הזעקה לאחדות. הוריו של הת' שמואל חיים עמר שיחי' מספרים ל'כפר חב"ד' על' שיחת הטלפון רגע לפני האסון; על הבריחה מהשריפה של חלק מהבחורים בדקות הקריטיות; על הידיעה הקשה בבית הכנסת בליל שבת, ועל המאבק הרפואי שנמשך כבר שבוע | האמונה החזקה למרות המצב הקשה, והתמיכה המרגשת של תושבי שכונת המלך | בריא מזליה
הכניסה ל-770 שוקקת חיים. סמוך לכניסה מתגודדים קבועים המבקשים ולוחשים 'צדקה פליז', והדלתות סובבות על צירן בכל רגע נתון, נושאות בכנפיהן המיית מתפללים נכנסים ויוצאים. תושבי השכונה לצד אורחים, ומקומם של בחורי הקבוצה אף הוא לא נפקד והם משתלבים באופן טבעי בתכונה כבכל יום.
הסדרים מתקיימים כרגילותם. באוויר כבר מריחים את חודש אדר הקרב ובא והתמימים מתחילים להיכנס ל'מוד' של שמחה. בעוד מספר לילות יחלו הריקודים הקבועים מדי ערב, כנהוג מדי שנה בחודש אדר, מאז הוראת הרבי בשנת ה'תשנ"ב. שגרה חב"דית במיטבה. כמעט. מודעה קטנה שהודבקה לדלתות ומבקשת להוסיף בתפילה בעבור ארבעה בחורים שנפצעו בדליקה, מפרה את השגרה.
מודעה קטנה, המקפלת בתוכה את תמצית הסערה והמספרת את הסיפור כולו. המצב רחוק מלהיות שגרה. ואולם נחזור רגע לאחור, לשבת פרשת יתרו. עם צאת השבת בארץ הקודש פשטה כאש בשדה קוצים הידיעה, שהדרים בחו"ל כבר התוודעו לה עוד בטרם כניסת השבת אצלם: דירה נשרפה בקראון הייטס מספר שעות לפני שבת, בעת ששהו בתוכה מספר בחורים תלמידי ה'קבוצה'. חלקם נפצעו, אחד מהם במצב קריטי ממש – הת' שמואל עמר, שבינתיים הוסיפו לו את השם חיים. הוא מאושפז מאז בבית הרפואה ומצבו יודע עליות ומורדות, כשלצד מיטתו שוהים כל העת הוריו שהגיעו בבהילות, מצפים לנס.
שבוע לאחר השריפה הגדולה שזעזעה כל לב, שוחחנו עם ההורים המסורים ר' זוהר וגב' מירב, כדי לשמוע מהם על האמונה שמחזיקה אותם ועל השתלשלות המאורעות מהזווית שלהם.
השמועה בליל שבת
"כמה רגעים לפני כניסת השבת בארץ דיברנו עם שמוליק, ממש סמוך להדלקת נרות אצלנו", מגוללת האם. "הוא סיפר על קורותיו בשבוע החולף והיה נראה כי הכול זרם על מי מנוחות. בדיעבד התברר שמיד לאחר מכן, כשאצלנו נכנסה שבת המלכה – אירעה השריפה האיומה. לכן גם הופתענו מאוד בהמשך, כי ידענו בבירור שהוא היה ער בעת השריפה ולא מובן מדוע לא הצליח להיחלץ".
המשפחה קיבלה את הידיעה סמוך לאירוע, כפי שמספר האב ר' זוהר: "בליל שבת, מספר דקות לפני תפלת ערבית, פנה אליי בבית הכנסת אחד מחברי הקהילה בשכונת חב"ד לוד, בה אנו מתגוררים, וביקש לשוחח עמי. ידעתי שהוא עובד בהצלת חיים ולבי החסיר פעימה, ואכן הוא מיד עדכן אותי על השריפה ועל מצבו של שמוליק.
"ממה ששמענו, ברגע שהתחילה השריפה המנקה עלתה למעלה להתריע לבחורים. אחד הבחורים שמע אותה ופתח את דלת החדר, וכשקלט מה קורה, נתן זעקה וברח. אז התחיל מרוץ להימלט מהדירה. אחד הבחורים הצליח לצאת דרך הפתח כשהוא שואף עשן, והשאר קפצו דרך החלון. אחד מהם נפל ארצה בצורה לא טובה ובתחילה היה מורדם ומונשם, ת"ל מצבו השתפר בהמשך.
"בננו, שמוליק, לא הצליח להימלט. אנחנו משערים שמשום שזה היה עניין של שניות עד שהכניסה הייתה חסומה והוא נשאר בתוך החדר. כשהצליחו להגיע אליו, לאחר דקות ארוכות, אמרו בהתחלה שאין מה לעשות. זה היה המידע שהגיע אליי בליל שבת. היה קשה כמובן לשמוע את זה, אך במהלך השבת השתדלנו להתחזק וניסינו עוד להתעדכן באמצעות גוי המתגורר באזור.
"בהמשך השבת יצרו אתנו קשר מבית הרפואה בניו יורק וביקשו את אישורנו להתחיל לטפל בו. לא כל כך מובן מדוע לא יכלו לטפל בו ללא אישורנו, ומסתבר שעד אז הוא קיבל רק טיפול משמר… כמובן אישרנו לטפל בו, וברגע שיצאה השבת הזמנו את הטיסה הראשונה לניו יורק ויצאנו אליו. מאז אנחנו נמצאים כל העת ליד מיטתו ומדי בוקר נוסעים לציון הק' להתפלל. ביום חמישי אמרו שהריאות שלו בסכנה, וברוך ה' לאחר מספר שעות הצליחו לייצב את המצב".
עידוד ממשפחת אנ"ש
השיחה שלנו נערכת בעת ששמוליק שוהה בחדר הניתוח, ובמהלכה היא מופסקת כדי לקבל עדכונים חשובים מהרופא. אני מבקש לשמוע על התחושות, וההורים שניהם כאחד מספרים שזה לא פשוט בכלל. אומנם האופטימיות גדולה והם מנסים להישאר חזקים, אבל כרגע אנו עדיין בעיצומה של הסערה ויש להם מודעות מלאה למצב.
מלכתחילה, כאמור, הרופאים לא עודדו, וגם על אף שהמצב השתפר הוא עדיין רחוק מלהיות מזהיר. "זו הרגשה איומה", מתאר האב, ר' זוהר. "כשאתה שולח בן ל'קבוצה', זה לגמרי לא מה שאתה מצפה שיקרה לו לאחר ארבעה חודשים. אנחנו הפוכים לגמרי, זה ממש הפך לנו את החיים, רק לראות זאת זה מזוויע. המצב קריטי. מאז הדליקה, במשך יותר משבוע ימים, הוא מחובר למכונת 'אקמו'. כל דקה זו סכנה ותפילה".
וכרגע, זה מה שעומד לנגד עיניהם. יחד עם המודעות המלאה ובמקביל אליה, בעיניים פקוחות, הם מלאי אמונה שתהיה השתפרות גדולה והוא יחזור לאיתנו.
בתוך כל המצב החשוך הזה ההורים חווים רגעי אור, בדמות סיוע ענק ותגובות מחממות לב המגיעות מתושבי השכונה ומכל העולם: "מרגע שנודע הדבר ועד עתה אנחנו לא מפסיקים לקבל תמיכה. עסקנים עזרו לנו למצוא טיסה ומלווים אותנו גם פה בצורה מלאה, הרבה מאנ"ש בשכונה שולחים הצעות עזרה מעשית, חלקם אף ירדו והגיעו למעשה בפועל, וזה נותן תחושה של אחווה. בנוסף אנחנו גם מקבלים המון הודעות עידוד מאנ"ש מכל העולם שרחוקים פיזית אך קרובים ברוח, המביעים אמפתיה ומנסים לעודד.
"לא תמיד אנחנו פנויים להכיר טובה ולענות להם, אבל אין ספק שעצם המחשבה שלהם והפנייה אלינו מעודדת אותנו מאוד ועוזרת לנו להרגיש לא לבד. חשוב מאוד שכל אחד ששולח עידוד ידע שהמעשה הקטן שלו עוזר מאוד. נערכו ונערכים בכל העת גם המוני תפילות לרפואתו ואנו מאמינים ומקווים שהתפילות יממשו את התקוות".
איזה מסר הייתם רוצים למסור לציבור?
"ראשית, צו השעה הוא אחדות. זה לא מקרה פרטי, חסידים איין משפחה, כשקורה דבר כזה אסור לומר 'מקרה נקרית' וצריך לצאת ולזעוק ברחובה של עיר. הרבי לימד אותנו תמיד לראות את הדברים בשרשם הרוחני. אין ספק שעלינו להתחזק – ובשלב הראשון באחדות, שהיא הכלי לכל הברכות כמובא בתניא – כדי שבעז"ה מאורעות מעין אלה לא יישנו".
בנוסף, מבקשים ההורים שבכלל הישיבות, ובתוכם ב'קבוצה', תינתן תשומת לב לכל ענייני הבטיחות, מצד הציווי של 'ונשמרתם'. ההורים אסירי תודה לכל צוותי הישיבות המסורים, ומבקשים לחדד, בהזדמנות זו, את המסר החשוב, ולו כדי למנוע את האסון הבא.
כאמור, לצד המצב הקשה ההורים חזקים באמונתם, הציבור כולו מתפלל לרפואת הפצועים וחבריהם לספסל הלימודים מוסיפים בכל עת תורה ותפלה לזכותם, ובהיכנסנו לחודש אדר אשר בריא מזליה – התקווה והייחול שהשמחה הגדולה תפעל ותביא את השינוי.
לב אנ"ש ער! כולנו משתתפים ותורמים עכשיו! לחצו כאן
