיקה. ביוהנסבורג, למשל, העיר עם הקהילה היהודית הגדולה ביותר, יש עשרות שלוחים, וידי כולם מלאות עבודה. אחוז הילדים ובני הנוער היהודיים שלומדים בבתי ספר יהודיים, של חוגים שונים וברמות שונות מבחינה דתית, הוא גבוה יותר מאי פעם. כפועל יוצא, גם ממדי ההתבוללות מצומצמים יותר, לעומת ארה"ב ומדינות אחרות.
עם כל זה, עדיין יש הרבה עבודה. השליחות שלי איננה דומה לשליחות במקומות, שבהם השליח מגיע למדבר שממה מבחינה רוחנית, וצריך להקים חיים יהודיים מאפס – לבנות בית כנסת ומקווה ולהביא מזון כשר וכדו'. אצלנו יש חיים יהודיים מאורגנים זה שנים רבות. קהילת בית הכנסת הגדול, בו אני מכהן, מונה כחמש מאות משפחות.
חלק מראשי המשפחות הללו נמנים על המתפללים ומשתתפי השיעורים הקבועים, וחלקם באים לבית הכנסת רק פעמים בודדות בשנה, בימים הנוראים ובחגים. חלקם שומרי מצוות, וחלקם עדיין לא (אם כי כולם משלמים 'דמי חבר', כי היהודי הדרום אפריקאי הוא אדם מסודר וגם אדם ישר). אני מודה, שלא עם כולם יש לי היכרות אישית קרובה, ולא על כולם יש לי השפעה. חמש מאות משפחות זה כאלפיים וחמש מאות נפש, וכדי להגיע לכולם ו'לגעת' בכולם, יש עוד דרך ארוכה, והלוואי שנזכה לכך.
השליח בקפריסין, הרב זאב רסקין, נשאל במהלך ביקור כאן, מדוע הוא מחפש עוד ועוד שלוחים למדינה קטנה ומאוכלסת במעט יהודים יחסית, כמו קפריסין. תשובתו הייתה, כי כל עוד השלוחים במקום לא מצליחים לפעול באופן ממוקד עם כל אחד ואחד מיהודי המדינה, יש מקום לשלוחים נוספים.
זה נכון בקפריסין, כמו בכל מקום, ונכון גם אצלנו. אני אומר לעצמי, שכל עוד אינני מכיר כל אחד מחברי הקהילה, עם שמו ועם שם אביו ואת בני ביתו, שמותם ומצבם ביהדות, הרי למרות שבית הכנסת מתנהל יפה, ויש שיעורים ואירועים וחגיגות בר מצווה והנחות תפילין ועוד – טרם הגענו אל היעד המיוחל.
אתגר גדול לשלוחים
לצד שליחותו העיקרית כרב בית הכנסת הגדול, הרב שטרן תורם את חלקו בעבודת החינוך של מוסדות חב"ד ביוהנסבורג. בית הספר חב"ד הוותיק 'תורה אקדמי', שהרב ליפסקר הקים בשעתו ושמנוהל על ידי הרב דוד חסדן, מציע לבוגרי בית הספר היסודי תוכנית לימודית תורנית מלאה, במסגרת ה'מתיבתא', בראשה עומד הרב ראובן פינקלשטיין. הרב שטרן מכהן בה כ'שואל ומשיב', ומסייע לנערים הצעירים לעשות את דרכם בלימוד התורה.
ההצעה להיות הנואם המרכזי בכינוס השלוחים העולמי נפלה עליו בהפתעה. "אני באמת לא יודע למה בוועד הכינוס בחרו בי", הוא מצטנע. בד בבד, הוא מודע לגודל המשימה.
"אני נרגש ודרוך לקראת הנאום. נרגש גם משום, שבחמש השנים האחרונות לא עלה בידי להשתתף בכינוס העולמי. הסיבות היו גם טובות – שמחה במשפחה בהולדת תאומים, וגם לא טובות – כמו הקורונה. אני גם דרוך, כי ברור שהשנה, יותר מתמיד, גם השלוחים עצמם וגם הציבור הרחב קשובים יותר למסרים שייצאו מהכינוס העולמי".
מובן שלא נבקש לחשוף את תוכן הנאום מראש, אבל מה הכיוון והמסר המרכזי?
"מטבע הדברים, במוקד הכינוס עומדים המאורעות הקשים והנוראים, שהתרחשו בדיוק לפי חודש בארץ ישראל. גם ועד הכינוס עשה שינויים בתוכנית ובנושאים, מיד אחרי שמחת תורה, בעקבות המאורעות.
"המתקפה של צוררי החמאס על יהודים בארץ ישראל, מעוררת את שונאי ישראל בכל העולם לפעול, בצורה כזו או אחרת, נגד יהודים ויהדות. אנחנו שומעים על הפגנות פרו-פלסטיניות בקמפוסים בארה"ב. באותם קמפוסים יש אלפי סטודנטים יהודים, והשלוחים פועלים במסירות לעודד את הזהות היהודית שלהם, ולחזק אותם לשמירת תורה ומצוות. כעת יש בהם גל שנאת יהודים ויהדות וגילויי אנטישמיות.
"וכך גם באנגליה ובהרבה מדינות נוספות, וגם אצלנו, בדרום אפריקה ובאוסטרליה. כל זה מהווה אתגר גדול לשלוחים, וכולם מצפים לצאת מהכינוס העולמי, החשוב כל כך, מעודדים ומחוזקים.
"כמובן, אחד הדברים הכי חזקים שמוסיפים חיזוק ועידוד, הוא האחדות. את הקושי של השלוחים מצד אחד, ועוז רוחם מצד שני, רואים דרך תמונה, שבה שליח בקמפוס מניח תפילין לסטודנט יהודי, תוך כדי שבחצר האוניברסיטה מתקיימת צעדה של תמיכה בפלסטינים. את האחדות של עם ישראל רואים דרך תמונה, שבה אחד ממארגני ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית מחבק את אחד ממארגני ההפגנות בעד הרפורמה, והם יוצאים להילחם על הגנת העם והארץ ביחד.
"אני מתפלל ומקווה, שלצד כל הנואמים החשובים לאורך ימי הכינוס, וכל התוכניות המושקעות וההתוועדויות, גם הנאום שלי יתרום משהו לחיזוק ועידוד הרוח של השלוחים, 'חיילי בית דוד' ו'חיילי צבאות השם', שלוחמים את המלחמה הרוחנית של עם ישראל בכל העולם כולו, והעיקר שבקרוב ממש נזכה לניצחון המלא של עם ישראל בארץ ישראל, החל מהניצחון של החיילים שמגינים על הארץ במסירות נפש ממש, ובכל העולם בגאולה השלימה".
חוויות עם השפעה נצחית
מספר הרב שטרן: מאחר שנולדתי וגדלתי באוסטרליה, לא גדלתי ולא שהיתי במחיצת הרבי בילדותי, כמו ילדים אחרים בני גילי. עם זאת, אני מלא הכרת טובה להוריי, על שבהיותי ילד בן תשע הביאו אותי לרבי.
זה היה בימים הסמוכים ליו"ד שבט תש"נ, 'ויהי בארבעים שנה', וזכיתי לקבל דולרים בשני ימי ראשון, להשתתף בהתוועדות של הרבי בשבת וגם להתפלל מנחה פעם אחת בביתו של הרבי.
כאמור, הייתי רק בן תשע, אבל החוויה הקדושה הייחודית הזו זכורה לי היטב, ומלווה אותי תמיד, בכל יום ובכל רגע בשליחות.
רצתה ההשגחה העליונה, ובדיוק בקיץ תשנ"ד נסענו, הורי והמשפחה, מאוסטרליה לארץ ישראל. יצאנו ממלבורן ביום ראשון ג' תמוז. הנסיעה הייתה דרך קליפורניה, ומקליפורניה נסענו מיד לניו יורק, כך שהיינו בציון הק' בתוך ימי ה'שבעה'. כבר הייתי נער בוגר יותר, וזו הייתה חוויה לא קלה. גם התפילה ההיא, על הציון, מלווה אותי תמיד.
כאמור, יש לי הכרת טובה גדולה להוריי שיחיו, ואכן הם זכו, כי גם שני אחיי הם שלוחים של הרבי, הרב אריאל שטרן במונטריאול והרב מנחם שטרן במלבורן.
כי לא ידח ממנו נידח
מספר הרב שטרן:
לפני כעשר שנים גיסי, התמים שלום ויגלר, בא מהישיבה בה למד אותה שנה, לעשות את חג הסוכות עם המשפחה ביוהנסבורג.
ביום הראשון של החג הוא יצא ל'מבצע לולב' בעיר. ליד אחת המסעדות הוא פנה למישהו, ושאל אותו האם הוא יהודי. הלה ענה: כן, אבל כדאי שתפנה למישהו אחר. גיסי לא ויתר. להיפך, הוא ראה עניין לזכות במצוות ארבעת המינים דווקא את היהודי, שמציע לו לפנות לאחרים. הוא אמר לו: אם אתה יהודי, למה אתה מפנה אותי לאחרים? והלה ענה: אמנם אני יהודי, אבל הקהילה היהודית לא מקבלת אותי, כי אני נשוי ללא יהודייה, ואף בית כנסת לא מעוניין בי כחבר.
גיסי הסביר לו, שבכל אופן הוא מוזמן לברך על ארבעת המינים, ולגבי חברות בקהילה – המשיך גיסי ואמר – יש לי גיס שהוא רב קהילה גדולה כאן, ואני בטוח שהוא יקבל אותך. זה היה ביום החג, אבל גיסי ביקש ממנו את מספר הטלפון שלו, ושינן אותו היטב.
היום הראשון של החג חל אותה שנה ביום חמישי בשבוע, ומאז ועד מוצאי השבת גיסי שינן את המספר שוב ושוב. במוצאי השבת הוא רשם את מספר הטלפון של 'היהודי שלא רוצים אותו בקהילה', ומסר לי אותו. מרוב העיסוקים והטרדות לא מיהרתי לטלפן אליו, עד שיום אחד התפניתי לעניין.
טלפנתי אליו, הצגתי את עצמי, ואמרתי מיד שאינני פונה אליו בבקשת תרומה או משהו דומה, אלא רק כדי לעזור לו, בעקבות השיחה שהייתה לו בחג עם גיסי. הוא שמח לקבל את שיחת הטלפון, וביקש להיפגש אתי פנים אל פנים. קבענו פגישה, במהלכה הוא סיפר לי שהוא יהודי, וכהוכחה הביא מסמך, שהמוהל שלו מעיד על ברית המילה, ובו כתוב שמו היהודי.
מעבר לזה, הוא אמר, לא היה לי כל חיי שום קשר עם שום דבר יהודי. בצעירותי לא הבנתי ולא ידעתי את המשמעות של יהדותי, ונישאתי לגויה, וכעת אף קהילה יהודית לא רוצה אותי (הקהילות ביוהנסבורג אכן 'שמרניות' יותר, ולא ממהרות לקבל כחבר מן המניין מי שנישא נישואי תערובת).
הסברתי לו, כי למרות הכול יש לו נשמה יהודית, ואשמח להיות אתו בקשר, ולסייע לו בכל דבר יהודי. עם זאת, אמרתי לו, שהמסמך בחתימת המוהל איננו מהווה הוכחה ליהדותו, ולפני שנתקדם לשלב הבא ונעשה לו בר מצווה (מאוחרת…), יש לברר את יהדותו.
בירור היהדות שלו היה מסע לא פשוט. להוריו אין כתובה, וכשבקשנו פרטים על הורי אמו, אמו גילתה לו, להפתעתו ולתדהמתו, שהיא בת מאומצת להוריה. זה שבר אותו, כי את הזיקה שלו ליהדות הוא שאב מהורי אימו, שהיו מסורתיים, והנה מתברר שבעצם אינם הסבא והסבתא שלו.
אחרי דיונים, אימו הסכימה שיפתח את תיק האימוץ שלה, בתנאי שלא יספר לה דבר מהממצאים, כי היא מרגישה בת להוריה המאמצים, ולא מעוניינת בקשר עם הוריה הטבעיים. כך הגענו לאשה מבוגרת בקייפטאון, שהיא אחות סבתו, ובאמצעות המידע שהיה לה, הדיין הרב קורטצג קבע שהאיש אכן יהודי.
הוא הניח תפילין ועלה לתורה, לראשונה, בגיל מבוגר, ולאט לאט חיזק יותר ויותר את שייכותו ליהדות. הקשר אתו נשמר מאז ועד היום, ואפילו נסענו יחד לארץ ישראל, דבר שחיזק עוד יותר את השייכות ואת המודעות שלו ליהדותו.
יהיה מי שיאמר, שאין כאן 'מופת' מדהים או משהו מסוג זה, אבל בעיניי זה משקף ומבטא את עבודת השלוחים, וגם מלמד, כמה פעילות ה'מבצעים' של תלמידי התמימים היא רבת ערך, ומשלימה ומעצימה את פעילות השלוחים. בעמדנו בערב כינוס השלוחים אציין, כי לא מכבר גיסי, הרב שלום ויגלר, הצטרף גם הוא לצבא השלוחים, והוא שליח באחת מערי טקסס בארצות הברית.
