בימים אלו, כאשר האוניברסיטאות הגדולות והיוקרתיות בארה"ב, הפכו למעוז של הזדהות עם החמאס ועם האנטישמיות, הפכו שלוחי הרבי בקמפוסים לעוגן ההצלה והעידוד של סטודנטים יהודים | בשיחה מיוחדת עם 'כפר חב"ד' מספרים השלוחים באוניברסיטאות הגדולות על ההתמודדות המאתגרת, על ההתעוררות הגדולה של 'הניצוץ היהודי' דווקא אל מול גילויי השנאה, ועל המענה החב"די לגל ההסתה | סיפורו של השליח באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, שהוא עצמו התקרב לחב"ד כסטודנט בגלל האנטישמיות; המאבק שהוביל ונחל הצלחה השליח באוניברסיטת המדינה במדיסון, וסיפורי ה'קרקפתות' הרבים שבאים מיוזמתם להניח תפילין | סיפורו של האור הדוחה את החושך
אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, או בקיצור האמריקני הרווח 'יו סי ברקלי', הממוקמת לחופי מזרח מפרץ סן פרנסיסקו, היא אחת האוניברסיטאות החשובות והגדולות ביותר בארצות הברית. האוניברסיטה נחשבת האוניברסיטה הציבורית הטובה בארצות הברית ואחת האוניברסיטאות הטובות בעולם, עם קרוב לחמישים אלף סטודנטים הלומדים בה. בכל יום חוצים את שער הברזל המעוטר של האוניברסיטה אלפי סטודנטים ואנשי סגל, בדרכם אל מקום הלימודים וממנו.
בימים אלה, שער הברזל הירקרק מוקף בכרזות, הקוראות להפסקת אש ב'גזה' ול'שחרור פלסטין מהים עד הנהר'. על ראש השער מתנופפים דגלי פלסטין וחמאס, ולמרגלות השער צועדים מאות צעירים עטופי כאפיות וענודי סמלים פלסטיניים, הקוראים קריאות בעד חמאס ונגד ישראל. "היום השער שלנו נראה כמו עוד מעוז של החמאס בעזה", אומר בחיוך מר שליח הרבי לקמפוס, הרב גיל יוסף לידס.
ואכן, האוניברסיטה, שזה שנים נחשבת למובילה של הפרוגרס האמריקני האנטי ישראלי, היא כיום – כמו שהייתה בעבר, במיטב המסורת של שנאת ישראל – מובילה בתנועת המחאה נגד ישראל ובעד החמאס, אשר פושטת כמו אש בשדה קוצים בכל רחבי האקדמיות האמריקניות.
האקדמיה הזו ידועה בליברליות שלה, ומכונה כ'בית הפרוגרס'. היא הייתה ערש המאבק נגד הלחימה האמריקנית בווייטנאם, וערש רעיונות השמאל הקיצוני נשטף בה כבר זה שנים בתעלומה אנטי ישראלית חריפה. כמה מהוגי הדעות האנטי ישראלים החריפים ביותר באקדמיה האמריקנית מקננים כאן.
כאן באוניברסיטה נוסד הארגון 'סטודנטים למען צדק בפלסטין', שתומך בחרם נגד ישראל ובמחיקתה מהמפה. הארגון התפשט על פני הקמפוסים בארה"ב, והפיץ את ההשקפות הרעילות שלו, בלי להתבייש באנטישמיות גלויה. בעבר אף אסף רשימות של סטודנטים יהודים כדי לפגוע בהם, כי 'כל היהודים ציונים'.
עתה, אותן דעות מוצאות להן ביטוי בהפגנות מחאה ברוטליות וצעקניות, הכוללות תמיכה גלויה במעשי הטבח בחמאס, כולל תקריות אנטישמיות נגד סטודנטים יהודיים.
"צריך להבין", מעיד הרב לידס, "שההפגנות הללו אינן בעד הפסקת המלחמה בעזה וקריאות להפסקות אש. מדובר בתמיכה מפורשת בטבח, בגאווה על אותן מעשים, ובאמירות שישראל היא 'פרויקט קולוניאליסטי, שיש למחוק אותו', שישראל כולה על כל תושביה חייבת להימחק, היל"ת, וכי אין זכות קיום ליהודים בארץ ישראל.
"בהפגנות הללו", מספר השליח, "משתתפים אלפי סטודנטים. אמנם לא מדובר ברוב הסטודנטים בקמפוס, לרוב זה לא מעניין אותם, אבל המיעוט הזה שמשתתף הוא מיעוט גדול, קולני וברוטלי מאוד. הם יוצרים אווירה קשה מאוד ליהודים. לצערנו, הבעיה מחמירה מאוד בכך, שיש פרופסורים התומכים בהם בצורה גלויה ומאוד לא אקדמית. יש פרופסור שמחלק ציונים לכל מי שמשתתף בהפגנות האלה, פרופסור אחר מאפשר לסטודנטים שלו להיעדר מהשיעורים בתנאי שישתתפו בהפגנות נגד ישראל, וההנהלה מאפשרת את זה ולא יוצאת נגד התמיכה בחמאס – בשם 'חופש הביטוי' או 'החופש האקדמי'.
ההנהלה לא רק שסירבה להתערב בגילויי התמיכה בטרור – בתואנה מזויפת של 'חופש ביטוי' – אלא אף דחתה תלונות של סטודנטים יהודים על כך שהם מאוימים. אחד מנציגי הסטודנטים, ששוחח עם מנהל הקמפוס והתלונן על האווירה הרעילה והמסוכנת, נענה על ידו: "אתם מטרידים אותנו מדי, עם שליחת יותר מדי מיילים. סטודנטים יהודים בברקלי מרגישים מיוחסים מדי".
"בקמפוס פה יש גם תקריות אלימות", אומר הרב, "היו סטודנטים יהודים, שנקלעו להפגנה עם סמלים יהודיים, והוכו. סטודנט אחד, שהפגין למען ישראל עם דגל, הוכה, ומפגינים ניסו לחנוק אותו. בארגון 'הלל', המאגד את הסטודנטים היהודיים, המליצו שלא להסתובב עם סממנים יהודיים גלויים. גם 'בית חב"ד בקמפוס', הפועל זה שנים, מציב אבטחה לפתחו בעת קיום האירועים. האווירה לא קלה".
ואולם למרות זאת, הרב רואה דווקא בימים אלה חשיבות בקיום נוכחות יהודית בולטת: "שהסטודנטים היהודיים ידעו שהם לא לבד". אחת הפעילויות הבולטות ביותר של השליח, הוא קיום תפילת מנחה בסמוך לאותו שער ירוק, שהפך למוצב חמאסי בלב קליפורניה. "אני רואה איך סטודנטים מגיעים", הוא מספר, "מתעניינים, לוקחים סידור – לפעמים בפעם הראשונה בחייהם – ומצטרפים למניין. לפעמים המניין הזה מתקיים בעוד בסמוך אלינו מתקיימת ההפגנה הקולנית של תומכי החמאס.
"בכלל" מוסיף הרב, "יש התעוררות גדולה עכשיו בקרב הסטודנטים, וחיפוש אחרי הזהות היהודית. היום, כשאני מציב דוכן תפילין, סטודנטים באים אלי ביוזמתם ומבקשים להניח תפילין. הרבה 'קרקפתות' הצלתי בשבועות האחרונים, לכאלה שהניחו תפילין לראשונה בחייהם. היה גם סטודנט שאינו שומר תורה ומצוות לע"ע, שבעבר ניהל עמי דיונים רבים והתקשה לקבל על עצמו עול מלכות שמים, ולפני כמה ימים בא אלי ואמר לי: "הרב, אני מניח תפילין כל יום. אולי אינך שם לב, אבל אני מגיע לדוכן שלך באדיקות ובכוונה. החלטתי להתחיל להניח תפילין".
"הוא כמובן רצה תפילין לעצמו, כדי שלא ייאלץ להגיע לדוכן. אנו חשים בהתעוררות עצומה לזהות היהודית. בסעודות השבת באים מאות. הסטודנטים מרגישים שהם צריכים תשובה לעויינות הרבה שמופגנת נגדם, ומוצאים את התשובות אצלינו, בבית חב"ד, באורה של היהדות ובהדרכות הרבי".
המעגל נסגר
למרבה העניין, הרב לידס עצמו מצא את דרכו ליהדות על רקע אותן נסיבות עצמן, ובשל האווירה האנטישמית של הקמפוס, שאינה שורה עליה מהיום.
"הורי ישראלים", הוא מספר, "מוצאם מחיפה, והם עברו להתגורר בלוס אנג'לס. אני קיבלתי חינוך לא יהודי, וכסטודנט למדתי פסיכולוגיה כאן, בברקלי. אחד מהחברים שהכרתי כאן, בספסל הלימודים, הוא איש התקשורת והעיתונאי הדתי הבולט בן שפירו. בעת פרוץ האינתיפאדה בשנת תנש"א נשטף הקמפוס באווירה אנטישמית רעילה. זה דחף אותי להכיר את היהדות, וכך הגעתי לבית חב"ד בקמפוס".
למעשה, בית חב"ד הזה הינו בית חב"ד הראשון שנוסד בעולם ליד קמפוס אקדמי – על ידי הרב ברוך שלמה קונין שליט"א, השליח הראשי של הרבי למדינת קליפורניה. כיום, מי שמנהל את בית חב"ד בברקלי הוא הרב פוריס. הרב לידס התקרב ליהדות, לימים נישא לזוגתו הרבנית ברכה נחמה, שגם היא למדה בקמפוס והתקרבה בבית חב"ד במקום, ושניהם החליטו להמשיך את עבודת הקודש במסגרת הקמפוס, כדי להרעיף על הסטודנטים את אורה של התורה והחסידות. "זה שאנו למדנו כאן ואנחנו בוגרי המקום, פותח לבבות ומקל עלינו לפעול", אומר הרב.
כאן המקום לציין, כי בשנת תש"ס פתח הרב משה קוטלרסקי, יו"ר ועד כינוס השלוחים העולמי, ישלח לו השם רפואה שלמה ומהירה, ביוזמה חדשה לקירוב הנוער היהודי, באמצעות פעילות מסודרת באוניברסיטאות, שתעניק מלגות לסטודנטים שישתתפו בקורסי יהדות ברמה גבוהה. הפעילות המסודרת הביאה לפתיחת מאות (!) בתי חב"ד באוניברסיטאות ובמכללות ברחבי ארצות הברית, והיא רושמת הצלחה חסרת תקדים.
הקרב נגד האנטישמיות שרווחה באוניברסיטה, ליווה אותם מיומם הראשון. "בן שפירו ניסה לבוא לדבר כאן בעד ישראל ובעד דעות שמרניות, והייתה השתוללות והפגנות ענק נגדו. הוא היה צריך לדבר בחסות אבטחה משטרתית כבדה. לימים גם עורך הדין המפורסם אלן דרשוביץ ניסה לתת כאן הרצאה בעד ישראל, ועשו תקנה נגדו שלא ידבר".
לפני כשנה הכריזה קבוצות סטודנטים באוניברסיטה על המקום כ'נקי מציונים', והכריזו חרם על ישראל ועל כל מי שתומך בה. מובן שההתנהלות הזו אינה אלא כיסוי לאנטישמיות חדשה. אחת התופעות המוזרות והבולטות ביותר היא, השתתפותם של יהודים, או כאלה המתיימרים להיות יהודים, בחוד המאבק של אותן תנועות אנטישמיות. אחת התנועות המרכזיות הפועלות בארה"ב היא תנועת 'קול יהודי לשלום' (JVP), תנועת שמאל אנטי ציונית רדיקלית, שמטרתה, לפי פרסומיה, היא 'לפעול למען שלום', אך למעשה מטרתה היא מחיקתה של ישראל. התנועה נוסדה, איך לא, על ידי בוגרי ברקלי, ואחת ממנהיגותיה הבולטות היא פרופסור ג'ודית באטלר מברקלי, כהנת הטרלול הפרוגרסיבי, שלאחרונה יצאה בדברי תמיכה בחמאס ובמחאה נגד השמדת העם שעורכת… ישראל.
"עם זאת", אומר הרב לידס, "נראה לי שמרבית מנהיגי התנועה וחבריה, שלוחמים נגד ישראל, אינם באמת יהודים. לצערנו, ההתבוללות בארה"ב כה עמוקה וכה נרחבת, שיש הרבה שטוענים שהם יהודים, אך לפי ההלכה אינם כאלה. הייתה אחת ממנהיגות התנועה בקמפוס, שפעלה הרבה בתעמולה נגד ישראל, כשהיא לובשת כיפה, מתעטפת בטלית ושאר ירקות. בסוף התברר שהיא לא יהודייה. אחת התופעות האירוניות היא, שאני רואה סטודנטים צועדים עם שלטים של 'אני יהודי ותומך בפלסטין', אבל כשאני מציע להם להניח תפילין, הם אומרים 'אני לא יהודי'.
"לאור המצב הזה, יש אווירה של פחד ושל חשש בקרב הסטודנטים הרבים, ומאידך התעוררות רבה. לכן", אומר השליח, "עכשיו התפקיד שלנו הוא ללכת בדרכו של הרבי, שהורה לנו, שבמקום שיש חושך עלינו להפיץ אור. על הסמל של אוניברסיטת ברקלי כתוב 'יהי אור' – המילים הלקוחות מפרשת בראשית – אך לצערנו, למעשה מה שיש פה זה הרבה חושך ואפילה. ואולם אנחנו נלחם בחושך הזה בעוד אור של יהדות, ובאמת פועלים, שבתוך התהום והאפילה ששוררים כאן יאיר נר. זה ויכוח על דעות, ויכוח על אמונות עמוקות, וזה הזמן שעלינו להודיע לעולם, שארץ ישראל שייכת לעם ישראל על פי תורת ישראל".
עם כל הקושי, ועם הרוע והאפילה, הרב לידס רואה בזמנים האלה זמן של בירור. בבירור הזה יש פן חיובי. "זה קורה", הוא אומר. "יש פרופסור בכיר מאוד באוניברסיטה ששמו דוידוף סלומון. הוא שמר על שתיקה כל השנים. עכשיו נקעה נפשו, הוא שבר שתיקה, ופרסם מאמר בוול סטריט ג'ורנל בעקבות האנטישמיות. הוא גם ביקר אצלנו, לחזק ולהתחזק.
"כפי שלימד אותנו הרבי, אנו עתה לפני הגאולה ממש. זה זמן של בירור וניסיון, שבו עלינו לבחור בין הרע והטוב. אז עכשיו הכול מתפרץ לשיא שלא היה כמותו מעולם. ברור כיום למעלה מכל ספק, שהרוע המוחלט נמצא שם בחמאס, וכל האנטישמים, שכיסו עד היום את דבריהם במילים מזויפות ויפות, תומכים ברוע המוחלט הזה. על הצעיר היהודי לברר לעצמו, האם הוא שייך לרוע חלילה או לטוב. אני מאמין שבעזרת ה' לאחר מכן יהיה ברור מי לטובים ומי לרעים, ונוכל להילחם ולהתרחק מהרע לא היסוס. האור שנביא, וביטול הרע שיקרה, הוא שיזרז את הגאולה השלימה במהרה בימינו אמן, ונראה בביאת המשיח במו עינינו".
מים חיים במדבר
ברקלי היא חוד החנית, מרכז העצבים של הרוע וראש הנחש הקדמוני, שהתנחל באקדמיה האמריקנית. מכאן פשטו זרועות הפרוגרס על פני ארה"ב כולה. הפגנות בעד החמאס וגילויי תמיכה בטבח הנורא, באו לידי ביטוי גם באוניברסיטאות הגדולות שבמזרח ארה"ב, כמו הווארד ופרינסטון. כבר מספר שעות לאחר שפרצו החדשות על טבח שמחת תורה, התיישבו סטודנטים באוניברסיטת הרווארד לכתוב מכתב מחאה נגד ישראל, על שגרמה לטבח ילדי יישובי עזה. איך ההיגיון הזה עובד? ובכן, לדעתם, 'למשטר הישראלי האחריות המלאה לכל האלימות המתגלגלת, שהביאה כתגובה לטבח בדרום ישראל'…
המחאה האנטי יהודית הגיעה אפילו למדינות כמו קולורדו, ארץ מדברית צחיחה למרגלות הרי הרוקי – כפי שמספר שליח הרבי לקמפוס של אוניברסיטת המדינה בדנבר, בירתה, הרב ישראל וילהלם, המנהל את בית חב"ד בקמפוס עם רעייתו לאה זה שנים ארוכות.
"אני יליד לונדון, בן להורים מירושלים", מספר הרב וילהלם, "ולאחר שנישאנו החלטנו להיות שלוחים כאן בדנבר. יש כאן מאות של תלמידים יהודים, הזקוקים לסיוע רוחני וגשמי, ויש מאות של תלמידים שמשתתפים באירועים שלנו. גם לכאן הגיעה המחאה, כשהיא נישאת על הרוח הליברלית והפרוגרס של המקום. אכן מוזר ומעניין לראות, שהיהודים הם עם שכה מעניין את העולם, עד שכל מאבק שניצת בארץ ישראל מעורר סערה ודיון אפילו במקומות רחוקים".
בקמפוס מתקיימים צעדות ואירועי מחאה נגד ישראל. אחד הצעדים המקוממים שהתרחשו בקמפוס היה, כאשר אחת המחלקות באוניברסיטה הוציאה הודעת גינוי נגד ישראל, 'המבצעת השמדת עם בעזה', בלי לגנות את הטבח. הנהלת האוניברסיטה לא טרחה לגנות את הדברים, רק הבהירה, כי 'ההודעה לא משקפת את העמדה שלנו, ואנו מגנים את האלימות משני הצדדים'.
"יש אווירה של מתח", הוא אומר, "וההורים מודאגים בהחלט ממה קורה לילדים שלהם בקמפוס. המצוקה העיקרית היא חברתית, כי צעירים יהודים מרגישים נבגדים ונטושים. יש לצערנו רבים שהחברים שלהם היו גויים בלבד, וההתבוללות היא עצומה. כה עצומה, עד שיש כאלה הורים, שלא אכפת להם שהילדים שלהם יתחתנו עם גויים. פתאום הם מגלים שהחברים מפנים להם עורף. לכן אנו מעניקים להם תמיכה רגשית. אנו אומרים להם, בואו תתחברו לעם שלכם.
"יש התעוררות עצומה", מספר הרב, "בעבר הייתי צריך לבקש שיניחו תפילין, והיום יש רבים שבאים מיוזמתם. עשינו מבצע, של מי שמוכן להניח תפילין ארבעים יום ברצף, ונרשמו רבים. למעשה, אין לי די תפילין לחלק, והקהילה היהודית המקומית התגייסה להשאיל לי כמה זוגות. עדיין, אם יהיו לי עוד תפילין, יש עוד מעוניינים בכך. יש קמפוסים נוספים שמאמצים זאת. העבודה כה רבה", הוא מוסיף, "שלא נשתתף השנה בכינוס השלוחים, שכן העבודה כאן במקום ברוך ה' כה רבה".
מוקד נוסף של מתיחות שהתפרסם, הוא אוניברסיטת פנסילבניה, אחת מהאוניברסיטאות היוקרתיות ביותר בארה"ב. "אמנם אין כאן מסורת אנטי ישראלית מושרשת", מספר הרב לוי יצחק חזקלביץ, שליח הרבי לקמפוס, "אבל היה כאן כנס אנטי ישראלי לפני יום כיפור, בהשתתפות דוברים מוסלמים. היו שם אמירות אנטישמיות חריפות, שגרמו למחאה גדולה של תורמים. היו כאלו שאמרו, שלא יתרמו עוד לאוניברסיטה עד שההנהלה הנוכחית תתפטר.
"גם לאחר הטבח, הנהלת האוניברסיטה לא השכילה לגנות בזמן ובאופן ראוי את הטבח, ולכן", הוא מספר, "הרבה תורמים יהודים, שעד היום הזרימו מיליוני דולרים לקמפוס, החליטו עכשיו לנתק כל קשר עמה. אני מקווה שיתרמו עכשיו לבית חב"ד, כי אנחנו בעצם אלה שכיום מממשים את הערכים שחשובים להם. אני די חושד", הוא מוסיף, "שלמעשה האוניברסיטה מקבלת כספים אחרים, מגופים אסלאמיים קיצוניים, וזה מה שגורם להטיה הזו. אנו רואים כספים שהוזרמו למקום ממקורות עלומים, ויש סטודנט יהודי שעכשיו נטל על עצמו לחקור זאת".
בסביבה הזו, שמספקת הנהלת הקמפוס, מתנהלים מצעדים והפגנות נגד ישראל, ומתיחות רבה בין סטודנטים יהודים למפגינים הפרו חמאסיים. בשל כך, גם כאן קיימת התעוררות רבה בקרב הסטודנטים. השליח לא נבהל, וממשיך בפעילות היהודית ביתר שאת. "אני ממשיך להציב את דוכן התפילין, לזכות את הסטודנטים היהודים בהנחת תפילין, ויש לכך ביקוש רב". באחד המקרים, שתועד על ידי הרבנית חזקלביץ והופץ ברשתות, עברה צעדה בסמוך לדוכן הנייד, בעוד סטודנט יהודי מניח תפילין. הרב המשיך בעבודת הקודש כמו לא אירע דבר, לקול הקריאות של 'חופש לפלסטין'.
"למרות שזה היה מתוח ולא נעים, ואם להודות על האמת – לא הרגשתי בנוח, המשכתי עם הנחת התפילין לסטודנט כרגיל", מספר הרב. "הם באו וחזרו, וצעדו שוב ושוב, אבל אנו המשכנו בשלנו. למרבה העניין, בין המפגינים היו גם יהודים תועים, והם עצרו ליד העמדה שלנו והניחו תפילין. זה לא הפריע להם להמשיך ולצעוק 'מהנהר עד לים פלסטין חופשיה' – שהמשמעות היא כיבוש של כל ארץ ישראל.
"שאלתי אחד מהם, האם הוא מבין מה פירוש הקריאה הזו, והאם הוא מבין שהכוונה היא השמדת כל יהודי ארץ ישראל. יש לצערנו הרבה תועים, אבל בסופו של דבר הנשמה היהודית מתעוררת. היו כאלה שלקחו נרות שבת, והיו כאלה שהתעניינו, לצד כאלה שקראו נגדנו קריאות לא נעימות".
התיעוד של המעשה האמיץ הביא לתגובות רבות של עידוד. "הרבה אמרו לי", אומר השליח, "שזה נתן להם אומץ וגאווה יהודית, וזה חשוב, בימים שבהם האנטישמיות גואה יותר מתמיד. ואולם", הוא מוסיף, "אני נמנע ככל האפשר מלהיכנס לוויכוחים בנושא. אני לא מתווכח עם הגויים, באשר לשאלה מי צודק. אני גם אומר לסטודנטים שבאים אלי לייעוץ והם במצוקה: "אל תנסה לשכנע את הגויים בצדק שלך. אנו עם לבדד ישכון, תמיד סבלנו מכך. האם לפני מאה שנה, בפוגרומים ברוסיה, ניסינו להתווכח עם הגויים שלא ירצחו ביהודים? אין טעם. זו הוצאת אנרגיה לריק. במקום זה, אני אומר להם, בואו תכירו את העם שלכם, בואו נתכנס, נתאחד, נהיה אחד עם השני. זה מה שיהודים תמיד עשו בעת צרה. הם לא הלכו לבקש הבנה מהגויים, אלא התכנסו והתאחדו אחד עם השני, וזה מה שאנו זקוקים לו בימים אלה.
"למעשה", כך מעיד השליח, "המצוקה העיקרית של הסטודנטים באה לידי ביטוי גם בנבגדות שהם חשים מצד החברה כללית. בעוד ששנים הם חשו חלק מהמארג הכלל-אמריקני, וחשו חלק מהחברה, עתה הם חשים נבגדים; העולם מוכן לקבל את העובדה שיהודים נטבחים ותינוקות נרצחים, זה בסדר. כאשר זה מגיע מצד מי שנחשבו עד כה חברים שלהם, הנושא מציק להם אף יותר".
המחאה עזרה
סיפור אחד של מאבק שצלח, מגיע מהצפון הרחוק של ארה"ב, מוויסקונסין שבצפון מזרח ארה"ב. מאבק שהוביל שליח הרבי לקמפוס של אוניברסיטת המדינה במדיסון, הרב מענדל מצוף. הרב ורעייתו הם שלוחים בקמפוס זה כעשרים שנה. גם המקום הזה, כמו אקדמיות אחרות בארה"ב, ידע אנטישמיות, וקיים בו גרעין חזק של ארגוני הסטודנטים האנטי ישראליים. רק לפני שנה התגלתה כתובת אנטישמית באוניברסיטה, שגרמה לסערה. גם עתה, לאחר הטבח, חלה התעוררות אנטישמית.
"גם אצלינו", אומר הרב, "יש צעדות נגד ישראל, ויש כאן ארגונים שתומכים בהשמדת ישראל, אך מאידך, יש לנו כאן יהודים רבים. כשלושת אלפי סטודנטים לומדים כאן, כך שלמרות שיש מחאה קולנית של אנטישמים, יש תחושה של בטחון יחסי".
עם זאת, כמו בכל שאר האקדמיות, בהן שולטת ברמה השיח הפרוגרסיבי, גם פה הנהלת האקדמיה לא מיהרה לגנות את הטבח ולגונן על הסטודנטים היהודים, שכמו רבים אחרים ברחבי העולם היו המומים ממעשי הטבח של שמחת תורה. "מה ש מדהים עוד יותר הוא", אומר הרב, "שהיו פרופסורים שבמסגרת שיעורים שלהם שיבחו את הטבח של החמאס.
"מה שהיה מדאיג", הוא מוסיף לספר, "שמיד אחרי שמחת תורה, הדבר הראשון שראינו היה מצעד אנטי ישראלי, שכביכול חגג את הטבח, עוד לפני שבכלל הייתה תגובה כלשהי. הנהלת הקמפוס לא הוציאה שום גינוי ולא התייחסה לנושא. תלמידים יהודים חוו טראומה משנית. הם יושבים בשיעור מתמטיקה או בחדר המעונות שלהם, ושומעים מפרופסורים ומעמיתים, מדוע הקורבנות בישראל היו ראויים לטבח. זה לא ייתכן. אני כתבתי מכתב גלוי, שהתפרסם בכל מקום בקמפוס, בו שאלתי: כיצד ייתכן שהאקדמיה אינה מגנה טרור, אינה מגנה טבח נגד יהודים? האם מאבק נגד הטרור הוא עניין פוליטי? תמיד האוניברסיטה מגנה טרור, אך כאן יש רק סיבה אחת, מדוע היא נמנעת – כי הקורבנות יהודים".
זמן מה לאחר מכן, הנהלת האוניברסיטה אכן התעשתה, והוציאה מכתב גינוי נגד הטרור של החמאס, והיא אף גינתה דברים שהפרופסורים אמרו באוניברסיטה בשבח מעשי החמאס. נשיאת האוניברסיטה, גב' ג'ניפר מנוחין, פרסמה מכתב, שבו גינתה ישירות את ההתקפות של חמאס על ישראל. לאחר מכן הזהירה מפני אנטישמיות ואיסלאמופוביה, וסיימה את דבריה בכך, שהזכירה לתלמידים שהם לא לבד. "זמנים קשים עלולים לסבך את הקשרים שלנו, ולהחריף את ההבדלים בינינו", נכתב במכתב, "תנו לנו להתמקד בערכים שאנו חולקים. אני קוראת לקהילת הקמפוס שלנו לדאוג ולתמוך זה בזה, להביע את דעותיכם בשלווה ובכבוד, ולהעריך את האנושות המשותפת שלנו בזמן שאנו מנווטים את התקופה הקשה ביותר הזו יחד". היא הכירה בכך שהיהודים, כמיעוט במקום, חשים במתקפה ויש להגן עליהם.
"בזמנים הקשים האלה", אומר הרב מצוף, "גם אנו חווים התעוררות, רצון וצימאון עז להכיר את היהדות. רבים רוצים עתה להניח תפילין וללמוד עוד על המצוות, ואם לא עכשיו, אימתי?! עתה משתתפים באירועים שלנו בסעודות השבת מאות סטודנטים, שחלקם לא היו בעבר, חלקם מפתיעים.
"יש אצלינו", מספר הרב, "גם כאלה שהיו בעבר חברים בארגונים קיצוניים, כמו 'קול יהודי לשלום', שהתקרבו. אחד הסמלים של הפרוגרס, של מי שמשתייך לכת הקיצונית ביותר בשמאל, הוא צביעת השיער בצבע כחול. יש לכך משמעות בוטה מאוד אצל הסטודנטים, כי מי שנושא סמל זה, הוא מתנגד לכל מה שקשור לדת ומסורת.
"לפני כמה ימים נכנסה אצלינו אחת כזו, והיא אומרת לנו: 'אני יהודייה אני רוצה ללמוד יותר על העם שלי'. אז מצד אחד זה זמן של חושך, ומצד שני זה זמן שבו הלב היהודי נפתח, והנקודה היהודית – שהרבי דיבר עליה הרבה – מתעוררת.
"אנו לומדים היום על בשרינו, וסטודנטים רבים לומדים זאת, שלהיות נחמדים לגויים, ולנסות להסביר להם כמה אנו טובים, לא מונעים את האנטישמיות. ההיפך מזה הוא הנכון. מי ששונא יהודים, שונא אותם בכל מקרה, ומי שמכבד את היהודים, רוצה לראות שהיהודים גאים בכך שהם יהודים. דווקא יהודים שומרי תורה ומצוות, הנושאים את יהדותם בגאון, זוכים לכבוד מהסביבה. אי אפשר לברוח מהמהות היהודית, ואולי האנטישמיות היא תזכורת, לאותם שנוטים לשכוח עובדה זו.
"אנו כעת עסוקים בתמיכה בסטודנטים היהודים; להגיד להם שתמיד יש להם לאן ללכת, והם אינם לבד לעולם. אנו, העם היהודי, גם בזמנים הקשים נלמד להתאחד, ובכוח זה נצלח את המשברים ונביא את הגאולה השלימה".
